הגיגים בנושאי אקטואליה ומשפט, שאלות ותשובות בנושאים שונים, חכמה, יהדות, חינוך, חומרי עזר ורקע לסטודנטים שלי
הצגת רשומות עם תוויות נקודת חיזוק. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות נקודת חיזוק. הצג את כל הרשומות
יום רביעי, 22 באוקטובר 2014
יום שני, 11 באוגוסט 2014
הרהורים לחג האהבה

דווקא בבוקר זה של חג האהבה נזכרתי שפעם, לפני הרבה שנים, שררו דו קיום ואפילו ידידות בין ישראלים לפלשתינאים.
בשנות השבעים, בהיותי ילד, נהגתי להתלוות לטיולים שאבי הדריך ברחבי הארץ. אחת התחנות הקבועות בדרכנו מהצפון לירושלים, דרך הבקעה, היתה המסעדה של אבו עָבד ביריחו. איש מאיר פנים בעל עין אחת. אבי נהג להביא את הקבוצות למסעדה שלו, שם קנו שתיה וגלידות ישראליות.
עם השנים כאשר אבי היה עובר ביריחו, היה נכנס אליו לביקור, גם ללא קבוצה.
כאשר היה רואה את הרכב, היה אבו עבד יוצא לקראתו ומברך אותו "אהלן אהלן אהלן א
בו שי" מחבק אותו חיבוק אמיץ ושולח אותי למקרר של הגלידות לבחור לי גלידה.
היו יושבים מתחת לעץ הדקל ומדברים בערבית מתובלת בעברית; ועברית מתובלת בערבית. על דא ועל הא, ועל הא ועל דא. ונפרדים כידידים. אני הייתי יושב בינותם מלקק את הגלידה ומקשיב בהנאה. מי האמין אז, שאני חווה היסטוריה של רסיסים שבריריים של דו קיום.
חלפו השנים. בקדמת יריחו הוצבו גדר ומעבר גבול. בין יהודים לפלשתינאים גבה הר של סכסוך ושנאה. הדו-קיום התנפץ למיליוני רסיסים שמעופפים מעל ראשי שני הצדדים.
ויותר מכל יום אחר הייתי רוצה לסיים היום בנימה אופטימית אך כנראה שזה גדול עלי.
תוויות:
אבא,
אהבה,
ד"ר שי שגב,
חג האהבה,
טו באב,
יריחו,
ישראלים,
נקודת חיזוק,
סכסוך ערבי ישראלי,
ערבים,
פלשתינאים
יום שישי, 20 ביוני 2014
"נקודת חיזוק" בטרייזינשטאט
![]() |
| חדר המשרפות. הצד האחורי של המשרפות, ממנו הוציאו את האפר |
אם חז"ל כינו את העולם כולו כ"עלמא דשיקרא" (עולם השקר), מעניין מה היו אומרים על מחנה טרייזינשטאט. מחנה הריכוז הגדול, ממנו נשלחו 150,000 יהודים למחנות השמדה. וכל זאת כוסה במעטה של שקר והערמה על הצלב האדום, שהובא למחנה זה, כמחנה לדוגמה, כביכול. כל מסכת השקרים הזאת כלפי העולם, התצוגה כלפי חוץ שהעולם כמנהג נוהג, היהודים מקבלים "יחס נאות", למרות שהם במכלאות. כיצד הסכים העולם לקבל את השקר הזה?
בביקורים באירופה אינך יכול שלא לשים לב לכל העוצמה שמנסים להראות לך - ברחבי אירופה יש להם מקום לכל הדברים. הכל בגדול - כל מרכז קניות, הוא חצי עיר. כל בית, גדול. תקרות גבוהות. מרחבים שלמים. הארמונות שלהם - פשוט אינם נגמרים. ועוד ועוד. ופתאום אתה מגיע למחנה ריכוז, ואתה קולט את זה ששמו את היהודים במכלאות של בהמות. בכל המרחבים העצומים האלה נתנו לכל אחד מהם מטר וחצי לחיות..
![]() |
| הצד הקדמי של המשרפה |
השקר האמור הוביל לשפע עצום של תרבות ואמנות, דווקא שם. העבודות של הילדים הרכים. כל העושר התרבותי שהיה שם וירד לטימיון, בהצגות, מחזאות, מוזיקה, ציור ועוד. כל הנושא של ההיצמדות לעשיה התרבותית על מנת לשרוד, הכוח התרבותי שנתן להם חיים. אותה תרבות גרמנית אדיבה כלפי חוץ, שהפכה אותם למכונה להשמדת עם.
