‏הצגת רשומות עם תוויות דיאטה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דיאטה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 2 בינואר 2011

הצעה לשיר נושא לתוכנית "לרדת בגדול"

שיתוף
באתי לכאן, לעשות הכל,
על מנת לרדת בגדול;

כי גם אני יכול -
להיקרע, לסבול אך לא ליפול;
אקפוץ, אזחל ולא אחדל,
עד שאעלה על הגל,
כי גם אני מסוגל!

זוהי משימת חיים,
כנגד כל הסיכויים -
אני לא משקל נוצה,
ומי חלם על כפיפות, ועל ריצה?!

עבור אשתי, עבור הוריי,
אלחם כאן על חיי;
עבור אחיי וילדיי -
לא אתייאש - ולא אומר די!!

להגיע למשקל ראוי -
נראה לכם הזוי?
צודקים אתם, אך אין ברירה,
נפל האסימון - סימנתי מטרה!

נגמרו התירוצים,
אין את מי להאשים,
לא משנה אם אני זקן או זאטוט
הגיעה העת לקחת אחריות!

באתי להזיע, כפי שלא היזעתי מעולם
באתי נחוש, להוכיח לכולם -
שגם לי יש אישיות
ועוד תראו, שאתגבר על הסיוט;
זאת הפעם לקחתי ברצינות,
כי לא אחמיץ את ההזדמנות!

ובסוף המסלול, גם אם אהיה מותש
תגלו שהפכתי, לאדם חדש!

[התמונות - מהרשת, להמחשה בלבד :) ]

יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

YES, I CAN

שיתוף
את 3 העונות הראשונות של "לרדת בגדול" לא ראיתי - מבחירה. סברתי, כי לרזות  80 קילו תוך 4 חודשים זה לא טוב, לא נורמאלי, לא סביר, ולא יחזיק. על כן, את הדיאטה שלי עשיתי לאט לאט, גרם אחרי גרם, כמעט בלי לשקול את עצמי. כך גם ציינתי במאמר שפרסמתי בעת הדיאטה.

לעומת העונות האלה, את העונה הזאת אינני מחמיץ! ראיתי את כל הפרקים וכולם גורמים לי להתחבר, להבין, להתרגש, לחוות את הקשיים יחד עם המשתתפים, וממש להצטער עם כל אחד שמודח, ומיד לשמוח איתו על כך שהוא ממשיך במשימה הזאת בביתו ומצליח להפחית במשקל. 

פתאום הרגשתי שאני מתחיל לשנות את דעתי לגבי התוכנית הזאת, אם כי לא יכולתי עדיין לשים על כך את האצבע בצורה מדוייקת. התחלתי לראות את התוכנית ממקום של מאמן, לראות כיצד מובילים ומנחים את החבר'ה האלה הלאה. כל זאת עד הפרק האחרון, שעשה לי את זה - ופתאום הבנתי הכל. 

"לרדת בגדול" אינה תוכנית של דיאטה. "לרדת בגדול" היא תוכנית שלוקחת אנשים שנמצאים כבר בקצה, כמעט בתחתית, ומוכיחה להם דבר אחד - שהם מסוגלים! זה הכל. וזה המון!! זה הכל!

לפרק האחרון המאמנים בחרו להביא להם את מוטי. מוטי השתתף בעונה השניה. הוא התחיל את התוכנית במשקל בלתי אפשרי של מעל ל-180 קילו!! זה לא ייאמן איך אדם מגיע למשקלים כאלה. במסגרת העונה השניה, מוטי עשה מהפך עצום. הוא ירד במשקל והגיע ל-97 קילו!! תוך כמה חודשים! פשוט לא ייאמן שדבר כזה אפשרי. אבל אז קרה בדיוק מה שהיה צפוי - יום לאחר שהתוכנית הסתיימה, יום לאחר שאור הזרקורים כבה, הוא גילה ריקנות מדהימה, והתחיל לאכול.... והגיע ל-210 קילו! פשוט לא ייאמן. אילו כאן היה מסתיים סיפורו של מוטי, הייתי אומר לכם, כמו כל עורך דין: "I REST MY CASE" קרי, שומר נפשו ירחק מהתוכנית הזאת. 

