‏הצגת רשומות עם תוויות הדרכה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הדרכה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 24 ביוני 2012

שירת הבאר - משל נפלא להתקדמות בחיים

שיתוף
נביעת מעין. תמונה מהרשת

בס"ד

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת:  עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ-לָהּ. 
....
וּמִמִּדְבָּר, מַתָּנָה. 
וּמִמַּתָּנָה, נַחֲלִיאֵל;
וּמִנַּחֲלִיאֵל, בָּמוֹת. 
וּמִבָּמוֹת, הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב--רֹאשׁ הַפִּסְגָּה;
וְנִשְׁקָפָה, עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.
ספר במדבר, פרק כא פסוק יז. 


שירת הבאר קוראים לה. לא רק מים חיים יש בה, אלא שירת החיים. החיים הם עליה אחת מתמשכת. ילכו מחיל אל חיל. האושר טמון בתחושת ההישג. ותחושת ההישג טעונה סימון מטרה והתקדמות נחושה לכיוון היעד. השילוב של כל אלה מביא תחושה טובה של הישג, של יכולת, של ערך, של הצלחה.

המחקרים מראים, כי האושר מגיע כבר מאותו רגע שאדם קבע לו את היעד והתחיל לפסוע אליו. בשלב מסוים מתגברים הקשיים ומופיעים אתגרים. וכל התגברות על אתגר כזה מעוררת שוב את תחושת האושר והיכולת. ודווקא כאשר אדם מתקרב להגשמת יעדו, אזי מחד אושרו עולה, אולם מאידך הנפילה קרובה מאוד. אם אותו אדם מגשים את יעדו יכול ויהיה מאושר מאוד באותו רגע (אך לאו דווקא) אולם, אם לא סימן כמה צעדים קודם לכן את היעד הבא, הרי שבעת השגת אושרו הוא עלול לחוות ריקנות ונפילה. זו המשמעות של "ילכו מחיל אל חיל" וזה המסר העיקרי של שירת הבאר – מסר העליה המתמדת.

השלב הראשון של העליה מגיע מהמדבר, מהמקום של האין. מהמדבר. הצורך בדיבור העצמי, בשכנוע שאני מסוגל. בתנועה קדימה. זו היציאה לדרך אל הבלתי נודע, עם אמונה גדולה. קשה מאוד לצאת לדרך מהמדבר. תנאי הפתיחה קשים ביותר. חם. מעיק. התנאים הקשים גורמים לאדם להתכנס בתוך עצמו או להתחבא באיזו מערה. אבל במידה מסוימת, כל יציאה למסע יש בה משהו מהמקום של האין, של החוסר, של הבלתי נודע. וגם מהמקום הזה, הנמוך, אפשר לצאת ולהגיע למעלה.

השלב השני הוא שלב המתנה. ברגע שיצאנו לדרך, אנו מתחילים ללקט מתנות הנמצאות בשולי הדרך. המתנות מגיעות דווקא מהמקום של הקושי. הקושי קורא לנו להתגבר עליו. ההתגברות מעוררת את השמחה. שמחת ההתקדמות נותנת כוחות מחודשים. אנו מתחזקים וגם למדים, ואז כל צרה נהפכת לאוצר וכל אתגר הופך להישג. החיזוקים שאנו מקבלים מההתקדמות, ההצלחות הקטנות, לדעת לקבל את המתנות האלה בראש ולב פתוחים. אלמלא יצאנו לדרך, לא חווינו אתגרים. ואלמלא האתגרים, לא הזדמנו לנו מתנות. החכמה היא לקלוט, לראות, להתחבר לטוב ולא להתייאש מהפחדים והפורענות.

השלב השלישי הוא שלב הנחליאל, או – נחלי–א'ל. כאשר האדם מצליח לראות מתנה בכל מכשול, כאשר הוא מתגבר ותופס קצב, אז המתנות הקטנות הופכות לנחלים של שפע. ממקום של מדבר צחיח מגיעים למקום של מים חיים, של זרימה, שנותנים רוח גבית לרוץ קדימה. זה המקום לנצל את השפע הזה, לנצל את המומנט, את הרוח הגבית, ולהתקדם למטרה. לא לעצור.

