יום שלישי, 3 באוגוסט 2010

סוד התנועה

שיתוף
מיליוני אנשים לבד,
ואם כבר לבד - אז שיהיה בתנועה
שנתחמם,
שלא נקפא,
שלא נשתגע

הפזמון הזה מדהים, בעל איכויות של מנטרה, אפשר לשיר את זה שוב ושוב ושוב ושוב.... יש תקופות שאני יכול לשמוע אותו בלי הפסק... זמן רב חיכיתי לרגע המתאים לכתוב עליו, והינה - הוא הגיע.

למעשה הפוסט הזה נכתב בתשובה לדברים שחבר נוהג לומר לי לא פעם: "שי, אתם שם, כותבים והכל כל כך ברור לכם, מה צריך לעשות, איך להיות מאושר, איך לחיות את החיים. אבל לי זה ממש לא ברור! אין שום דבר החלטי בחיים! הכל מסובך - הטוב והרע, האור והיום, לכל שיקול יש שיקול נגדי ועל כל עצה שלך אני יכול לתת לך עצה הפוכה".

ואתה יודע מה, חבר יקר - אני מסכים איתך מכל ליבי. העולם מסובך. מורכב. מופלא. בלתי מובן. כל מה שתגיד. ואולי גם: מרתק, מאתגר, בעל הזדמנויות. אני מקבל הכל. גם אני נע בתוך הזרימה הזאת, של גאות ושפל, עליות ומורדות בבקעה ובהר. אבל, חבר יקר, לדבר קטנטן עליך לשים לב: אם המורכבות הזאת, שאתה מדבר עליה, מביאה אותך לקיפאון, לעמידה במקום "לקום ולהתיישב בלי יכולת החלטה" - אז משהו דפוק שם במערכת... תבין, אח יקר: כל השיקולים האלה, הם טובים לצורך הזהירות. וזהירות חייבת להיות. אולם זהירות אין משמעה קיפאון. אחרי הזהירות חייבת לבוא הזריזות - להתחיל ולסיים!.

אם תשים לב מסביבך, תראה שהעולם כולו בתנועה.... צמיחה ומוות, וצמיחה מחודשת. מה שלא זורם - מת. היקום כולם בתנועה. כדור הארץ נע ללא הפסק. הגוף שלנו צומח ומת כל הזמן. הלב מזרים דם ללא הפסק לכל פינה בגוף. הזרימה היא החיות. התורה מצווה אותנו - ששת ימים תעבוד.... נכון - צריך מנוחה - ביום השביעי תשבות. שביעית מחייך אתה במנוחה, לא בבטלה, אלא במנוחה, מסתנכרן מול התנועה שלך, מקבל ומפנים את הברכה, וממשיך הלאה.

אברהם אבינו, שהפך את העולם, היה תמיד בתנועה. כל יום שלו היה מנוצל. "ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה" - יש לנו כל כך הרבה מה להספיק בחיים שלנו! חז"ל אומרים - שצדיקים - אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ואין זה דבר רע, ההיפך! זו ברכה, שתמיד יש לנם תנועה, התקדמות, צמיחה, תמיד יש סיבה לקום בבוקר, ולהמשיך הלאה, לפסגה הבאה, לראות אופקים רחבים יותר, להיות אדם יותר טוב.

ובוא אומר לך עוד משהו חבר יקר, דבר שהפיסיקה המודרנית מלמדת אותנו (ולא שאני מבין הרבה בפיסיקה...) - כך אומרים, שבנקודת האפס המוחלט, בה אף חלקיק לא יכול לנוע, והכל קופא, ואפשר לקחת את כל החלקיקים בעולם ולרכז אותם בכפית... ואם זה נכון (וקטונתי... באמת...) אז העיקר הוא לא החומר, אלא התנועה. משל למה הדבר דומה, לג'ולה קטנה שנעה במהירות עצומה והיא יכולה כביכול להיות בהמון נקודות באותה שניה עד שלאדם המביט מהצד, זאת לא נראית נקודה, אלא קו, משטח, שניתן לעמוד עליו. וברגע שהנקודה תפסיק לנוע, הכל נופל.

