טעויות בחוזים ארוכי טווח - המקרה של IBM

עוד בתקופה הראשונה, בצעדיו הראשונים של המחשב האישי (יתכן וחלק לא זוכרים...) מי ידע ומי שמע על תוכנת "חלונות", היתה חברה אחת שפיתחה וייצרה את המחשב האישי - ה-PC, אחת ההמצאות הגדולות של המאה, והיא חברת IBM.

IBM פיתחה את ה-BIOS כמערכת הפעלה של המחשב (basic input/output system). לאחר שלא הצליחה לפתח את כל מערכות המחשב בעצמה, היא שכרה שירותים של חברות שונות לצורך סיוע בפיתוח. בין היתר היא שכרה חברה צעירה לימים, בשם MICROSOFT על מנת לפתח מערכת הפעלה המבוססת על דיסק - DOS ועוד תוכנות עזר שונות.

מספרים כי מיודענו, ביל גייטס, היה נער צעיר לימים, שחבריו שלחו אותו לרכוש עניבה לפני אותה פגישה עם נציגי IBM. חבריו אמרו לו: "שמע ביל, יש לך משהו טוב ביד, אתה יכול למכור אותו ביוקר. מה אכפת לך? תדרוש מיליון דולר!". לגייטס היו תוכניות אחרות. הוא נכנס ל-IBM, לא דרש תשלום גבוה, אולם בתמורה עמד על כך שהבלעדיות בתוכנה תיוותר בידיו. התוכנה פותחה אפוא על ידי מייקרוסופט, באותה עת עבור IBM אשר למעשה רכשה רישיון להטמעת התוכנה במחשבים שלה. בחוזה שבין הצדדים IBM לא דרשה בלעדיות/בעלות על התוכנה, בין היתר מכיוון שבאותה עת רק היא פתחה את המחשב האישי וככל הנראה לא צפתה ולא ציפתה שעוד חברות יפתחו מחשב כזה.

אך תוך שנים ספורות חברות נוספות החלו לפתח מחשבים "תואמי IBM" וחברות כמו Compaq ואחרות פנו למייקרוסופט, אשר מכרה להם את אותה התוכנה (אותו הקוד) בשם אחר - במקום DOS היא קראה לה - MS-DOS. עד מהרה כל יצרני המחשבים התואמים קנו את הקוד ממייקרוסופט, ומכרו מחשבים זולים בהרבה.

תוך שנים ספורות IBM איבדה את ההגמוניה שלה על מכרה הזהב שהיה בידיה - מחשב ה-PC עד כדי כך שהפסיקה לייצר אותו!! ומי שזכתה בכך (כמעט מן ההפקר...) היתה מייקרוסופט.

ואם רוצים אתם עוד צימוק קטן, כפי שהבנתי, ביל גייטס אפילו לא פיתח את התוכנה.... הוא רכש אותה ב-50,000 דולר ממתכנת אחר....

מעבר לנושא של דיני חוזים, בפן של העצמה אישית, אני חושב שזה שיעור מעניין מאוד מאוד, פעמים רבות אנחנו מבקשים רווח מהיר, מכיוון שאנו חוששים שמה שיש לנו ביד לא מספיק טוב. רווח של מיליון דולר היה נראה עצום באותה עת. אולם גייטס לא רק שלא מימש את הרווח, אלא הלך והשקיע מכספו, מתוך אמונה במוצר שלו. תארו לכם איזה כאב לב לאותו מתכנת שפיתח את ה-DOS...

ואם נצרף לכך קורטוב יהדות: בברכת הכהנים הפסוק הראשון הוא "יברכך ה' וישמרך" - ופירושו הפשוט הוא, שהקב"ה יברך אותך בעושר רב, אולם גם ישמור לך את העושר... תארו לכם חברה כמו IBM שייצרה המצאה מדהימה כמו ה-PC, המצאה שעשויה היתה להביא לה עושר בלתי נתפס, הפסידה את ההמצאה הזאת, רק מכיוון שלא הגנה על הזכויות במערכת ההפעלה שרכשה. העושר של חברות כמו גוגל ואפילו מייקרוסופט הינו כאין וכאפס לעושרה הפוטנציאלי של IBM אילו היתה מרכזת את כל הכוח הזה בידיה - כיום אלפי חברות מייצרות מחשבים אישיים וכולן מתפרנסות ומרוויחות...

