‏הצגת רשומות עם תוויות דר שי שגב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דר שי שגב. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 1 באפריל 2016

הר געש אסייתי נוסח שי

שיתוף


מנה שחשבתי עליה בשליפה ממרכיבים שהיו בבית ויצאה לי מעולה, אז משתף:

1. להכין אטריות אורז. מבשלים אותן 2 דקות במים רותחים ומסננים.

2. מטגנים בצל וכשהוא מתחיל להזהיב מוסיפים שומשום לעוד דקה שתיים. מורידים מהאש ומערבבים עם האיטריות.  

3. פורסים תפוחי אדמה ובטטות, מטגנים טיגון קל.

4. תיבול הפרגיות: צ'ילי מתוק עם צ'ילי חריף עם קצת חרדל. הוספתי מעט תבלין פרגיות. משרים במקרר על מנת שיתפוס את הטעמים. לאחר מכן הכנסתי את הפרגיות ל-7 דקות במיקרו. 

5. מכינים את התבנית: מניחים את תפוחי האדמה. מעליהם את הבטטות. מעליהם את הפרגיות. מעליהם את האיטריות. כיסיתי היטב בנייר כסף. הכנסתי לתנור בחום של 150 מעלות  ל-45 דקות.

את התוצאה אתם רואים. כל האש נמצאת למטה ומתה לפרוץ, מחכה שתגלו אותה מבעד למעטה הלבן והתמים. כל הרכיבים נמצאים לחוד בתוך התבנית ואפשר לערבב את הלבן עם הכתום עם הרוטב עם הפרגיות, כל אחד במינון שהוא אוהב...

בתיאבון! 

יום חמישי, 24 באפריל 2014

ביטויי גנאי בתורה

שיתוף
השפה העברית היא שפת הקודש. וכל כך למה? לדעת הרמב"ם (מו"נ ח"ג פ"ח), כי היא שפה נקיה, שאין בה תיאורים לאיברים המוצנעים וכדומה. יחד עם זאת, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, בשפה העברית מצאנו ביטויי גנאי כאלה ואחרים, הגם שהתורה משתדלת למעט בהם, והדוגמה הידועה לכך הינה "הבהמה אשר איננה טהורה" בפרשת נח (התורה כתבה ביטוי ארוך במקום פשוט לכתוב: הבהמה הטמאה, ללמדנו שיש לעשות שימוש ככל האפשר באופציה היותר נקיה). וגם ביטויים אלה ננקטו בלשון עדינה במקורה, ולראיה, בחלק מהם נעשה גם שימוש שאינו שלילי.  

ביטויים כאלה באים בחלק מהאיסורים המופיעים בפרשות האחרונות ומופיעים במיוחד בפרשת קדושים בספר ויקרא (הפרשה שנקרא השבוע). לעתים הם באים להוסיף הסבר מסויים על האיסור, להבדיל מאיסורים מסויימים ללא ביטוי גנאי, שככל הנראה הם כה מגונים עד שאין צורך להוסיף עליהם כינויים. נעמוד על מעט מהם, כדלקמן:

עָוֶל: מעשה לא תקין הפוגע באושיות האמון הדין והסדר הטוב, כמו עיוות הצדק (יט טו) או זיוף ומרמה במידות ובמשקלות (שם לה).

עֶרְוָה: ערוה היא מילה נקיה המבטאת עניינים מוצנעים, או כאלה שהשתיקה יפה להם. (רש"י ד"ה 'הערה', ויקרא כ יח: "כל לשון 'ערוה', גילוי הוא").

טמא – מסואב: טומאה היא הצד האחר של הקדושה. אם הקדושה הוא ייחוד משהו לעניין טוב, רוחני, אזי הטומאה הינה ייחוד משהו לצד הרע. למען טמא את מקדשי (ויקרא כ ג): לייחד את מקדשי לדבר רע, לעבודה זרה. לטמא את הארץ: לבטל את מעלתה הרוחנית של ארץ ישראל. 

חלל: השורש ח.ל.ל מתייחס לביטול הקדושה – להפוך את הקודש לחול. ומשמעות הפסוק הנ"ל היא שאת המקדש אפשר להפוך לדבר טמא, אך לא ניתן לטמא את שם ה', אולם יכול במעשהו להפכו לחולין. ודוק, לא תמיד שורש זה מבטא גנאי. לעתים פעולת החלול נעשית לשם פדיון תרומה וכדומה, כך שלא תהיה בה קדושה וניתן יהיה לעשות בה שימוש של חול, כמו אכילה, מכירה ועוד.

לקלל: להטיל קלון. חובה על כל אדם לכבד את אביו ואמו ולירא מהם, ואם אינו עושה כן, ואף מקלל אותם, חייב מיתה.

תֶּבֶל (מלעיל): על פי רש"י, תבל היא מילת גנאי כללית. ופירוש נוסף שהוא נותן: לשון ערבוב ובלבול (שורש ב.ל.ל.). כאשר אדם שוכב עם כלתו, יש בכך ערבוב של הדורות, ועניין זה גנאי הוא.

תועבה: המילה תועבה והשורש ת.ע.ב, מבטאים פעולה של התייחסות שלילית לפעולה מסויימת, לדבר או לאדם מסויים שאינם רצויים ואף מאוסים.

