‏הצגת רשומות עם תוויות בנג'י. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בנג'י. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

החוויה הרוחנית

שיתוף
חוויה הינה פעולה שבה נוצר חיבור עם רגש. חוויה, מלשון לחוות – להתנסות, מגע בלתי אמצעי עם אחד החושים שלנו.
חוויה רוחנית נוצרת כתוצאה מחיבור של עניין רוחני עם הרגש. אנו חווים במהלך היום חוויות רוחניות לא מעטות, מפעילים את ראשנו, מקבלים תובנות, וכדומה. כאשר התובנה חודרת לעולם הרגש שלנו, ויוצרת פעולה פנימית רגשית – פעולה שנחרטת בנו, ויוצרת השפעה, ולו רגשית, ובמיוחד השפעות שמביאות אותנו לידי פעולה – זו חוויה רוחנית.
חוויה כזאת עשויה להיות בעקבות "בנג'י רוחני", עליו כתבתי בעבר. היא עשויה לפקוד אותנו בעקבות תובנה מיוחדת אשר אנו מתחברים אליה מסיבות שונות, אולי רעיון מעניין שמאתגר אותנו ומוביל אותנו להבנה טובה יותר של עניין מסוים ובמיוחד של עצמנו, ועוד.
ולענייננו, שמתי לב לתופעה מעניינת בתורה – במקרים רבים, כאשר אנו רואים בתורה את המילה "והנה", אנו מוצאים לידה חוויה רוחנית. וככל שנראה יותר מופעים של מילה זו, כנראה יש בכך ללמד על חוויה משמעותית יותר; חוויה שיש בה אלמנט של הפתעה.
לדוגמה: בפרשת תולדות בספר בראשית, מסופר על רבקה שעברה חששות כבדים בתקופת ההריון שלה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" כך מסופר. והיא לא ידעה את נפשה, עד אשר הלכה לבית המדרש של שם ועבר ובקשה עזרה ועצה. ושם נאמר לה, כי אין היא נושאת ברחמה ילד אחד, אלא שני ילדים. ועוד נאמר לה, כי אחד יהיה ילד טוב, נורמטיבי, והשני פרא אדם וכי "רב יעבוד צעיר". באותו מקום, לא נרמז מאומה על חוויה רוחנית שעברה רבקה. יתכן שהיא ציפתה ללידתה, לראות האם אכן יוולדו לה תאומים. אולם, כאשר רבקה יולדת, מה מספרת לנו התורה: "ויקרבו ימיה ללדת, והנה תומים בבטנה" התורה מסבירה מפורשות מה קרה שם: רבקה אולי היתה סקפטית, אולם כאשר ראתה שיש לה תאומים (בל נשכח – באותה תקופה לא היה אולטראסאונד) – היא חוותה חוויה רוחנית משמעותית ביותר, שתלווה אותה כל ימי חייה – היא קבלה כאמת מוחלטת את הנבואה, על פיה "רב יעבוד צעיר", ולכן רבקה אוהבת את יעקב, ללא שום סיבה, ואילו לגבי עשיו, למרות שלכאורה היה בנה הבכור, אנו רואים ממש התנכרות, ולא עוד, אלא שהיא יוזמת את גניבת הברכות ומעודדת את יעקב. ורק הסבר זה שופך קצת אור לגבי טעותו של יצחק לגבי עשיו – הוא לא עבר את החוויה שרבקה עברה!
הדבר נכון גם לגבי יעקב – פגישתו את רחל, החוויה שעבר וגורמת לו לאהבה ממבט ראשון ("והנה רחל בתו באה עם הצאן"); הדבר נכון גם לגבי החוויה המדהימה שעובר אליעזר כאשר הוא מפנים את זה שהצליח בשליחותו להשיג כלה ליצחק – "הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת..."; חלום הסולם הידוע של יעקב מרובה במלות "והנה":
"ויחלום, והנה סולם מצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו. והנה ה' נצב עליו ויאמר: אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל-משפחת האדמה ובזרעך. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר-תלך, והשבתיך אל-האדמה הזאת, כי לא אעזובך, עד אשר אם-עשיתי, את אשר-דברתי לך. וייקץ יעקב משנתו ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי! ויירא ויאמר: אין זה כי אם בית אלהים, וזה שער השמים!!" וכך עוד פעמים רבות בספר בראשית.
עם כל זאת, בשני מקומות בספר בראשית, אנו עדים לריבוי מיוחד במלה זו – "והנה". הפעם הראשונה הינה בפרשת וישב – בתיאור חלומותיו של יוסף. הפעם השניה הינה בתיאור חלומותיו של פרעה.
כך מתוארים חלומותיו של יוסף:
"ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו. ויאמר אליהם: שמעו-נא החלום הזה אשר חלמתי! והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם-נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. ויאמרו לו אחיו: המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו?! ויוספו עוד שנוא אותו, על-חלמתיו ועל-דבריו. ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו, ויאמר: הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי! ויספר אל-אביו ואל-אחיו, ויגער-בו אביו, ויאמר לו: מה החלום הזה אשר חלמת? הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה?? ויקנאו-בו אחיו, ואביו שמר את-הדבר."

