ולאחיו יאמר חזק - על הצורך בחיזוק בעת שינוי

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה 

וַיֹּאמֶר אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ 

הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ: 

וְהָיָה כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים 

וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת 

וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: 

אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ 

לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ 

וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:"

(בראשית י"ב,יא-יג)

פסוקים אלה מגוללים את אחד הקטעים המוזרים בסיפורו של אברהם, המעורר שאלות רבות אודותיו. ואכן, תמיהה זאת באה לידי ביטוי בדבריו החריפים של רמב"ן, על פיהם אברהם לא נהג כהוגן כאשר לא סמך על הקב"ה והפקיר את שרה לחסדי המצרים, ובלשונו, שאברהם "חטא חטא גדול בשגגה". ננסה ללמוד סיפור זה על פי תורת החיזוק, שאנו דנים בה מדי שבוע.

כמעט כל אדם העובר שינוי במהלך חייו נמצא בעמדה של חולשה וחשש. לעתים הוא חש בודד במערכה וזקוק לחיזוקים מהסביבה, אחרת הוא מתנתק ממנה. הדבר נכון במיוחד כאשר (וזה מה שקורה ברוב המקרים) הסביבה מתייחסת בחשדנות לשינוי זה ומקשה על האדם. אולם אף בלא לחץ נוסף זה מהלך של שינוי כרוך בקשיים, פחדים ורגעים של חלישות הדעת, המצריכים חיזוק מהסביבה. לכן, אגב, כאשר אדם מצוי בשינוי יש לקחת בחשבון, שהוא יחפש את החיזוק ממי שיהיה מוכן לתת לו אותו. ואם לא יקבל את החיזוק והחיבוק מבית, הוא יחפש אותו במקום אחר. הדבר נכון במיוחד לגבי נערים ונערות בגיל ההתבגרות.

אברהם ביצע מהלך קשה ומורכב של התנתקות והלך אל הבלתי נודע, כל זאת על סמך הבטחתו של הקב"ה כי ייטיב לו. אברהם לוקח את שרה ואת לוט ויוצא לדרך. והינה, כאשר הוא מגיע לארץ המובטחת, אברהם הולך ונוסע ומחפש אוכל, מחפש מקום להתיישב בו, מחפש פרנסה, אך לשווא. שום דבר מהמובטח לו אינו מתקיים. זהו רגע קלאסי של חולשה. במיוחד עבור אברהם, שהינו הגבר, ראש המשפחה, המחוייב בפרנסת אשתו. הרעב הוא אחד הניסיונות הקשים של אברהם ודי לנו באימרה הידועה, לפיה כאשר הכסף אינו נכנס דרך הדלת, אזי גם האהבה בורחת מן החלון. אין מנוס ואברהם מבין שעליו לנטוש לשעה את החלום ולרדת מצרימה. ברגע זה אברהם זקוק לחיזוק. אברהם מוחל על כבודו, אינו מנסה להראות שהוא הצודק ודרכו הנכונה, אלא גורר את משפחתו למצרים. אולם גם שם הוא יודע שלא יהיה קל. אברהם זקוק לסיועה של שרה. אברהם הינו אדם גדול. הוא פונה לשרה ומבקש את עזרתה, ולא מנסה להראות שיש לו שליטה על המצב, כמו אחרים שאינם משכילים לבקש עזרה ואז לפתע מתמוטטים ונופלים. 

מן הסתם נח, בפרשה הקודמת, עמד במצב דומה. הוא עבר אבדן של האנושות ומבול שחיסל את כל עמלו. טרם התאושש מהמבול הוא הצטרך להתחיל את הכל מחדש. כראש המשפחה, הוא היה זקוק לחיזוק מילדיו ומרעייתו. הוא לא קיבל את החיזוק הזה. וכיצד סיים? כשיכור המתגולל באוהלו, בורח מן המציאות. אברהם ידע לבקש את סיועה של שרה ובכך גדולתו.

