‏הצגת רשומות עם תוויות רוחניות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רוחניות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

החוויה הרוחנית

שיתוף
חוויה הינה פעולה שבה נוצר חיבור עם רגש. חוויה, מלשון לחוות – להתנסות, מגע בלתי אמצעי עם אחד החושים שלנו.
חוויה רוחנית נוצרת כתוצאה מחיבור של עניין רוחני עם הרגש. אנו חווים במהלך היום חוויות רוחניות לא מעטות, מפעילים את ראשנו, מקבלים תובנות, וכדומה. כאשר התובנה חודרת לעולם הרגש שלנו, ויוצרת פעולה פנימית רגשית – פעולה שנחרטת בנו, ויוצרת השפעה, ולו רגשית, ובמיוחד השפעות שמביאות אותנו לידי פעולה – זו חוויה רוחנית.
חוויה כזאת עשויה להיות בעקבות "בנג'י רוחני", עליו כתבתי בעבר. היא עשויה לפקוד אותנו בעקבות תובנה מיוחדת אשר אנו מתחברים אליה מסיבות שונות, אולי רעיון מעניין שמאתגר אותנו ומוביל אותנו להבנה טובה יותר של עניין מסוים ובמיוחד של עצמנו, ועוד.
ולענייננו, שמתי לב לתופעה מעניינת בתורה – במקרים רבים, כאשר אנו רואים בתורה את המילה "והנה", אנו מוצאים לידה חוויה רוחנית. וככל שנראה יותר מופעים של מילה זו, כנראה יש בכך ללמד על חוויה משמעותית יותר; חוויה שיש בה אלמנט של הפתעה.
לדוגמה: בפרשת תולדות בספר בראשית, מסופר על רבקה שעברה חששות כבדים בתקופת ההריון שלה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" כך מסופר. והיא לא ידעה את נפשה, עד אשר הלכה לבית המדרש של שם ועבר ובקשה עזרה ועצה. ושם נאמר לה, כי אין היא נושאת ברחמה ילד אחד, אלא שני ילדים. ועוד נאמר לה, כי אחד יהיה ילד טוב, נורמטיבי, והשני פרא אדם וכי "רב יעבוד צעיר". באותו מקום, לא נרמז מאומה על חוויה רוחנית שעברה רבקה. יתכן שהיא ציפתה ללידתה, לראות האם אכן יוולדו לה תאומים. אולם, כאשר רבקה יולדת, מה מספרת לנו התורה: "ויקרבו ימיה ללדת, והנה תומים בבטנה" התורה מסבירה מפורשות מה קרה שם: רבקה אולי היתה סקפטית, אולם כאשר ראתה שיש לה תאומים (בל נשכח – באותה תקופה לא היה אולטראסאונד) – היא חוותה חוויה רוחנית משמעותית ביותר, שתלווה אותה כל ימי חייה – היא קבלה כאמת מוחלטת את הנבואה, על פיה "רב יעבוד צעיר", ולכן רבקה אוהבת את יעקב, ללא שום סיבה, ואילו לגבי עשיו, למרות שלכאורה היה בנה הבכור, אנו רואים ממש התנכרות, ולא עוד, אלא שהיא יוזמת את גניבת הברכות ומעודדת את יעקב. ורק הסבר זה שופך קצת אור לגבי טעותו של יצחק לגבי עשיו – הוא לא עבר את החוויה שרבקה עברה!
הדבר נכון גם לגבי יעקב – פגישתו את רחל, החוויה שעבר וגורמת לו לאהבה ממבט ראשון ("והנה רחל בתו באה עם הצאן"); הדבר נכון גם לגבי החוויה המדהימה שעובר אליעזר כאשר הוא מפנים את זה שהצליח בשליחותו להשיג כלה ליצחק – "הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת..."; חלום הסולם הידוע של יעקב מרובה במלות "והנה":
"ויחלום, והנה סולם מצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו. והנה ה' נצב עליו ויאמר: אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל-משפחת האדמה ובזרעך. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר-תלך, והשבתיך אל-האדמה הזאת, כי לא אעזובך, עד אשר אם-עשיתי, את אשר-דברתי לך. וייקץ יעקב משנתו ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי! ויירא ויאמר: אין זה כי אם בית אלהים, וזה שער השמים!!" וכך עוד פעמים רבות בספר בראשית.
עם כל זאת, בשני מקומות בספר בראשית, אנו עדים לריבוי מיוחד במלה זו – "והנה". הפעם הראשונה הינה בפרשת וישב – בתיאור חלומותיו של יוסף. הפעם השניה הינה בתיאור חלומותיו של פרעה.
כך מתוארים חלומותיו של יוסף:
"ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו. ויאמר אליהם: שמעו-נא החלום הזה אשר חלמתי! והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם-נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. ויאמרו לו אחיו: המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו?! ויוספו עוד שנוא אותו, על-חלמתיו ועל-דבריו. ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו, ויאמר: הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי! ויספר אל-אביו ואל-אחיו, ויגער-בו אביו, ויאמר לו: מה החלום הזה אשר חלמת? הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה?? ויקנאו-בו אחיו, ואביו שמר את-הדבר."