ידעתי שאבקר שם, והחלטתי לקחת איתי את "נקודת חיזוק". לקחתי אותו איתי למרכזים היהודים בפראג, וגם לטרייזין. מאוד ריגש אותי לקחת ספר שנכתב על ידי יהודי ולצלם אותו על המשרפות. זו הרוח היהודית החזקה יותר מכל פלדה, ברזל ואש.
בתום הביקור השארתי את הספר בבית הכנסת של המלון "המלך דוד" עם הקדשה בזו הלשון:
"לתושבי ק"ק פראג והבאים בשעריה,
ספר זה, שנכתב ע"מ לחזק יהודים באשר הם,
התלווה אלי בטיולי בפראג וחיזק אותי במחנה הריכוז
טרייזינשטאט.
המסורת היהודית העתיקה בת מאות השנים
של פראג היא מקור לגאווה ועוצמה לכולנו.
לא בכדי נוהרים למקומות אלה - לא רק יהודים.
בהם מתקיים בנו - "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים"
ואולי יותר מכל על מנת לחוות, כי אין כארץ ישראל
"טובה הארץ מאד מאד" (מפרשת השבוע), או,
כמאמר השיר: "טוב לנדוד, אך טוב יותר לחזור"
מוקדש לבית הכנסת הפעיל ביותר בפראג, של מלון
"המלך דוד", בתפילה מעומקא דליבא לשובם בשלם
של הנערים החטופים שלנו, לביתם בקרוב ממש,
![]() |
| בכניסה לבית ועד הקהילה |
אמן
שי שגב"
![]() |
![]() |
| ארון הבגדים היהודי |
תוויות:
ד"ר שי שגב,
חיזוק,
טרייזינשטאט,
מחנה ריכוז,
משרפה,
משרפות,
נאצים,
נקודת חיזוק,
פראג,
צ'כיה,
שואה,
שקרים
יום שני, 10 בפברואר 2014
הדכדוך המסותר
שֶׁבְּכָל
אָמָּן חָבוּי לוֹ גַּרְעִין שֶׁל דִּכְדּוּךְ,
הַמְּסֻתָּר
בְּאֵיזֶה כּוּךְ
נִסְתָּר;
אֲשֶׁר
מֵעֵת לְעֵת
מָש
מִמְּקוֹמוֹ,
וּמִתּוֹךְ
הֶחָלָל שֶׁפִּנָּה
עוֹלֶה
כֹּחַ אָפֵל,
סוֹבֵב
וְחוֹלֵל,
הַשּׁוֹאֵב
מִמְּךָ
אֶת
כֹּחוֹת נַפְשְׁךָ,
וּמוֹתִיר
אַחֲרָיו
שֹׁבֶל
שֶׁל
רֵיקָנוּת
וְטַעַם
שֶׁל
יֵאוּשׁ.
וּמִתּוֹךְ
הַמָּוֶת שֶׁזָּרַע,
נוֹצָר
כֹּחַ יְנִיקָה אַדִּיר,
מָלֵא
תַּאֲוָה לְחַיִּים חֲדָשִׁים,
שֶׁאוֹתוֹ
תְּמַלֵּא בְּכֹחַ יְצִירָתְךָ,
הַשּׁוֹאֵף
לִפְרֹץ לַאֲוִיר הָעוֹלָם,
וְלִזְעֹק
– הִנְנִי!
נִמְצֵאתָ
לַמֶּד,
שֶׁאִלְמָלֱא
הָרִיק וְהָחִדָּלוֹן,
לֹא
תִּצְמַח הַיְּצִירָה בְּגָאוֹן.
וְאַל
לְךָ לִטְעוֹת, בְּנִי,
שֶׁתְּהוֹמוֹת
רֵיקָנוּת אֵלֶּה
יְמֻלְּאוּ
בְּכָל חֶמְדָּה אַחֶרֶת,
מִלְּבַד
תְּשוּקָת הַיְּצִירָה.
שֶׁאִם
אָמָּן אַתָּה,
וְאָמָּן
בְּנַפְשְׁךָ,
הַיְּצִירָה
הִיא תְּרוּפָתְךָ הַיְּחִידָה.