זִמָּה: קשירת קשר לביצוע חטא (על פי התרגום). עדים זוממים – עדים שקשרו קשר למתן עדות שקר. זמם (שם עצם) הוא מחסום (קשר) ששמים על פיה של חיה מסוכנת, על מנת שלא תזיק. התיאור של מעשה עם אישה ועם אמהּ יחדיו, מבטא קשר זה.

נְבָלָה: מעשה גס, ברברי, לא מקובל, פגיעה חמורה בכבוד של אחר. כמעשה האונס של שכם את דינה.

חֶסֶד: נכתבת ונהגית כמו המילה החיובית, אולם משמעותה הפשוטה שלילית, שהינה לשון בושה, חרפה וקלון. ומעניין שרש"י מביא גם מדרש, שקין עשה חסד עם אחותו שנשא אותה (הפסוק מדבר על ערוות האחות).

נִדָּה: לשון נידוי, חרם, הרחקה. דבר מנודה – דבר שיש להתרחק ממנו. כרוצים לבטא את חומרת המעשה (פרק כ' פסוק כא).      

לקוּץ: למאוס. מוקצה – מאוס. לשקץ – למאוס, להפוך למאוס.

יום רביעי, 20 בנובמבר 2013

השופט נועם סולברג בקתדרה

שיתוף





 לפני חמש שנים הקמתי יחד עם הרב שמואל יניב את "הקתדרה לתורה ולחכמה בגבעת שמואל".

במסגרת זאת מדי יום רביעי בשעות הבוקר מגיעים עשרות ולעתים מעל מאה איש, לשמוע שני שיעורים, אחד בענייני תורה, והשני בעניינים כלליים, כמו מדע, רפואה, היסטוריה, משפט, פסיכולוגיה ועוד.

הקתדרה מבקשת להראות שיהדות אינה סותרת את הקידמה, וההלכה אינה סותרת את החוק והמדינה, אלא מדובר בשתי מערכות שאחת יכולה להזין ולהפרות את השניה.

במהלך השנים נאמו בקתדרה מטובי המרצים בארץ, כולל אנשי ציבור מובילים בתחומם.

היום זכינו לארח ב"קתדרה" את שופט בית המשפט העליון, נועם סולברג, בהרצאה מרתקת על הגנה עצמית. השופט סולברג התגלה כאישיות נעימה, צנועה ומלאה כרימון. השופט סולברג מייצג את דמותו של השופט האידאלי, בר אוריין המדקדק על קלה כבחמורה בטרם יגזור דינו של נאשם, בעל מזג שיפוטי, סבלן וסובלן, המאפשר באורך רוח טיעון משפטי בפניו. ולא זו בלבד, הוא משתדל לחיות את השילוב הזה של תורה וחכמה במסגרת הוצאת הצדק לאור. וכל אלה מהווים אך מקצת שבחו.

למרות שההרצאה ניתנה בשעות הבוקר, הגיעו היום לקתדרה כ-200 איש לשמוע את השופט ולהביע הערכתם ותמיכתם בפועלו, ואיחולי הצלחה בהמשך דרכו כשופט בבית המשפט העליון.

יום שני, 11 בנובמבר 2013

האם ניתן לכפות אהבה?

שיתוף
מסיפורם המקראי של לאה ויעקב עד לסיפור המודרני. האם ניתן לכפות אהבה?
האם ניתן לגרום לאחר לאהוב אותך, אף אם אינו מעוניין בכך?

טור חדש ב-YNET יחסים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4451635,00.html

יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

מבעד למלים עם ד"ר שי שגב

שיתוף

יום שלישי, 29 באוקטובר 2013

יעקב - האם היה חכם או רמאי?

שיתוף
בפרשת תולדות יש לנו הסיפור שיעקב לוקח את הברכות שיצחק ייעד לעשיו. ואפילו יצחק אומר "בא אחיך במרמה". כיצד איפה אפשר לומר שיעקב לא היה רמאי? כיצד ניתן היה לומר שיעקב היה איש אמת?

את השאלה הזאת נברר מהכתובים עצמם, על פי הפשט של המלים. 

ראשית חשוב לציין כי יעקב עצמו חשש לעשות את המעשה, על מנת שלא ייחשב רמאי - 
וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה (כז יב). מתעתע הוא משורש מרובע, המלמד על פעולה מחזורית ומרובה. כמו "מסלסל" – עושה סלילים סלילים. מבזבז – בז לממונו פעם אחר פעם ומכלה אותו. מתעתע הוא אדם שמתעה אנשים מדרכם, פעם אחר פעם – נוכל מקצועי. ואומר לה יעקב: אם אבי יחשוב עלי כך, הרי שזו תהיה קללה (לשון ביזיון). לא שחלילה אבא יקלל אותי, עצם המחשבה הזאת עלי היא היא הקללה.

שנית חשוב לציין שיצחק לא היה חלשלוש אלא בעל עצמה:
וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי (כז יח). המלה הנני כאן הינה אחד הדברים הנפלאים בקטע. דוגמה לכך שדי בשינוי אחד קטן על מנת לעשות את כל ההבדל. אומרים חז"ל ש"הנני" הוא לשון ענוה. אולם הדבר נכון ל"הנני" הרגיל. יש פעמיים בלבד בכל התורה שהנני כתובה כאשר גם הנ' השניה דגושה. כאן, ובעקידה "וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י" (כב ז). המלה "הנני" משמעותה "הנה אני" ובמצב הרגיל ה-נ' השניה אינה דגושה, ולכן זו לשון ענווה. אולם במקרים הנדירים, שבהם הנ' דגושה, הרי שהמלה הנני מלמדת ההפך – על כוח ועוצמה. מדהים, שהתורה מביעה במילה אחת, שיצחק, למרות שכהו עיניו, לא היה חלש אלא חזק ועוצמתי. בדיוק כמו אברהם, כאשר הלך לעקידה יחד עם בנו. וזאת להבדיל (בעקידה) כאשר הקב"ה או המלאך דברו לאברהם, ואז הוא ענה בצורה הרגילה, בענוה. 

