אחת השאלות שמעניינות אותנו בכל דור ודור, הן
כבני אנוש והן כיהודים, היא שאלת הישרדותינו והכלים לכך. שאלה זו מתעוררת במיוחד במקרי
קיצון, שהמרכזי שבהם כמובן, הוא השואה, ואכן רבים המחקרים שתהו אחרי סוד שרידתם של
מי שהיו רסיסי אדם.
המהפכה הליברלית שהפציעה לפני כ-400 שנה הפכה
לחלוטין את כל החשיבה של אלפי שנים שקדמה לה: לא האלוקים במרכז, אלא האדם. ♦ לא הקהילה היא החשובה, אלא
העצמאות. הקהילה היא המחוייבת לפרט ולמיעוט, ולא להיפך. ♦ לא האמונה היא המרכז,
אלא החכמה/הרציונליות/ השכל/האסטרטגיה. ♦ החזק הוא השורד – בעיקר חזק פיזית, שכלית
וכלכלית, באופן שאינו זקוק לאף אחד.
 |
| נלקח מאתר מילוג |
עקרונות אלה הובילו לפיתוח "תורות"
חדשות, כמו "מוצא המינים" של דרווין, תורת הגזע והעליונות הארית,
ותוצאותיהן ידועות.
ואם רוצים אנו להוכיח לעצמנו עד כמה חשיבה זו
משפיעה על אורח חיינו, די לנו בכך שננסה לתאר לעצמנו דמות של שורד טיפוסי. עשו לכם
תרגיל זה, בטרם תמשיכו לקרוא את השורות הבאות....
נראה לי שאם עשיתם זאת, ודאי תיארתם לעצמכם גבר
גבוה, שרירי, לוחם, חכם, אמיץ, אולי עם סרט העוטף את מצחו, סכין מתנדנדת על חלציו
ותת מקלע בזרועו, מעין רמבו כזה, בעל יכולת שדאות (מלשון שדה), התמצאות, חכמה ואכזריות,
יכולת לאכול כל דבר, וכו' וכו'.
לא בכדי זוהי דמותו של השורד בקולנוע – הקולנוע
מתאים את עצמו לדמיונות שלנו, והדמיונות האלה נולדו אי שם לפני 400 שנה. אמנם זה
לא קרה ביום אחד, אבל זה קרה.
מה לעשות, והמציאות שונה לחלוטין. ושלמה המלך
כבר אמר, שלא לחכמים הלחם, ולא לקלים המירוץ, ולא לגיבורים המלחמה וכו' (קהלת ט
יא), ואלה ששרדו בשואה - לא היו החכמים דווקא ולא העשירים ולא החזקים, אלא משהו
אחר לגמרי. ואלה שמתאבדים אינם נמצאים רק בקרב החלשים, הטיפשים והעניים.
בין תוכניות הריאליטי קיימת תוכנית בשם "הישרדות", גם בארץ
וגם בחו"ל. ומחקרים על אודות תוכניות אלה מראים על הדיסוננס שבין התחזית על
אודות הסיכוי שאנשים מעניקים לחלק מהמשתתפים, לבין התוצאות. פעם אחר פעם רואים שהסוד
אינו מצוי בנתונים הפיזיים ולא בעורמה, וודאי שלא החן והיופי – כל אלה נותנים יתרון
משמעותי בפתיחה, אולם אינם יכולים להעניק את הניצחון ופעמים רבות אף לא קירבה אליו.
זאת ועוד, המציאות מלמדת, כי מי שחושב שהוא יכול לסמוך רק על עצמו וכך להגיע לגמר,
הוא הטועה הגדול ביותר ומי שיודח בשלבים היותר מוקדמים.
ואם נצא מן המשחק לחיים, רואים אנו כיצד גישה ליברלית
זאת הביאה ליצירת אדם רע יותר, אנוכי, אגואיסט
וממוקד בעצמו, אכזר; הובילה למלחמות הגדולות ביותר שהיו בהיסטוריה, להתנוונות והרס
עצמי שבא לידי ביטוי בירידת הדורות בכוח פיזי, מנטלי ופסיכולוגי, וכל אלה באים
לידי ביטוי בהתפוררות המערב והיכנעותו כמעט ללא מלחמה לידי גורמים אחרים, המשתלטים
עליו באין מפריע.
הסוד האמיתי של ההישרדות מצוי בחכמה היהודית
העתיקה, אותה חכמה שרבים כל כך מיהרו לזרוק כאשר קפצו על עגלת הליברליזם. אותה
חכמה גרסה שההישרדות תלויה לא בעצמאות, לא בניתוק, לא באנוכיות, אלא בדיוק להיפך –
היא תלויה בחיבור, באחדות, בקהילה חזקה ותומכת, בנתינה, בערבות הדדית. לא האדם הוא
במרכז אלא הקהילה. כל אחד מעניק לה והיא מעניקה לכולם. וגם היא אינה כל יכולה, אלא
היא וראשיה כפופים לכוח עליון. הסוד מצוי לא בכך שאדם יברח ויתנתק, אלא דווקא
שיתחבר. ואם אין לו למי להתחבר, יתחבר לקב"ה וכך לעולם לא יהיה לבד, גם לא
בגיא צלמוות.
וכאשר בוחנים את החיים, רואים אכן כי זה היה
סודו של העם היהודי במשך הדורות. יהודי אחד שרד, כי מישהו אחר נתן לו כתף בעת שהיה
זקוק לכך. יהודי אחר שרד, דווקא מכיוון שלא חשב על עצמו אלא נתן את שארית לחמו
לחבר אחר. ושניהם שרדו, כי האמינו שהטוב יגבר, ויכריע את הרע, ודבקו בחיים. נכון
שהדבר דורש הקרבה למען הכלל, אולם מעניק תמורה שבסופו של דבר, גוברת על המחיר. 
