"נקודת חיזוק" בטרייזינשטאט

חדר המשרפות. הצד האחורי של המשרפות, ממנו הוציאו את האפר

אם חז"ל כינו את העולם כולו כ"עלמא דשיקרא" (עולם השקר), מעניין מה היו אומרים על מחנה טרייזינשטאט. מחנה הריכוז הגדול, ממנו נשלחו 150,000 יהודים למחנות השמדה. וכל זאת כוסה במעטה של שקר והערמה על הצלב האדום, שהובא למחנה זה, כמחנה לדוגמה, כביכול. כל מסכת השקרים הזאת כלפי העולם, התצוגה כלפי חוץ שהעולם כמנהג נוהג, היהודים מקבלים "יחס נאות", למרות שהם במכלאות. כיצד הסכים העולם לקבל את השקר הזה?

בביקורים באירופה אינך יכול שלא לשים לב לכל העוצמה שמנסים להראות לך - ברחבי אירופה יש להם מקום לכל הדברים. הכל בגדול - כל מרכז קניות, הוא חצי עיר. כל בית, גדול. תקרות גבוהות. מרחבים שלמים. הארמונות שלהם - פשוט אינם נגמרים. ועוד ועוד. ופתאום אתה מגיע למחנה ריכוז, ואתה קולט את זה ששמו את היהודים במכלאות של בהמות. בכל המרחבים העצומים האלה נתנו לכל אחד מהם מטר וחצי לחיות.. 

הצד הקדמי של המשרפה

השקר האמור הוביל לשפע עצום של תרבות ואמנות, דווקא שם. העבודות של הילדים הרכים. כל העושר התרבותי שהיה שם וירד לטימיון, בהצגות, מחזאות, מוזיקה, ציור ועוד. כל הנושא של ההיצמדות לעשיה התרבותית על מנת לשרוד, הכוח התרבותי שנתן להם חיים. אותה תרבות גרמנית אדיבה כלפי חוץ, שהפכה אותם למכונה להשמדת עם.

ידעתי שאבקר שם, והחלטתי לקחת איתי את "נקודת חיזוק". לקחתי אותו איתי למרכזים היהודים בפראג, וגם לטרייזין. מאוד ריגש אותי לקחת ספר שנכתב על ידי יהודי ולצלם אותו על המשרפות. זו הרוח היהודית החזקה יותר מכל פלדה, ברזל ואש.

בתום הביקור השארתי את הספר בבית הכנסת של המלון "המלך דוד" עם הקדשה בזו הלשון:

"לתושבי ק"ק פראג והבאים בשעריה, 

ספר זה, שנכתב ע"מ לחזק יהודים באשר הם, 

התלווה אלי בטיולי בפראג וחיזק אותי במחנה הריכוז 

טרייזינשטאט.

המסורת היהודית העתיקה בת מאות השנים 

של פראג היא מקור לגאווה ועוצמה לכולנו. 

לא בכדי נוהרים למקומות אלה  - לא רק יהודים.

בהם מתקיים בנו - "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים"

ואולי יותר מכל על מנת לחוות, כי אין כארץ ישראל 

"טובה הארץ מאד מאד" (מפרשת השבוע), או, 

כמאמר השיר: "טוב לנדוד, אך טוב יותר לחזור"

מוקדש לבית הכנסת הפעיל ביותר בפראג, של מלון 

"המלך דוד", בתפילה מעומקא דליבא לשובם בשלם 

של הנערים החטופים שלנו, לביתם בקרוב ממש, 

בכניסה לבית ועד הקהילה

אמן

שי שגב"

ארון הבגדים היהודי 

כוך קטן ששימש לתפילה

הניסיון של יעקב - להתמודד עם השקר

"מעט ורעים היו ימי שני חיי" [בראשית מז ט] יעיד על עצמו יעקב אבינו באחרית ימיו, ואכן, ימיו היו קשים ומלאים בנסיונות מאתגרים. ונשאלת שאלה כפולה: במה נסיונותיו של יעקב היו קשים מאלה של אברהם; וכיצד הצליח להתמודד עימהם.