ושלישית על רקע זה ניתן להבין את דברי יצחק
בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה (כז לה): מלים כמו תמורה, התמרה, המרה, כולן מלמדות על החלפה. החלפת ערך בערך (תמורה), שינוי כוח אחד לתכלית אחרת ונעלה יותר (התמרה), וכמובן שינוי עניין אחד באחר (המרת דת, כספים, מידות וכדומה). והרי יעקב חשש מאוד שיצחק יחשוד בו שהוא "רמאי", נוכל המתעתע באנשים. ואילו באמת יצחק היה חושד כך ביעקב, ודאי שלא היה חוזר מברך אותו בדיעבד "גם ברוך יהיה"! אלא ודאי שיצחק לא רצה לומר שיעקב רמאי, אלא חכם (כדברי רש"י): שהצליח בחכמה (- מרמה) לשנות (- להמיר) את דעתו (של יצחק), ולהבין שהוא, יעקב, באמת ראוי לברכה יותר מאשר עשיו. 

יום שלישי, 15 באוקטובר 2013

האישה והמחזור החודשי

שיתוף


אֹרַח כַּנָּשִׁים: כאשר התורה מספרת על שרה, היא אומרת ששרה זקנה, והפסיק להיות לה, "אורח כנשים". (כך בסיפור שבאים המלאכים ומבשרים לאברהם שיהיה לו בן, ושרה צוחקת).

ואילו כאשר רחל פונה ללבן אביה, היא אומרת שאינה יכולה לקום, מכיוון ש"דרך נשים לי" (בראשית לא לה).

מעניין הקשר בין דרך לאורח, המציינות מסלול. אלא שכאשר רחל מציינת זאת, היא מתייחסת למנהג (דרך = מנהג) הנשים שהיה לה באותה עת.

ואילו כאשר מדובר בשרה, אורַח מלשון אורֵח – אדם ההולך בדרך, הבא לבקר בביתו של מישהו אחר. מוטיב של זמניות, המסמל את המחזור החודשי בכללותו (הבא לבקר מדי חודש), שפסק לשרה.

ועוד מעניין, כי אצל שרה רואים את כ' הדימיון , להבדיל מרחל. לרחל היתה דרך נשים. ואילו לשרה - לא אומרים שפסק אורח הנשים, אלא שפסק אורח *כמו* שיש לנשים. מעניין האם הדבר בא לומר משהו על נשיותה של שרה. האם היא פחות "אישה" בשל כך. מה אתן אומרות?

מה לדעתכן מגדיר את האישה כאישה, ומה את נשיותה?

יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

התשובה – האם אכן אפשרית או אידיאל בלבד?

שיתוף

"לו ניתן לי על חיי לחזור 
לסובב את הגלגל אחור, 
מה הייתי משנה? 
ההייתי משתנה? 
זו שאלה שלא אדע לפתור. "