שֶׁכָּל
תַּאֲוָה שֶׁאֵין בָּהּ יְצִירָה -
זָרָה
הִיא לְךָ.
תְּחִלָּתָהּ
אוּלַי הֲנָאָה,
אַךְ
סוֹפָהּ - הַעֲמָקַתְּ הֶחָלָל,
הָרִיק,
וּתְחוּשַׁת
הַדִּכָּאוֹן.
מתוך
הרומן החדש שלי "נאמנות במבחן"
תוויות:
אהבה במבחן,
בחירה חופשית,
ד"ר שי שגב,
העצמה,
נאמנות במבחן,
נקודת חיזוק,
שירה
יום שני, 19 בנובמבר 2012
הניסיון של יעקב - להתמודד עם השקר
"מעט ורעים היו ימי
שני חיי" [בראשית מז ט] יעיד על עצמו יעקב אבינו באחרית ימיו, ואכן, ימיו היו
קשים ומלאים בנסיונות מאתגרים. ונשאלת שאלה כפולה: במה נסיונותיו של יעקב היו קשים
מאלה של אברהם; וכיצד הצליח להתמודד עימהם.
נראה לי שהמכנה המשותף לנסיונותיו של יעקב הוא
ההתמודדות מול השקר באופן שלא יאבד את מצפן האמת, מול אנשים שמנסים לרמות אותו. ההתמודדות
מול החשש ליפול למחלות של רדיפה (שכולם רק מנסים לרמות אותו, לאבד את האמון הבסיסי
בבני אדם), של תעתועים בין אמת לבין שקר (שאינך כבר יודע מה נכון ומה לא, ועלול
ליפול לדמיונות). התמודדות מול דעת קהל עויינת, הסבורה שאתה רע, בעוד אתה יודע שלא
עשית שום רע. התמודדות זו דומה להתמודדותו של דוד המלך, באומרו: "רבו משערות
ראשי שנאי חנם, עצמו מצמיתי איבי שקר, אשר לא גזלתי אז אשיב" [תהלים סט ה]:
הבעיה שאנשים שונאים אותו לחינם, מכיוון שהם ניזונים מעלילות שווא עליו. אוייבי
השקר, המצמיתים אותו, הגורמים לו חולשה וקפיאה על המקום, וגורמים לו להשיב גזילות
שלא גזל.. קרי הוא משלם רק מכיוון שהעלילו עליו עלילות ולא מכיוון שגזל באמת.
בתמצית, נראה לענ"ד שאלה הנסיונות של יעקב.
בתחילה, מעלילים עליו שגנב את הבכורה מעשיו אחיו, שהוא עצמו היה רמאי גדול. לאחר
מכן, יעקב צריך להתמודד שנים מול הגדול שברמאים, לבן, ולבסוף מעלילים עליו שבנה את
עושרו מגזילת צאן לבן. הוא צריך להתחנף לעשיו, על מנת להישאר בחיים, והצרה הגדולה
ביותר היא ההסתרה והמרמה שנקטו כלפיו בניו, השקר הבא מתוך ביתו, דמו ובשרו של יעקב
ממש, אשר רימו אותו באמרם "חיה רעה אכלתהו" ובמשך עשרות שנים הסתירו
ממנו את האמת. אולם ליבו של יעקב הרגיש את האמת, ועל כן סרב לקבל מהם תנחומים. וכל
כך מצער לראות שבסוף ימיו, כאשר מבשרים לו שיוסף חי, והוא פשוט אינו מסוגל להאמין
להם. הוא אינו מסוגל להאמין לאף אחד. הוי כמה שזה כואב. זו התמודדות הרבה יותר קשה
מההתמודדות של אברהם, אשר היה צריך להתמודד פיזית מול שקר גלוי וידוע; מול עניינים
ברורים כמו רעב, מלחמה וכדומה, ולא מול דברים נפתלים וחמקמקים. במידה דומה, גם ההתמודדות
שלנו מול הפלשתינאים כיום היא קשה במיוחד, לא במובן המלחמתי דווקא, אלא מכיוון שהם
משקרים לעולם בעזות מצח, ומצליחים.