אבל אז בדיוק קרה המהפך. מוטי אסף את עצמו בידיים, ומתוך המקום ה-הרבה יותר קשה אליו הגיע -- קרי, הוא כבר היה על גג העולם, ירד מתחת ל-100 קילו, ועכשיו נמצא במצב הרבה יותר גרוע - מהמקום הזה הוא אמר לעצמו - אם פעם אחת עשיתי את זה, אני אצליח שוב. והוא התחיל להתאמן בקיק-בוקסינג, ונהיה מאמן, וירד במשקל 100 קילו, הפעם בלי תוכניות ומחוץ לאור הזרקורים, במשך שנה הגיע למשקל 110 קילוגרם, חי, בועט ונהנה מכל רגע. 

כשאני כותב מלים אלה הדבר מזכיר לי את קבלת התורה בהר סיני: בפעם הראשונה שבני ישראל קבלו את התורה בהר סיני, היו קולות ורעמים וברקים ושואו גדול... ובסוף מה קרה? בני ישראל סגדו לעגל הזהב, ומשה שבר את הלוחות. זה מה שקרה למוטי בפעם הראשונה. הוא ירד במשקל בשואו, עם בחורות, וכו', אבל זה לא חדר לעצמותיו. אז, להבדיל, משה רבינו אסף את עצמו, ועלה בפעם השניה להר סיני, הפעם היתה זו הדרך שלו, לבד, ההתמודדות שלו, הוא פיסל את הלוחות בעצמו, הוא עלה איתם להר סיני, הוא קיבל את התורה בשקט, וירד, והלוחות האלה הן הן הלוחות שליוו את עם ישראל - יחד עם הלוחות השבורים, ללמד אותנו שיעור עצום, בדיוק השיעור של מוטי מהעונה השניה. 

משתתפי התוכנית

במהלך העונה הזאת למדתי להכיר את המשתתפים של התוכנית הנוכחית, למדתי [בעיני המתבונן, כמובן] מה גורם להם להשמין, איפה המקום בו הם צריכים לתקן, למדתי להזדהות עם הקושי שלהם, וממש לרצות בשבילם שיצליחו.. אז הינה על קצת המזלג, למי שצופה בתוכנית. בשלב הזה יש 8 משתתפים, נתחיל עם הבנים.

כפיר: כפיר הוא ממש אחלה אחלה גבר. שקט, עושה את העבודה, הקבוצה שלו נשענת עליו. הוא האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון. הוא נותן את הגיבוי, הוא מספק את הסחורה, עושה את העבודה ולא מתלונן. סוחב על גבו את כל בעיות העולם. וזו גם הבעיה שלו, שהוא מופנם. בקושי הוא מדבר, בקושי משתף, כנראה כך הוא גם בבית. הוא צובר בבטן... תרתי משמע. לצערי, אני לא רואה שכפיר נפתח בתוכנית הזאת, הוא חייב תהליך משלים. 

ליאב: ליאב הוא הילד המפונק, שיש לו הכל, אבל חסר לו דבר אחד... אהבה. הוא נולד לבית עשיר מאוד, ונראה לי שההורים שלו היו עסוקים יותר מדי בקריירה ופיצו אותו בכל הפינוקים האפשריים. אבל כסף לא יכול לקנות אהבה... בתוכנית הזאת רואים עד כמה הוא זקוק לאהבה, הוא עושה פרובוקציות, לא מכיוון שהוא אדם רע, פשוט הוא זקוק לחיזוקים, וכשהוא לא מקבל אותם הוא סבור שעומדים להדיח אותו. אצל ליאב, האוכל הוא תחליף לאהבה. השינוי אצל ליאב קורה לאט לאט, אני מקווה שהוא יצליח להפנים עד סוף התוכנית. 

פישל: פישי, כך הוא מכונה בתוכנית, הוא אב-הטיפוס של הילד הטוב. מאז שהיה קטן חינכו אותו להיות ילד טוב, מחונך, ממושמע. ילד טוב של אימא. כל הזמן מחייך חיוך של ריצוי, משתדל לא לפגוע באף אחד. בחור מקסים עם לב רחב. כנראה כשהיה קטן גם הפנימו לו שילד טוב גומר כל מה שיש בצלחת... נהייתה לו מין התניה כזאת, ולאחר מכן קשה להוציא את מה שהושרש. פישי צריך ללמוד לחשוב קצת יותר על עצמו ולעבור את משבר גיל הטיפש-עשרה. 