מלים: שמרית אור * * * לחן: אבי טולדנו


היגענו לשיאם של הימים הנוראים, היום הנורא ואולי גם הנפלא מכל, היום בו יכפר ה' על כל עוונותינו. ודרישה אחת מאיתנו, מהדהדת מזה 40 יום (אם לא מדי יום ביומו) – לעשות תשובה.
הדרישה של עשיית התשובה הינה כה מרכזית בתרבות היהודית, עד כי אנו מתרגלים כמעט באוטומט את הפרוצידורה הידועה והמוכרת, של וידוי--חרטה--וקבלה-לעתיד, עד כי כולנו יוצאים מנקודת הנחה מובנת מאליה, כי התשובה הינה אפשרית ונותר רק לצלוח אותה בשלום. במאמר זה אבקש לתהות על נקודת מוצא זו, ולבחון האם אכן תשובה הינה עניין אפשרי.
האם תשובה מכפרת על כל העבירות?
בראשית מסענו עלינו להזכיר כי יש אנשים מסוימים, שאין מספיקים בידם לעשות תשובה (כמו מי שחטא והחטיא את הרבים; או האומר 'אחטא ואשוב'). ויש דברים המעכבים את התשובה. ויש עבירות שתשובה מכפרת מיד; ויש עבירות שתשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, וכן הלאה. ויש עבירות שעליהן ספק אם ניתן לעשות תשובה, תלוי באיזו גישה אנו מסתכלים, האם בגישת המוסר המחמירה; או בגישה החסידית, לפיה תשובה מאהבה ומעומק הלב מכפרת על הכל.
נראה לי כי אין באמור כדי לפגוע בכוחה של התשובה, אלא רק לומר לנו כי תשובה הינה "עניין לרציניים". קרי, אם תרצה – תוכל. אם תבוא ברצינות ומתוך נחישות לתקן את דרכיך, יימצא לך פתרון, גם במקום שבו לכאורה אין פתרון.
וזה עומקו של הפסוק – כי עמך הסליחה, למען תיוורא – דווקא הפתח האמיתי לעשות תשובה, הוא הגורם לכך שאנשים לא יתייאשו וישליכו מעצמם כל רסן,  אלא מתאמצים ביראה לעשות תשובה.
תנאי א' - וידוי דברים
השלב הראשון בתשובה הוא וידוי הדברים. כפי שפוסק הרמב"ם, וידוי הדברים הוא מצוות עשה מן התורה והוא תנאי בסיסי לתהליך התשובה. אדם לא יכול לשוב מחטא שאינו מודה בו. אגב, גם כיום, כאשר אדם מבקש חנינה, בראש ובראשונה הוא חייב להודות בפשעו, לקחת אחריות על מעשיו ולהביע חרטה עליהם, ולהסכים במקרים המתאימים לעבור הליך שיקומי. הכלל הגורף הוא כי אין להעניק חנינה למי שטוען שהרשעתו היתה לשווא וכי הוא חף מפשע ואינו לוקח אחריות על מעשיו. יחד עם זאת בית המשפט העליון פסק כי במקרים נדירים, ניתן להעניק חנינה משיקולים הומניטריים.
כך, לפני כשנה הגיש הנשיא לשעבר משה קצב בקשת חנינה, באמצעות רעייתו, מבלי להודות באשמה. על מנת להתגבר על המכשול האמור, הוא העלה טיעונים מתחום ההגנה מן הצדק, כי לא זכה למשפט הוגן. נראה, כי בקשתו זו צפויה להידחות.
מכל מקום, כאשר מדובר בדיני שמיים, אין כלל מקום להעלות טיעונים כאלה וודאי שלא לכפור באשמה, שהרי אין בדיני שמיים שום ספק בעבירה ובדין הראוי לה. אדרבה, לא זו בלבד שכפירה באשמה לא תועיל לחוטא, אלא רק תזיק לו. וכידוע בנוסח התפילה:
"ריבונו של עולם! מנהג בית דינך הצדק, לא כמנהג בתי דינין של בשר ודם. כי מידת בשר ודם, כשאדם תובע חברו בממון, יבוא אל הדַיָן. אם יכפור, ינצל מן הממון; ואם מודה, מתחייב ליתן. ובית דינך הצדק לא כך הוא. אלא אם יכפור - אוי לו, אוי לנפשו. ואם מודה ועוזב. אתה תרחמהו...".
משכך, אין מנוס מוידוי דברים והודאה בחטא, כתנאי לתשובה. וכך פוסק הרמב"ם בפרק הראשון של הלכות תשובה:
"כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא'ל ברוך הוא, שנאמר: "איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו-ז), זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה.
כיצד מתודין? אומר: 'אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה, הרי זה משובח..."
וכאן מתעוררת בעיה ראשונה – אם לא ניתן לעשות תשובה על חטא שאינני מתוודה עליו, כיצד אוכל לשוב מרוב החטאים שעשיתי – שהרי חלק גדול מהם שכחתי, וחלק גדול אולי יותר, אינני כלל מודע שחטאתי. ולגבי אותו חלק שאני כבר יודע שחטאתי, אינני זוכר את כל הנסיבות, ולא אוכל לפרטם יותר מדי, מה גם שלא תמיד יש כוחות או זמן לפרט ולפרט ולפרט את החטא.
לנושא זה נמצאו שני פתרונות עיקריים – הראשון הוא הוידוי הכללי הנאמר ביום הכיפורים, הכולל כל חטא אפשרי. השני, הוא שיש משמעות גדולה לעצם הנכונות להתחרט ולעשות תשובה, ועל כן הוידוי נאמר בלשון כללית, כך שיכלול את כל העבירות שעשיתי, בין אם אני זוכר אותן ובין אם לאו. והקב"ה בוחן כליות ולב ושומע תפילה.
תנאי ב' - חרטה
שאלות אלה נכונות גם לנושא החרטה; כיצד ניתן להתחרט על חטא שאינני זוכר אותו, או יותר גרוע – חטא שכלל איני יודע שחטאתיו, ועל כן אשוב עליו פעם נוספת? נראה, כי גם כאן נושא הכוונה חשוב ביותר, הכוללת צער אמיתי על חטאים כאלה; אך מן הסתם צריכה להיות נכונות גם להשתלם ולהעמיק בלימוד ההלכה, שכן לא עם הארץ חסיד, וראוי לעיין בפתיחת דבריו של הרמח"ל לשער הנקיות במסילת ישרים.
תנאי ג' – עזיבת החטא / תיקון
אם התנאים האחרים מורכבים, הרי ששני התנאים הבאים קשים בהרבה. מה הבעיה בעזיבת החטא? אם דיברת לשון הרע, פשוט תפסיק. אם לקחת כסף – תחזיר. וכמובן לבקש סליחה וכו'. לא כך?
ראשית, לא תמיד מי שלקחתי ממנו לפני שנים, נמצא זמין שאוכל להשיב לו. אולי עבר מקום אולה שינתה את שמה, אולי נפטר. וגם כאן לא תמיד אני יודע האם גזלתי, וממי, או שאינני זוכר.
שנית, לעתים העבירה הינה כלפי ציבור. כיצד ניתן לתקן דברים שאמרתי בפומבי כלפי ציבור שלם? ואכן יש עבירות, כמו מחטיא הרבים, שקשה/לא ניתן לשוב עליהן. אך המצב מורכב אף יותר: 