חלום אף הוא עשוי לעורר חוויה רוחנית משמעותית. אולם ככל שמדובר בחלומות אלה, הם כנראה עוררו תגובות מיוחדות במינן. ככל שמדובר ביוסף, הרי מתעוררת השאלה, הרי הוא היה אדם חכם ביותר. הוא ידע היטב, שסיפור חלומותיו לאחיו יגרום לאנטגוניזם. גם אביו כעס עליו, אך שמר את הדבר, ומדוע? מכיוון שהוא ככל הנראה הבחין שאלה אינם סתם חלומות – אלה חלומות שגרמו לחוויה רוחנית משמעותית אצל יוסף. ראו כמה פעמים חוזרת מלה זו: "והנה"; הביטו באיזו התלהבות יוסף מספר על חלומותיו. אין ספק שחלומות אלה היו כה ממשיים אצל יוסף, עד כי יתכן והם הם שהחזיקו אותו וחיזקו אותו בתקופות הקשות שלו. כך יש לקרוא גם על חלום פרעה. ¡

יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

סיפור לכיפור

שיתוף

                                                                        זה מה שנשאר,
                                                                        רק כמה רגעים,
                                                                        הרבה בדימיון, 
                                                                        מעט בחיים....
                                                                           שלמה ארצי


התלמוד (מסכת עבודה זרה) מספר את הסיפור הבא על אדם בשם "רבי" אלעזר בן דורדיה. כך, בלשון מעודנת שלי: אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח אישה אחת בעולם, שלא בא עליה. אם כך, איך אפשר לקרוא לו רבי אלעזר? הסכיתו ושמעו את הסיפור.

ובכן, אותו אלעזר, היה מה שנקרא היום "רודף שמלות". מן דון ז'ואן שכזה. כל אישה בשבילו היתה אתגר. עד שלא היה מקבל את אשר רצה, לא היה מרפה. וכנראה שהיה לו קסם, שהצליח בדרכו. זה היה מרכז חייו וכך השיג את אושרו. ובכן, פעם אחת שמע שיש אישה [פרוצה] אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס [ארנק] מלא דינרין (במלים אחרות "ים של כסף") בשכרה. או, אם תרצו, הוא נכנס ליוטיוב וראה שבסרטים שהיא מופיעה, יש מיליוני כניסות, או שיש בדף האוהדים שלה 10 מיליון אוהדים (אל תרימו גבה, יש כאלה עם יותר), בקיצור, "קלאסה" אמיתית. והוא סימן אותה כיעד, והיה מוכן למכור את הכל על מנת להיות איתה. כן, אומר שלמה המלך בספר שיר השירים: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו" – אבל רבי אלעזר מיודענו, כנראה היה ב"אטרף" שלו ולא אכפת לו מה אומרים עליו (ואולי גם היו כאלה שהביטו בו בעיני עגל מלאות הערצה... מי יודע?) - נטל כיס דינרין והלך, ועבר עליה שבעה נהרות – עבר את כל העולם, עלה על מטוס, נסע ברכבת, אפילו רכב על חמור ועבר נהרות בסנפלינג, הכל על מנת להיות איתה ולומר – "עשיתי זאת".