לא זו בלבד, הוא לא ביקש את הסיוע ממקום של עליונות, או כבקשת טובה דרך אגב, הממעיטה בערכה של טובה זו, מטעמי כבוד עצמי, אלא ממש מבהיר לה כי היא עצמה מחיה אותו. הוא העניק לשרה תחושה של ערך עצמי. מכיוון שהוא ידע, שכפי שהוא זקוק לחיזוק, גם שרה זקוקה לחיזוק זה, ככל אישה, שתחושת הביטחון הכלכלי הינה צורך מרכזי בחייה. במצב כזה, טובים השניים מן האחד. איש את רעהו יעזורו.

ולענ"ד אין בכך לומר שאברהם הפגין חוסר אמונה בקב"ה. לא זו בלבד שחלישות דעת בנסיבות כאלה הינה דבר טבעי, אלא שאל לו לאדם לסמוך על הנס ועליו להשתדל ולהקדים תרופה למכה, ככל שיש בידו לעשות כן. וממילא מסבירים המפרשים כי אברהם ניסה להסתיר את שרה כל עוד יכול היה.

למדנו מכאן על החובה לשתף בקושי, ולדעת לבקש סיוע במקרה המתאים. מובן שאין בכך בושה. ועל הצד השני לדעת כי אדם המצוי בשינוי חווה קושי, ועל כן אם הוא מבקש עזרה, יש להתייחס באהבה וברצון לבקשתו; ויש בכך משום הצלת נפשות של ממש.

* ד"ר שי שגב הינו עורך דין, מאמן אישי, מנחה סדנאות מודעות עצמית והעצמה אישית. להארות והערות: dr.shay.segev@gmail.com

   

לצאת ממצרים ברמת גופנפש

כל סיפור בתורה נדרש בשבעים פנים ובארבעה רובדים. גם סיפור יציאת מצרים נדרש קודם כל ברמת הפשט, קרי כפי שהיה, ועל כך יש גם עדויות וראיות היסטוריות למכביר; אולם לא רק ברמה זו, אלא גם ברמות גבוהות יותר של מודעות ומופשטות. ברמה גבוהה יותר של מופשטות, המדובר במאבק בין הנשמה [עם ישראל] לבין הגוף, על רובדיו הפיזיים והרוחניים [מצרים/פרעה]. בין אלה קיימת שותפות מחמת כורח. שותפות זאת חיונית לצורך קיום כולם, אולם בד בבד כולם נלחמים זה בזה.

חומות מצרים בגוף

החומות [הקליפות] המסתירות את האור

הנשמה חוצבה ממקור אלוקי. היא לא סובלת מגבלות. היא רוצה לשלוט ולהנהיג. הגוף חוצב מרובד פיזי נמוך יותר, והוא ניזון משלוש תאוות מרכזיות, שכולן מתחילות באות מ' [כמו מצרים] – מזון, ממון, משגל – ואלה חומות מצרים שמציב הגוף בפני הנשמה. הגוף דורש את כל אלה ברובד הפיזי הפשוט, ולכולם השלכה גם ברובד הרוח של הגוף, שכן הרובד הפיזי [נפש] מספק צורך ברובד הרוח, כמו צורך בעצמאות, שליטה, כבוד, הערכה, אהבה, ביטחון ועוד. ככל שהגוף מתמכר אליהן יותר, הנשמה סובלת יותר. עיקר סבל הנשמה בא לידי ביטוי כאשר הגוף מקבל את שלו; לפני כן, דרישות הגוף גוברות על קולה של הנשמה. לדוגמה – לעתים לאחר שספקנו את יצר האכילה והבטן מלאה, אנו מצטערים על כך שאכלנו. במצב של הרמוניה בין הגוף לנשמה, ובאכילה מאוזנת, לא אמורה להופיע תחושה של צער.

מנגנון הגנה של הגוף - הפחד

הגוף מגונן על הצרכים שלו באמצעות מנגנונים שונים. למשל, בעת דיאטה, הגוף מכניס את עצמו למגננה. המנגנון העיקרי הוא הפחד לאבד. הפחד לאבד את הממון, את הנוחות, את הקניין, את הביטחון הכלכלי, את הכבוד וכו' ממריץ את הגוף לדרוש ולאגור צרכים אלה במינון גבוה יותר. הדוגמה הקלאסית היא תקופת מלחמה, שבה אוגרים מזון, חוסכים ממון, ואף ידוע שמתרבה הילודה.