עינינו רואות אנשים הסובלים טראומה אחת של שקר במהלך
חייהם והופכים להיות אנשים ממורמרים, חשדנים ורדופים. קשה מאוד לחיות איתם, ומי
שנמצא בסביבתם תמיד חשוד על שקר, ותמיד צריך לרצות אותם ולנסות להוכיח להם שהוא
דובר אמת, לשווא. ורוב האנשים נשברים מכך ולבסוף באמת מתרחקים או אפילו משקרים,
ובכך נוצרת נבואה המגשימה את עצמה. ואילו יעקב הצטרך להתמודד עם נסיונות כאלה פעם
אחר פעם.
יהיה זה יומרני מדי להסביר במלים אחדות כיצד יעקב התמודד
מול קשיים אלה. אולם אם נאמר בקצרה, הוא למד לזרום עם האתגרים. השתדל להוריד
פרופיל ככל האפשר, לעשות את מה שהוא צריך לעשות ומאמין בו; לעתים היה צריך להתמודד
מול השקר בדרכים של עורמה ותחבולה; לעתים לשתוק, לעתים להתחנף ולהוריד את הראש,
ולעתים להילחם בכל הכוח, אבל תמיד בחוכמה ובסבלנות אין קץ. כמו שהשקר הוא חמקמק
ומחליף צבעים כזיקית, כך גם ההתמודדות איתו. ולא בכדי הוא זכה לשם חדש, ישראל, של
שום שזכה להילחם מול קשיים אלה, והצליח ובכך נתן גם לנו את הכוח לכך.
תוויות:
אופטימיות,
דר שי שגב,
התמודדות,
יעקב,
נסיונות,
נקודת חיזוק,
פרשת השבוע,
שקרים,
תכלית הניסיונות
יום ראשון, 21 באוקטובר 2012
ולאחיו יאמר חזק - על הצורך בחיזוק בעת שינוי
"וַיְהִי
כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה
וַיֹּאמֶר אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ
הִנֵּה-נָא
יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ:
וְהָיָה כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ
הַמִּצְרִים
וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת
וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:
אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ
לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ
וְחָיְתָה נַפְשִׁי
בִּגְלָלֵךְ:"
(בראשית י"ב,יא-יג)
פסוקים אלה מגוללים את אחד הקטעים המוזרים בסיפורו של אברהם, המעורר שאלות
רבות אודותיו. ואכן, תמיהה זאת באה לידי ביטוי בדבריו החריפים של רמב"ן, על
פיהם אברהם לא נהג כהוגן כאשר לא סמך על הקב"ה והפקיר את שרה לחסדי המצרים,
ובלשונו, שאברהם "חטא חטא גדול בשגגה". ננסה ללמוד סיפור זה על פי תורת
החיזוק, שאנו דנים בה מדי שבוע.
כמעט כל אדם העובר שינוי במהלך חייו נמצא בעמדה של חולשה וחשש. לעתים הוא
חש בודד במערכה וזקוק לחיזוקים מהסביבה, אחרת הוא מתנתק ממנה. הדבר נכון במיוחד
כאשר (וזה מה שקורה ברוב המקרים) הסביבה מתייחסת בחשדנות לשינוי זה ומקשה על האדם.
אולם אף בלא לחץ נוסף זה מהלך של שינוי כרוך בקשיים, פחדים ורגעים של חלישות הדעת,
המצריכים חיזוק מהסביבה. לכן, אגב, כאשר אדם מצוי בשינוי יש לקחת בחשבון, שהוא
יחפש את החיזוק ממי שיהיה מוכן לתת לו אותו. ואם לא יקבל את החיזוק והחיבוק מבית,
הוא יחפש אותו במקום אחר. הדבר נכון במיוחד לגבי נערים ונערות בגיל ההתבגרות.
אברהם ביצע מהלך קשה ומורכב של התנתקות והלך אל הבלתי נודע, כל זאת על סמך
הבטחתו של הקב"ה כי ייטיב לו. אברהם לוקח את שרה ואת לוט ויוצא לדרך. והינה,
כאשר הוא מגיע לארץ המובטחת, אברהם הולך ונוסע ומחפש אוכל, מחפש מקום להתיישב בו,
מחפש פרנסה, אך לשווא. שום דבר מהמובטח לו אינו מתקיים. זהו רגע קלאסי של חולשה.