ואכן, הגיע אליה ועשו מה שעשו. "בשעת הרגל דבר" (קרי במלים אחרות – בשעה שהיו בעת מעשה) קרה משהו טבעי - היא הפיחה (בלשוננו: יצא ריח לא טוב); ואז אמרה אותה אישה: "כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה". למה אמרה זאת, אין מושג. אבל הדבר נאמר.

לכאורה, כל אחד יתפוס מלים כאלה בצורה אחרת. אלעזר היה יכול לראות זאת כבדיחה, לצחוק על כך ולהמשיך במעשה. להגיד "תאמרי מה שתאמרי, ככה טוב לי". הרי מן הסתם היא לא הראשונה שדברה למצפון שלו. וכי דווקא ממנה יקבל מוסר? אולם – כך מספר התלמוד – המשפט הזה גמר אותו. המשפט הזה העביר אותו "באנג'י רוחני" (וראו את המאמר שכתבתי על כך, אחד המאמרים העוצמתיים ביותר שלי).

כמאמנים, או כפסיכולוגים, נשאל: מה גרם לאותו אלעזר להתנהג כך? לרדוף אחר נשים? לבזבז את הונו ואונו על כל אישה מזדמנת? מי יודע... אולי כשהיה קטן לא קיבל תשומת לב ואהבה מהוריו; אולי חסרה לו אינטימיות; אולי זה יצר הכיבוש כצורך לתחושת חשיבות עצמית – מה שברור שהוא חי בתוך בועה, איזה חלום כזה, שרק דבר אחד חשוב בחיים, הדבר הזה, ולא עניין אותו מאומה.

נפלאות דרכי המוח האנושי. מי יודע כיצד מתעוררים מחלום? ואיך מעירים? ומה יעורר אותנו בשעה הנכונה? הינה דווקא משפט אחד של אותה פרוצה העיר את אלעזר, הוא ראה את החיים שלו כמו סרט, כמו חלום – הכל עבר לנגד עיניו, במהירות הבזק, והוא לא אהב את מה שראה. החלום היפה הפך להיות חלום בלהות. מאדם שכל אך אהב את עצמו, הוא פתאום שנא את עצמו. שנא את התנהגותו. לא היה בו העוז והכוח אפילו לחזור בתשובה, היתה לו בושה לומר אני מצטער. ולמי יאמר? למי יפנה? רצה להתפלל ולהתוודות, אולם לא היה לו כוח לעשות כן. מה עשה? מספר התלמוד:

הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות, בקשו עלי רחמים!!! אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך - - - נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'...
אמר: שמים וארץ,,, בקשו עלי רחמים!!!!! אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'.
אמר: חמה (שמש) ולבנה (ירח),,,, בקשו עלי רחמים!!!! אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'.
אמר: כוכבים ומזלות,,, בקשו עלי רחמים!!! אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'ונמקו כל צבא השמים'

אלעזר בו דורדיא, הדון גו'אן הגדול, הופך להיות אדם כל כך קטן – אין לו אף אחד בעולם. הוא היה עם כל הנשים היפות והנחשקות ביותר, ונותר לבדו. עדי כדי כך שהוא פונה לכל מי שיכול לפנות – וכולם דוחים אותו. איזה צער. ממש רחמנות עליו. הוא פתאום מבין שאת כל ממונו הוא זרק על שטויות. מה עשה?

אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה, עד שיצאה נשמתו.

איזו דרך למות!! התהליך שאלעזר עבר נקרא "תשובה". תשובה היא התעוררות מחלום. היא מצב בו אדם מתעורר ומבין שהיה עיוור. שהוא חטא – הכוונה שהוא לא חי את חייו בצורה נורמאלית, אלא בסוג של חלום. חלום הוא עיוות של המציאות. אהבה היא סוג של חלום: באהבה אנו מייפים את המציאות. אנו צובעים אותה בצבעים ורודים "על כל פשעים תכסה אהבה". גם לאלעזר היתה אהבה. אולם זו לא היתה אהבה. זה היה דימיון. כאשר התעורר מהחלום, והבין שהרבה מכל זה היה דמיונות ותו לא, ורק מעט, מעט מדי – בחיים.