יהונתן: יהונתן בחור טוב, אבל כבד, כבד בדיבור, כבד בתנועות. חושש משינוי. הכבדות שלו מפילה אותו אחורה. יש לו מזל שיש לו את אסתר (ע"ע) שמכניסה לו קצת אדרנלין בחיים, הוא באמת זקוק לה. אני מקווה עבורו שיחד עם הפחתת המשקל הוא גם יסגל לעצמו אורח חיים קצת יותר אנרגטי.

ועכשיו הנשים:

לארה: לארה בחורה מקסימה, ורבאלית, אשת שיחה, דעתנית, מעניינת אבל... לחוצהההההה עד מאוד. מדברת ללא הרף בפאתוס, הלחץ משגע אותה. הלחץ גורם לה לאכול על מנת להרגיע את עצמה. היא צריכה ללמוד להוציא את הלחץ בדרכים אחרות. 

אסתר: אסתר אישה מדהימה, אנרגטית, בעלת כוחות נתינה, אבל בילדות שלה סבלה מהורים נוקשים ככל הנראה. זה עלה כבר מספר פעמים בעונה הזאת, ובפרק האחרון היה גם קטע קשה, בו אסתר מספרת כיצד בהצגה שהיתה כל כך חשובה לה, אימא שלה החליטה לקחת את כל המשפחה לאילת, ואסתר נשארה לבד, וגם בהצגה היתה לבד. מאז, היא לא שיחקה יותר. זה פשוט כואב. אסתר למדה להפנים את הרגשות שלה, אולי על מנת להיות חזקה, להסתיר את חוסר הביטחון, ושמרה בבטן, ממש כמו כפיר. אולם הדרך של אסתר לשינוי נראית קלה יותר מאשר לכפיר. 

אפרת: אפרת עושה רושם של אימא למופת, אישה אנרגטית, הכל אצלה מתוקתק טיפ טופ. פרפקציוניסטית, תחת שליטה. אם עושים, אז עושים טוב... זה מאוד מלחיץ להיות במקום הזה, של אחיזה, של חוסר יכולת לשחרר. צריך גם לדעת מה זה עושה לילדים ולסובבים. והיא גם משלמת מחיר באכילה מופרזת. 

קרן: קרן בחורה רגישה, עדינה, טובת לב. זקוקה לגבר חם ואוהב שיתן לה גב וירים לה את הביטחון. אחיה, ערן בחור מקסים, ולא בכדי הם עובדים יחד. נראה לי שהיא מחפשת חתן שדומה לאחיה... היא צריכה ללמוד להיות עצמאית, ואני מאמין שהפרידה הקשה מאחיה באמת תעשה לה טוב. היא התחילה לרקוד אולם הפסיקה, מכיוון שהיא לא אהבה את ההשמנה שלה "ולא נעים שיגעו בך כשאתה לא אוהב את עצמך" - משהו בסגנון אמרה בתוכנית האחרונה. יש לה הרבה מה לתת, אולם היא צריכה ללמוד לאהוב את עצמה. ויתכן והירידה במשקל תסייע לה מאוד בכך. 

זהו... עד כאן להפעם

אשמח לתגובותיכם!


רגע אחד... אז מה לקחנו מהתוכנית הזאת? ש...כן - אנחנו מסוגלים!!


רשמו בפניכם את כל הדברים שכבר החלטתם לעצמכם, ש"את זה?? בטח לא אעשה? ואת זה? לא בשבילי!! וזה??? אולי בגלגול הבא. שאלו את עצמכם - בעצם, למה לא? האם באמת אינני מסוגל? למה לא אני? למה לא עכשיו? נסו לעשות בכל שבוע לפחות דבר אחד שעד היום אתם משוכנעים לגביו, שאינכם מסוגלים לעשותו, ותוכיחו לעצמכם, שאתם מסוגלים! זה קשה, זה לא פשוט, אבל זה אפשרי! וזה יעצים אתכם מאוד!

