ב - אנדרטת בראשית

ב

עיר ורשה מצויות אנדרטאות רבות. אולי הצנועה שבהן, הנחבאת אל הכלים בסמוך לאנדרטת רפופורט, נקראת "אנדרטת בראשית." היא מדמה פתח ביוב, ומסמלת את גיבורי המרד, שהסתתרו והתניידו בתעלות הביוב, משטח הגטו לשטח הפולני וחוזר חלילה, לרכוש נשק, לבצע תיאומים מול המחתרת הפולנית, לאסוף ידיעות, ועוד. על האנדרטה תבליט עדין של עלה זית וכן האות "ב" – מהמילה "בראשית", שבאה (על פי יוצרי האנדרטה) לסמל את הרצון לפתוח דף חדש ולהתחיל מבראשית.

ועלתה בליבי שאלת הביצה והתרנגולת, האם המילה "בראשית" הפכה כה חשובה מכיוון שהיא פותחת את התורה, או שמא מכיוון שהיא כה חשובה היא זו שנבחרה לכך. אולם דורשי אותיות אינם מסתפקים בשאלה זו ושואלים – מדוע דווקא האות ב' היא האות שנבחרה לפתוח את המילה הראשונה, של הפסוק הראשון, של הפרק הראשון, של הפרשה הראשונה, של הספר הראשון בתורה. לכאורה, היה ראוי לפתוח באות הראשונה באלף-בית, היא האות א', המייצגת את הא-לוקים, הבורא. ומשיבים דורשי רשומות, כי כמו שקרא עם הירח, הקב"ה ביקש להנמיך את גבהותה של האות א' ולכן פתח באות ב', אולם כפרס ניחומים העניק לאות א' את הפתיחה של עשרת הדברות. ואפשר לומר – שהעניק לה מתנה נוספת, והיא הפתיחה של תולדות השמים והארץ: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם...." (בראשית ב א), שהיא חזרה על מעשה הבריאה, בסיפור בריאת האדם.

ועדיין נשאלת השאלה, האם לאות ב' מעלה משל עצמה, פרט לעובדה שביקשו תחליף לאות א'.

עיון בתורה מראה את התופעה הבאה: שתי המילים הראשונות פותחות באות ב' – בראשית ברא. זאת ועוד, האות הראשונה, של בראשית, היא ב' רבתי, תופעה נדירה בתורה (יש 12 אותיות כאלה בכל התורה), וכאילו מילה בפני עצמה. ויתרה מכך – הפסוק הראשון בפרק ב' – "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" – האות ה' של "בהבראם" היא אות זעירא, וכאילו אינה קיימת, מה שיוצר לנו חיבור של פעמיים ב', גם כאן. הדבר מרמז לנו כי בחירת האות ב' היתה מעשה מכוון. מדוע?

יש המתייחסים לצורתה של האות ב', כידוע, שהיא פתוחה רק קדימה, לרמוז לנו שאין מה לשאול על מה שקרה לפני בראשית. ויש המתייחסים למהותה של האות ב', כאות המייצגת ביטחון, ביתיות וכו'. לענ"ד, המאפיין העיקרי הוא היותה של האות ב' אות שימוש (מקבוצת אותיות בכל"ם, או הנרחבת יותר - משה וכל"ב). ככזו היא נועדה לסייע, לתמוך ולהוסיף מידע למלים העיקריות אותן היא פותחת. ואכן, במקרה שלנו מתלבטים המפרשים איזה שימוש יש לייחס ל-ב' של בראשית – האם תיאור תכלית (בשביל ראשית ברא את העולם), או תיאור זמן  (בעת ראשית), (וזאת פרט לדרש של  כפילות – ב' ראשית - פעמיים ראשית).

וכן הדבר למילה "בהבראם" – על פי הפשט, תיאור זמן – בעת היבראם. אולם על פי הדרש מדובר בתיאור אופן – באמצעות האות ה' - בראם. ואם תרצו, בהבראם נחלקת לשתי מלים, שתיהן פותחות באות ב' – "בראשית ברא" לעומת "בה' בראם".

צא ולמד, שהקב"ה ביקש לפתוח את התורה באות משמשת. באות מעניקה.

הדבר מזכיר את דבריו של הילל הזקן – מצד אחד "אם אין אני לי מילי" ה-אני – ה-א'. אולם "כשאני לעצמי – מה אני?" כאשר ה-א' משמשת רק את עצמה, אז מה היא שווה? מה האני שווה אם אין בו נתינה לאחר? על כן האות א' אינה מתאימה לפתוח את התורה. אין לפתוח באות שמסמלת התנשאות, אגו, גאווה. המסר הוא לפתוח עם אות שימוש, אות מתחברת, אות משרתת. וכפי שאמר האדמו"ר מפיאסצ

נה הי"ד: "ילדים יקרים, ילדים מתוקים. זכר! 'הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!'". ואם תרצו, זהו ספר בראשית. שעיקר סיפוריו מתמקד על הקו שבין האגו, הרצון לקבל, הדורסנות ותוצאותיה, לבין החסד, וכוח הנתינה.

ואם תרצו, הדבר סוגר לנו מעגל עם מורדי הגטו. שיותר משעשו למען עצמם, עשו הם למען הציבור, ולמען הרוח היהודית והדורות הבאים. על כן ראויים הם לאות ב'. 

שמעון פרס ז"ל

כאשר שאלו את פרס ז"ל, האם הוא מכיר בבחירתו של נתניהו, השיב: "אנחנו במדינה דמוקרטית. אתה יודע כמה קשה להיבחר במדינה דמוקרטית? אם הוא הצליח להיבחר, מגיע לו!".

