בראשית הדברים אבקש להודות לכל החברים שחיזקו את הרעיון הזה, שתחילתו אתמול, כסטטוס קצר בפייס, ולכל המחזקים והמגיבים - שנתנו לי השראה לעבות את הדברים למאמר הקצר הזה.
הביטוי "לב כבד" מופיע בפרשת וארא בספר שמות, כאשר הקב"ה שולח את משה לפרעה ומחזק אותו, כי אם פרעה עקשן, זה רק מפני שליבו "כבד": (שמות ז, פס' ח' ואילך): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן.... קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה, יְהִי לְתַנִּין... וַיַּעֲשׂוּ כֵן, וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם, וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם... וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה; מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם."
הקב"ה שלח את משה לעשות מופת מול פרעה. חרטומי פרעה נכשלים מול משה ואהרון. למרות זאת פרעה מתעלם. משה עלול לאבד את הביטחון שלו, להרגיש שהוא לא היה בסדר, שלא הצליח להרשים את פרעה - משה עלול לתלות את האשמה בכך שלא היה מספיק אסרטיבי, שלא מילא את שליחותו כראוי – לכן הקב"ה אומר לו – משה, הבעיה אינה בך, נהגת כראוי, הבעיה היא עם פרעה, הלב שלו "כבד".
מה המשמעות של הביטוי "לב כבד"?
בדיבור היומיומי, כאשר אומרים שלפלוני יש "לב כבד" על אלמוני, מתכוונים לומר שיש לפלוני קפידא, כעס מסוים על אלמוני. אולם הביטוי הזה נרחב יותר, כפי שנראה להלן.
על פי אחד הפירושים הפנימיים (חסידות) – "כבד" – הכוונה לאיבר בגוף, הכבד, האחראי על הכעסים. והקב"ה למעשה אמר למשה, כי הכבד (הכעס) של פרעה, השתלט על הלב שלו. תגובה מעניינת שקיבלתי על המאמר הזה היתה, שגם ברפואה הסינית, הכבד הוא האחראי על הכעסים בגוף [תודה לרותי].
משמעות הפירוש מובילה אותנו – במלים שלנו – לדברים הבאים: ליבו של האדם הוא מרכז חייו. הלב מזרים דם לכל חלקי הגוף. הוא מזרים לו חיות. כל מקום שבו אין זרימה, אין התאמה, אין גמישות – נמק ונופל. האדם זקוק ליציבות, אולם גם לזרימה, להתאמה, לתחושה, להרגיש מה קורה סביבו.
כאשר אומרים כי "כבד לב פרעה" – המשמעות היא שפרעה אינו זורם, אינו מרגיש את הסביבה, אינו מבין מה קורה איתו, אינו מבין לאן הרוח נושבת. בשלב זה, חרטומיו חוששים לומר זאת לפרעה. אולם כאשר תגיע מכת הכינים, כולם מתייאשים, ויאמרו לפרעה, תוך שהם מסתכנים בחייהם (שמות י' ז'): "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ?? שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱ-לֹקֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?"
"לב כבד" משמעו, אפוא, מקום בו האדם חסר מודעות, ושבוי בקונספציה שהוא בנה. הוא הולך כמו "ראש בקיר" – "לא רואה בעיניים" – או כל ביטוי אחר. אחת הדוגמאות הקלאסיות היא כמובן הסיפור של בגדי המלך החדשים, או לחילופין, מלחמת יום כיפור, ועוד.
התורה מספרת לנו, למעשה, שכל אדם, אפילו אדם חכם ונבון כמו פרעה, עלול להגיע למצב של "לב כבד", מצב שבו ההיגיון שלו מעוות ומוליך אותו לשאוֹל, מצב שבו הוא אינו מחובר למציאות ולשיקולים הגיוניים פשוטים, וכך הולך לאבדון בעיניים פקוחות – ממש ממש כפי שהיה במציאות – נכנס לים ושם מצא את מותו.
כיצד קורה שאנשים נקלעים למצב של "לב כבד"?
לב כבד – או סימוא העיניים – הוא תפקידו של אותו מלאך – היצר הרע, הוא השטן (שמזיז אותנו מהמטרה ולא נותן לראות את המציאות כהווייתה) – הוא מלאך המוות. דרכים רבות למלאך זה להכביד את ליבנו:
הכבוד הפגוע (עלבון), המוביל לכעס, וגורם לאדם לעשות דברים רבים שהוא עלול להצטער עליהם. ואמרו חז"ל – שכל מי שכועס, כל מיני גיהנום שולטים בו.
הגאווה, שגורמת לאדם להתבצר בעמדתו, להיות שבוי בחכמה של עצמו ולא לשמוע אחרים. ולא בכדי נאמר שהחכם האמיתי הוא זה שלומד מכל אדם (גאווה גם גוררת כעס, כאשר האחרים אינם מִתְרַצִּים לו). בתרבות היוונית מייחסים חשיבות מיוחדת ל"חטא ההיבריס" שהינה פגיעה וזלזול באדם ללא שום סיבה, כחטא שעליו העונש כבד. [תודה לדורית]
הקינאה, שאף היא משולבת במקום של כעס וגאווה, גורמת לאדם להגיע למצבים של "גם לי גם לך לא יהיה".
התאווה, הנובעת מצורך בלתי מסופק של האדם, גורמת לו להעצים את החוסר והתהום המצוי בקרבו, ומובילה אותו למלא את החסר, לעתים תוך סיכון גבוה ובלתי מוסבר בעליל.
על אלה נאמר, כי הם מוציאים את האדם מן העולם.
קיימות דרכים רבות ומגוונות להתמודדות עם מכשולים אלה. ניתן לאמן אדם למתן את הכעס, לשפר את התקשורת, למנוע אי הבנה; ניתן ללמוד ולמתן את הגאווה, וניתן אף למצוא ערוצים ראויים לספק את צרכיו של האדם מבלי שיכביד את ליבו. במלים אחרות - להרבות אהבה, סבלנות וסובלנות [תודה למירי]
הדוגמה הנגדית, למי שהיה בדיוק במעמד של פרעה, אולם נהג בדיוק להיפך – היה יוסף, שהתגבר על הכעס, ראה את הצד החיובי שבכל דבר, והצליח גם להתמודד בשעה הקשה ביותר, מול התאווה. ולא בכדי מצויין על פרעה, כי הוא "לא ידע את יוסף". [תודה לליאת]
ההיפך מ"לב כבד" – הוא "לב טהור" – לב זורם, חי, נקי מהשפעות זרות. ואת זה ביקש דוד המלך. ולאחריו שלמה ביקש "לב שומע". [תודה לצביקה]
פרט לאמור לעיל חשוב גם שנדע לזהות כי מי שעומד מולנו הוא במצב של "לב כבד" - במצב כזה הוא לא ישמע לנו ואין מקום להתעמת איתו, אלא אם כן אנו מבקשים לכפות עליו את רצוננו [כך נוהגים, במקרים המתאימים עם ילדים קטנים]. על כך אמר שלמה המלך: "אל תען כסיל כאיוולתו" - כשאדם נעול על קונספציה, לא יעזרו כל השכנועים, חבל על הזמן, ותיזהר שאתה עצמך לא תיגרר אחר הקונספציה שלו. לאדם כזה צריך לתת להשתחרר, לשחרר את הכעס, להתמודד מול הגאווה, או לאפשר לו לממש חלק מתאוותו, או את כולה בנסיבות שירגיעו אותו ויאפשרו לו את מידת הפתיחות - ורק אז נוכל לדבר על ליבו.