יום רביעי, 28 באפריל 2010

מסע ה-5: הטיפים שלי לדיאטה

שיתוף

לפני חודשים ארוכים התחלתי בדיאטה. הצלחתי יפה עד שנ"נתקעתי" על משקל של 95 והתחלתי לדשדש.

התועלת הראשונה שלי מהפייסבוק, כך החלטתי, תהיה הסיוע ל-5 הק"ג האחרונים שאני רוצה לרדת במשקל. אז הודעתי לכל חבריי שאני יוצא למסע ה-5. התחלתי בשבוע שעבר. בתום השבוע הראשון, אני מתחיל לשתף בטיפים שלי להרזיה.

ואם יש עצות, תובנות, או סתם הערות - אתם מוזמנים בכיף.

יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

ONE STEP AT THE TIME

שיתוף
כשהכל נראה אבוד
ואין תקוה,
יחד - לא לחוד,
נמצא תשובה !
שינוי שמתחיל בפנים,
שלב אחרי שלב,
מול העננים,
נתחיל עכשיו !
(אהוד מנור)

לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו באמצע החיים, רחוקים מאוד מנקודת המוצא, והנקודה שבה אנו נמצאים לא כל כך נראית לנו. למשל, נמצאים עם עוד 30 קילו עודפים מאז החתונה, או הזוגיות לא כל כך כמו שהיתה, אולי הקריירה מדשדשת, והגוף קורא לשינוי. פעמים רבות הגוף קורא לשינוי, אנו עוצרים, מייסרים את עצמנו, וממשיכים באותה דרך, ואז שוב פתאום מתעוררים כאשר יש סימן נוסף - מישהו שואל אותנו, מה קרה שהשמנו, או לאחר מריבה, או כאשר שוב המשכורת אינה מספיקה, או כשמצלצלים אלינו מבית הספר, מכיוון שהילד עשה עוד שטות, וחוזר חלילה.
אדם יכול לעבור חיים שלמים תוך פסיעה בדרך לא רצויה, מבלי שיאסוף את הכוחות לעשות את השינוי - למה?
מכיוון שבמיוחד בדור הזה, אנו רוצים את השינוי במיידי. רוצים את מטה הקסם, שיחזיר את ימינו כקדם - לחזור להיות בן 20, לחזור להיות אהוב, לחזור לחלומות הגדולים להצלחה בתחילת הדרך, שהילד יחזור להיות הילד החמוד והמתוק שהיה בגיל 6. וכדי שהדברים יעשו במיידי, אנו נוטים לעשות דברים דראסטיים. למשל: להתחיל דיאטת מלפפונים, או ללכת שלוש פעמים בשבוע לדיקור סיני לדיכוי התיאבון, או לחפש זעזוע במערכת היחסים, להחליט שאני מפסיק לעבוד וכו' - אבל האמת היא שכל ישותנו מתנגדת למהלכים כאלה, ולכן הם טובים כל עוד הם משקיטים ומשתיקים את המצפון; אולם ברגע שזה מתחיל להציק, ולאיים על אורח החיים הנוכחי, כל הגוף והנפש מתנגדים לכך.
וזה עוד לפני שהתייחסנו לצד השני, קרי לבן הזוג, לחברים / שותפים לעבודה, וכו'.
אמנם, נכון, לעתים אין מנוס משינויים דראסטיים, למשל לאחר התקף לב ח"ו חייבים לשנות אורח חיים, או אם מפטרים אותך מהעבודה זו הזדמנות למצוא עיסוק חדש, וכו', אולם בד"כ שינויים דראסטיים לא יובילו אותנו לשום מקום.