חלום אף הוא עשוי לעורר חוויה רוחנית משמעותית. אולם ככל שמדובר בחלומות אלה, הם כנראה עוררו תגובות מיוחדות במינן. ככל שמדובר ביוסף, הרי מתעוררת השאלה, הרי הוא היה אדם חכם ביותר. הוא ידע היטב, שסיפור חלומותיו לאחיו יגרום לאנטגוניזם. גם אביו כעס עליו, אך שמר את הדבר, ומדוע? מכיוון שהוא ככל הנראה הבחין שאלה אינם סתם חלומות – אלה חלומות שגרמו לחוויה רוחנית משמעותית אצל יוסף. ראו כמה פעמים חוזרת מלה זו: "והנה"; הביטו באיזו התלהבות יוסף מספר על חלומותיו. אין ספק שחלומות אלה היו כה ממשיים אצל יוסף, עד כי יתכן והם הם שהחזיקו אותו וחיזקו אותו בתקופות הקשות שלו. כך יש לקרוא גם על חלום פרעה. ¡

יום רביעי, 4 בנובמבר 2009

תקשורת

שיתוף

העולם הולך ומשתכלל, ויחד עימו נוספים עוד ועוד אמצעי תקשורת שלא חלמנו עליהם רק לפני שנים אחדות. טלפונים ניידים, sms, אינטרנט, תקשורת מיידית, לוויינית, ועוד ועוד. אולם דומה שריבוי אמצעי התקשורת לא שיפר את התקשורת הבינאישית הפשוטה, ואנו נמצאים במצב של "מגדל בבל" – אנשים מדברים ולא מבינים אחד את השני. או כפי שנאמר לי – התקשורת ה"טכנית/עניינית" השתפרה אולם התקשורת הבין-אישית, ההומאנית, ממש לא. בסדנא שערכתי לפנויים ופנויות בקשו הבנים מהבנות – בדייט הראשון "אנא סייעו לנו להצליח יחדיו בדייט". מכאן השיר הבא – בקשה לסיוע הדדי ביצירה וחיזוק של קשר. ואתם מוזמנים להוסיף בתים כאוות נפשכם.



עזרי לי להכיר אותך,

אמר הבחור בדייט הראשון;

פתחי לי פתח,

אם לא גדול, לפחות פתחי חלון;

אינך רואה שאני חסר ביטחון?

אנא, הפסיקי להביט בשעון,

ואם אני נתקע, ולא מוצא מלים,

מצאי דרך אותי להשלים;

עם קצת סיוע חינני,

אולי נזכה לדייט השני...

* * *

עזור לי להבין אותך,

אמרה האשה לבעלה;

עוד לא התייאשתי ממך,

פעם היה ממש נפלא!

במהלך השנים,

הפכנו מאובנים,

התקשורת נתקעה,

התרחקנו קימעא;

עזור לי להשיב את הקרבה,

יחד, נחדש את האהבה!

* * *

עזור לי להיות טוב,

אמר הילד לאביו האהוב;

אינך רואה שאני מבולבל?!

זהו גיל ההתבגרות, מעצמי אני נבהל!

לעתים מרגיש בודד ואומלל,

ולכן, אל תחשוב שאותך אני מוליך שולל;

רוצה לך הכל לספר,

רוצה לחזור ואיתך להיות חבר;

עזור לי אליך להתקרב,

ואיתך לפתוח את הלב.

* * *

עזור לי בדרכי בזה העולם,

אמר היהודי לרבונו של עולם:

כל כך הרבה ניסיונות,

כל כך הרבה אסונות,

שאלות, תהיות ודילמות,

ציפיות, תקוות וחלומות;

למרות כל אלה רוצה להמשיך להיות בן ראוי,

עזור לי, כי הכל בך תלוי!