השלב השלישי הוא שלב הבמות – כאן כבר רוכבים על גלי ההצלחה, ומגיעים להגשמת יעדי משנה בדרך. כל במה היא הישג, היא יעד מרכזי. אולם במה עצמה היא גיא, לעומת הבמה הבאה הגבוהה יותר. וכך אנו מגיעים לבמה אחת, שהופכת לגיא, וממנה ממשיכים לבמה אחרת. כל במה היא הישג משמעותי, הנותנת כוחות להמשיך קדימה. מובן שככל שעולים בגובה הטיפוס הופך קשה ומאתגר יותר, אולם ברגע שמבינים שאנו מלקטים מתנות בדרך, ברגע שהקב"ה איתנו, וכבר ראינו הצלחות משמעותיות, המעניקות לנו ביטחון וכוחות, נוכל להתגבר על המכשולים ולעלות מבמה לבמה.

אם עשינו כל זאת, לבסוף נגיע לפסגה. הפסגה הוא המקום בו סיימנו את הדרך באופן סופי, את כל העליה, עד למעלה. זו תחושה מדהימה, של השלמה, של הגשמה, של הצלחה למרות כל הקשיים. ומשם משקיפים על פני הישימון, רואים מהיכן יצאנו, מהמקום הנמוך והקשה, ופשוט איננו מסוגלים להבין כיצד הצלחנו להגיע כל כך גבוה. ומבינים ומפנימים, שאין כוח היכול לעמוד בפני ההתמדה והנחישות.

ולבסוף, אנו נישאר בפסגה הזאת, עד שהיא תהפוך עבורנו לישימון בפני עצמה, וניאלץ לצאת ממנה לדרך חדשה, לעבר הפיסגה הבאה. או אז הבאר תתחיל לעלות ולגאות בקרבנו, ושירה יפרוץ מתוכנו – עלי באר!, ומשם נתחיל את המסע החדש, עם שיר ישן בלב.

* בקרוב תיפתחנה אי"ה סדנאות אימון [coaching] קבוצות [קבוצות קטנות] בשילוב מפגשים אישיים, עם ד"ר שי שגב. בכל סדנה עשרה מפגשים חווייתיים שייערכו אחת לשבוע, בשעות הערב, בגבעת שמואל. מספר המקומות מוגבל. הענקת כלים אפקטיביים להזיז את חיינו צעד אחד גדול קדימה. 

יום רביעי, 30 במאי 2012

בניית חזון בצורה נכונה - שלב המטרות

שיתוף

כיצד נגדיר את המטרה שלנו?

דיוק:  לא לקבוע עקרונות כלליים. עקרונות כלליים יפים לצורך משפט חזון. כמו להיות החברה המובילה במשק. אבל לצורך מטרות, יש לציין כמה אנו להרוויח, או איזה נתח שוק אנו מעוניינים לתפוס, כמה קילוגרם לרדת, כמהכסף להרוויח, ועוד.

מדידות: צריך לקבוע מטרה, שניתן להעריך ולמדוד באופן אובייקטיבי האם הישגנו אותה.  

מאתגרת: לא מטרה קלה שתגרום לזלזול, ולא קשה, שתייאש אותנו.

תאריך יעד: אימתי תוגשם המטרה. בהתאם לתאריך נוכל גם לבחון את קצב ההתקדמות.

אישית: המטרה מתייחסת אלי. מה אני רוצה לעשות; כמה אני רוצה להוריד/להרוויח; לאיזה שלב אני רוצה להגיע, ועוד. בהשוואה אלי ולא לאחרים.

תוכנית פעולה: המבוססת על האמור לעיל.

יום ראשון, 2 באוגוסט 2009

רשמים מסדנה למדריכים

שיתוף
בשבוע שעבר נתבקשתי לשוחח עם מדריכים בתנועת נוער דתית (גילאי המדריכים 15-17). אמנם הכנתי איזושהי שיחה אולם בשל נסיבות שונות החלטתי לערוך איתם סדנה ולשוחח איתם קצת על ההדרכה. השיחה נמשכה קרוב לשעתיים באוירה טובה. ברשימה זו אבקש לפרט מעט ממנה, ואולי תהיה לעזר למדריכים אחרים ולמנחי קבוצות.

