זה סרט דוקומנטרי, שהוסרט בזמן
אמת. המאורעות שבסרט אינם מבויימים, אלא התפרסו על פני 4 שנים, כאשר הדברים קורים
בזמן אמיתי, וכך הסרט צולם.
במאי הסרט הוא אחיינו החורג של יצחק.
יצחק נולד שבעה חודשים לאחר תום מלחמת העולם השניה, וגדל במושב כפר ידידיה למשפחה
אוהבת, עם אח ואחות. בהיותו צעיר לימים הוא שומע מחבריו לכיתה, שההורים שלו אינם
ההורים האמיתיים. הוא מגיע הביתה, מזועזע, ושואל את ההורים האם זה נכון. הוריו
השיבו לו בצער שאכן כן, שהוא הגיע לארץ לבדו בעליית הנוער, ואין להם יותר פרטים
לספר לו.
לאחר כמה שנים אמו של יצחק,
איידה, הצליחה ליצור איתו קשר, והגיעה לראשונה לבקרו לכבוד חגיגת בר המצווה שלו. מאז
הוא שמר איתה על קשר. למרות שבמהלך השנים שאל את אמא שלו שאלות על עברה, ומדוע היא
שלחה אותו לישראל, היא סירבה לשתף, למעט העובדה שהוא נולד במחנה העקורים ברגן
בלזן, ושאבא שלו היה אדם טוב.
מה שאמא שלו לא סיפרה לו, וגם
משפחתו החורגת לא סיפרה לו, הוא שיש לו אח עיוור, אי שם בעולם. איידה סיפרה זאת
לאחים ולהורים המאמצים, אולם השביעה אותם שישמרו זאת בסוד, ועל כן כל השנים, כולם
שמרו זאת בסוד ואפילו ההורים והאחים החורגים לא ידעו שהיא סיפרה לכולם.
לפני כחמש שנים יצחק יצא למסע
לפולין עם נכדתו וחזר עם תחושות מאוד חזקות, והנושא נפתח. פתאום הוא נדהם לגלות
שהיה לו אח. ומתחיל מסע מרתק לאתר את האח הזה. עם כל החששות, מה יקרה אם האח לא
ירצה לדבר איתו ולהיות איתו בקשר.
והוא מאתר את האח, בשם שפסל'ה,
המתגורר בקנדה והם נפגשים הפגישה מרתקת מאוד. ואז מתברר כי האבא (שיצחק לא הכיר
ומעולם לא פגש) היה עם שפסל'ה, ואילו האמא היתה עם יצחק.
מתחיל עתה פרק ב' והוא הפגישה של
שפסל'ה עם אמו. והסרט מלווה את שפסל'ה שסבל מחרדות נטישה קשים כל חייו, מה יהיה
כאשר יפגוש את אימו, שלא ראה אותה מזה 65 שנה, האם היא תכיר אותו? האם תכיר בו או
תתכחש אליו.
ולאחר שהם נפגשים מתחיל פרק ג'
והוא הניסיון להבין למה פעלה האם כפי שפעלה. מדוע הפרידה את הילדים. מדוע התנכרה
לשפסל'ה. מי היה האבא ומה הסיפור שלו. על כך לא ארחיב.
הסיפור פותח צוהר לתקופה פחות
מוכרת ופחות מדוברת בהיסטוריה הישראלית, והיא תקופת מחנות העקורים שלאחר השואה.
מאות מחנות עקורים קמו ברחבי אירופה. האחרון שבהם נסגר בשנת 1957 (!)
החיים במחנות העקורים לא היו
קלים כלל וכלל, ואין מקום להאריך בנושא, אולם המאפיין העיקרי הוא תשוקת החיים
העצומה שהתפרצה שם, לאחר שנים של דיכוי וקשיים על אנושיים, חדוות השחרור הביאה
איתה רצון עז, תשוקה בלתי נתפסת, להתחבר, להחזיר מהר הכל, כל מה שאבד, ליהנות
מהחיים.
 |
| חתונות במחנה העקורים. רגע מרגש של שיקום ותקומה מתוך ההריסות הסיפור מאחרי התמונה מופיע כאן |
תוך שנה שנתיים נולדו במחנות
העקורים עשרות אלפי ילדים – הבייבי-בום הכי גדול שאי פעם נרשם בהיסטוריה. מחנות
העקורים נוצרו מערבוב בלתי נתפס של אנשים, מקומות, עדות, שפות, ומהם יצא עולם חדש
פשוטו כמשמעו. מעולם זה נולדו יצחק ושפסל'ה, הופרדו מהוריהם והגיעו למשפחות אחרות,
ורק במקרה נודע להם חלק מההיסטוריה שלהם. ומי יודע כמה עוד כאלה נזרקו
ברחבי העולם לחיים חדשים, למשפחות אחרות, וכדומה.
הסרט מהמם מבחינת עריכתו, מרגש
מאוד מאוד. הוא לא הותיר ולו עין יבשה אחת בקהל.
כפי שפתחתי, לא אוכל לשתף אתכם
בתובנה שעלתה לי מהסרט, תובנה אחת שלו בעבורה שווה לצפות בו, אולם כן אוכל לשתף שקמתי
יום למחרת, ופתאום הדבר פתח לי צוהר לסיפור הידוע שבו נפתח השבת – יוסף ואחיו.
הירידה למצרים. המערבל הזה שנקרא "הגלות" ותוצאותיו.
[*] כל השאלה הזאת שמפנים ליוסף –
מדוע הוא לא הלך לחפש את הוריו? מדוע לא שלח להם מסר? מדוע לא הודיע שהוא חי? –
כאשר אתם צופים בסרט כזה, מתוודעים לעוצמת הרגשות שאופפת אותו, השאלה מתהפכת –
מדוע האחים לא חיפשו אותו? הם רואים כמה יעקב סובל. אז זהו? יש שבועה ולכן הם
פטורים? במשך 13 שנה יוסף עבד ואסיר. ולא שומע שמישהו מחפש אותו. מישהו דואג לו.
מישהו מנסה להשיג אותו. מה הוא אמור לחשוב? מישהו חושב על חרדת הנטישה של יוסף? על
הטראומה להיות בארץ זרה בלי אף אחד, והוא בן 17 בלבד?
[*] החששות העצומים של יוסף לפני
הפגישה עם יעקב. האם אבא יקבל אותי? האם הוא זוכר אותי? איזה אבא אראה, לאחר 22
שנה?
[*] הבכי של יוסף, שנראה אולי
מוגזם בסיפור המפגש עם אחיו, הופך להיות מובן מאוד, כאשר צופים בסרט הזה.
[*] ולסיום, בעת היציאה ממצרים, כל התופעה הזאת שנקראת "ערב
רב" מקבלת משמעות חדשה ועוצמתית.