במיוחד עבור אברהם, שהינו הגבר, ראש המשפחה, המחוייב בפרנסת אשתו. הרעב הוא אחד
הניסיונות הקשים של אברהם ודי לנו באימרה הידועה, לפיה כאשר הכסף אינו נכנס דרך
הדלת, אזי גם האהבה בורחת מן החלון. אין מנוס ואברהם מבין שעליו לנטוש לשעה את
החלום ולרדת מצרימה. ברגע זה אברהם זקוק לחיזוק. אברהם מוחל על כבודו, אינו מנסה
להראות שהוא הצודק ודרכו הנכונה, אלא גורר את משפחתו למצרים. אולם גם שם הוא יודע
שלא יהיה קל. אברהם זקוק לסיועה של שרה. אברהם הינו אדם גדול. הוא פונה לשרה ומבקש
את עזרתה, ולא מנסה להראות שיש לו שליטה על המצב, כמו אחרים שאינם משכילים לבקש
עזרה ואז לפתע מתמוטטים ונופלים.
מן הסתם נח, בפרשה הקודמת, עמד במצב דומה. הוא עבר אבדן של האנושות ומבול
שחיסל את כל עמלו. טרם התאושש מהמבול הוא הצטרך להתחיל את הכל מחדש. כראש המשפחה,
הוא היה זקוק לחיזוק מילדיו ומרעייתו. הוא לא קיבל את החיזוק הזה. וכיצד סיים?
כשיכור המתגולל באוהלו, בורח מן המציאות. אברהם ידע לבקש את סיועה של שרה ובכך
גדולתו.
לא זו בלבד, הוא לא ביקש את הסיוע ממקום של עליונות, או כבקשת טובה דרך
אגב, הממעיטה בערכה של טובה זו, מטעמי כבוד עצמי, אלא ממש מבהיר לה כי היא עצמה
מחיה אותו. הוא העניק לשרה תחושה של ערך עצמי. מכיוון שהוא ידע, שכפי שהוא זקוק
לחיזוק, גם שרה זקוקה לחיזוק זה, ככל אישה, שתחושת הביטחון הכלכלי הינה צורך מרכזי
בחייה. במצב כזה, טובים השניים מן האחד. איש את רעהו יעזורו.
ולענ"ד אין בכך לומר שאברהם הפגין חוסר אמונה בקב"ה. לא זו בלבד
שחלישות דעת בנסיבות כאלה הינה דבר טבעי, אלא שאל לו לאדם לסמוך על הנס ועליו
להשתדל ולהקדים תרופה למכה, ככל שיש בידו לעשות כן. וממילא מסבירים המפרשים כי
אברהם ניסה להסתיר את שרה כל עוד יכול היה.
למדנו מכאן על החובה לשתף בקושי, ולדעת לבקש סיוע במקרה המתאים. מובן שאין
בכך בושה. ועל הצד השני לדעת כי אדם המצוי בשינוי חווה קושי, ועל כן אם הוא מבקש
עזרה, יש להתייחס באהבה וברצון לבקשתו; ויש בכך משום הצלת נפשות של ממש.
* ד"ר שי שגב הינו עורך דין, מאמן אישי, מנחה סדנאות
מודעות עצמית והעצמה אישית. להארות והערות: dr.shay.segev@gmail.com
תוויות:
אברהם אבינו,
דר שי שגב,
הדרך לשינוי,
העצמה,
חיזוק,
מצרים,
נקודת חיזוק,
פחד משינוי,
פרשת השבוע,
שינוי
יום שני, 23 ביולי 2012
סיפתח / דר שי שגב
אחד
מכללי הברזל במסחר הים-תיכוני הוא כלל ה"סיפתח". על פי כלל זה אם רוצה
הסוחר שיום המסחר שלו יצליח, חובה עליו לבצע עסקה עם הלקוח הראשון שנכנס אליו
לחנות. על כן, סוחרים אלה אינם מניחים ללקוח לצאת ללא מכירה, אפילו אם ימכרו לו
במחיר הפסד, מכיוון שהסיפתח, הלקוח הראשון, מסמל את המזל של כל היום. ולמען האיזון
אזכיר את דבריו של חברי, שציטט את אביו ז"ל ממוצא הונגרי, לפיו "יום טוב
רואים מהבוקר".
והעיקרון
בכלל-חובק-עולם זה, הוא שכפי שאתה מתחיל את היום, כך הוא ייראה. אם תתחיל אותו
באנרגיות נמוכות, אם תתחיל אותו "עקום", כך הוא יימשך. ואם תעשה מאמץ,
אפילו אם קשה וקצת מר, ותתחיל אותו בשמחה ובאנרגיות טובות, רוב הסיכויים שהוא
ימשיך כך.