מדוע פניתם להדרכה?
השאלה הראשונה ששאלתי את כל המדריכים (כ-21, שליש מהם בנות, ו-2/3 בנים) היתה מדוע פניתם להדרכה. התשובה של מרבית המדריכים היתה הרצון להשפיע ולתרום לחניכים. חלקם אף הוסיפו כי בקשו לתרום גם לעצמם מעצם השליחות. תשובה נוספת שקיבלתי היתה הרצון לקיים את הסניף ולטפח אותו. ככל הנראה אותו סניף מצוי במצב עדין, מה שרק מגדיל את האתגר שלהם. לאחר מכן שאלתי אותם האם רק מטרות אלטרואיסטיות הניעו אותם? ומה עם התחרות וההישגיות? והשיבו, לגבי אותו סניף, כי אצל הבנים אין הישגיות, מכיוון שכמעט כל מי ששורד עד הסוף נשאר להדרכה (יש כ-10 חניכים בקבוצות הגבוהות יותר), זאת לעומת הבנות, אשר אצלן יש תחרותיות גבוהה - כ-30 חניכות בקבוצה).
על פניו נראה (באותה קבוצה) כי הבנות מגיעות להדרכה ממקום יותר איכותי, אולם באופן פרדוקסלי האתגר מצוי אצל הבנים, להגדיל את מצבת החניכים.

מהי השפעה?
השאלה השניה ששאלתי את המדריכים היתה - אם באתם להשפיע, אנא הסבירו לי מהי השפעה בעיניכם? מה הייתם רוצים להשפיע על החניכים? תשובה אחת שקיבלתי מהבנים היתה ללמד אותם מסגרות, תשובה שניה היתה לחשל אותם ("שלא יהיו חנונים"). מצד הבנות לעומת זאת נשמעה התשובה להקנות להם ערכים טובים יותר, כבוד הדדי, יושר, אהבת הארץ וכו'. ואז התעורר מיני ויכוח - המדריכים שאלו את הבנות האם הן באמת סבורות שהן מסוגלות להנחיל ערכים כאלה. ראוי לציין כי לאחר מכן גם חלק מהבנים סברו שהשפעה הינה במובן של הקניית ערכים.
ואז שאלתי את המדריכים את השאלה הבאה: הרי פער הגילאים ביניכם לבין החניכים שלהם הוא לעתים שנתיים - שלוש: "מי שמכם" להיות במדרגה של "משפיעים", הרי רק אתמול הייתם חניכים כמותם וכבר היום אתם המורים הרוחניים שלהם?? והם הסבירו כי היתרון שלהם על פני מורים או הורים, הוא שהם מבינים יותר את החניכים שלהם, מכיוון שרק לפני שנים ספורות היו כמוהם, ומעמדה זו הם יכולים להשפיע עליהם יותר.

לא קל לתת דוגמה אישית!
הדרך להשפיע, אמרו כולם, הינה דוגמה אישית. אולם מפתיע שדווקא המדריכים הגיעו לתובנה מעניינת - זה לא קל לתת דוגמה אישית! מדריך אחד סיפר שלא קל לו שהחניכים שמתפללים איתו בבית הכנסת בוחנים אותו, כיצד מתפלל, האם הוא תמיד מרוכז וכו'; מעניין שהבנות, שהציבו לעצמן רף גבוה יותר בהשפעה (להשפיע ערכים) דברו יותר על הקשיים. הן מודעות היטב לכך שהן צריכות לשמש דוגמה אולם לא מצליחות. ועל כן לא מתביישות לומר לחניכים: "אין מה לעשות אנחנו גם בני אדם"... מעניין האם מאותו מקום המדריכים הצעירים יכולים יותר להבין את ההורים שלהם... גם הבנים הזכירו כי החניכים מקפידים להזכיר להם כל העת כי הם מצויים במבחן מתמשך, והמדריכים יודעים לסנן מהי ביקורת אמיתית ומהי סתם התגרות.

כיצד מתמודדים עם החניך המפריע?
אחת השאלות הקשות ביותר בקטע של השפעה הינה כיצד להתמודד עם החניך המפריע, השונה, הבעייתי, המרביץ וכו'. במסגרת זאת מצאתי יותר בלבול אצל המדריכים. מרביתם דברו על הדרך השלילית, קרי לעתים יש צורך בשימוש בכוח, לעתים יש צורך להעמיד את החניך באותו מצב לא נעים שהוא מעמיד בו את הקבוצה (למשל, להפריע לו לדבר, או התעלמות מכוונת וכו') ורק אחרי שהוא חווה על בשרו, הוא ילמד ויפסיק את הפעילות. לעומתם אחת המדריכות העדיפה את הדרך החיובית, לשוחח עם החניך, להתקרב אליו, להסביר לו שהדבר מפריע וכו'.