שלישית, לא תמיד הנסיבות מאפשרות לי לתקן, שכן התיקון כרוך בבריחה מהנסיבות שגרמו לי לחטוא (כמו הצורך לשנות מקום) והדבר אינו אפשרי; או שהשינוי תלוי בעבודה על מידותינו בסיסיות (כמו הנטיה לכעוס, להתפרץ, לדבר, סקרנות), שנולדנו איתן וקשה עד מאוד לשנותן.
ו-רביעית, תיקון אמיתי משמעו חזרה אחורה בזמן, להשיב מצב לקדמותו כאילו לא נעשה החטא. לדבר מספר היבטים: [1] תיקון פיזי, וקנייני כמו השבת הגזילה; או כספי כמו תשלום פיצוי. [2] מחיקת ה"קפידא" אצל הניזוק (במקרים המתאימים) כאילו לא נפגע ולא נגרמה לו בושת פנים. ו-[3] מחיקת החטא ורושם החטא אצל החוטא. דהיינו, מחיקת התחושה הרעה (החמצה) שהותיר בנו החטא; מחיקת תחושת העונג שגרמה לפיתוי, שעדיין מקננת בחוטא "לפתח חטאת רובץ", וחזרה לעידן התמימות. וגם מחיקת תחושת הפחד מכשלון נוסף שמחלישה את כוחו של האדם לנסות ולתקן.
חיבור היבטים אלה מעורר את השאלה האם באמת ניתן לתקן חטא, או שמא צדק שלמה באומרו כי זהו "מעוות לא יוכל לתקון"; או דוד המלך, באומרו: "וחטאתי נגדי תמיד". וזועק דוד המלך מקירות ליבו: "לב טהור ברא לי אלוקים" – לב שהוכתם, לכאורה לא ניתן לתקן. צריך לברוא לב חדש. וזאת להבדיל מרוח נכון – שגם אם הלכה לאיבוד, או נפלה לה, ניתן לחדשה.
אכן מסובך, אולי המסובך ביותר. וכאן אין פתרון קסם אלא משלב של פתרונות, שנוכל למנותם רק על קצה המזלג.
תפקידו של החוטא: הוא לעשות כל שביכולתו על מנת לתקן. אם יוכל להשיב – ישיב. אם לא ניתן להשיב, יתרום לצדקה או יעסוק בצרכי ציבור. שינסה להתרחק מהנסיבות שגרמו לחטא. אם ניתן, יעשה כן. אם לא ניתן, ינסה להתמודד ככל שיוכל, שהרי ההכרח לא יגונה, ורחמנא ליבא בעי. ע"פ החסידות, זיעה ושמחה של מצוה מוחקות את העבר. ולבסוף, החוטא צריך לפתח את האמונה, שהינה למעלה משכל, כי ניתן לתקן ולא רק לקלקל; ולבטוח בה' כי הוא יכול ומוכן למחול על עוונותיו.
תפקיד הנפגע: בלא עזרתו ונכונותו למחול, לא ניתן להגיע לתיקון. ולכן הלכות ברורות מתייחסות לנפגע ומורות לו לשתף פעולה ולמחול, ובלבד שבקשתו של החוטא כנה. ואם ביקש מחילה שלוש פעמים ולא מחל לו – שוב אינו נזקק לו לצורך התשובה. הדרישה מהנפגע לשתף פעולה ולמחול הינה גישה קולקטיבית, מן הסתם כל אחד הוא גם פוגע וגם נפגע. ועל כן אם אתה רוצה שאחרים ימחלו לך, גלה נכונות גם אתה למחול.
תפקידו של הקב"ה: לבסוף, התפקיד המכריע בהליך התשובה הוא תפקידו של הקב"ה. תשובה הינה תהליך הדומה לגאולה. וכפי שהגאולה באה בעיקרא מלמעלה, עם עזרה מלמטה, כך גם התשובה. אם הקב"ה אינו עוזרו לתקן, אינו יכול ליצר הרע. אם הקב"ה אינו מוחל; אינו מסייע לתיקון המחשבה ושולח אנרגיות של תיקון – אין האדם יכול לבצע את התשובה לבדו. הדברים ברורים וידועים וכרוכים בחיבור אני לדודי ודודי לי, וביחס שבין השיבנו ה' אליך ונשובה, לבין שובו אלי ואשובה אליכם. הדיון במחשבת ישראל אודות תפקידו של יום הכיפורים והתיקון שמתבצע ביום זה, גם נוגע בנקודה זו.
ולסיום דרישה זו, אין זה בטוח כי תיקון משמעו מחיקה מוחלטת של רושם החטא. שכן לעתים האדם צריך ליפול, על מנת שיוכל לקום ולהתקדם רוחנית מתוך נפילה זו; לעתים רצון הבורא הוא כי האדם יתמודד עם המצב, ומתוך התמודדות זאת תהיה לו עליה; ולעתים דווקא יוצא ממנו לטובה, כאשר האדם מצליח להפוך את החטא לזכות, להוציא יקר מזולל. או שהנפילה הקודמת גורמת לאדם תמריץ להשתפר, תמריץ שלא היה משיגו באופן אחר (כמו קרבנות הנשיאים); או שרושם החטא יציל אותו מעוון גדול בהרבה שהיה נופל אליו, אלמלא החושים שפיתח בעקבות החטא הקודם. ועל כך נאמר – אל תאמר הנחש השיאני (בשין ימנית), אלא השיאני (בשין שמאלית) – העלה אותי לשיאים חדשים, אליהם לא הייתי מגיע באופן אחר.
תנאי ד' – קבלה לעתיד
תמיהה גדולה (אליה גם התייחסתי בספרי החדש "אהבה במבחן"), הינה על השאלה האם מישהו יכול באמת להבטיח שלעולם יאהב את רעייתו, או לעולם לא יחטא עוד, במיוחד בחטא שבו נפל פעם אחרי פעם. הרי לעתים עצם האבסורד שבהתחייבות זאת מחליש את האמינות שאנו מייחסים לה, ולכן גם את הרצינות בה היא נאמרת.
והתשובה היא שגם כאן הלב קובע. ליבו וכוונתו של האדם, כפי שהיא באותו הרגע בלבד. "באשר הוא שם". אם באותה נקודת זמן, רצונו האמיתי של האדם הוא שלא לחזור לעולם לחטא, אזי מתקבלת תשובתו, גם אם ייכשל לאחר מכן. והרי הקב"ה יודע אם הוא ייכשל או לא, אולם הדבר אינו משנה. החשוב הוא אותו הרגע בו מתבצעת הקבלה לעתיד.
לסיכום
תהליך התשובה הינו תהליך הכרחי לכל אדם השואף להתקדם בחייו, להסיר מעליו משקעי עבר ומשקל כבד המפריע לו בחייו. התהליך, כמו כל תהליך של שינוי, אינו קל, ולעתים נחזה להיות כבלתי אפשרי באופן מלא. הוא מחייב שילוב של מחשבה (שכל, תכנון, לימוד), רגש חם (של חרטה ורצון לתיקון, ושמחה ביכולת לכפר ולנקות), וגם אמונה רבה, כי ניתן לעשות זאת, ושהשב ראוי לכך.
תהליך התשובה הוא תהליך הכרחי גם במישור שבין האדם לעצמו, וגם במישור החברתי.
וכמו נושאים אחרים ביהדות, האדם צריך את העוז ואת הענווה, לדעת כי הוא חייב לתרום את חלקו לעניין זה, אולם לא הכל תלוי בו, ואם הוא יעשה את שלו, יסייעו לו משמיים להמשיך את התהליך ולצלוח אותו בשלום.



