ב
|
עיר ורשה מצויות אנדרטאות רבות. אולי הצנועה שבהן, הנחבאת אל הכלים
בסמוך לאנדרטת רפופורט, נקראת "אנדרטת בראשית." היא מדמה פתח ביוב, ומסמלת את גיבורי
המרד, שהסתתרו והתניידו בתעלות הביוב, משטח הגטו לשטח הפולני וחוזר חלילה, לרכוש
נשק, לבצע תיאומים מול המחתרת הפולנית, לאסוף ידיעות, ועוד. על האנדרטה תבליט עדין
של עלה זית וכן האות "ב" – מהמילה "בראשית", שבאה (על פי
יוצרי האנדרטה) לסמל את הרצון לפתוח דף חדש ולהתחיל מבראשית.
ועלתה בליבי שאלת הביצה והתרנגולת, האם המילה "בראשית" הפכה
כה חשובה מכיוון שהיא פותחת את התורה, או שמא מכיוון שהיא כה חשובה היא זו שנבחרה לכך.
אולם דורשי אותיות אינם מסתפקים בשאלה זו ושואלים – מדוע דווקא האות ב' היא האות
שנבחרה לפתוח את המילה הראשונה, של הפסוק הראשון, של הפרק הראשון, של הפרשה
הראשונה, של הספר הראשון בתורה. לכאורה, היה ראוי לפתוח באות הראשונה באלף-בית,
היא האות א', המייצגת את הא-לוקים, הבורא. ומשיבים דורשי רשומות, כי כמו שקרא עם הירח,
הקב"ה ביקש להנמיך את גבהותה של האות א' ולכן פתח באות ב', אולם כפרס ניחומים
העניק לאות א' את הפתיחה של עשרת הדברות. ואפשר לומר – שהעניק לה מתנה נוספת, והיא
הפתיחה של תולדות השמים והארץ: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם...." (בראשית
ב א), שהיא חזרה על מעשה הבריאה, בסיפור בריאת האדם.
ועדיין נשאלת השאלה, האם לאות ב' מעלה משל עצמה, פרט לעובדה שביקשו
תחליף לאות א'.
עיון בתורה מראה את התופעה הבאה: שתי המילים הראשונות פותחות באות ב' –
בראשית ברא. זאת ועוד, האות הראשונה, של בראשית, היא ב' רבתי,
תופעה נדירה בתורה (יש 12 אותיות כאלה בכל התורה), וכאילו מילה בפני עצמה. ויתרה
מכך – הפסוק הראשון בפרק ב' – "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" – האות ה'
של "בהבראם" היא אות זעירא, וכאילו אינה קיימת, מה שיוצר לנו חיבור של
פעמיים ב', גם כאן. הדבר מרמז לנו כי בחירת האות ב' היתה מעשה מכוון. מדוע?
יש המתייחסים לצורתה של האות ב', כידוע, שהיא פתוחה רק קדימה, לרמוז
לנו שאין מה לשאול על מה שקרה לפני בראשית. ויש המתייחסים למהותה של האות ב', כאות
המייצגת ביטחון, ביתיות וכו'. לענ"ד, המאפיין העיקרי הוא היותה של האות ב'
אות שימוש (מקבוצת אותיות בכל"ם, או הנרחבת יותר - משה וכל"ב). ככזו היא
נועדה לסייע, לתמוך ולהוסיף מידע למלים העיקריות אותן היא פותחת. ואכן, במקרה שלנו
מתלבטים המפרשים איזה שימוש יש לייחס ל-ב' של בראשית – האם תיאור תכלית (בשביל
ראשית ברא את העולם), או תיאור זמן (בעת
ראשית), (וזאת פרט לדרש של כפילות – ב'
ראשית - פעמיים ראשית).
וכן הדבר למילה "בהבראם" – על פי הפשט, תיאור זמן – בעת היבראם.
אולם על פי הדרש מדובר בתיאור אופן – באמצעות האות ה' - בראם. ואם תרצו, בהבראם
נחלקת לשתי מלים, שתיהן פותחות באות ב' – "בראשית ברא" לעומת "בה'
בראם".
צא ולמד, שהקב"ה ביקש לפתוח את התורה באות משמשת. באות מעניקה.
הדבר מזכיר את דבריו של הילל הזקן – מצד אחד "אם אין אני לי
מילי" ה-אני – ה-א'. אולם "כשאני לעצמי – מה אני?" כאשר ה-א' משמשת
רק את עצמה, אז מה היא שווה? מה האני שווה אם אין בו נתינה לאחר? על כן האות א'
אינה מתאימה לפתוח את התורה. אין לפתוח באות שמסמלת התנשאות, אגו, גאווה. המסר הוא
לפתוח עם אות שימוש, אות מתחברת, אות משרתת. וכפי שאמר האדמו"ר מפיאסצ
ואם תרצו, הדבר סוגר לנו מעגל עם מורדי
הגטו. שיותר משעשו למען עצמם, עשו הם למען הציבור, ולמען הרוח היהודית והדורות
הבאים. על כן ראויים הם לאות ב'.
