‏הצגת רשומות עם תוויות בית כנסת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בית כנסת. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 10 באוגוסט 2017

יום בגליציה

שיתוף
הצעה ליום מעניין ועשיר באזור גליציה - יום שמשלב חסידות, עיירה יהודית, יחסי יהודים פולנים (היבטים משני הצדדים), חסידי אומות העולם, בתי כנסת עתיקים, שואה - מבצע ריינהרד, ועוד.

מסלול ומפה

תחנות:

1. זשוב - יציאה מהעיר הגדולה. יש בה שתי נקודות יהודיות ואפשר לעבור דרכן.
2. בז'וז'וב - בורות מוות וסיפורה של משפחת וייס.
3. סאנוק - נבנה במקום דגם של עיירה יהודית בהשקעה של 20 מיליון זלוטי.
4. דינוב - עיירה חסידית, הציון של האדמו"ר בני יששכר, ומקרה נוסף של בור ירי (יש אפשרות ללון שם).
5. לאנצוט - בית כנסת עם עיטורים מיוחדים על הקירות, טירה, הזדמנות לדון ביחסי יהודים פולנים.
6. מרקובה - כפר ובו מוזיאון חדש והזדמנות לדון על חסידי אומות העולם.
7. ליזנסק - הקבר של רבי אלימלך, בעל הנועם אלימלך.
8. טרנוגרוד - עיירה ובה בית כנסת שהפך לספריה וגם תצוגה מוזיאונית, ובור ירי סמוך, בו נרצחו יהודים ממש בעיירה.
9. בלזץ - מחנה המוות משלישיית מחנות ריינהרד.
10. זמושץ' - העיר הייחודית (אפשר ללון שם).





יום שלישי, 23 בפברואר 2016

משיכה

שיתוף
אנו מכירים את המילה משכן, בעיקר כמקום מגורים. ורבי נחמן מברסלב אומר כי משכן גם מלשון משיכה, וזאת מכיוון שהקרבן הראשון שעם ישראל נדרש להביא, כעם, הוא קרבן הפסח, עליו נאמר: "משכו וקחו לכם...".ואכן, המשכן הוא מקור של משיכה לעם ישראל, אליו מגיעים אנשים מקצוות שונים, מתערבבים ומתאחדים. וזה הרי למעשה אחד מתפקידיו של בית הכנסת כיום.
לעתים אנו זוכים לראות התגשמות של חזון כזה בצורה יפהפיה וכך זכיתי אתמול, באזכרה של דודי ז"ל. ישבנו שם, מסביב לשולחן, ממתינים לתפילת מנחה, אני ושני דודים הנושקים לגבורות, אחד מלמעלה ואחד מלמטה. שמעתי סיפורים מרתקים על מלחמת השחרור והחיים שהיו כאן, ממש עידן אחר.
וממש לפני תחילת התפילה נכנס יהודי מבוגר, חבוש בכובע קסקט, והתיישב לידינו. בתום התפילה הוא שאל אותנו – "מה יש כאן היום?" והשבנו לו. הוא סיפר לנו שהוא עבר כאן באיזור ועמד מישהו בחוץ וביקש ממנו להיכנס לתפילת מנחה, והוא נכנס.
כאשר אחד הדודים שלי שמע את קולו, הוא שאל אותו מאין המבטא הזה, והשיב היהודי שהוריו עלו לארץ מבולגריה. ואז אמר לו הדוד – "נכון שאתה למדת בשנות החמישים בבית הספר המקצועי בתל אביב?" השיב לו היהודי בפליאה: "נכון, כיצד אתה יודע?" והשיב לו הדוד: "אני יודע כי למדנו יחד!"
"ואיך אתה זוכר אותי?" שאל האורח, "בזכות המבטא שלך. ואני גם אזכיר לך ש..." וישב וסיפר לו הדוד עניינים שהוא זוכר מאז הקשורים לשניהם.