ומי לנו
לעניין זה יותר מאברהם אבינו, אשר אפילו ביום המר והנמהר בו היה אמור לקחת את בנו
למסע ממנו לא ישוב, השכים וקם בבוקר בשמחה ובאנרגיות טובות.
עיקרון
מעניין זה מופיע בפרשה שלנו, פרשת דברים, המהווה גם "סיפתח" לספר דברים. ודי לנו אם נצטט את הפסוקים בצירוף ביאורים קלים.
ונתחיל בפרק ב' פסוק טז: "וַיְהִי
כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם". הפסוק
מתאר תחילתה של תקופה חדשה, המגיעה לאחר שתם הדור הקודם. תחילתה של תקופה חדשה
תמיד מצריכה עידוד ואנרגיות טובות שיתורגמו לעשיה ולאחר מכן, על כנפי אותה עשיה
יתפתחו אנרגיות להמשך, מחיל אל חיל.
שלב א' - הסיפתח
ואכן בפסוקים כד-כה משה ממריץ אותם
("קומו"), וכן ראו את מספר הפעמים בהן נעשה שימוש בלשון התחלה:" קוּמוּ
סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן. רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶך חֶשְׁבּוֹן
הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּו מִלְחָמָה. הַיּוֹם הַזֶּה, אָחֵל
תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל-פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר
יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ, וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ". ובהמשך, בפסוק לא:
"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת-סִיחֹן
וְאֶת-אַרְצוֹ; הָחֵל רָשׁ, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצוֹ"
שלב ב' - עידוד למשה, למלחמת עוג מלך הבשן
פסוקים אלה ממחישים שני מסרים שהם אחד: הראשון הוא, שמלחמת סיחון היא
ההתחלה. ועל כן יש בה חשיבות יתרה. בני ישראל אמורים להתאמץ יותר ולהשתדל יותר,
מכיוון שההצלחה במלחמה הזאת תהיה סימן לבאות. רק בה נעשה שימוש במילה הממריצה
"קומו", מילה שיש בה גם תקומה וגם קוממיות. ואכן, המלחמה מצליחה,
ולאחריה מגיעה מלחמה קשה יותר, היא מלחמת עוג. וכאן מגיע החיזוק הבא, בפרק ד',
פסוק ב: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי
אַל-תִּירָא אֹתו, כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ;
וְעָשִׂיתָ לּו כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר
יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן". וזה בדיוק עיקרון הסיפתח – כפי שהצלחת עם סיחון, כך
תצליח עם עוג.
שלב ג - החיזוק ליהושע
ואותו חיזוק שקיבל משה, הוא מעביר הלאה
ליהושע, בפסוקים כא-כב. כאשר אתה בא לכבוש את הארץ, תזכור שכבר עשיתי לך את הסיפתח:
"וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ
צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ
הָרֹאֹת אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ'לֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, כֵּן
יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה. לֹא, תִּירָאוּם, כִּי ה' אֱ'לֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם".
עדיין נשאלת השאלה, כיצד ניתן לפתוח את הבוקר בשמחה, אם צפויים לאדם קשיים
מרובים באותו היום? כיצד ניתן להשכים בבוקר בשמחה, אם המשימה היא לקחת את הבן
ולהעלותו לעולה? על כך, חברים, בפעם אחרת.
תוויות:
אימון,
דר שי שגב,
העצמה,
חיזוק,
נקודת חיזוק,
סיפתח,
ספר דברים,
פרשת דברים,
פרשת השבוע
יום חמישי, 12 בינואר 2012
נקודת חיזק - חוברת בראשית
חברים,
לפניכם חוברת המאגדת סדרת מאמרי חיזוק קצרים שפרסמתי השנה בעלון שנקרא "מסביב לשולחן" לפי סדר פרשיות השבוע.
בכל מאמר רעיון קצר המחזק, מעורר אותנו.
חוברת זאת לפרשת בראשית.
אפשר להוריד למחשב וגם להעביר
תוויות:
ד"ר שי שגב,
העצמה,
חיזוק,
נקודת חיזוק
הירשם ל-
רשומות (Atom)