תן לי יד, אנא, עזור לי להתגבר,

שלח לי סימן, כי אתה לי חסר;

אותת לי, כי את לבטיי אתה רואה,

ולמרות הנפילות, עדיין בי אתה מתגאה!

* * *

עזור לי, אמר הקב"ה לאדם -

הן אתה פאר היצירה,

בך יש נפש אלוקית, לא רק בשר ודם!

לך נתתי את חופש הבחירה;

יש בך יכולת לחיות בטוהר,

לתקן העולם ביפי תואר;

אך מנגד לפתח חטאת רובץ,

וקיים הפיתוי לאכול מהעץ;

רוצה בך להתגאות מול המלאכים,

קשה לי לראות אותם מגחכים;

שמחים לאיד כשאתה נופל,

ואת כבודנו אתה מחלל;

אתן לך יד, אולם גם אתה פתח לי שער

והיה לי בן אוהב - ישראל, אשר בך אתפאר!

* * * * *

יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

בנג'י רוחני

שיתוף
יש בנג'י פיזי - קפיצה ללא שום בטחונות וחוייה מדהימה, ויש גם בנג'י רוחני. קוראים לו חויית ביטול. חוייה מדהימה. לקריאה נוספת נא עיינו במאמר שפרסמתי - לחצו כאן.

יום שלישי, 4 באוגוסט 2009

מי אני בכלל?