מנגנון הגנה של הגוף - הדחקה ואשמה

מנגנון נוסף של הגוף הוא מנגנון של הדחקה ואשמה. כאשר הנשמה מעוררת את כאבהּ, הגוף צריך למצוא את הצידוקים שלו, על מנת להמשיך בשלטונו, ועל כן הוא מדחיק/מתרץ את התנהגותו, מתעלם מהנשמה, או לכל היותר זורק את האשמה על אחרים – וזו בדיוק "תסמונת הקורבן".

לצאת ממצרים

שבירת חומות ברלין

מנגנונים אלה יכולים לעבוד היטב עד לגבול מסוים, שבו הנשמה תגיע לסף כאב כזה, שלא תהיה עוד מוכנה לסבול את עריצות הגוף, ותדרוש לצאת לחופשי. זה לא יהיה קל. יצירת השינוי מחייבת התמודדות עם הפחד לאבד, מחייבת התמודדות עם דרישותיו של הגוף שיילחם בה, וידרוש לשוב למצרים. אולם אם מגיעה עת רצון, הנשמה תהיה החלטית דיה ועקבית, היא תוכל לצאת לחופשי.

ניסן הוא עת רצון, בו אנו מקבלים כוחות להאמין בעצמנו ובשינוי שאנו רוצים לחולל; כוחות של נצח, עמידה איתנה כנגד ייסורי הגוף, עד שנגיע לבחינת "עני ורוכב על חמור" [- על החומר]. חג שמח! ¡

מבחן האהבה: פרק שישי: להקשיב ללב

מבחן האהבה - סיפור אינטראקטיבי בהמשכים מאת דר. שי שגב

הפרק השישי: להקשיב ללב

כן, חברים, הפחד משינוי... הוא משתק. יסמין מודעת לכך היטב. ההחלטה שלה משפיעה רבות על אביה. היא אינה יכולה לדרוש מאביה להתחשב בה, מבלי שהיא עצמה תתחשב באביה ובסיכון הגדול שהיא מעמידה אותו. 

היא נזכרה בדבריו של אברהם אבינו בעת המלחמה. אברהם אבינו נרתם להציל את לוט, והשתתף במלחמה. לאחר שניצח במלחמה, והגיע אליו מלך סדום וביקש ממנו: "תן לי הנפש, והרכוש קח לך". באותה תקופה, מי שהיה מנצח במלחמה, היה לוקח גם את הנפש (שבויים) וגם את הרכוש (ביזה). ומלך סדום ביקש לקבל חזרה את אנשיו. אילו היה אברהם נעתר לבקשתו, היה עושה בכך דבר עצום, מעשה חסר תקדים בהלכות המלחמה של אותה תקופה. אולם אברהם עשה מעשה הרבה יותר אצילי - הוא נשבע לו שלא יקח ממנו אפילו שרוך נעל! אברהם לא יצא למלחמה לצורך נטילת שלל, אלא לצורך הצלת לוט. ועל כן עמד על כך שהוא לא רוצה מאומה. אין ספק שזה מעשה אצילי ביותר וחסר תקדים: "אם-מחוט ועד שרוך-נעל, ואם-אקח מכל-אשר-לך; ולא תאמר, אני העשרתי את-אברם" (בראשית יד כג).

אולם, בה בעת, אברהם המשיך ואמר: "בלעדיי, רק אשר אכלו הנערים, וחלק האנשים, אשר הלכו איתי:  ענר אשכול וממרא, הם יקחו חלקם."

וכך אמר אברהם: "הנערים שיצאו איתי למלחמה, אני לא צדיק על חשבונם. אני לא יכול לדרוש מהם סטנדרטים כאלה של מוסר. ועל כן, הם יקחו את החלק שלהם בצורה מלאה". וזה דבר עצום - שכן פעמים רבות, מי שמחליט להיות צדיק, רוצה שכולם יהיו צדיקים ברמה שלו, אולם הוא חייב לדעת, כי לא כולם בשלים ומתאימים לכך, ולא כופים אדם להיות צדיק. כך זוכרת יסמין, שמהסיפור הזה למדנו שני דברים - ראשית, שאברהם היה צדיק אמיתי, ושנית שהוא לא כפה על אחרים את רמת הצדיקות שלו. 

