מצגת חדשה - חינוך ילדים לגאולה והתפתחות אישית

חינוך לגאולה והתפתחות אישית, ביטחון עצמי וחיים מאושרים אצל ילדים from Shay Segev

הצלחה

כולנו מבקשים להצליח בחיים. אולם לא כולנו מבינים מהי "הצלחה", ועל כן לעתים, גם כאשר אנו מצליחים, לדאבוננו, איננו נהנים מפירותיה.

הצלחה הינה מה שאנו מגדירים כהצלחה, ולא מה שאחרים מגדירים לנו. נכון, יתכן ובהשוואה לאחרים, ההישגים שלנו אינם כה טובים כמו שלהם, אולם עדיין יתכן ועבורנו ההישג הפחות טוב, מהווה "הצלחה", הרבה יותר מאשר ההישג הטוב יותר, עבור האחר. דוגמה פשטנית: אם קיבלנו במבחנים קודמים ממוצע של 70, ועתה הוצאנו 80, הרי שהצלחנו יותר מאשר זה שעמד על ממוצע של 100 ועתה ירד ל-90. על כן, בראש ובראשונה,עלינו להגדיר לעצמנו, בצורה הגיונית וסבירה, מהי הצלחה, וברגע שנגיע ליעדים שהגדרנו, הרי שהצלחנו. 

יתרה מזאת, על פי חז"ל - השכר נמדד לפי ההשקעה, ולא לפי התוצאות. על כן, אם קבענו יעד, שהצלחנו להגיע אליו, תוך השקעה, הרי שהיעד היה מוצלח, התאמצנו, היגענו הכי גבוה שאפשר, וזו הצלחה, גם אם לא סיימנו במקום הראשון. ובנושא זה יש להאריך, ולחנך את הילדים, ואת עצמנו, לא לערוך השוואות עם אחרים, אלא בהתאם ליכולות שלנו. 

"הצלחה" מגיעה מהשורש צ.ל.ח. - שמשמעותו לעבור ("לצלוח את הכינרת" וכו'), ומכאן מובן, ש"הצלחה" הינה לעבור את הדרך הנדרשת להשגת היעד שקבענו לעצמנו. ואם לא הצלחנוו, עלינו לבדוק איפה טעינו, האם בעצם הגדרת היעד, או בדרך לא מתאימה בה בחרנו. ולעתים גם הצלחה חלקית יש בה הרבה מאוד. 

ומעניין לעניין באותו עניין - יש הרואים את מעמד הר סיני הראשון, עליו נקרא בפרשה זו, ככישלון חרוץ. לא זו בלבד, שהלוחות נשברו, והיה צורך לערוך מעמד הר סיני נוסף, אלא שחטא העגל, שהתפרסם בכל העולם, המיט על עם ישראל בושה גדולה. ושוב תחזור שאלתו של אותו אפיקורס, האם הקב"ה טעה חלילה, כאשר בחר ב"שאו" כזה גדול לתת את התורה? האם הקב"ה חלילה טעה, כאשר בחר בעם ישראל לקבל אותה? האם הקב"ה לא ידע, שהשמחה הגדולה הזאת תסתיים בכזאת "פאשלה"? והדברים אכן טעונים ביאור. 

חיפוש אשמים והפקת לקחים רלוונטיים, כמובן, רק אם נסבור, שמעמד הר סיני הראשון הוכתר ככישלון. או אז עולה שאלת האשמים, המניעים, הטעויות והלקחים. אולם על מנת שאכן נראה האם מדובר בכישלון אם לאו, עלינו להביט לשאלה אחרת, והיא מה היתה תכליתו של מעמד הר סיני הראשון והאם היא קויימה אם לאו. אם היא לא קויימה, יתכן והיה בכך כישלון. אולם אם היא קויימה, הרי שיש להכתירו כהצלחה. 

 

ולגבי התכלית יש לנו פסוק מפורש: ויאמר ה' אל משה, הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם..." [שמות יט, ט].

ואכן, בשתי הזדמנויות קודמות כבר נאמר כי העם האמין למשה. בראשונה עוד במצרים ["ויאמן העם"] - היתה זו אמונה לשעה; לאחר מכן על ים סוף, בעקבות הנסים הגדולים ["ויאמינו בה' ובמשה עבדו"] - ואף זו היתה אמונה לשעה, כל עוד השפעת הנס על ישראל; ועתה הגיעה העת, להשריש את האמונה במשה, כנביא של עם ישראל, לעולמי עד. והאופן בו הדבר הזה חייב להיעשות, הוא על ידי כך שהקב"ה יופיע לעיני כל וידבר עם משה. זו היתה מטרת מעמד הר סיני! ונשאלת השאלה, האם מטרה זו הצליחה, והתשובה הינה חיובית. הרי כל חטא העגל - מדוע קרה? מכיוון שמשה בושש לרדת! העם כל כך האמין בו, שבלעדיו הוא הרגיש כצאן ללא רועה וחיפש תחליף; וכאשר משה חזר, ועשה כל שעשה, אף אחד לא התנגד לו, אדרבה, שיתפו עמו פעולה. בצורה מפתיעה דווקא חטא העגל מלמד עד כמה הצליח מעמד הר סיני הראשון, ועד כמה הוא נטע אמונה תמימה בשליחותו של משה [כל זאת עוד לפני הפסוקים המפורשים בהם העם מבקש שמשה ידבר עם ה', ויעביר את המסר אליהם, פן ימותו]. ולבסוף, דווקא הלוחות השניים, שהביא משה, ללא רעש וללא צלצולים, הם שנשארו עימנו.