שיתוף
"אומרים כי אני, אינני אני, על כן אני נבהל,
כי אם אני, אינני אני, אז מי אני בכלל?"
שאלה זו נשאלה על ידי קוני-למל (מייק בורשטיין) בסרט "קונילמל בקהיר". בורשטיין משחק מורה חרדי בישיבה, אלמן המגדל בגפו את ילדיו, ולפתע נוחת עליו ר' יונה (חנה לסלאו), שהוא בכלל אישה, חברה של אחיו, מוני, בתחפושת. קונילמל בכלל לא מבין למה אבל הוא נמשך ליונה, ופתאום נכנס להתלבטויות אדירות - האם הוא מגלה שהוא נמשך לגברים? האם פתאום בגיל השלושים שלו הוא פותח תיבת פנדורה של עצמו? מי הוא בכלל? האם הוא נמשך לנשים? לגברים? איך הוא מתמודד עם הידיעה הזאת?
***
מספרים על אחד האדמו"רים שאמר, שכשאדם יגיע לשמים לאחר 120 שנה, לא ישאלו אותו מדוע לא הגיע לדרגתו של אברהם אבינו או של משה רבינו, אלא ישאלו אותו מדוע לא היה עצמו? מדוע לא ניצל את הפוטנציאל שלו. יראו לו, כביכול, שהיה יכול להגיע לדרגות עליונות מאוד, והוא התעסק עם קשקוושים. מסבירים, כי זו הבושה הגדולה ביותר, כאשר אדם מבין שסבל 70 שנה והיה יכול להיות במקום אחר לגמרי. ואנו יודעים היטב, כי לא צריך למות כדי להרגיש לעתים תחושת החמצה, או אפילו בלבול - האם אני נמצא במקום הטוב ביותר עבורי?
לצורך כך (ובכלל...) אדם חייב להכיר את עצמו. השאלה כיצד אנו יכולים להכיר את עצמנו?
***
אדם זוכה להכיר את עצמו מבחינה גופנית, מאז שהוא נולד. הילד לומד את גופו, התינוק מביט באצבעותיו, ממשש טועם, וכו'. לאט לאט האדם לומר להכיר אילו מאכלים טובים לו ואילו גורמים לאלרגיה, לעצירות או לשלשול. הוא לומד לאט לאטל, מתי "היום שלו" ומתי לא, האם הוא טיפוס של בוקר, או של ערב, וכו'.
הבעיה אינה השאלה הפיזית אלא הנפשית.
למה אני יושב עכשיו וכותב? מה גורם לי בנפש לעשות כך? מדוע היגעתי לפעילות ולעיסוקים הנוכחיים שלי? האם יש עיסוקים אחרים, עולם אחר, מקום אחר, שבו אמצה את עצמי, תכונותי וכשרוני, טוב יותר? כיצד בודקים שאלה זו?
מה גורם לי להיות במקום בו אני נמצא? הרגל? פחד? לחץ? שלוה? שלמות עצמית?
כמה מסכות אני עוטה כעת? כמה שריונים אני עוטה על עצמי בעבודה, בבית? מי יכול לסייע לי להוריד חלק מהקליפות ומי גורם לי להיסגר?
זאת ועוד, עד כמה אני חזק? עד כמה אני מסוגל לעמוד בקשיים? נסיונות? עד כמה רחוק אני יכול ללכת? מהו סף הסבלנות שלי? האם בכלל אני צריך להתנסות על מנת לגלות - או שמא אסור לי לנסות את עצמי?
***
מסופר על דוד המלך, שרצה עוד ועוד לגלות את עצמו ועל כן ביקש בתהלים מהקב"ה: "בחנני ה' ונסני..." ובמקום אחר ביקש: "חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי". הוא רצה להגיע לדרגת האבות, אברהם יצחק ויעקב, שעמדו בניסיונות קשים ומרים. בסופו של דבר, אומרים חז"ל דוד לא ביקש כהוגן, מכיוון שהקב"ה ניסה אותו בניסיון של בת שבע. לאחר מכן מבקשים בתפילה "ואל תביאנו לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון".
***
בתלמוד מסופרת אגדה על ברוריה אשתו של רבי מאיר בעל הנס, שהיתה אישה חכמה ודעתנית, והיא יצאה כנגד מאמר חז"ל לפיהם "נשים דעתן קלה". בעלה, רבי מאיר, רצה להוכיח לה בפועל שהיא טועה, ועל כן ניסה אותה, שלח אליה בחור (תלמיד שלו) שהצליח לפתות אותה; מן הסתם שוחחו בחכמה ודברי תורה, ולאט לאט מצאו שפה משותפת והתקרבו אחת לשני. על פי אחת הגרסאות, ברוריה, שנמשכה אחרי הבחור, והגם שלא הגיעה ל"שלב האל-חזור", כאשר גלתה להיכן הדרדרה, התאבדה. ובעלה, רבי מאיר, גלה מארץ ישראל לבבל. איזה מחיר שילם הזוג הזה על מנת לגלות את עצמו!!!
***
אחת מההוראות החשובות למלך, הכתובות בתורה, הינה שלא ירבה לו סוסים ולא ירבה לו נשים, על מנת שלא ישיב את העם מצריימה. מסופר על שלמה המלך שאמר - הואיל ואני מבין מהי תכלית האיסור, אני אתחכם - אני בכל זאת ארבה נשים וסוסים, אולם איזהר מאוד שלא אשיב את העם מצריימה. הרי אני מכיר את עצמי, אני חכם, אני לא אהרוס את הממלכה! והתוצאה היתה שונה לחלוטין - לבסוף שלמה נשא 1000 נשים, אולם האישה שהשפיעה עליו ביותר היתה דווקא המצרית.
***
הלל הזקן היה אומר: "ואל תאמין בעצמך עד יום מותך" - מה עולה מכאן? שאדם לא יכול להכיר את עצמו באמת עד הסוף. כמו שלגבי אחרים יש "כבדהו וחשדהו", כך גם לגבי עצמך, אל תהיה בטוח שתישאר אותו אדם, לאחר שתצא מהסביבה הטבעית שלך. "להכיר את עצמך" משמעו גם להכיר את חולשותיך וגבולותיך, ולעתים מוטב להימנע מלבדוק אותם.
מבחינה מסוימת הדבר מזכיר גם טיפולים רפואיים, לא תמיד צריך לפתוח את הבטן או לבצע צינתור בשביל לגלות מה יש ומה אין, לעתים עצם הגילוי והחיטוט יש בו אלמנט של פגיעה וגרימה של תגובות שרשרת.
***

ובמונחים קבליים: הקבלה מדברת במונחים של אורות וכלים. כל ניסיון הוא אור. אנחנו הכלים. הניסיון בודק את גבולות הכלי. על מנת לעמוד בניסיון (לקבל את האור, מבלי לשבור את הכלי) יש להרחיב את הכלים. דהיינו, להגביר את הסבלנות, איפוק, גבורה, אהבה, וכדומה (כל ניסיון מצריך הרחבת כלי או כלים מסוימים). על פי הקבלה, הרחבת הכלים (ההתמודדות שלנו) גורמת מיד לקבלת אור נוסף (הפעם - אור במובן של שפע). במצבים הרגילים, פעמים רבות אנו נמצאים סטגננטים ולא מוכנים להרחיב את הכלים שלנו, ועל כן איננו מקבלים אור נוסף. הניסיון מחייב אותנו להרחיב את הכלים, ולאחר מכן נוכל לקבל אור (שפע) גדול יותר. עם זאת, לעתים התמודדות מול אורות חזקים מדי, שאיננו מסוגלים להתמודד איתם, עלולה להביא ל"שבירת הכלים" וזה החשש בניסיון. חז"ל מסבירים לנו, כי משמיים אין מנסים אדם בניסיון שלא יוכל לעמוד בו, ומשכך ניסיון הוא דבר חיובי, מלשון נס - להתנוסס (להתעלות ולהתרומם); אולם נסיונות שהאדם מוביל את עצמו אליהם, עלולים לגרום לו לשבירת הכלים, ועל כן מוטב שאדם ינהג בגדר "ונשמרתם לנפשותיכם".

