חוויה הינה פעולה שבה נוצר חיבור עם רגש. חוויה, מלשון לחוות – להתנסות, מגע בלתי אמצעי עם אחד החושים שלנו.
חוויה רוחנית נוצרת כתוצאה מחיבור של עניין רוחני עם הרגש. אנו חווים במהלך היום חוויות רוחניות לא מעטות, מפעילים את ראשנו, מקבלים תובנות, וכדומה. כאשר התובנה חודרת לעולם הרגש שלנו, ויוצרת פעולה פנימית רגשית – פעולה שנחרטת בנו, ויוצרת השפעה, ולו רגשית, ובמיוחד השפעות שמביאות אותנו לידי פעולה – זו חוויה רוחנית.
חוויה כזאת עשויה להיות בעקבות "בנג'י רוחני", עליו כתבתי בעבר. היא עשויה לפקוד אותנו בעקבות תובנה מיוחדת אשר אנו מתחברים אליה מסיבות שונות, אולי רעיון מעניין שמאתגר אותנו ומוביל אותנו להבנה טובה יותר של עניין מסוים ובמיוחד של עצמנו, ועוד.
ולענייננו, שמתי לב לתופעה מעניינת בתורה – במקרים רבים, כאשר אנו רואים בתורה את המילה "והנה", אנו מוצאים לידה חוויה רוחנית. וככל שנראה יותר מופעים של מילה זו, כנראה יש בכך ללמד על חוויה משמעותית יותר; חוויה שיש בה אלמנט של הפתעה.
לדוגמה: בפרשת תולדות בספר בראשית, מסופר על רבקה שעברה חששות כבדים בתקופת ההריון שלה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" כך מסופר. והיא לא ידעה את נפשה, עד אשר הלכה לבית המדרש של שם ועבר ובקשה עזרה ועצה. ושם נאמר לה, כי אין היא נושאת ברחמה ילד אחד, אלא שני ילדים. ועוד נאמר לה, כי אחד יהיה ילד טוב, נורמטיבי, והשני פרא אדם וכי "רב יעבוד צעיר". באותו מקום, לא נרמז מאומה על חוויה רוחנית שעברה רבקה. יתכן שהיא ציפתה ללידתה, לראות האם אכן יוולדו לה תאומים. אולם, כאשר רבקה יולדת, מה מספרת לנו התורה: "ויקרבו ימיה ללדת, והנה תומים בבטנה" התורה מסבירה מפורשות מה קרה שם: רבקה אולי היתה סקפטית, אולם כאשר ראתה שיש לה תאומים (בל נשכח – באותה תקופה לא היה אולטראסאונד) – היא חוותה חוויה רוחנית משמעותית ביותר, שתלווה אותה כל ימי חייה – היא קבלה כאמת מוחלטת את הנבואה, על פיה "רב יעבוד צעיר", ולכן רבקה אוהבת את יעקב, ללא שום סיבה, ואילו לגבי עשיו, למרות שלכאורה היה בנה הבכור, אנו רואים ממש התנכרות, ולא עוד, אלא שהיא יוזמת את גניבת הברכות ומעודדת את יעקב. ורק הסבר זה שופך קצת אור לגבי טעותו של יצחק לגבי עשיו – הוא לא עבר את החוויה שרבקה עברה!
הדבר נכון גם לגבי יעקב – פגישתו את רחל, החוויה שעבר וגורמת לו לאהבה ממבט ראשון ("והנה רחל בתו באה עם הצאן"); הדבר נכון גם לגבי החוויה המדהימה שעובר אליעזר כאשר הוא מפנים את זה שהצליח בשליחותו להשיג כלה ליצחק – "הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת..."; חלום הסולם הידוע של יעקב מרובה במלות "והנה":
"ויחלום, והנה סולם מצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו. והנה ה' נצב עליו ויאמר: אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל-משפחת האדמה ובזרעך. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר-תלך, והשבתיך אל-האדמה הזאת, כי לא אעזובך, עד אשר אם-עשיתי, את אשר-דברתי לך. וייקץ יעקב משנתו ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי! ויירא ויאמר: אין זה כי אם בית אלהים, וזה שער השמים!!" וכך עוד פעמים רבות בספר בראשית.
עם כל זאת, בשני מקומות בספר בראשית, אנו עדים לריבוי מיוחד במלה זו – "והנה". הפעם הראשונה הינה בפרשת וישב – בתיאור חלומותיו של יוסף. הפעם השניה הינה בתיאור חלומותיו של פרעה.
כך מתוארים חלומותיו של יוסף:
"ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו. ויאמר אליהם: שמעו-נא החלום הזה אשר חלמתי! והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם-נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. ויאמרו לו אחיו: המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו?! ויוספו עוד שנוא אותו, על-חלמתיו ועל-דבריו. ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו, ויאמר: הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי! ויספר אל-אביו ואל-אחיו, ויגער-בו אביו, ויאמר לו: מה החלום הזה אשר חלמת? הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה?? ויקנאו-בו אחיו, ואביו שמר את-הדבר."
חלום אף הוא עשוי לעורר חוויה רוחנית משמעותית. אולם ככל שמדובר בחלומות אלה, הם כנראה עוררו תגובות מיוחדות במינן. ככל שמדובר ביוסף, הרי מתעוררת השאלה, הרי הוא היה אדם חכם ביותר. הוא ידע היטב, שסיפור חלומותיו לאחיו יגרום לאנטגוניזם. גם אביו כעס עליו, אך שמר את הדבר, ומדוע? מכיוון שהוא ככל הנראה הבחין שאלה אינם סתם חלומות – אלה חלומות שגרמו לחוויה רוחנית משמעותית אצל יוסף. ראו כמה פעמים חוזרת מלה זו: "והנה"; הביטו באיזו התלהבות יוסף מספר על חלומותיו. אין ספק שחלומות אלה היו כה ממשיים אצל יוסף, עד כי יתכן והם הם שהחזיקו אותו וחיזקו אותו בתקופות הקשות שלו. כך יש לקרוא גם על חלום פרעה. ¡