שמעון פרס הצליח להפוך לסמל חיובי. אתם יודעים כמה קשה אצל יהודים (שלא לומר - ישראלים) להפוך לסמל? עם כל הקיטוב וחוסר הפירגון, שיש כאן? אם הוא הצליח להפוך לסמל, מגיע לו.

=

כשאדם מקבל תפקיד, הוא עולה דרגה. התמנה לשופט - נטל עטרה. סיים את כהונתו, חזר לחייו הקודמים כשופט בדימוס. נבחר כנשיא - נטל עטרה. סיים את כהונתו, חזר להיות ככל האדם. מכובד כמובן, אבל ככל האדם. וכן הלאה. אולם כשאדם הופך לסמל - זה כבר מעבר לזמן ולתפקיד מוגדרים. לעתים זה לכל החיים.

הרב ישראל מאיר לאו שיזכה להאריך ימים, הוא סמל. הוא היה סמל עוד לפני שהתמנה להיות רב ראשי. התפקיד רק ביסס והעצים. וכאשר פשט את הגלימה הוא המשיך וממשיך להיות אותו סמל. הוא כבר לא זקוק לתפקיד. והרבנות על תל אביב בוודאי לא תורמת לסמל. היא חלק משליחותו.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה סמל. הוא היה הרב הראשי כל ימי חייו, גם לאחר שפשט את גלימתו. ויש עוד דוגמאות רבות שאין זה המקום להיכנס אליהן.

=

הנושא של אדם שהופך לסמל הוא עתיק יומין. בתלמוד יש דיון שלם כזה, על סמלים.

למדו חכמים (תלמוד בבלי מסכת סוטה):

משמת רבי אליעזר, נגנז ספר תורה.
משמת רבי יהושע, בטלה עצה ומחשבה.
משמת רבי עקיבא, בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה.
משמת רבי אלעזר בן עזריה, בטלו עטרות חכמה.
משמת רבי חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה.
משמת אבא יוסי בן קטונתא, בטלו חסידים.
משמת בן עזאי, בטלו השקדנין.
משמת בן זומא, בטלו הדרשנין.
משמת רבי יהודה הנשיא, בטלה ענוה ויראת חטא

כל אחד מהם היה סמל למשהו. וכי פסקו אנשים שיש להם עצה? או לומדי תורה? או דרשנים מעולים? לא. כאלה היו ויהיו. אולם האנשים המוזכרים לעיל היו סמל מיוחד להם.

=

לא כל אחד זוכה להיות סמל.

אם עכשיו אשאל אתכם מי ומי היו גדולי המורדים בתקופת השואה, רובכם תאמרו "מרדכי אנילביץ" ותיעצרו. אתם יודעים מדוע? כי הוא הפך לסמל. כאשר אומרים את השם שלו - אומרים גיבור המורדים. כאש
ר אומרים גיבור המורדים, אומרים מרדכי אנילביץ. השם שלו שורד בהיסטוריה ובתודעה הלאומית כבר למעלה מ-70 שנה.

אבל היו עוד גיבורים אחרים, מדהימים, נועזים לא פחות. שכתבו על 3 שורות בהיסטוריה. ואפילו רחובות קרויים על שמם. אבל הם לא הפכו לסמל כזה.

שמעון פרס זכה.

=

תקופה ארוכה פרס היה לסמל שלילי. סמל של תככנות. קיטוב. תרגילים פוליטיים. חיית שטח והישרדות. סמל של אדם שמנסה ולא מצליח. חתרן בלתי נלאה. אולם הוא הצליח לפשוט מעליו את הסמל הזה. סמל של מישהו שחלק גדול מהעם, אפילו מהמפלגה שלו, אהב לשנוא. והוא עשה את הבלתי ייאמן - מהמקום הנמוך הזה הוא הצליח לפשוט מעליו את הסמל ההוא, ולהפוך לסמל שונה לחלוטין.

פרס הפך לסמל של השאיפה שלנו לשלום. לפניו היה רבין ז"ל. לפניהם - בגין ז"ל. כאשר סמל מת, זה כואב מעבר לאדם שחבש את הכתר. נוצר פער של זמנים שאין מי שיתן השראה לשלום. לוקח זמן עד שחור כזה מתמלא.

פרס הפך לסמל של שפיות ודיבור מתון, בעולם של קיטוב. סמל של ניסיון לאחד. שיבדל"א גם הרב לאו הוא סמל כזה.

פרס היה סמל של סבא של כולנו. מישהו שכל עם ישראל חשוב לו. היתה תקופה קצרה שאריאל שרון ישב על המשבצת הזאת, אולם לא ברמה של פרס.

פרס הפך לסמל של התלהבות, חזון, מרץ נעורים והתחדשות תמידית. במיוחד גם בגיל השלישי והרביעי. בכך הוא היה משהו יוצא דופן והשם היחיד שעולה לי בראש לפניו הוא דוד בן גוריון.

בחלק מסמלים האלה פרס פרץ את המחסום הלאומי והפך לסמל עולמי. שזה באמת הישג יוצא דופן בעולם כל כך ביקורתי כלפי ישראל.

עם מותו התפנו לא רק סמל אחד, אלא כמה וכמה סמלים. הצער שלנו הוא לא רק על לכתו של האיש, אלא על השבת הסמל לארגז. עד שמישהו אחר יגיע ויענוד אותו מחדש.

הביטו ימינה ושמאלה. אתם רואים מישהו כזה? זו הנקודה.