אז מה כן עושים?
* קודם כל עלינו לשבת עם עצמנו ולשאול - מה מפריע לי? מה קשה לי עכשיו? מה הייתי רוצה? ומהם הצעדים שאני צריך לעשות על מנת להוביל שינוי כזה? האם הצעדים האלה תלויים רק בי, או גם באחרים מסביבי?
* אם מדובר בדברים התלויים רק או בעיקר בי, הבעיה יותר קלה. המקרה הקלאסי הוא דיאטה. אם מדובר בדברים התלויים באחרים, המצב הרבה יותר מסובך, מכיוון שהסובבים לנו יתנגדו לשינוי, גם כאשר מדובר בהחלטה שלהם, ומקל וחומר כשאנו רוצים להוליך אותם לשינוי כזה.
* השלב השלישי הוא השאלה מה אני צריך לעשות על מנת להשתנות. ושם המשחק הוא צעד קטן אחד בדרך למטרה. למשל, להתחיל לעשות הליכות פעם בשבוע; לאכול טיפה פחות; לנסות ולצאת עם בן הזוג קצת יותר; קצת יותר שיחות נפש. לאחר מכן לגשש - איך אני מסתדר? בסדר? אסור להיות נלהב מדי. למשל, אפילו לא להסתכל על המשקל, רק להרגיש כיצד ההיקפים יורדים, ואתם מרגישים קל וטוב יותר. לאחר מכן לאט לאט להגביר את הקצב, כפי שאפשר והגוף מאפשר ורוצה, וקורא לכם, והכל מבלי לחשוב שאני מוותר על דברים אחרים.
אם עושים את זה נכון, לאט לאט נביט אחורה ונראה, שנכון שאנו התקדמנו בקצב איטי מאוד, אולם התרחקנו מאוד מאותה נקודה בה התחלנו, לכיוון היעד. ואז, לאחר כמה חודשים מישהו מסתכל עליך ואומר - "וואוו, איך רזית!" או את מסתכלת על בן הזוג ואומרת - פתאום אני אוהבת אותו יותר, וכן הלאה.

התנגדויות
כלל ברזל הוא לדעת ולהיות מוכן לכך, ששינוי מהווה איום על הסביבה שלנו, ועל כן הסביבה תתנגד. אם, למשל, נחליט לטפל בעצמנו ולעשות הליכות, נהיה פחות בבית, אפילו קצת, ואם זה יקרה 4 פעמים בשבוע, הילדים ירטנו, בן הזוג ירגיש אולי קצת נזנח. נכון שבהתחלה כולם היו מאוד מפרגנים, למה שלא תעשה דיאטה? תתחיל להיראות בן אדם, אולם "לא על חשבוננו"... וזה עוד קטן, מכיוון שבמקרה שמדובר בשינוי קריירה, או בניסיון לשנות את חלוקת התפקידים בבית וכדומה, ההתנגדות תהיה הרבה יותר משמעותית.
בעניין זה הכלל הוא פשוט - השינוי שלנו חייב להיעשות בצורה טבעית, ללא הצהרות גרנדיוזיות, מתוך החלטה פנימית. אם זה יקרה אצלנו באופן טבעי, המהלך ילך בצורה קלה יותר, וישפיע על האחרים, גם אם הם לא ישימו לב לכך. כמובן מבלי להצהיר כי הכוונה היא לשנות את האחר. ככל שנאמין בדרכנו החדשה ונשדר שטוב לנו איתה, גם הסביבה תקבל אותה.

שינויים דראסטיים - בריחה
אחד המאפיינים של שינויים דראסטיים לא אמיתיים, הוא שאנו נוטים לדחות אותם. למשל - "לאחר החגים מתחילים בדיאטת רצח"! זה נותן לנו היתר לזלול עכשיו, מתוך הרגעה שאחרי החגים נכפר על העוול שאנו עושים כעת. או "איך שאני מסיים את הפרוייקט הזה אני עוצר ומתחיל לטפל במשפחה שלי וכו'". אבל האמת היא שאיננו מתחילים בדיאטה, ואיננו פתאום מתחילים "לשרוץ" בבית, וממילא המשפחה לא צריכה שנהיה כאלה פתאום. פעמים רבות זוהי עצת היצר הרע שלנו שהולך איתנו "הפוך על הפוך".
הפתרון הוא הפוך - רוצה להתחיל בדיאטה ואתה באמצע החגים? מצויין, תתחיל עכשיו, טיפה להוריד מהתפריט, צא לטיול קטן. מתגעגע למשפחה? מרגיש שאתה לא משקיע מספיק? אל תחכה שיסתיים הפרוייקט, צא היום רבע שעה יותר מוקדם (לא שלוש שעות), חבק את ילדיך, דבר איתם קצת. כך עושים זאת נכון.

בהצלחה!