נראה לי שהמכנה המשותף לנסיונותיו של יעקב הוא ההתמודדות מול השקר באופן שלא יאבד את מצפן האמת, מול אנשים שמנסים לרמות אותו. ההתמודדות מול החשש ליפול למחלות של רדיפה (שכולם רק מנסים לרמות אותו, לאבד את האמון הבסיסי בבני אדם), של תעתועים בין אמת לבין שקר (שאינך כבר יודע מה נכון ומה לא, ועלול ליפול לדמיונות). התמודדות מול דעת קהל עויינת, הסבורה שאתה רע, בעוד אתה יודע שלא עשית שום רע. התמודדות זו דומה להתמודדותו של דוד המלך, באומרו: "רבו משערות ראשי שנאי חנם, עצמו מצמיתי איבי שקר, אשר לא גזלתי אז אשיב" [תהלים סט ה]: הבעיה שאנשים שונאים אותו לחינם, מכיוון שהם ניזונים מעלילות שווא עליו. אוייבי השקר, המצמיתים אותו, הגורמים לו חולשה וקפיאה על המקום, וגורמים לו להשיב גזילות שלא גזל.. קרי הוא משלם רק מכיוון שהעלילו עליו עלילות ולא מכיוון שגזל באמת.

בתמצית, נראה לענ"ד שאלה הנסיונות של יעקב. בתחילה, מעלילים עליו שגנב את הבכורה מעשיו אחיו, שהוא עצמו היה רמאי גדול. לאחר מכן, יעקב צריך להתמודד שנים מול הגדול שברמאים, לבן, ולבסוף מעלילים עליו שבנה את עושרו מגזילת צאן לבן. הוא צריך להתחנף לעשיו, על מנת להישאר בחיים, והצרה הגדולה ביותר היא ההסתרה והמרמה שנקטו כלפיו בניו, השקר הבא מתוך ביתו, דמו ובשרו של יעקב ממש, אשר רימו אותו באמרם "חיה רעה אכלתהו" ובמשך עשרות שנים הסתירו ממנו את האמת. אולם ליבו של יעקב הרגיש את האמת, ועל כן סרב לקבל מהם תנחומים. וכל כך מצער לראות שבסוף ימיו, כאשר מבשרים לו שיוסף חי, והוא פשוט אינו מסוגל להאמין להם. הוא אינו מסוגל להאמין לאף אחד. הוי כמה שזה כואב. זו התמודדות הרבה יותר קשה מההתמודדות של אברהם, אשר היה צריך להתמודד פיזית מול שקר גלוי וידוע; מול עניינים ברורים כמו רעב, מלחמה וכדומה, ולא מול דברים נפתלים וחמקמקים. במידה דומה, גם ההתמודדות שלנו מול הפלשתינאים כיום היא קשה במיוחד, לא במובן המלחמתי דווקא, אלא מכיוון שהם משקרים לעולם בעזות מצח, ומצליחים.

עינינו רואות אנשים הסובלים טראומה אחת של שקר במהלך חייהם והופכים להיות אנשים ממורמרים, חשדנים ורדופים. קשה מאוד לחיות איתם, ומי שנמצא בסביבתם תמיד חשוד על שקר, ותמיד צריך לרצות אותם ולנסות להוכיח להם שהוא דובר אמת, לשווא. ורוב האנשים נשברים מכך ולבסוף באמת מתרחקים או אפילו משקרים, ובכך נוצרת נבואה המגשימה את עצמה. ואילו יעקב הצטרך להתמודד עם נסיונות כאלה פעם אחר פעם.

יהיה זה יומרני מדי להסביר במלים אחדות כיצד יעקב התמודד מול קשיים אלה. אולם אם נאמר בקצרה, הוא למד לזרום עם האתגרים. השתדל להוריד פרופיל ככל האפשר, לעשות את מה שהוא צריך לעשות ומאמין בו; לעתים היה צריך להתמודד מול השקר בדרכים של עורמה ותחבולה; לעתים לשתוק, לעתים להתחנף ולהוריד את הראש, ולעתים להילחם בכל הכוח, אבל תמיד בחוכמה ובסבלנות אין קץ. כמו שהשקר הוא חמקמק ומחליף צבעים כזיקית, כך גם ההתמודדות איתו. ולא בכדי הוא זכה לשם חדש, ישראל, של שום שזכה להילחם מול קשיים אלה, והצליח ובכך נתן גם לנו את הכוח לכך.

על עורכי דין ועל שקרים

שקרנים עם רישיון?

אחת התלונות שאני שומע כנגד עורכי דין הינה שהם שקרנים, ועוזרים ללקוחות שלהם לרמות את בית המשפט. ובכלל, שואלים אותי, איך עורכי דין יכולים לייצג רוצחים, אנסים וגנבים.

כידוע לכם, יש לי דף בפייסבוק בשם "רק שאלה קטנה - שאלות משפטיות לעו"ד ד"ר שי שגב". בדו-שיח מעניין שהיה לי אתמול בפייסבוק הועלתה הטענה כי עורכי הדין להטוטנים וכו' - את הדיון המעניין תוכלו למצוא כאן.