אנחנו חייבים לחלום. בלי חלומות לא נגיע לשום מקום. אבל לעתים החלום גורם לנו לסטות באופן קיצוני ממהלך חיינו התקינים: "לחטוא" – "להחטיא את המטרה". יש יום אחד בשנה, שבו אנו מבקשים להתעורר מהחלומות הבעייתיים האלה. זה יום קשה. יום הדין. יום הדין של אלעזר היה ביום הכי מאושר בחייו – היום בו הצליח להשיג את מלכת העולם. היום בו היתה לו העליה הגדולה ביותר – הוא גם היום בו היתה לו הנפילה הגדולה ביותר.

אולם גם בירידות הגדולות ביותר יש עליה. וכך מסיים התלמוד: "יצאה בת קול מהשמיים ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא."

איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שמהשמיים הכריזו שדווקא הוא יזכה לחיי העולם הבא, כמו צדיק שחי את כל חייו בהקפדה על קלה כבחמורה? התשובה היא - שאלעזר בן דורדיא, בשעה אחת, בבכי אמיתי, בצער על חיים שבזבז, עשה תשובה אמיתית. אילו זה היה תלוי בו, אילו היה נותר לו כוח, הוא היה קם ומשתנה. הופך להיות בן אדם. אולם כוחותיו לא עמדו לו, והוא החזיר את נשמתו לבורא, כשהיא טהורה ונקיה מאי פעם.

כאשר שמע רבי יהודה הנשיא את הסיפור הזה, על רבי אלעזר בן דורדיא, על התשובה שעשה, ועל בת הקול שיצאה מהשמים (ואכן, לקרוא לאחד כזה שם של צדיק כביכול, זה דבר שבן אדם לא יכול לעשות, זה רק משמים ניתן להכריז....) הוא בכה, ממש בכה, ואמר:

בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת. זאת אומרת – בן אדם רגיל, על מנת לקנות את העולם הבא שלו, צריך כל החיים "לעבוד קשה", להיות ישר, ומסור, ולקיים מצוות. והינה, האיש הזה קנה את עולמו בשעה אחת, בתשובה אחת, בבכי אחד.

המשיך רבי יהודה הנשיא: "ואמר רבי לא: דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי!" דהיינו- לא רק שמקבלים אדם כמו אלעזר, שלא מנדים אותו לעולמים, אלא מקבלים את תשובתו, אלא אפילו מכבדים אותו על הצעד שהוא עשה... איזה מן עולם, כמה גדול כוחה של תשובה!

הסיפור הזה מעלה המון תובנות. אתן לכם את השתיים החשובות:

הראשונה: כל אחד, אפילו אדם כמו אלעזר בו דורדיא, יכול להשתנות. יכול לעשות תשובה. אף פעם לא מאוחר מדי. ויש תקווה לכולם. אם יש רצון - יש יכולת. 

השניה: את השינוי, את התשובה, אנו צריכים לעשות בעצמנו. אנו חייבים לגייס את הכוחות לשם כך. לא לתלות את זה באחרים. לא לחשוב שיבוא איזה אביר לבן ויציל אותנו. לעשות את השינוי, להתעורר מחלומות שווא. לחזור למקור שלנו. לאותו מקור בו הרגשנו הכי שמחים והכי מאושרים. בתחילה זו נפילה עצומה. זה ממש באנג'י. זו אפילו התרסקות. יתכן ויהיו חברים שילוו אותנו בתהליך הזה. אבל יתכן ואנחנו נהיה לגמרי לבד. זה לא משנה את העובדה, שהשינוי מתחיל מתוכנו. זכרו: "בפיך ובלבבך לעשותו" מודעות – דיבור – עשיה.

שנה טובה, גמר חתימה טובה לכולם!





יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

בנג'י רוחני

שיתוף
יש בנג'י פיזי - קפיצה ללא שום בטחונות וחוייה מדהימה, ויש גם בנג'י רוחני. קוראים לו חויית ביטול. חוייה מדהימה. לקריאה נוספת נא עיינו במאמר שפרסמתי - לחצו כאן.