אאחל לכולנו הצלחה בתהליך התשובה!

יום רביעי, 4 בספטמבר 2013

ביקורת ספרים עופרה לקס עתון בשבע

שיתוף
"בהחלט הפסדתי שעות שינה בלילה לטובתו"



ראיון לגיליון ראש השנה של גל גפן

שיתוף
המסר הוא לחיות את החיים ולדבוק במטרה - מתוך ראיון מיוחד לגיליון ראש השנה של "גל גפן"

יום שישי, 9 באוגוסט 2013

יוצא לדרך חדשה

שיתוף
שי שגב, בדרך אל האושר
מַשְלִיךְ אָחוֹר המוּעָקָה,
הַבִּלְבּוּל וְהַמְּצוּקָה.
בִּנְשִימָה עֲמוּקָה
וּמְלְאַת תִּקְוָה,
מְשַׁנֶּה אֶת הַגִּישָׁה,
יוֹצֵא לְדֶרֶך חֲדָשָׁה.

יום שלישי, 30 ביולי 2013

"דיאלוג מחודש על אהבה, תקווה ואמונה"

שיתוף
רשמים בעקבות קריאת הספר "אהבה במבחן"
===============================
שי שלום,
פתחת בפנינו צוהר אל תקופה עתיקה,
בה פגשנו דמויות הנוגעות אל הלב, מימי קדם,
אך עם חשיבה בת זמננו.

הן מספרות סיפור של דורות.
כוחות הנפש השורשיים הגלומים בדמויות הפועלות,
מאפשרים להפוך חלום למציאות ולגשר בן עולמות.

הוזמנו לדיאלוג מחודש על אהבה, תקווה ואמונה,
בו גילית טפח אחר טפח ממימד העומק והתובנה.

עודדת לצפות ואף לחלום, על הבלתי אפשרי (כפי שנתפס בעיננו).

אכן, השמיים הם הגבול.

ספר מרגש וסוחף על תקווה, ואמונה בבלתי אפשרי, השזורה באהבה כנה ועמוקה. למדתי על סבלנות וסובלנות.

שאבנו כוחות להמשיך לחלום ולרצות.

כי "מי שאין לו על מה לחלום, אין לו על מה להתפלל" (הרב קוק)

מוקירים ומעריכים,
חיים ואתי פרץ


פעימות

שיתוף
פעימות / שי שגב

פעם תוֹרִי ופעם תוֹרֶךְ
פעם צְלִילִי ופעם צְלִילֵך

פעם קרוב ופעם רחוק
פעם מריר ופעם מתוק

פעם כואב ופעם נעים
פעם סתמי – ופעם מדהים

פעם הרבה ופעם מעט
פעם מהר ופעם לאט

מסברה לתמיהה
ומתמיהה לגישוש
פעם תקוה ופעם יאוש

פעם מלחמה ופעם ויתור
פעם אחיזה ופעם שחרור

פעימה לפעימה
יממה ליממה
נשימה לנשימה
ממרום - לאדמה

מהכף, לקלע
ומהקלע לכף
צועד וצועד, 

ונותר על הסף

יום שלישי, 23 ביולי 2013

המרחק שבין

שיתוף
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין / שי שגב

הַמֶּרְחָק שֶבֵּין מַעֲשֶׂה לְהִשְתַּדְלוּת
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין נְתִינָה לְדַלּוּת 
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין אֱמוּנָה לְעַצְלוּת
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין אַהֲבָה לִתְלוּת