וכמו במשחק שחמט, בו לעתים יש להקריב כלי על מנת להגיע ליעד המבוקש - וכאשר היעד מושג, רואים בכך הצלחה, למרות האבדה, כך בדיוק גם כאן. הואיל ותכלית המהלך הושגה, והואיל והאמונה במשה נכנסה בליבו של העם: "משה אמת ותורתו אמת", הרי שמעמד הר סיני הצליח, למרות המחיר.

כמה קשה עבדנו עד היום!

מי שמכיר את הכתיבה שלי יודע, שאני אוהב למצוא מסרים בשירים. הרי כל שיר מתחיל מאיזה מסר. צריך להתחבר למסר שנמצא בשיר, ואז השיר מתנגן הרבה יותר טוב...

ובכן, הודות לענבל יצא לי להכיר יוצר מחונן, מבחינתי הוא ממש מואר, בשם אברהם טל. בדיסק החדש ישנם 3 שירים שתפסו אותי מיד בשמיעה הראשונה - והם אורות, מחוזקים לעולם, ו-אם את הולכת. יש בשירים האלה מלים חזקות מאוד, ואין ספק שמדובר ביוצר בעל השראה, ואני מאחל לו מכל לבי הרבה הצלחה!

בשיר "אם את הולכת", מעבר למוזיקה הקליטה, למלים החמות והאוהבות, יש שם שורה אחת, שאני מאוד מאוד מזדהה איתה:

עוצם את העיניים ועוזב את הידיים

ופתאום הכל נראה כמו חלום
את מחייכת לי ממול 
אני קולט כמה עבדנו קשה עד היום 

כן, אחי ורעי, כמה שהוא צודק! בכל מה שקשור ביחסי אנוש, בכלל, ובזוגיות בפרט, ולא למותר לציין - גם בין האדם לבין עצמו - אין קיצורי דרך. זוהי סוגיה ידועה מאוד שמדברים עליה ביהדות הרבה מאוד, למשל:

• תראה איזה צדיק האיש הזה, ואו!
• תראו איזו זוגיות נהדרת, ממש לקנא בהם!
• תראו איזו מוצלחת האישה הזאת!

וכו', והרבה פעמים משפטים אלה מסתיימים במלים כמו "צריך מזל בחיים", או פרוטקציה אף פעם לא הזיקה וכדומה. אבל האמת היא, יקיריי, כמו שאומר אברהם טל - "כמה קשה עבדנו עד היום" - - -

• אף צדיק לא נולד צדיק. הוא נולד ילד כמו כל הילדים. ועבר נסיונות וקשיים כמו כולם, הוא נפל וקם עשרות ומאות פעמים. אולם הוא לא התייאש, והמשיך בעבודה הקשה, עד שהגיע לאן שהגיע.
• אף זוג לא הפך להיות זוג מושלם ככה סתם. דעו לכם שדווקא אצל זוגות אוהבים ומעורבים זה בזה פעמים רבות מוצאים אנרגיות סוערות עצומות שעלולות בקלות להתפתח למקומות לא נכונים. "אוהבים אחד את השניה, אולם לא יכולים לחיות יחד" - "לא יכול איתה ולא יכול בלעדיה..." אין זוגיות ללא עבודה משותפת, ללא ויתור, ללא נתינה, ללא טנגו בלתי פוסק של איזון. אלף בית של זוגיות הוא תקשורת. ועל תקשורת צריך לעבוד, ללא הפסקה, כל הזמן ללמוד את השפה של בן/בת הזוג. 
• אף אישה לא הופכת להיות מוצלחת "סתם". קודמים לכך עבודה רבה, לימודים, מאמצים, נסיונות, כשלונות ונסיונות מחדש. גם "כוכב נולד" שנראה כהצלחה מטאורית, לא ייתכן בלי שעבד קשה עד שהגיע לתחרות.

