"כיכר הכיסאות" בקרקוב - מעיני המתכנן

הרצאתו של האדריכל פיוטר לביצקי 27.11.16  

שאורגנה על ידי המכון הפולני

התקיימה במינהלת פולין של משרד החינוך

רשם – שי שגב

ישנם אלמנטים נוספים בכיכר, אולם האלמנט המרכזי והבולט ביותר
הם כמובן הכיסאות. 

המדובר במשרד אדריכלים שעוסק בתכנון מכל הסוגים, גם מבנים גם גשרים וכו'. בשנת 2003 הם נענו לאתגר (מכרז של עיריית קרקוב) לעצב מחדש את כיכר גיבורי הגטו בקרקוב, שבמשך עשרות שנים היתה מוזנחת ועלובה.

לפני שיצאו למכרז הם התחילו ללמוד את ההיסטוריה של המקום. במיוחד של הגטו והגירוש. הם צפו בתמונות ובסרטים, קראו את הספר של פנקייביץ' ומאוד התרשמו ממנו. מהחומר למדו, כי לפני המלחמה היהודים היו כמעט רבע מהאוכלוסיה בקרקוב. הנקודה העיקרית מבחינה קונספטואלית של הכיכר הינה הנושא של מעברים. יהודים נאלצו לעבור מקזימיש (למרות שאומר שהיו יהודים גם במקומות אחרים, אולם העיקר הוא המעבר מהבית -) לפודגוז'ה. ולאחר מכן בתוך הגטו היו עוד מעברים. ולאחר מכן יש מיונים – אלה שיכולים לעבוד, עוברים לכאן. ואלה שאינם יכולים לעבוד, עוברים לשם. ולבסוף כולם עוברים ונשלחים למקומות אחרים. 

זה מה שנשאר... המון חפצים וריקנות גדולה
הגטו לאחר חיסולו ב-1943

הכיכר היתה שם בכל המעברים האלה. הם עברו דרכה. ובכל מעבר כזה הם אבדו עוד ועוד רכוש. ולבסוף, לאחר הגירוש הגדול הכיכר נותרה מלאה ציוד. ולאחר מכן שוב החלה תנועת רכוש. מיון. סיווג. מעברים של רכוש מדירה לדירה ומדירה למשאיות וחוזר חלילה. וכל הרכוש המיותר נזרק שוב לרחובות ולכיכר. שהיתה מלאת חפצים, אולם ריקה מאדם.

התמונה שתפסה אותם הכי הרבה היתה זו המתוארת בספרו של פנקייביץ', לאחר הגירוש הסופי במרץ 1943 של רובע שהתרוקן. רובע רפאים (שי – כנראה שהוא מתכוון לתיאור בתחילת פרק ו' בספרו של פנקייביץ') המלא חפצים.

זו התמונה שהם רצו להנציח – של רובע ריק מאדם, אך מלא בחפצים.

הריצוף המיוחד של הכיכר המדמה את הריצוף ההיסטורי

יחד עם זאת, הוא הסביר, מדובר בכיכר מרכזית. ואנחנו בשנת 2003 (שנת התכנון), והחיים ממשיכים. וצריך משהו שיחבר עם העבר אולם לא יפגע בהווה. אדם פותח את החלון ומביט לכיכר, צריך משהו מחבר.

מבחינת תכנון הכיכר הוא אמר שבארגון רגיל מקצים בכיכר מקום לצמחיה/ירוק, ומקום לישיבה, ומקום לאנדרטה עם שלט. אולם הוא רצה להשתמש בכל הכיכר כמיצג חזותי ולכן פזרו בכיכר כסאות, ומשאבות מים (כמו שהיו בשנות ה-20), ופנסים ועוד רכיבים (כדאי להסתובב ולראות) והדמיה של משרד הקבלה (נקודת ביקורת), שבו מיינו אנשים, וכן ריצוף שונה באיזור הכיכר, שמדמה ריצוף עתיק, וכן סימון באמצעות הריצוף של חומת הגטו. בד בבד בקשו שהכיכר תהיה מקום שימושי.

החומרים שנעשה בהם שימוש הם חומרים ישנים, לא חדישים. חומרים שמדמים את התקופה ההיא.

מבחינת הכיסאות – יש שני סוגים. סוג אחד שהוא יותר דומה לאנדרטה: כסאות גדולים, עם נוכחות כסאות המוצבים על כן המדמה של פסל. בנוסף יש בתחנות האוטובוס (שהתכנון שלהן הוא חלק מהתכנון הכולל של הכיכר ומדמות גשר - הגשר מעל הויסלה המחבר את חלקי העיר) ולידן כסאות "רגילים" קרי כסאות ללא הכן, אולם כמובן שאין אלה כסאות סטנדרטיים מפלסטיק קשיח, אלא מאותו חומר ועיצוב שהכינו את הכיסאות בכיכר. "אפילו אם אחד מאלף מאנשים שיושבים על הכסאות האלה וממתינים לאוטובוס, יחשוב לעצמו, מדוע הכיסאות האלה שונים, והדבר יוביל אותו לחשוב על מה שקרה כן בכיכר, דייני", כך אמר האדריכל.