הַמֶּרְחָק שֶבֵּין דְּאָגָה לְקִנְאָה
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין תְּשוּקָה לְשִנְאָה
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין חִיבּוּר לְנִיתּוּק
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין נִיתוּק לְחִיזּוּק

הַמֶּרְחָק שֶבֵּין הַבְטָחָה לְמִימּוּש
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין טְעַנָּה לְקִשְקוּש
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין אִיזּוּן לְשִיבּוּש
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין שִחְרוּר לְיֵאוּש

הַמֶּרְחָק שֶבֵּין שְבָחִים לְזִלְזוּל
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין תִּיקוּן לְקִלְקוּל
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין קוֹדֶש לְחוֹל
הַמֶּרְחָק שֶבֵּין לִהְיוֹת – אוֹ לַחְדּוֹל

יום ראשון, 14 ביולי 2013

אהבה במבחן האיזון

שיתוף
בקרוב יחול ט"ו באב, "חג האהבה". במשך מספר שנים אני עוסק בנושא הרחב הזה, שנקרא "אהבה", ויחד עמו בנושאים מעולם הנפש – קבלה, חסידות, תורת הנפש, ולהבדיל גם פילוסופיה ופסיכולוגיה העוסקים בה. שואלים המשוררים: מה זאת אהבה? מה היא

מבקשת? האם יש בכלל אהבה בעולם ומה טיבה? עשרות אם לא מאות שיעורים, הרצאות סדנאות ומאמרים העברתי, הגיתי וכתבתי בנושא הזה. האהבה היא אחד הכוחות החזקים ביותר, המניעים את העולם. יש בה כוח ופוטנציאל להרס עצום, ומאידך כוח מרפא, בונה ומעניק משמעות. חיים ללא אהבה, אינם חיים.

על מנת להיות מאושרים בחיים, להצליח ולהגשים את עצמנו, אין ברירה אלא לעשות את מה שאנו אוהבים לעשות. הדברים שאנו אוהבים לעשות נובעים מתוכנו וכמעט שאין צורך ללמד אותנו. נעשה אותם בביטחון, באנרגיות גבוהות (או כדברי רבי נחמן: "במוחין דגדלות"), ונעניק השראה לסובבים אותנו. זה גם סוד ההצלחה, ואין צורך בקורסים יקרים על מנת ללמוד סוד זה.
אלא שמהרעיון הכללי, של -מה אני אוהב לעשות- עד לביצועו היומיומי, יקומו לנו "שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר" - בעוד הרעיון קטן כבר יצוצו עלינו מניעות -
* השכל המפחיד והאוסר, המאיים עלינו שניכשל ומרתיע אותנו מלנקוט פעולה.
* אנשים בעלי אנרגיות שליליות, ריאליים ורואי שחורות, המפחידים אותנו ומורידים לנו את הכוחות.
* טעויות של העבר או דברים שמושכים אותנו אחורה, ומונעים מאיתנו להתקדם הלאה בחיים.
* חוסר במימון, משאבים, זמן, גיל ועוד.....
האהבה נותנת הרבה כוחות, אולם היא תצטרך להתמודד גם עם מניעות אלה. ולעתים יצאנו לדרך ולבסוף אנו מוכנים לוותר כי אין כוח להמשיך והחושך מנצח את האור. אבל לנסות - חייבים. כי הכאב של ההחמצה, של משהו שרצינו או לא היה לנו האומץ לנסות, הוא גדול לאין ערוך על הצער של ניסיון שכשל. כי אנחנו בני אנוש. ולטעות זה אנושי. הכישלונות מלמדים אותנו. הם הם אבני הדרך להצלחה.
הסוד באהבה, כמו כל דבר אחר בחיים, הוא איזון. מסר זה ניסיתי להעביר באמצעות ספרי החדש – "אהבה במבחן". האיזון צריך להיעשות בין שלוש דרכים מרכזיות המפעילות שלושה כוחות מרכזיים הפועלים עלינו ללא הרף, עליהם מרחיב שלמה המלך בספר קהלת.
הדרך הראשונה היא דרך החכמה, המחייבת אותנו לחשוב על כל דבר מראש, לתכנן, לבדוק מה יעיל, מה יניב את התפוקה המירבית, ורק אז לפעול, ולעתים – ובעיקר – להתאפק ואולי אף לוותר.
הדרך השניה היא דרך הרגש (המכונה בקוהלת – דרך ההוללות), המחייבת אותנו ללכת עם הלב - לעשות מה שאנו מרגישים באותו הרגע כנכון וטוב.
הדרך השלישית היא דרך האמונה (המכונה בקוהלת – דרך הסכלות, ואין לנו מקום להרחיב על כך), המחייבת אותנו להתמלא באמונה, לזרום עם החיים הבלתי צפויים, ולאפשר לסיעתא דשמיא לעשות את שלה.
כאשר בחור או בחורה צעירים מחפשים זוגיות בימינו, עליהם לשלב את שלושת הוקטורים האלה – מחד, עליהם ללכת אחרי הלב; אולם מאידך, עליהם לבחון כל מערכת יחסים וההתאמה האפשרית, בתבונה ובהיגיון; ובתווך, עליהם להתמלא באמונה בעצמם ובריבון עולם, כי הם מסוגלים להרים על כתפיהם את המשימה הגדולה הזו – להקים בית נאמן בישראל.
זהו המבחן הראשון – מבחן הקמת הבית, ראשון למבחנים רבים שיגיעו לאחר מכן לאהבתם של בני הזוג ויכולתם לעמוד באתגרי החיים.