תודה לידידי צבי וייס שהפנה אותי לסיפור; ולעדי פנחס שהוסיף עוד פרטים משלימים

ניצחון פסיכולוגי לחברות התקליטים

את הידיעה הבאה ראוי שיקראו כל מי שנוהגים להיכנס לאתרי שיתוף קבצים, לתת שירות לחבר'ה להוריד קבצים או להעלות קבצים, תרגום וכדומה.

אישה בת 32 ממינסוטה, ארה"ב, אם חד הורית (בעת תחילת ההליכים) ל-2 ילדים, חוייבה ביום חמישי שעבר על ידי חבר מושבעים, לשלם לחברות התקליטים, פיצויים בסך 1.92 מיליון דולר בגין הורדה בלתי חוקית של המוזיקה שלהם (מהרשת) - חבר המושבעים חייב אותה בסכום של 80,000 דולר עבור כל שיר שהורידה(!). "שיהיה לכם בהצלחה לגבות את הכסף" אמרה הבחורה.

פסק דין זה השיב רוח של עידוד במפרשי חברות התקליטים שהגישו, שימו לב – כ-35,000 תביעות כנגד מורידי שירים ברשת. המקרה הנוכחי של גב' תומאס ראסט, היווה תקדים פסיכולוגי (אולם לא משפטי, מכיוון שבשיטה האמריקאית, החלטה על ידי מושבעים אינה יוצרת תקדים) שזכה לפרסום עולמי.

חברות התקליטים טוענות מצידם, כי מורידי השירים הפיראטיים גרמו להם נזקים בשיעור של 6 מיליארד דולר בשנים האחרונות. חברות התקליטים הודו במיוחד לחבר המושבעים - אמנם המשפט לקח 3 (!) שנים, והתחיל מחדש, בשל הוראות לא נכונות למושבעים (שהוחלפו) אולם ההחלטה שלהם ניתנה תוך 5 שעות, מה שמלמד על החלטיות.

הצורך לתבוע את הצרכנים הישירים נגרם כתוצאה מפסיקות סותרות בקשר לשאלה האם ניתן לתבוע את החברות המפעילות את אתרי שיתוף הקבצים (כמו KAZAA), אלה טענו שאין להן שום קשר לקבצים אלה, המוחלפים ברשת בין הצרכנים הישירים.

מסע התביעות העצום הזה נעשה כחלק מאג'נדה של חברות התקליטים להרתיע את הציבור הרחב מהורדה בלתי חוקית של שירים. אולם בארה"ב קיימות מחלוקות האם ועד כמה הדבר באמת מרתיע. לפי גישה אחת, ללא ספק קיימת הרתעה. לפי גישה שניה, חברות התקליטים גורמות לציבור לשנוא אותן ולרצות להוריד שירים רק על מנת לפגוע בהן בצורה מכוונת (יצירה של תגובת נגד), ולכן הסכום האסטרונומי בו חוייבה בחורה זו, שלא עשתה רווחים מהשירים (לפחות הידיעה לא מספרת על כך) נראה מחוסר כל פרופורציה למעשיה, ולא מאפשר לציבור להזדהות עם פסק הדין, מה שיגדיל את השנאה ואת הרצון לנקום בחברות התקליטים.

מכל המהומה הזאת נראה כי דווקא הנתבעת לא כל כך מתרגשת: "אי אפשר לסחוט דם מלפת" - כאילו היא אומרת, זה לא משנה אם תחייבו אותי 50,000 דולר, או 500,000 דולר, או 5 מיליון - בין כך ובין כך אין לי כסף לשלם....

לידיעה לחצו כאן