שיר השירים - רקע

שיר השירים

הרצאה ראשונה – ד"ר שי שגב

מבוא

מאפיינים קלאסיים של שירה

מתי קוראים את שיר השירים?

אז מה יש בשיר השירים?

העלילה בשיר השירים

¿  ¿  ¿

מבוא

מגילת שיר השירים הינה אחת מתוך סדרה של שלושה ספרים – שיר השירים, משלי וקוהלת. על פי המסורת שלושתם חוברו על ידי שלמה המלך [אמנם בתלמוד הבבלי בבא בתרא יד: כתוב ש"חזקיה וסיעתו" כתבו ספרים אלה, אולם נראה כי הכוונה לכך ששלמה כתב את הדברים או אמר אותם, ואילו חזקיה וסיעתו ערכו ואיגדו אותם; באבות דרבי נתן כתוב שחזקיה וסיעתו חשפו את הדברים (דברי שלמה היו גנוזים)

·        שיר השירים [אשר לשלמה] עוסק בתקופה הצעירה בחייו של אדם. תקופת ההתאהבות, היופי, הרגשות החמים הפועמים בלב.

·        משלי [שלמה] – אלא משלים העוסקים כבר באדם שהגיע לגיל העמידה ויש בו בינה, והוא נותן עצות לחיים.

·        קוהלת [בן דוד] – עוסק באחרית ימיו של האדם, יום המוות מיום היוולדו; שאלות של תכלית החיים ועוד.

על פי המסורת, שיר השירים הוא קודש קודשים, ונכתב על ידי שלמה על פי רוח הקודש; זאת להבדיל מספר קוהלת, עליו נטען, כי הוא נכתב מחכמתו של שלמה ולא מרוח הקודש. סופו של דבר נקבע כי שני הספרים קדושים.

בפשט הדברים מדובר על סיפור אהבה בין גבר לאישה, כנגד כל הסיכויים.

ברמז, יש האומרים כי שלמה המלך מספר על אבא שלו דוד שהצליח להגיע גבוה.

על פי הדרש, הפרשנות המסורתית המקובלת לשיר השירים הוא שמדובר במשל על הקשר החזק שבין עם ישראל לקב"ה.

פרשנות שחדרה / התקבלה בתקופה מאוחרת יותר. פילון האלכסנדרוני הרחיב על המשמעויות האלגוריות, בהשפעת חכמת יוון שעסקה רבות במשלים; הנוצרים מצאו בשיר השירים כל מיני רמזים לדתם. בשנת 1776 תרגם המשורר הגרמני גתה את שיר השירים והתפעל משירי האהבה וציורי הטבע שבו. הרדר, משורר גרמני גדול אחר, אמר כי שיר השירים קדוש בשירתו על אהבה טהורה שנקשרו בה שתי נפשות לתכלית נעלה.

  

מאפיינים קלאסיים של שירה

אמנות השירה היא האומנות בקצת, להכיל את המרובה. מסר מרכזי שחוזר על עצמו.

אומנות השירה היא אומנות הכתיבה היפה והמזוקקת.

אומנות השירה היא החיבור של המלים עם המנגינה.

אומנות השירה היא אומנות הרמז.

אמצעים ספרותיים ואמנותיים בשירה המקראית:

ö     תקבולות: תקבולת נרדפת, משלימה, משולבת.

ö     אקרוסטיכון: א'-ב'; או הטבעת השם של המשורר. 

ö     פזמון – מסק קצר החוזר בשיר. 

ö     שילוב של חזן ומקהלה.

ö     חריזה.

ö     שאלות רטוריות. שייקספיר – לעומת אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.

ö     המשקל.

ö     לשון נופל על לשון [דו משמעות].

ö     מטאפורה – השאלה. אם יוסף הוא שור, נעביר ליוסף את כל תכונות השור.

ö     דימוי – השוואה חלקית. רץ כצבי וגיבור כארי וכו'.

ö     כפל מילים וחזרות – לצורך העמקת המסר, זירוז, הדגשה, התרגשות. הבעת רגשות.

ö      אונומאטופיאה - מילים המחקות קולות וצלילים מן הטבע, כמו: בקבוק, טפטוף, שצף קצף, זמזום, רשרוש וכדומה.

ö     האנשה/פרסוניפיקציה - תכונות אנושיות לטבע, לדומם, אבנים עם לב של אדם.

ö     משל וחידה.

"שיר השירים" אם כן מהו? – העלאת דרגה. קרי אם לוקחים טקסט ספרותי, ומזקקים ממנו שיר. אז לאחר מכן לוקחים את השיר, מתייחסים אליו כסיפור, ומזקקים אותו פעם נוספת. וזה מתאים לשלמה, שכתוב עליו שכתב שלושת אלפים משל – משל בתוך משל.

בשל תיאורי האהבה המיוחדים שבו, והתובנות שנכתבו על אהבה, נעשה בו שימוש של הוללות כספר רומן פשוט.

 היו שרים אותם בבתי יין [או שמא בחתונות?], דבר שנחשב בעיני רבי עקיבא וחבריו חילול קודש. בתוספתא (סנהדרין יב) כתוב: "רבי עקיבא אומר: המנענע קולו בשיר השירים בבתי המשתאות ועושה אותו כמין זמר, אין לו חלק לעולם הבא".

אגב תופעה דומה חוזרת, במידה פחותה יותר, אמנם, לגבי "אשת חיל" שיש האומרים שהוא חובר לכבוד השכינה ולא לכבוד האישה.

מתי קוראים את שיר השירים?

·        ספרדים: כל ערב שבת.