"כן, אמרה יסמין לעצמה, אני דורשת מאבא שלי שיתחשב בי... אבל גם אני צריכה להבין אותו, אני לא יכולה לדרוש רק את טובתי, ולהתעלם מטובתו, מטובת המשפחה..." המצב הזה החליש אותה מאוד והוביל אותה לקיפאון. "אילו הדבר היה תלוי רק בי, מילא, אבל השינוי הזה משפיע על אחרים... עכשיו אני מבינה מה תושיהו אמר לי..."

יסמין חזרה לחדרה. בדרך היא עברה אצל מנהלת לשכתה ובקשה ממנה לבטל את כל הפגישות שנקבעו לה לאותו הבוקר. יסמין רצתה להיות לבד עם עצמה, לחשוב. למצוא מוצא. היא חייבת להזיז את העגלה. היא נזכרה בשיעור ששמעה לפני מספר שנים על "סוד התנועה", על השיר "אם כבר לבד" - היא מרגישה עכשיו בודדה מאין כמוה. החבר הוירטואלי שלה נמצא אי שם, לא בטוח אם הוא יבוא שוב, ומתי הוא יבוא, והיא בדילמה שלה. היא מרגישה ממש בתוך ניסיון, והיא לא יודעת מה לעשות. היא מרגישה שאף אחד לא מסוגל להבין את מצבה, מה עובר עליה. וזה מוביל אותה לקיפאון, היא מרגישה שהיא עלולה להשתגע. "אני חייבת לעשות משהו" אמרה לעצמה. "חייבת לצאת מהקיפאון הזה, להתחיל לזוז".

"להתראות יסמין", אמרה לה מנהל הלשכה, "רק אל תשכחי שבשעה 14:00 את צריכה להיות שופטת בתחרות "כוכב נולד". 

יסמין נכנסה לחדרה, טרקה את הדלת והרגישה שהיא מתפוצצת. שחררה צעקה אמיתית, מקירבה, מבטנה, מנשמתה "אוווווו", ואח"כ עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת,.... עד שגרונה ניחר והיא הרגישה שהבועה הגדולה שיש לה שם בבטן, הצטמקה לה קצת. נשכבה על המיטה ובהתה בתקרה. 

חלפו כמה דקות, ולפתע..... "בום", אבן חדרה לחדרה ונחתה על מיטתה. יסמין קפצה כנשוכת נחש ומיהרה לפתוח את ההודעה:

שלום לך יסמין! מזמן לא דיברנו

אנו בירושלים, זה עתה נחתנו

ומיד מיהרתי לשלוח לך ד"ש

ולשאול, מה איתך חדש

ובליבי טרם פסקה התקווה

שאי פעם אקבל ממך תשובה

בפעם הראשונה מאז שהתחילה לקבל מסרים כאלה, דרך החלון, יסמין החליטה שהיא רוצה לכתוב משהו לבחור הזה בחזרה, מיהרה, לקחה את הקסת, הפכה את הקלף, טבלה את הציפורן בדיו, וחרזה אף היא כמה שורות:

מי אתה, מחזר אלמוני

ולמה אינך דופק על דלתי?

שולח לי מסרים מהחלון

מסתתר לי כמאחרי וילון?

לקחה את האבן, עטפה אותה עם הקלף, קשרה עם החוט, והשליכה החוצה. נשכבה שוב על מיטתה, וחיכתה. לאחר כמה דקות.... הופ - תשובה.

מה אומר, "אהבתי"!

את דברייך, בשקיקה קראתי...

ולוואי והיה בי העוז,

לעשות משהו, ולא רק לחרוז!

אבל אני נער פשוט וביישן,

ולכן מסתתר מאחרי מסך עשן...

והלוואי ואותך יכולתי לאהוב,

לא רק מרחוק, אלא גם מקרוב...

הנסיכה הפכה את הדף, והתחילה רושמת, הפעם ללא חרוזים: "שמע נא בחור יקר, שאלה לי אליך. ישנם שני עקרונות שאני מתלבטת ביניהם. אולי תוכל לעזור. לי. מחד גיסא, אומרים שעל מנת להצליח צריך לדמיין את הדבר, להחליט לעשות ולעשות. מאידך גיסא, אומרים שהכל בידי שמיים - האדם מתכנן והאלוקים צוחק. אז מה נכון? ואיך צריך לנהוג?" סיימה לכתוב וזרקה את האבן באוויר.