המוטיב המרכזי בכיכר, כמובן, הוא הכיסאות (אולם שוב, חשוב להבין שלא רק כיסאות יש שם). לכיסא יש משמעות גדולה, גם ביהדות וגם בנצרות. הכיסא הוא החפץ הקרוב ביותר לגופו של האדם. ובא במגע משמעותי עם חלק גדול ממנו. הגוף. אי אפשר לשבת ללא כיסא. הכיסא הריק מסמל יותר מכל את האבדן. הריק. האדם שאינו נמצא. הכיסא הריק מסמל שאנו ממתינים לאורח, למישהו, שאינו מגיע.

בתכנון לא היתה משמעות למספר הכיסאות. הוא שמע שיש האומרים שכל כיסא הוא כנגד 1000 אנשים. או שהכסאות הגדולים הם כנגד המבוגרים, ואילו הכסאות הנמוכים (הפונקציונליים) הם כנגד הילדים. לא היתה כוונה כזאת לדבריו, אולם אם אנשים מתחברים יותר לסיפור באמצעות האמירות האלה הזאת, אז אין לו בעיה עם זה.

הכסאות הגדולים פונים לכיוון הגטו,
לכיוון בית המרקחת המפורסם של פאנקייביץ'

הכיסאות פונים לכיוון הגטו. יחד עם זאת יש חפצים שפונים לכיוונים אחרים, חלק פונים לכיוון פלאשוב, הכיוון שאליו הלכו המגורשים, וחלק פונים לכיוון האיזור שאליו  נלקחו מן הכיכר אלה שלא יכלו ללכת, ונורו שם (שי - זה גם מתואר בספרו של פנקייביץ)

בנוגע לקונספט הוא הסביר שהם שמעו קולות מכל מיני סוגים. סוג אחד היה של אנשים שלא רצו תזכורת חריפה מדי של השואה. והשיב להם, שאין מה לעשות, ההיסטוריה של הכיכר הזו הינה חלק בלתי נפרד ממנה.

חיפש משהו שיקשר בין העבר להווה

וסוג אחר (יהודים) שאמר שהאנדרטה שלו לא מספיק חזקה ותגרום לאנשים להגיע לשם, ולהצטלם, ולחייך, ואולי גם לאירועים שמחים ואפילו לרקוד על הכיסאות וכו'. והשיב להם, שהוא לא רואה בעיה בכך שאנשים יישבו על הכיסאות (גם אלה שמשמשים כאנדרטה), או אפילו יעמדו עליהם. הוא לא רואה בעיה שבכיכר הזו יהיו חיים, ואפילו התכנסויות כאלה ואחרות. אדרבה, זו כיכר של יישוב חי. וזה השילוב שהוא רצה לתת. וכך היא תחזיק יותר זמן מעמד. (שי – אני מתחבר להסבר הזה, מכיוון שראינו לא פעם שלפולנים יש בעיה עם האשמה, במיוחד כאשר מנופפים בה מול עיניהם. וכאן מדובר בתזכורת עדינה שמשתלבת).

מי היה האדם שישב על הכיסא הזה?
ראש המשפחה? האם? בחור צעיר לפני לימודים באוניברסיטה?
נערה שכל עתידה לפניה?

ועוד קול (שהזדהיתי איתו -) שהעיר לו אם הקונספט הוא כזה, מדוע שלא תהיה אנדרטה של ערימת חפצים באמצע הכיכר. מדוע הכל מסודר כל כך יפה בטורים וכדומה, כמובן שהדבר אינו דומה למה שנותר בכיכר לאחר האקציות. והשיב, כי הוא העדיף את הסדר, יש בו יותר עוצמה, וכן שוב חוזר למקום הזה של הכיכר כחלק מהמקום, והשילוב בין עבר להווה.

העיצוב זה בפרסים, כמו פרס בברצלונה בשנת 2006, וכפי שמסכם המתכנן - יש לו חיים משלו.

הדמיה של נקודת הביקורת

אני מקווה שהדברים האלה ישמשו למדריך כרקע מתאים להסביר על הכיכר, הקונספט שלה, ולהמחיש מה קרה בה. 

כסאות פונקציונליים, לנוחות הקהל. "ואם אפילו אחד מ-1000 ישאל את עצמו
מדוע הכסאות הם כאלה, ולא הכסאות הרגילים מפלסטיק, ומשם
יגיע לסיפורה של הכיכר, דייני," אמר המתכנן