לפני כשמונה שנים הקמתי יחד עם הרב שמואל יניב את "הקתדרה בגבעת שמואל" ובמסגרתה פעילות קהילתית ענפה, ובין היתר טיולים פעמיים בשנה למקומות שונים ברחבי הארץ. ביום שני השבוע יצאנו לטיול מרתק, בעקבות העיר טבריה ותפקידה בגאולת עם ישראל.
 |
| טובת ראיה |
טבריה היתה המקום האחרון בו התיישבה הסנהדרין, אליו הגיעה השכינה,
עמוקה מכל המקומות. ועליה אמר רבי יוחנן: "ומשם עתידים להיגאל" (ר"ה
לא א). ולא פעם שמעתי מאנשים שמזכירים את רבי יוחנן ומסיימים, "אז יהי רצון
שאכן תתחיל הגאולה מטבריה.. וכו'". ומה שהם לא יודעים, שעיון ולו קל בתולדות
העיר מראה, כי דברי ר' יוחנן התגשמו שוב ושוב. וכי טבריה, שנחרבה פעם אחר פעם,
פעמים בשל מעללי בני האדם ופעמים בשל איתני הטבע (רעידות אדמה, פעילות געשית
ושטפונות), תמיד קמה וצמחה מחדש.
פתחנו את היום בתובנה, כי פעמים נושא הגאולה מגיע מעורפל ובלתי ברור,
ועל כן יעקב ביקש שהקב"ה יציל אותו מידי עשיו, למרות ש"אתה אמרת היטיב
עמך", וזאת מכיוון שאמירה הינה עניין בלתי ברור, ויעקב אמנם מאמין שיהיה טוב,
וההבטחה תמומש, אולם לא יודע מה תפקידו ומה יהיה על רעיותיו ובניו. תופעה זו
מסבירה הכיצד יש כאלה שנמצאים בתוך תהליך הגאולה אולם אינם מבחינים בו בפועל.
 |
| מלון דונה גרציה |
טבריה נוסדה בשנת 20 לספה"נ ונקראה על שמו של הקיסר טיבריוס.
אולם חכמים העניקו לה משמעות יהודית, בין על ידי היותה בטבור הארץ, ובין מחמת
היותה "טובת ראיה". במהלך המאות 2–10 לספה"נ היא שמשה כמרכז יהודי גדול וכבר בכך סימלה
המשכיות יהודית אחרי החורבן.
בתקופת מסעות הצלב טבריה שמשה כבירת נסיכות הגליל. לאחר הקרב האחרון
בקרני חטים (1187) הערבים החריבו את העיר והיא הפכה לכפר קטן.
התחנה הראשונה שלנו היתה במלון "דונה גרציה", בו קיבלנו
הרצאה מאלפת על המנהיגה הציונית הראשונה דונה גרציה נשיא, שהבינה כי המקום הנכון
ליהודים הוא ארץ ישראל, ובשנת 1561 שילמה לשליט סולימן הגדול הון עתק על מנת לחכור
את טבריה, והחלה בבניית העיר. המעשה עורר שמחה ותקווה רבה בעם היהודי, אולם בפועל
רק מעטים הגיעו לעיר.
בשנת 1670 חרבה העיר פעם נוספת, ל-70 שנה.
 |
| בית הכנסת "עץ חיים", על שם הרב חיים אבולעפיה. על פי המסורת, במקום הזה בדיוק שכנה הסנהדרין |
פרק נוסף במסענו היה סיפורו של החכם חיים אבולעפיה זצ"ל, איש
מדהים שידע לרכוש את אהדתו של מושל טבריה ושל בנו, דאהיר אל עומר. בשנת 1740,
בהיות הרב חיים אבולעפיא בן 80, חלם דאהיר אל עומר חלום, שעליו לאפשר ליהודים
לחזור לטבריה ולהקים אותה מחדש, והוא קורא לרב חיים, שלמרות גילו המופלג התעורר
כעוף החול, יצא למסע גיוס כספים, ובמו ידיו הגיע לטבריה ובנה אותה מחדש, ועורר
יהודים להתיישב בה ואף דאג להם לפרנסה. לאחר שה"אור החיים" הקדוש
ביקר בעיר ונפגש עם רבי חיים, רמז עליו
שהוא המשיח בדורו. ושוב כך עורר את העולם היהודי ומילא אותו תקווה, ואכן אנו רואים
שהחל משנת 1740 החלו חסידים לעלות לארץ ישראל וליישב אותה. ושוב היוותה טבריה מקור
השראה ואתחלתא דגאולה.
הפרק השלישי במסענו היה כיבוש העיר טבריה. העיר המעורבת הראשונה
ששוחררה, ולא זו בלבד - שימשה דוגמה ומופת למהלכים הבאים של מלחמת השחרור: היוותה
התקדים לעמידה יהודית איתנה מול הבריטים, ולכיבוש ערים מעורבות, בעקבות האימה
שנפלה על תושבים בערים אלה, מפני היהודים. פעם אחר פעם טבריה היוותה הסנונית
הראשונה בתהליך הגאולה.
ומעיסוק בגדולי הדור ואנשי-שם עברנו לעסוק בשותפים הגדולים לתהליך
הגאולה, והם היהודים הפשוטים, כביכול, שהאמינו שהמקום שלהם הוא ארץ ישראל, והגיעו
לכאן ויישבו אותה למרות הקשיים האדירים. כל יום ויום היה בבחינת מסירות נפש,
במיוחד בעוד רבים אחרים היגרו למקומות נוחים יותר מאשר ארץ ישראל. פן זה הואר הן
על ידי סיפור ההתיישבות של קיבוץ טירת צבי, בו היינו ושמענו מד"ר אמנון שפירא
על ראשוני הקיבוץ, והן בסיפור חלוצי העליה השניה, עליו למדנו מהמדריך אסף, בחוות כינרת. סיפורים אלה שזרו כחוט השני את מידת החמלה והקהילתיות, והדאגה לכל חבר
בקבוצה – ובאותה מידה הנס הגדול של הצלחה כנגד כל הסיכויים – הן תושבי העליה
השניה, שלא נתנו להם סיכוי כנגד ה"תושבים הטבעיים" – הערבים, והן
החלוצים הדתיים, שלפני 80 שנה אף אחד לא נתן להם סיכוי להצליח בחקלאות ובצבא, וקשה
להאמין בדברים אלה, לאור המציאות של היום.
כך היא גאולתם של ישראל!