הפעם הנסיכה עמדה ליד החלון והביטה. היא רצתה לראות מי מרים את האבן. עמדה חמש, עשר, עשרים דקות - ללא תזוזה. הנסיכה הבינה - הבחור לא רוצה להראות את עצמו. היא חזרה למיטתה. לאחר חמש דקות התעופפה אבן מבעד חלונה. 

"נסיכה יקרה, שניהם צודקים. כאשר אנחנו רוצים להצליח, אנחנו חייבים קודם כל לקבל החלטה. להיות שלמים איתה במאת האחוזים. ולאחר שאנו שלמים איתה, להיות בטוחים במאת האחוזים שאנחנו יכולים להצליח, לסמן את המטרה וללכת אליה. אסור להיכנס וליפול לספקות. הספקות אוכלים את האדם מבפנים. הם מחלישים אותו. הם מאטים את מרוצתו, והם יכשילו אותו. על מנת להצליח, חובה להתמקד בדבר, להאמין בו, וללכת איתו עד הסוף. אין דרך אחרת. אבל, נסיכה יקרה, אם בדיעבד, מתברר כי מה שרצית לא הצליח, אל תאכלי את הלב, כנראה מהשמים סגרו לך דלת אחת, ויפתחו לך דלת אחרת - הכל לטובה. אולם זה רק בדיעבד".

הנסיכה קראה את הדברים, פעם אחת, פעם שניה, וישבה וכתבה לו תשובה. "אם כך, ואתה כל כך אוהב אותי, כדבריך, מדוע אתה נשאר מחוץ לתמונה? מדוע אתה לא נלחם? אולי אתה לא בטוח באהבתך?". השליכה את האבן וציפתה בקוצר רוח לתשובה, שלא איחרה לבוא: "אני אתן את חיי בעבור אהבתך, נסיכתי... אולם לצערי אני אדם פשוט, על פי החוק, אני לא יכול להתחתן איתך; הלוואי ויכולתי לעשות משהו, אבל ידיי כבולות. כל שאוכל לעשות הוא להביע את אהבתי, וזאת אני עושה".

הנסיכה קראה את הדברים שוב, ושוב ושוב. ואז נשמעה דפיקה בדלת. "הנסיכה יסמין? מקדמות כוכב נולד מתחילות, מחכים לך". יסמין עזבה באי חשק את חדרה, לא לפני שנופפה מבעד לחלון לשלום, ומיהרה לתחרות. היא שמעה כמה "כוכבים", שהיה ברור שהם לא כל כך מודעים לחוסר הכישרון שלהם, איזה כוכב ואיזה נולד.... ואז עלתה לבמה בחורה צעירה, לא מקומית, שער קצר, שנראה כמו קוצים של קיפוד, בצבע לבן, ולבוש מיוחד שיסמין לא ראתה כמוהו.  

"איך קוראים לך, בחורה יפה?" שאלה יסמין.

"רוקסט" - השיבה הנערה.

"ומה תשירי לנו?" 

"שיר שחיברתי לפני זמן מה, לפני שנטלתי את מקל הנדודים. ברשותך אני אשיר אותו באנגלית - אנגלית היא השפה שבה מדברים מאיפה שבאתי, ואח"כ אתרגם לך". 

"זה בסדר, אני מבינה אנגלית" אמרה יסמין", "אשמח לשמוע"

רוקסט התחילה לפרוט על הגיטרה.. "השיר נקרא "listen to your heart"

listen to your heart

when he's calling for you

listen to your heart

there's nothing else you can do

I don't know where you're going

and I don't know why

but listen to your heart

before you tell him goodbye

יסמין הקשיבה לשיר, מהופנטת. "מה התכוונת לומר בשיר הזה, רוקסט?"

"התכוונתי לומר, שאת צריכה להקשיב ללב שלך, יסמין. בסופו של דבר, הלב שלך, הוא שיכתיב לך את התוצאות. הראש יכול לומר הרבה, והוא יכול לכפות עלייך, אולם לא לאורך זמן. בסופו של דבר הלב הוא שיוביל. בין אם זה לעשות מעשה ובין אם זה להימנע ממעשה - הלב ינצח".

"מה זה להקשיב ללב? איך מקשיבים ללב?"