כמובן שהשמחה וההתרגשות היתה עצומה. אתם מבינים, למעלה משישים שנה, קרוב לשישים וחמש שנה שהם לא ראו אחד את השני, והינה שני אנשים הזדמנו "במקרה" לבית כנסת שאינם מתפללים בו כלל, ונפגשים. על זה דיבר רבי נחמן, כאשר אמר שמשכן פירושו משיכה. 

יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

הרהורים לפוגרום נובמבר

שיתוף


הלב של המשפחה היא האימא. היא נוזפת בבן הקטן, שיתנצל בפני האח הגדול. היא מזרזת את הבת הגדולה, לקנות מתנה ליום ההולדת של אחותה הקטנה. היא מתעניינת בשלום כולם, מדווחת, ואוספת את כולם לחיקה עם ארוחה משפחתית גדולה. כאשר אימא הולכת, המשפחה מתפזרת לרסיסים של משפחות חדשות, שלהן אימהות משלהן.
הנשמה של הקהילה הוא הצדיק. הוא מחזק ונותן כוחות ועוצמה. הוא מרביץ בהם תורה ומוסר. הוא נותן פרספקטיבה נכונה לחיים. הוא מפשר, מגשר בין יושבי הקהילה, הוא אוסף כספים ופועל למען הציבור. הוא דואג לכל אותם דברים החשובים לכלל, שאנשים פרטיים פחות ישקיעו עבורם. הוא מבין ותומך ונותן כיוון והשראה. כאשר צדיק עוזב את העיר, אומרים חז"ל, פנה זיווה, פנה הודה, פנה הדרה. והריהי כעוד סתם עיר.
הנפש של הקהילה הוא בית הכנסת. בית הכנסת הוא המקום בו אתה בא להפוך לאדם טוב יותר. להתפלל, לבקש – עליך ועל המשפחה, ועל הקהילה והעם. בית הכנסת הוא המקום בו אתה בא להתחזק, לבקש ברכה, לברך. ללמוד וללמד. בית הכנסת הוא המקום בו אתה יוצא מדלת האמות שלך ופוגש יהודים. מתעניין בשלומם. מאיר להם פנים. יוצר אינטראקציה.
בית הכנסת הוא המקום בו נמצאים זיכרונותיך. המקום בו ישבת ליד אבא עת עשית צעדיך הראשונים בקריאת שמע. המקום בו הפכת לגבר, לאיש, לאבא. המקום בו הצצת לעזרת הנשים וראית את האישה שתהפוך להיות רעייתך, את האישה שילדה את ילדיך מחייכת אליך מבעד לחרכים, גאה להכניס את בנכם בבריתו של אברהם אבינו, מודה על הזכות לקרוא בשמה של הבת הקטנה שהצטרפה למשפחה. המקום בו הפכת לסבא. המקום שממנו יקחו אותך לדרכך האחרונה.
לשרוף בית כנסת זה לא לשרוף עוד נכס נדל"ן.
לשרוף בית כנסת זה לשרוף את העבר. את הזכרונות. את הדבק. את החוט המקשר. את גאוות הקהילה. את מה שהופך אותנו להיות עם. את הסמל והחזון. את העבר ואת העתיד.
כאשר הנאצים ראו שחמש שנים של גזירות נוראיות לא מזיזות את היהודים מגרמניה (רוב היהודים עדיין נותרו בגרמניה ערב פוגרום נובמבר 1938), הם החליטו לזעזע את היהודים. לרסק את הקהילות. לשבור את גאוותן. להפוך את הקהילות היהודיות לאוסף של יהודים תועים, מפורדים וחלשים. הם החליטו לשרוף את כל בתי הכנסת שלהם.
כאשר הם רצו לשרוף את הלב של היהודי, (ולא משנה אם הוא חילוני, דתי או אפילו מתבולל), כאשר הם רצו לקווצ'ץ' אותו, לקמט אותו ולשבור את רוחו, הם ידעו מה לעשות – לשרוף את בית הכנסת שלו.
פוגרום נובמבר 1938.
לא בדולח, אלא אופל.
רוע בלתי נתפס שייזכר לגרמנים לדיראון עולם ואות אזהרה לדורות הבאים.
כי במקום בו שרפו בתי כנסת, שרפו גם בני אדם.