כיצד מתמודדים עם חוסר אכפתיות?
אחת השאלות שדווקא עוררו המדריכים היתה חוסר האכפתיות של החניכים לסייע בעבודות ניקיון וסדר. גם כאן הושמעו מספר דעות. חלק אמרו שהם מתחילים לנקות והחניכים מצטרפים. חלק אמרו שהדבר לא מסייע ואז הציעו את שיטת העונשים "לא תהיה פעילות כזאת...". שאלתי אותם -הרי אתם רוצים להשפיע עליהם, והרי כל הפעילויות כמעט מצריכות ניקיון וסדר לאחר מכן, אם לא תעשו פעילויות אפשר לסגור את הסניף... זו לא הדרך, מה גם שאסור לאיים עם אקדח לא טעון... יש למצוא דרך אחרת ליצור מוטיבציה לנקות.

לסיכום
המפגש היה מעניין ומפרה. בסוף המפגש אמרתי להם מאוד בקצרה את דעתי מנסיוני כמדריך בעבר ולאחר מכן בקבוצות שונות.

ראשית, יש להם הזדמנות שאין להרבה הרבה מדריכים אחרים בנסיבות אחרות - החניכים מעריצים אותם, קל מאוד להביא לקשר טוב בין המדריך לחניכים, וקל מאוד להשפיע עליהם, מהמקום בו הם נמצאים. על כן העובדה שהחניכים מסתכלים ובוחנים כל צעד שלהם הוא ברכה, והמדריכים חייבים להבין שזו שליחותם העיקרית, להקפיד מאוד על התנהגותם.

שנית, על מנת להשפיע על החניך, חובה ליצור איתו קשר, טוב, לזכור שמות, לזכור את הפרטים הקטנים, להביע התעניינות בחייו, לכבד אותו, לעתים לבקר אותו בבית. ככל שהחניכים יאהבו אתכם יותר, הם יעשו הכל כדי לא לאכזב אתכם. הדבר נכון כשיש קבוצה קטנה, ונכון גם כשיש קבוצה גדולה. אדרבה, הקבוצה הקטנה תהפוך לגדולה. גישות שליליות אינן לכתחילה, אלא אם בכלל, אך ורק אם שום שיטה אחרת אינה עוזרת. ובכל מקרה אסור להתרגז ולצאת מהכלים, שהרי החניכים בוחנים אתכם ויציאה מהכלים משמעה שהפסדתם את ההשפעה והפסדתם את הכבוד שלכם בעיני החניכים. להקפיד על החיזוקים החיוביים - החניכים "מתמכרים" לחיזוקים חיוביים אמיתיים (לא חנופה!!!) והם יהיו מוכנים להשקיע ולהוציא את המיטב, על מנת לקבל חיזוקים חיוביים. ו... כמובן כמדריכים (כמו הורים) צריך לפתח חוש שישי, מה לבקש מהחניכים ומה לא לבקש מהם...

שלישית, פעולות הן התוכן החינוכי באמצעותו אפשר להטמיע ערכים בחניכים. אולם מאידך החניכים יזכרו ויצרבו דווקא את החוויות האישיות ולא את הפעולות. ועל כן חובה להקפיד על היחס האישי, כאמור, ואת הפעולות יש למחזר, דהיינו, מכל פעולה להוציא מסר עיקרי, ואת המסר הזה לחזור ולהזכיר בהזדמנויות שונות, עד שהדבר מוטמע. למשל, אהבתי לשמוע את אחת המדריכות, המקפידה ללכת עם חניכותיה מהסופר עד הסניף, וכך היא איתם עוד 20 דקות של איכות. ובמקרה כזה, יום אחד, כשיעלה הצורך, יתכן אפילו מספר שנים לאחר הפעולה, החניך ישלוף את המסר הזה ויעשה בו שימוש חיובי. בנוסף, יש לעורר פעילות למען הקהילה, פעילויות חסד, לחוות את עשיית הטוב ואת הכרת הטוב של מקבלי החסד.

רביעית, נשאלה השאלה כיצד ליצור גיבוש בקבוצה. ובכן הדרך היא, כפי שאמרה הקומונרית, לעורר יחס של כבוד ואהבה והערכה בין החניכים. מעבר לכך, לערבב את הקבוצה בפעילויות השונות, וכך למעשה לפתוח את החניכים לחניכים אחרים, פחות מוכרים. שילוב של שני מרכיבים אלה יוביל לגיבוש הקבוצה.

לא קל להיות מדריך. אולם להורים אוכל לומר - חשוב מאוד לאפשר לילדים להיות מדריכים, הדבר תורם להם, הופך אותם להיות אחראים ואכפתיים, ובמידה מסויימת, להבין אתכם יותר. עם זאת, גם הם רק בתחילת דרכם וזקוקים להדרכה. וכאן אני פונה לקומונרים ומעלה - דאגו לסדנאות עם המדריכים!