"השאלה היא, מה את רוצה, יסמין? להקשיב ללב זה לשאול את עצמך, מה את רוצה באמת? אילו הייתי מבטיחה לך, שמה שאת רוצה יתקיים, ותצליחי, מה היית מבקשת? - זה נקרא להקשיב ללב. והלב מנצח בסופו של דבר, כי אין דבר העומד בפני הרצון. אז אם את לא מצליחה לשכנע את הלב שלך לנהוג אחרת, את צריכה להקשיב לו. הינה, תראי אותי, בחורה צעירה, הלב שלי צעק לחופש, למרחבים, לצאת להתאוורר, חיכיתי, חיכיתי וחיכיתי, אבל באיזה שלב זה היה חזק ממני, לקחתי את הגיטרה והתחלתי לשוטט בעולם".

"ואו, רוקסט, את מדהימה... מה הלב שלי אומר לי? מה הייתי רוצה באמת...."

יסמין שקעה בהרהורים, ולאחר כמה דקות שאלה את רוקסט: "תגידי, רוקסט, גם במקום שלכם, שם מעבר לים, הגברים כאלה אנמיים? הם רק אומרים שהם אוהבים, והאישה צריכה למצוא את המוצא?"

"יסמין....., נגעת בנקודה כואבת... ולצערי זה הולך להיות הרבה יותר גרוע בעוד אלפיים שנה... דעי לך, שאם יש גבר שאמר שהוא אוהב אותך, זה כבר משהו, כי אצלנו אפילו את זה קשה להם לומר... כן, גברים הם כמו ילדים קטנים, יודעים לשחק בחרב ולרכב על סוסים, אבל מי שמניע את העולם הן אנחנו, הנשים, את לא יודעת את זה? אולי כדאי שתקראי את הספר של דליה ארזי, על סוד הכוח הנשי..."

"כן, כן, אני מתחילה להבין את זה.... תודה לך רוקסט, כמובן שאת נכנסת לנבחרת כוכב נולד!"

יסמין קמה מכסאה ופסעה במהירות לכיוון לשכתו של אביה, המלך, נקשה קלות על הדלת, ונכנסה.

"שלום אבא, מה שלומך?"

"מצויין בתי, מרגיש נהדר, ומה בפיך?"

"אבא, היקר, אתה יושב, נכון?

"מה קרה יסמין? אל תדאיגי אותי!"

"ראה אבא, אני חשבתי המון בנושא הזה שדיברנו. אני מבינה הכל, אתה צודק, זה לא פשוט להחליף את החוק. מצד שני, אני לא אוהבת אף אחד מהנסיכים שאתה היצעת לי. ואני לא מוכנה להתחתן נישואים של פשרה. זו לא אני, עדיף לי למות מאשר לחיות חיים סינתטיים.

אבא .... החלטתי...

אני מוותרת על הנסיכות. אני רוצה לחיות חיים פשוטים. חיים משוחררים. יכול להיות שכל בחורה בממלכה תרצה להיות נסיכה. אבל עלי זה מכביד. זה כמו כלוב של זהב. גם כלוב של זהב הוא כלוב. 

אבא...

אם אתה אוהב, אותי, שחרר אותי!"

המלך הביט בה, נדהם... "מה??? לשחרר אותך? אי אפשר לשחרר אותך! את הבת שלי, ואת ההמשכיות שלי, ואני לא מוכן בשום פנים ואופן לשחרר אותך! דברי הבל תדברי נערה? הנשתבשה עלייך דעתך??"

"אבא... זה לא יעזור. אני רוצה להשתחרר. רוצה להתחתן עם מי שאוהב. רוצה לחיות עם אדם שיהיה לי כיף להעניק לו. ואם זה אומר, שבעבור אהבתי, אצטרך לוותר על הכבוד, אני עושה זאת ברצון. וזה סופי."

"בתי! חשבי על זה שוב! מה שאת עושה הוא חסר תקדים! אם את עומדת על כך, אני אסלק אותך מהארמון!"

"אם זה גזר הדין, אקבל אותו בהכנעה"

המלך צרח.... "אווףףףף איתך! אימא שלך אמרה לי... הזהירה אותי!! שאיתך תהיינה בעיות. והיא צדקה! יסמין!!! אני נותן לך 7 ימים לשנות את דעתך, אחרת אני אסלק אותך מהארמון".