רכיבי ההצלחה

ודאי תאמרו, שיש צורך גם במזל, וגם בכישרון - נכון, אני מסכים איתכם. לשם הצלחה יש צורך בנתוני פתיחה של כישרון. אולם כישרון כשלעצמו אינו מספק, אלא נותן לכל היותר - יתרון יחסי. מי שלא משתמש בו, מפסיד. ומה לנו יותר מהסיפור של הארנב והצב?

מי שמעוניין להצליח צריך לשלב את הכישרון יחד עם עבודה והתמדה. גם אלה שיש להם כישרון, לא יוכלו להצליח ללא התמדה. וגם אלה שהכישרון שלהם מפותח פחות, יוכלו להצליח באמצעות יותר התמדה. נכון, יחד עם אלה צריך קצת מזל; אבל, הניסיון לימד אותי בחיים, שהמזל הולך גם עם אלה שאינם מתייאשים ומנסים שוב ושוב.

כך, גם זוג שיש ביניהם כימיה טובה, ובמחשבוני האהבה האסטרולוגיים למיניהם צופים להם חיים טובים באחוזי התאמה גבוהים - אם הם לא ידעו להוריד את הראש לפעמים, לוותר, לזרום, לבלוע קצת צפרדעים - אם הם לא יעבדו על הזוגיות שלהם - הם מהר מאוד ימצאו את עצמם על מדרגות הרבנות. וגם מי שנולד "ילד טוב ירושלים" עם פוטנציאל לגדול ולהיות צדיק הדור - אם הוא לא יעבוד על המידות שלו באופן מתמיד, הוא יפול נפילה יותר חזקה ויותר כואבת מאחרים, מכיוון שככל שאדם גדול יותר, יצרו גדול ממנו.

ויחד עם אלה צריך להוסיף גם זריזות. וכפי ששמעתי פעם מזקנים וחכמים, פתגם עיראקי: "זריזות = חצי מזל... אדם שיודע לעשות מה שעושה בזריזות, הרי זה כשלעצמו כבר חצי מהמזל שלו... כך, טייס ש"פישל" בטיסה, מעלים אותה מיד לטיסה הבאה בזריזות... צדיק שנפל - צריך לקום מיד. זוג שרב ואינו מדבר - צריכים זריזות בפתרון הבעיה.

גם אלה שנתוני הפתיחה לא היו טובים אצלם, או אדם שהיו לו ציפיות יותר גדולות מעצמו והוא מרגיש תקוע, או אחר שחושב שהמזל לא איתו, או הקב"ה לא איתו - צריך להכיר את המרכיב הזה, המדהים, של התמדה, בזריזות ובשמחה, כחלק בלתי נפרד מההצלחה. אם עובדים כך, אז תמיד יש תקווה, תמיד יש אפשרות להתחדשות, וכפי שהוא מציין:

שים אלי לב, שוב נתאהב
בוא נדבר, להתקרב
ולחוות אחד את השני מחדש 

אם עובדים כך, יכולים פתאום לעמוד משתאים ולומר - את מחייכת לי ממול, ואני פתאום מבין כמה קשה עבדנו עד היום... אבל העבודה השתלמה!

****
תגובה שקיבלתי [תגובה ששומעים אותה לא מעט] היתה: אני משקיע/ה יותר בקשר, וקשה לי. תמיד אני צריך להיות זה שמתחיל, זו שמפייסת, וכו'. ותשובתי כדלקמן:
1. יש מצב כזה, אין מה לומר, אבל צריך לדעת שבכל קשר מישהו צריך להיות היוזם והמתחיל. הנחת העבודה היא שאחד מתחיל, ובאיזשהו שלב, השני יצטרף אליו וישלים את הפער. אם זה לא קורה, צריך לעצור ולחשוב למה זה קורה. והכי פשוט, לשוחח, להיות גלוי, וישר, ולעשות זאת בצורה נעימה.
2. תתפלאו, אבל לא מעט פעמים גם הצד השני לזוגיות חושב בדיוק אותו הדבר...
3. אם זה מה שקורה, קרי כל אחד חושב שהוא משקיע הרבה מאוד, והוא הראשון, והשני משקיע פחות, או לא מבין אותו, או ....., אזי ככל הנראה, הם לא מצאו בדיוק את התדר הנכון לשדר מול בן/בת הזוג. ברגע שמצאנו את התדר המתאים, התקשורת אמורה לזרום; אכן, גם זו עבודה, למצוא את התדר המתאים לבן הזוג!

"באנרגיות חיוביות"

פרשת "זכור" אותה נקרא השבת מיועדת למחיית זכר עמלק. ודרשו דורשי רשומות, כי "עמלק" בגימ' "ספק". "אשר קרך בדרך" משמע – אשר קרר את ליבך מהאמונה והכניס בך ספקות. והעניין צריך בירור. מה כל כך גרוע בו, בספק? הרי לכאורה בספק יש צדדים טובים: אדם הבטוח בעצמו יותר מדי, ללא ספק יטעה. ביטחון עצמי כזה נתפס לעתים כטפשות. האדם הבודק את עצמו, פעם שניה ושלישית, הוא האדם הזהיר, והזהירות הינה אחת ממעלות הקדושה. זאת ועוד, בטחון עצמי מופרז נובע לעתים מגאווה, שאף היא מעלה גרועה ביותר. אם כך, חוזרת ועולה השאלה – מה כל כך רע בספק?