* ד"ר שי שגב הינו עורך דין, מאמן אישי, מנחה סדנאות מודעות עצמית והעצמה אישית. להארות והערות: dr.shay.segev@gmail.com
   

יום רביעי, 19 ביוני 2013

מצגת חדשה - חינוך ילדים לגאולה והתפתחות אישית

שיתוף

יום חמישי, 9 במאי 2013

תכלית החיים - ציטוט מתוך אהבה במבחן

שיתוף

מתוך: "אהבה במבחן" מאת ד"ר שי שגב

יום שלישי, 7 במאי 2013

האם יש בטחונות לאהבה?

שיתוף
בשעה טובה הורדתי לדפוס את ספרי החדש, "אהבה במבחן", ספר המשלב סיפור יחד עם תובנות בנושאים שונים הקשורים לאהבה, זוגיות, חינוך, בחירה חופשית, העצמה והתפתחות אישית.
אהבה היא נושא המערב פרדוקסים רבים, שחז"ל דנים בהם ארוכות, לא מעט בהקשרים של אהבת ה'. אחד הנושאים הרלוונטים לכך הינו מעמד הר סיני והקטע בו עם שלם זועק "נעשה ונשמע".
באחד מפרקי הספר שלי, הנסיכה בוחנת את רועה הצאן לפני שתחליט אם להינשא לו. הנסיכה רוצה להיות בטוחה שהוא בוחר בה כי הוא אוהב אותה בזכות עצמה. היא מבקשת לברר האם הרועה מבקש את ידה, רק על מנת להרוויח את כספה; או שמא האם הוא מעוניין שהיא תוליד לו צאצאים מלכותיים. היא גם רוצה להיות בטוחה שהוא ימשיך לאהוב אותה גם כאשר תזדקן. כיצד הוא יוכל להניח את דעתה? שאלות מסוג זה שואלים אנשים רבים הנכנסים לקשר זוגי.
מה יוכל רועה הצאן לומר לנסיכה על מנת להרגיע אותה? הרי כל בר דעת מבין, שנדיר כי אדם סביר יעלים עין מכל יתרונותיה; וברור הוא כי אדם ישר לא יוכל להבטיח כי מעתה ועד המוות הוא ימשיך לאהוב את רעייתו what so ever (כפי שאף היא לא תוכל להבטיח לו אותו דבר).
וכאן קיים מילכוד: אם הוא יאמר לה את האמת, היא לא תהיה מוכנה להתחתן איתו, שהרי היא לא מוכנה לקבל תשובה מסויגת. ואם הוא יאמר לה "אמן" על כל דרישה ויבטיח לה את הירח – אז היא צריכה להיזהר שמא הוא שרלטן... הוא שאמרנו – פרדוכס.
בנסיבות אלה מעניין לראות את השילוב המשולש בכל הנוגע לחתונת עם ישראל עם הקב"ה והתורה: 
ראשית, אמרו "נעשה ונשמע". ביטוי להתלהבות ילדותית משהו, פזיזותית, שאומרת: "אני כל כל אוהב, שאעשה הכל עבורך". אמנם נאיבי להתחייב כך, אולם זה ביטוייה של האהבה שחייבים להצהיר אותו מלכתחילה, אפילו אם לבסוף תהיינה מעידות.
שנית, בימי פורים שחזרו וקיבלו אותה ממקום שכלי ובחירתי. זהו המשל לאהבה המתפתחת עם השנים ולאחר כל העליות והמורדות, והיא חזקה בהרבה מהראשונה, מכיוון שהיא כבר עמדה במבחן הזמן. 
שלישית, במעמד הר סיני כפה עליהם הר כגיגית. שכן אהבה בפני עצמה אינה יכולה להתקיים, אם אין בצידה אלמנט של יראה. ולו יראה לאבד את האהבה עצמה.
השילוב של כל אלה יוצר את החיבור המושלם.


יום ראשון, 5 במאי 2013

שיתוף

מייל שקיבלתי הבוקר וחימם לי את הלב :)


לד"ר שגב שלום רב.
זכות גדולה נפלה בחלקי להתפלל בבית הכנסת ״לכו נרננה״ בגבעת שמואל
ולהקשיב לדבר תורה שהצגת .בלכתי הביתה המשיכו ללוות אותי המילים ״כשם 
שהשם לא עזב אותך עד היום הוא לא יעזוב אותך״ ..בהתייחס לשנת השמיטה ולפסק זמן
שאנו לוקחים בחיים. ממש ממתק לשבת !!
המשמעות של הדברים והאופן שבו העברת את התכנים עודדו אותי לחפש אותך באינטרנט
ובכך הגעתי לבלוג ולהרצאות שנמצאות באתר יישר כח!
שבוע טוב
וכל טוב
(-)

יום שלישי, 9 באפריל 2013

מות - תקוה - תקומה

שיתוף
ציור מהיר בהשראה, מהערב.
החיבור של יום השואה, עם יום הזיכרון, עם יום העצמאות.
החיבור של המלים מות, עם תקוה - שיוצר יחד תקומה.
קשר סימביוטי
סוף הוא התחלה.
מות הוא חיים.
יאוש הוא שחרור הוא פתח להתחלה חדשה.
אין יאוש בעולם כלל.
2013
שמן על בד 40*50
שי שגב