"אבא...."

"תודה לך, יסמין!"

האם יסמין עושה את המעשה הנכון? האם נכון לוותר על הכל? האם לא מוטב להישאר כנסיכה ולנסות לשנות את המצב מבפנים?

מבחן האהבה: פרק חמישי: הפחד משינוי

פרק חמישי: הפחד משינוי

חלפו ימים ארוכים, בהם המלך נכנס בעובי הקורה, והפגיש את יסמין כמעט עם כל נסיך בממלכה, והיו לא מעט כאלה, אך ללא הועיל. יסמין כבר היתה על סף ייאוש, והחליטה שהיא חייבת לעשות מעשה. אולם בטרם תפעל באופן נמהר, בקשה היא פגישה דחופה עם תושיהו, היועץ הבכיר של המלך.

"את מבינה שאני מחוייב בחובת נאמנות למלך, נכון יסמין?” שאל תושיהו. “בוודאי" השיבה יסמין. “אין לי כוונה לעשות משהו שיפגע באבי, חלילה, אני רק מבקשת להתייעץ". 

"בסדר, במה אוכל לעזור?”

"הבט", אמרה יסמין. "כפי שאתה יודע, חוק יסוד: המלוכה, קובע מי יכול להיות מלך, וכה לשונו: “יתמנה למלך על הממלכה, בנו הבכור של המלך, או כל בן אחר שהמלך ימצא לנכון למנותו. ואם למלך אין בנים, ימנה המלך גבר בגיל 20 שנה ומעלה, ממשפחת מלוכה מוכרת".האמן לי, תושיהו, ראיתי כבר עשרות גברים המתאימים להגדרה הזאת, אך לא מתאימים לי... אני לא מבינה, במלכה לא מתחשבים? אני, בת של מלך, צריכה לקבל על עצמי כל גבר שינחיתו עליי? זה לא מקובל!”

"אז מה היית רוצה, יסמין?” שאל תושיהו. “הייתי רוצה שהחוק הזה ישונה, ואפשר יהיה לבחור למועמד למלוכה, כל אחד שיעבור מבחנים שייקבעו על ידי ועדת החכמים, מבחנים שמלך חייב לעבור אותם. או, לחילופין, שהחוק ישונה כך שגם אני, ביתו של המלך, אוכל להיות מלכה, ולא רק גבר זר, ואז אני אבחר לי איזה בעל שאני ארצה. מה אתה אומר תושיהו? זה כל כך נורא? מה מפריע להם?”

"יסמין יקרה שלי... אני מבטיח לך שכל מה שאת אומרת כאן, יישאר בסוד. או קיי? עכשיו, את בחורה חכמה מאוד. את מבינה טוב מאוד במה זה כרוך, שינוי החוק הזה. ואם את לא מבינה, מיד אני אסביר לך. בואי תהיי גלויה איתי, על מנת שאוכל לעזור. למה את רוצה לעשות את כל המהפך הזה? מה מסתתר מאחרי המאבק שלך? “

"תראה, תושיהו. אני אספר לך, אבל אתה מבטיח לשמור את זה בסוד?”

“בוודאי, כך אמרתי"

"אז תראה תושיהו, זה נראה הזוי לגמרי, אבל זה המצב. התחלתי להתאהב באיזו דמות וירטואלית. זה התחיל לפני כמה שנים. הוא שולח לי מכתבים נסתרים, באבן דרך החלון... רומנטי כזה. לא ראיתי אותו מעולם, לא יודעת איך הוא נראה, ומה הכישורים שלו, אולם מן הדברים שהוא כותב לי גיליתי בחור מיוחד, עדין, שאני רוצה להכיר. יתכן ולאחר שאכיר אותו, הוא לא יהיה רלוונטי עבורי, אולם כל עוד הוא בתמונה, אני לא מסוגלת להכיר אך אחד אחר. הוא לא מגלה את עצמו, מכיוון שהוא יודע שאינו ראוי להיות מלך, והוא סבור שאני לא אוכל להתייחס אליו ולא אוכל לאהוב אותו, מכיוון שממילא לא יצא מאומה מהקשר שלנו.  אולם אם תהיה תחרות אובייקטיבית, שתיתן לו הזדמנות, אולי הוא כן יעשה את הצעד הזה וישתתף. ואז התמונה תהיה לי ברורה. לחילופין, אם אני אהיה המלכה, אוכל לבחור את בעלי כטעמי, וגם אז תיפתר הבעיה".