נראה כי הספק הוא התוצאה של חטא עץ הדעת. הנחש – היצר הרע, הכניס ספקות בלב האישה; ומאז אכלו מעץ הדעת, בכל עניין יש טוב ורע גם יחד. כמעט ואין טוב מוחלט או רע מוחלט. לכל יש צדדים חיוביים ושליליים. נרצה, נוכל לתמוך ולהצדיק כמעט כל פשע; נרצה, נוכל לפסול ולשלול כמעט כל מעשה טוב. הכל ניתן להצדיק, וחל בלבול עצום: האם באמת אנו עושים טוב, שמא גורמים רע?

ספקות אלה הינם המעצור הגדול ביותר בדרכו של אדם. אדם יוצא לדרך מסוימת, ומבקש להגיע לתוצאה מסוימת, אולם הספק מכרסם בו. מחד, הוא מוצא בדרך זו הרבה צידוקים, והרבה שיקולים טובים. מאידך, יש לו ספקות שמא לא יצליח, שמא ייגרם רע. הספק הזה משתק אותו. במקום שיוכל לשים את כולו ומרצו בהצלחת דרכו, הוא נאלץ להתמודד עם פחדים פנימיים העוצרים אותו מלהגיע למטרה, ובכך יש מעין נבואה המגשימה את עצמה.

לעתים אדם מצוי בתהליך מסוים והוא מסופק האם הוא מעוניין בו. הוא נמצא במקום עבודה מסוים, במערכת יחסים מסוימת, וממשיך בה מכוח האנרציה, או כי הוא חושש משינויים; כך הוא מוצא לו נימוקים לכאן (להמשיך) ולכאן (לעזוב). יש לי חבר שסיגל את דרכי המקצועית, חלק באקדמיה וחלק בעבודה כעורך דין. לאחר כתיבת דברים אלה פגשתי אותו בהשתלמות, והוא פרס את ספקותיו – האם להתמקד בעריכת דין? האם לוותר ולהתמקד באקדמיה? האם להמשיך בשילוב שני העולמות? הוא מרגיש כי אילו היה מתמקד בתחום אחד, מצליח בו יותר; מאידך, קשה לו לוותר על היתרונות שבתחום שעליו יוותר... הספק הזה גורם לו להיות מאוכזב, בהרגשה שהוא מפסיד. מה יעשה?

יש כאלה המצדדים בגישה, שכל עוד קיים ספק, אין טעם להחליט, ומוטב לדחות את ההחלטה. עם זאת, גם החלטה כזאת, שלא להחליט עכשיו, הינה החלטה. ויש כאלה המצדדים בגישה שמוטב להחליט, אפילו אם יתברר בדיעבד כי ההחלטה מוטעית. ונאמר: "עשה לך רב והסתלק מן הספק".

על כך ראיתי את הדברים הבאים: "כאשר יש לך ספק, אין ספק יותר, זה סימן עבורך שאינך רוצה. כאשר אתה בספק, במקום להיכנס לכישלון צפוי, צא מזה. זו תהיה תמיד האמת, כי אתה לא באמת רוצה. ספק תמיד יכשיל אותך. ספק הוא סדק שעתיד להפוך לשבר, ושבר תמיד פורץ את הסכר. הדבק שיכול לאחות ספק, זו ודאות ביכולת ההצלחה שלך, ודאות באור, ודאות ביכולת שלך בכל מצב ובכל דבר. כי האור נמצא בכל מקום, תמיד, האור כאן לשירותך. ספק זה החושך בקצה האור, ספק זה שטן, מחשבה שלילית אשר מובילה לכישלון ודאי. ספק, כמו חושך, הם רק במחשבה שלך, הם לא קיימים באמת. המגבלות שלך לא מאפשרות לך לראות מספיק אור, אולם האור שם. כי אור קטן גובר על חושך גדול, ומחשבה חיובית הופכת כל בעיה לחויה". (דני לוסקי)

זוהי מלחמת עמלק: אמונה וביטחון. כי אין יאוש בעולם כלל. משה רבינו, בעל ספירת ה-נצח, רועה האמונה, הרים את ידיו לשמים, ובני ישראל התחזקו באמונה – וניצחו את עמלק. ואת זה עלינו לזכור, כי אין דבר העומד בפני הרצון, וניתן להגיע לכל דבר, באמצעות התמדה ואמונה ביכולות שלנו להצליח.