***
למרות כל זאת, אין אנו פטורים מהצורך להכיר את עצמנו, תכונותינו וסגולתנו, על מנת שלא נגיע לאותו שלב בחיים שנאמר, שחיינו היו לשווא, ואילו היינו יודעים פעם מה שאנו יודעים כיום, כל החיים שלנו היו נראים אחרת לחלוטין.

היהדות אומרת לנו דבר מדהים - אם אתה רוצה להכיר את עצמך, אתה לא יכול להיעזר רק בעצמך. אתה צריך גם מבט אובייקטיבי. אתה צריך מישהו שיסתכל עליך מהצד, ויאיר לך נקודות שאינך רואה. לשם כך יש לך ארבעה סוגי בני אדם שיכולים לעשות כן:
החשוב/ה ביותר הוא בן/בת הזוג: זאת שהולכת איתך לישון וקמה איתך, זה שמכיר אותך עם ובלי האיפור, אלה שנמצאים איתכם ומכירים את הסודות כמעט הכמוסים ביותר, מכירים אתכם בצורה שאתם לעולם לא תכירו. האישה הטובה הינה "עזר- כנגדו" (והגבר הוא "עזר כנגדה"- אם כי הגבר צריך להיזהר יותר בהערותיו לרעייתו, מכיוון ש"דמעתה מצוייה") דווקא משום שהיא המראה שלך, והיא יכולה לומר לך "בפנים" את כל יתרונותיך ומגרעותיך, אתה צריך לכבד ולהוקיר אותה, ואת אותו, ולבקש את הביקורת וההערות הבונות, מכיוון שזו המתנה הגדולה ביותר שאפשר לקבל.
הכלי השני הוא החבר או החברה: "קנה לך חבר" (או חברה) אשר מאיר לך ובך פנים שבן הזוג לא יוכל להכיר; הדבר נכון הן בשל הריחוק שלו יחסית לבן הזוג, שנותן לו פרופורציה אחרת על הדברים (וגם אובייקטיביות מסוימת יחסים לבן הזוג), ולעומת זאת הן בשל הקירוב שלו אליך (יחסית לבן הזוג), בשל היותו מאותו מין (למשל, שניכם גברים, כך שהוא יכול להבין דברים אחרים שבת הזוג אינה מסוגלת להבין). על כן, חבר אמיתי הוא חבר שאומר לך "בפנים" ומגלה לך על עצמך. חז"ל מסבירים, כי חבר צריך "לקנות", קרי שיהיה קניין, חבר אמיתי, שאתה משקיע בו, והוא משקיע בך, שתוכל לספר ולשפוך את הלב, לעתים דברים שאינך מסוגל לספר לבת הזוג.
הכלי השלישי: "עשה לך רב" (המורה הרוחני): רב הוא המורה הרוחני, בעל הניסיון והחכמה, שהעמיד תלמידים, ראה כל מיני דברים, ומהמקום שבו הוא נמצא, יכול לספר לך דברים רבים על עצמך.
הכלי הרביעי: הילדים/תלמידים/חניכים: להבדיל מהאחרים, הילדים בוחנים אותך "מלמטה", הם רואים כל תנועה שלך, ורוצים ללמוד ממך, ובתוך כך מחקים אותך - אף אחר מהאחרים לא נוהג כך. הם לעתים גם ישאלו אותך, ללא בושה: "למה אתה עושה כך וכך?" ואסור לך לדחות אותם בקש ותירוצי שווא - שאלה כזו משמעה התמודדות עם ההתנהגות שלך במובן העמוק ביותר. זאת ועוד, כאשר אתה מביט בהתנהגות הילדים, תוכל ללמוד על עצמך הרבה מאוד. וכשאתה שופט את התנהגותם, אנא זכור, כי בראש ובראשונה אתה שופט למעשה את עצמך! ועל כן נאמר, מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם!
***
אז איך נגמר הסיפור עם קוני למל? בסוף הסרט הוא מגלה שיונה הוא לא בחור אלא בחורה, ואז הוא נרגע... "כנראה שאני הוא כן אני...."