"תראי, יסמין, בכל הכבוד, אני מאוד מבין מה שאת אומרת. אבל זה לא נראה לך קצת מוזר (וכפי שאמרת - הזוי) לשנות חוקים בשביל סיפור כזה? הביני, את צריכה סיבה מאוד מאוד טובה לשנות חוק שקיים כבר 500 שנה ופועל כראוי. את מבינה מה עומד על הפרק? החוק הזה, הוא הוא שהעניק למשפחה של אביך את המלוכה מזה מאות בשנים. והוא מבטיח שגם הבן שלך ובניו, ונכדיו, ימשיכו את המסורת, והמלוכה תישאר במשפחה. כל שינוי כזה הוא פתח לסילוק אביך או זרעו, ממשפחת המלוכה. זה סיכון גבוה ביותר. אף אחד כיום לא מערער על החוק הזה, ולמרות שיש בישראל משפחות חזקות ביותר, בעלות ממון רב, הן אינן מעלות על דעתן לשנות אותו. אולם אם המלך ייזום שינוי כזה, הן עלולות ליצור לובי כזה או אחר ויסחטו את אביך, או יגרמו לסילוקו מהשלטון. וכל כך למה – בשביל לראות אם את אוהבת את הבחור האלמוני?”

תושיהו המשיך: “לא זו בלבד. את צריכה להבין, שבכל אדם באשר הוא, נטוע הפחד מפני שינויים. שינוי הוא הבלתי ידוע. אנשים מעדיפים את הידוע, אפילו אם הוא רע, מפני הבלתי ידוע. אנשים שונאים להפסיד. שונאים להסתכן. מוכנים לחיות עם הרע, ולהתלונן, גם אם מציעים להם הצעה מפתה, הם יעדיפו לדחות אותה מפני החשש שיהיה יותר גרוע. הביטי מסביבך, האנשים שאת מכירה – זו נשארת עם בעלה, למרות שהיא סובלת וקשה לה איתו, מכיוון שהיא חוששת שלא תמצא מישהו אחר, למרות שהיא אישה יפה ומושכת. וזה נשאר במקום העבודה שלו, וכל היום מקטר, למרות שיש לו פוטנציאל רב ויכול לפתוח עסק עצמאי ומצליח. והאיש ההוא, מעדיף לסבול כאבים עזים במקום ללכת לניתוח, מכיוון שהרופאים מעידים שיש סיכויים כאלה ואחרים שהניתוח ייכשל. ועוד ועוד ועוד".

"ולבסוף, יסמין יקרה, עלייך לדעת, כי מחמת הפחד הזה לשינוי, הרי שכל אדם שנמצא לידינו, ועובר שינוי בעצמו, הוא באופן אוטומטי מאיים עלינו. ומה זה אומר - שהוא הופך להיות מטרה למתקפות מצד הסביבה שלו. במיוחד במקרה שלך: את לא חיה במנותק מהעולם. מה שאת רוצה לעשות עלול להשפיע על גורמים רבים, ועל כן הם יילחמו בך. עלייך להיות מוכנה לכך! הם יחשפו את המניע שלך, הם יפעילו לחץ על אבא שלך, זה יהיה מכוער. צריך המון כוחות לעבור שינוי, וגם להוביל אותו ואז, אם תאמיני בעצמך, ותעשי זאת נכון, ולא תתייחסי לכל הפגיעות, ותהיי חזקה, אז אולי תוכלי לחצות זאת בשלום. זהו מבחן האהבה שלך יסמין - האם את אוהבת עד כדי כך שתהיי מוכנה להילחם את המלחמה הזאת, עבור מישהו שמעולם לא ראית, ואולי כלל לא קיים".

"אז מה אתה מציע? אני על סף ייאוש..."

מה הייתם מציעים ליסמין, אילו הייתם תשיהו? שתוותר על הניסיון לשנות את החוק? שתוותר על הסיכוי למצוא את אהבתה?