ולענייננו: מדובר במספר שאלות ולא רק אחת.... אתייחס לטענת השקר.

בראש ובראשונה, ולפני שנוגעים כלל בעניין של שקרים, תפקידו של עורך הדין הוא להאיר את הזווית של הלקוח שלו. לעתים הוא מדגיש עניינים מסוימים (ומתייחס בצורה שולית לעובדות המפריעות לו), מנסח ומציג את הדברים אחרת, אולי אף מוסיף ומציע פרשנות מצידו לאירועים. לכן קוראים לו "עורך" דין - הוא עורך את העובדות והנסיבות כך שיתאימו לדין שהוא רוצה ליישם.... עבור הצד השני, פעולות כאלה, הינן בגדר "שקר" אולם הדבר אינו בהכרח כך, מכיוון שכידוע לכל מטבע יש 2 צדדים. ראוי לציין, דווקא לעורכי הדין, כי לא תמיד זה נכון להתעלם מנסיבות המפריעות ללקוחו מכיוון שלעתים הדבר מעיד על כך שאין לו תשובה...

ועתה לשקרים של ממש: עורך דין מצוי בקונפליקט מתמיד, מצד אחד הוא מחוייב לסייע לבית המשפט לעשות משפט. מצד שני, הוא מחוייב לסייע ללקוחו להצליח במשפט. ומצד שלישי, עורך הדין הוא עצמו גם בעל מצפון... קונפליקט זה מחייב את עורך הדין לפסוע בין הטיפות. כך, למשל, עורך דין לא יפליל את לקוחו אם הלקוח מספר לו שעבר עבירה (יש חיסיון). אולם מצד שני עורך הדין לא יסייע ללקוח לרמות את בית המשפט, ולא יסתיר עבירה שהלקוח מעוניין לעשות ורק רוצה לקבל את חוות הדעת של עורך הדין איך לבצע אותה...

עורך הדין לא יסייע ללקוח לשקר ולא ילמד אותו לשקר ולא ייעץ לו אילו עובדות או מסמכים עליו להמציא יש מאין, על מנת שגירסתו של הלקוח תהיה אמינה יותר; עם זאת, אם לפתע באמצע העדות עורך הדין שומע שלקוחו משקר, הוא לא יעצור את לקוחו באמצע עדותו ויטען שהיא שקרית. אולם אם הוא יודע שהלקוח שלו עומד לשקר בעדות, עליו לנסות ולמנוע אותו מלעשות כן, להסביר לו כי הוא עלול להיתפס בשקר ואז גם יפסיד את התיק וגם עלול לבלות בכלא, ובמקרה הצורך - אם הלקוח אינו מתרצה, על עורך הדין להתפטר מהייצוג, מבלי לציין מדוע.

הדבר אינו פשוט בכלל. מוטל לחץ גדול על עורך הדין להצליח ולנצח. לעתים מוטלים על כף המאזניים חיי אדם, או הפסד כלכלי גבוה. לעתים עורך הדין גם מזדהה פעמים רבות עם הכאב של הלקוח, ורוצה לסייע לו מתוך תחושה שנעשה לו עוול - לעתים הוא צריך להתמודד עם שקרים של הצד השני, או עם מצב שהוא משוכנע שהלקוח צודק, אולם אין ללקוח ראיות.... למרות כל זאת, אין בכך כמובן להכשיר שקרים.

לבסוף, מצבים בעייתיים נוספים הינם שעורך הדין מקבל גרסה מהלקוח, אולם אינו משוכנע שהיא אמיתית... גם מצב זה אינו פשוט. כל עוד עורך הדין אינו משוכנע שהלקוח משקר, הוא צריך לקבל את דבריו של מרשו. כמובן שאסור לעורך הדין לעצום עיניים, אלא עליו לעמת אותו עם העובדות, ולהקשות עליו, אם לא על מנת לגלות את שקריו, אז על מנת להבין את גרסתו כראוי, ולהכינו לחקירות בבית המשפט. יתכן ותוך כדי סימולציה של חקירה, הלקוח לבד יבין שגרסתו אינה עומדת במבחן, ולעתים ההיפך - הסימולציה הזאת מראה לעורך הדין היבטים נוספים, ומביאה אותו להאמין ללקוח. ה"לקוחות השקרנים" יודעים, שאם כבר משקרים, עדיף גם לשקר לעורך הדין... (מובן שזו שטות גמורה...)