למדים אנו, שדווקא התנועה היא אשר נותנת את היציבות. אנו רגילים לחשוב כי מי שנמצא כל הזמן בתנועה הוא אדם לא יציב. ולעתים ההפך הוא הנכון - הזרימה היא שנותנת את היציבות.... העם היהודי תמיד היה בתנועה, והינה הוא העם העתיק ביותר בעולם.... קנה הסוף כל הזמן נע, אולם קשה לשבור אותו.

ועכשיו אחזור לשיר המדהים הזה ידידי היקר.... כשאדם לבד, בקושי, מרגיש שלא מבינים אותו, והכל מסובך, הוא לא מוצא דרך קלה וטובה לצאת, כל נקודת אור מכוסה בהרבה חושך, אז יש לו נטיה להתקבע, לקפוא - וכפי שאומר השיר - להשתגע... ללכת לשכב כל היום, לא לצאת מהמיטה. לתת לכל האנשים, הנושים, הקשיים, להכות בו עוד ועוד, עד שהוא נגמר. דווקא אז הוא חייב להיות בתנועה. כמו שאדם נמצא בחדר שבו מהזווית שהוא נמצא הוא לא רואה את האור, ואולי קר לו, ואז הוא זז, ומתקרב לחלון, לקרני השמש שמחממת אותו. שאל גם את אנשי קרב המגע, לעתים תזוזה קטנה משנה את הכל...

חבר יקר, מיליוני אנשים לבד. כל אחד מגיע לרגע של בדידות. ואם היגעת לרגע זה, תחשוב פשוט - לא על המקום שאליו תגיע בעוד 20 שנה, תחשוב על המקום הבא, אליו תגיע. קח את המחשבות הכי טובות והכי בונות, והכי מחזקות, ותחשוב על המקום הבא, הקרוב ביותר, שיהיה טיפ טיפה טוב יותר מהמקום בו אתה נמצא. התנועה הזאת, האור הזה, יחמם אותך, יחזק אותך. ויתן לך כוח לתנועה הבאה. ואכן, פעם בשבעה ימים, או שבעה צעדים, לנוח, לשקוט, להתכנס, שקט פנימי להפיק את הלקחים, להסתכל אחורה בסיפוק על כל התנועות הטובות שעשינו השבוע, ולקבל כוחות וברכה לשבוע הבא.

אומר רבי נחמן מברסלב - שכל תנועה, ולו הקטנה ביותר, לכיוון הקב"ה, אפילו הזזת האצבע הקטנה שלו, הינה בעלת ערך עצום למעלה בשמיים. עצם התנועה. עצם הכיוון הטוב. עצם המאמץ.

ואם אתה חושב שהכל נראה לנו כל כך פשוט, וקל, ונוח, ובהיר, אז תדע שזה הסוד שלנו - סוד התנועה. לזוז נכון כאשר היעד רחוק והמשימה גדולה - זה לא פשוט, זה צורך תכנון, ועזרה. אולם לזוז לנקודה הבאה, שהיא קצת יותר טובה מהנקודה בה אתה עומד, הרבה יותר קל. ובהיר, ופשוט. וכשתגיע למקום כזה, יותר טוב, תוכל להרים את ראש ולהביט לאופק הרחב.

ועוד משהו קטן, - - - - אתה לא לבד....

* * * *

כשאני כותב שורות אלה התקשר אלי חבר יקר, שעבר קשיים רבים בחיים שלו. ותמיד ראיתי אותו חזק ומאושר, וללא ספק זה מה שהוציא אותו מהקשיים. ואמר לי כך: טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון - להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות - אם אתה באמת יכול להחזיק את האמונה והתקווה, כשאתה בחושך בלילה, אז אתה עוד תזכה לשיר ביום - "טוב להודות לה'".

פשוט אין דרך אחרת......