·        אשכנזים: שבת חול המועד של פסח. רמז לקשר בין הקב"ה לעם ישראל: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך. או זכר ליציאת מצרים המופיע בשיר השירים עצמו: "לסוסתי ברכבי פרעה"

·        יש הקוראים אותה לאחר סדר פסח.

הזמנה לחתונה: ציור בהשראת השיר. שי שגב 2011

אז מה יש בשיר השירים?

·        האות ש' ומשמעותה. העוצמה השקטה – והחשיבות של האהבה שתהיה עם עוצמות, אולם תבוא גם ממקום נסתר של שקט. לא צריך לפרסם ולצעוק אותה, והדבר בא לידי ביטוי בצורה מאוד יפה.

·        אוסף של שירים קצרים.

·        ריבוי של משלים ודימויים לטבע.

·        הבעת רגשות עזה במלים שונות.

·        בשירים רואים התפתחות השיר מתפתח להראות את העצמת הרגשות –

אחותי, רעייתי יונתי תמתי; אחת היא לאימה, ברה היא ליולדתה.... ועוד.

·        חזרה על מסר האהבה בכל מיני דרכים.

·        העלילה לא ברורה. רמזים.

·        הנערה – שולמית/ האהוב – הדוד (ואולי דויד – דויד המלך)

·        כרם: כרם מסמל בשיר השירים, לדעתי את האישה. הדבר בא לידי ביטוי בכל מיני פסוקים, הן בהתחלה (כרמי שלי לא נטרתי); והן לקראת הסוף, כאשר האהוב פודה אותה ("כרמי שלי לפני – האלף לך שלמה...).

העלילה

יש בו דברי אהבה, תיאור יופיים של הנאהבים, ותיאורי טבע. סיפור אהבה של שני צעירים ההתקרבות וההתרחקות. הפרעות רבות על ידי גורמים שונים. אבל האהבה בסוף – תנצח. בני הזוג מדברים בצורה גלויה על רגשותיהם, יש כאן פתיחות ופרגון. קשר האהבה ביניהם מגוון ביותר ויודע פריחה, סבל, קנאה, ריחוק וקירוב, איפוק.

מסופר על שולמית, בחורה מכפר שונם, או שולם, בת לאימה, אביה ככל הנראה נפטר.

יש לה אחים חורגים מאותה אם, שלא אהבו אותה.

היא מתאהבת בבן הכפר שלה שגם מתאהב בה. הם כבר מתכננים כיצד יבנו את ביתם.

בפרק השני מתואר תהליך ההתקרבות ביניהם, כיצד הוא מבקש שהיא תשמיע את קולה, שמרגש אותו; והיא רוצה שהוא יהיה בקירבתה.

אולם האחים שלה לא היו מעוניינים בשידוך ושלחו אותה לשמור על הכרמים. היא נאלצה לשמור בקור ובשמש על הכרמים, הדבר ייבש את עורה, השחיר אותו מהשמש, והיא – מבקשת שלא ישפטו אותה לפי המראה החיצוני, מכיוון שהיא לא עשתה את הדברים האלה לתועלת אישית, היא לא שומרת על הכרם שלה ("כרמי – זה גם גופי/אני/עצמי). היא מבקשת שישפטו אותה לפי סגולותיה. המרחק של שולמית מאהובה לא פוגע באהבתם. היא מייחלת ומבקשת שירחיקו את אלה שמנסים לחבל באהבתם, אהבה שעדיין לא מומשה ולא הבשילה ("אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים, וכרמינו סמדר").

לא ברור כיצד, אולם בשלב מסוים הנערה הובאה/נלקחה/נמכרה מרצונה או שלא מרצונה, לשמש בירושלים, בארמון המלך. היא לא הסתירה את אהבתה, אולם ככל הנראה לא התייחסו לאהבתה ברצינות (מן הסתם... מה יש כבר לאהוב בבן כפר נידח?)

לאחר זמן אהוב ליבה בא לבקר אותה לבקש שהיא תחזור. שולמית שהתה ככל הנראה בארמון המלך מלבנון והוא מבקש ממנה: "איתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי"...

באותה עת ככל הנראה היא היתה לאחר יום עבודה מתיש, ורק עלתה על יצועה ורצתה לנוח. מרוב עייפותה, היא לא קמה לפתוח לאהובה. לא מכיוון שאינה אוהבת אותו. אולם יתכן ואהובה עשה מאמץ כל כך גדול, וציפייתו היתה כה גדולה, שכאשר היא לא פתחה לו, הוא התייאש והלך. רק אז היא הבינה מה הפסידה, והיא קמה, ומעוניינת לרוץ אחריו ולומר לו כמה היא אוהבת.

הבחור כבר נעלם, ואותה תופסים השומרים. היא רוצה לברוח מהארמון, אולם השומרים תופסים אותה ומענישים אותה, היכו, פצעו אותה, קרעו את בגדיה, ובכל העינוי הזה, היא לא משגיחה על עצמה, אלא רק מבקשת ממי שיוכל, שיעביר לבחור מסר, שהיא אוהבת אותו ומצטערת על מה שקרה.

האירוע הזה, שמראה עד כמה היא אוהבת אותו וכמה היא מעוניינת בו, ומוכנה לסבול השפלות וכאב חודר לליבותיהם של אנשי ובנות ירושלים, ורק אז הם מבינים את העוצמות ושואלים אותה – מה כל כך מיוחד בבחור הזה ("מה דודך מדוד, היפה בנשים, מה דודך מדוד, שככה השבעתנו?") – את הרי היפה בנשים, את יכולה להיות כאן בארמון, להשיג כל גבר שאת רוצה, מה כל כך מיוחד בגבר הזה שאת משביעה אותנו למסור לו? שאינך רוצה לאבד אותו? והיא מספרת להם איזה בחור נפלא הוא, עד כמה הוא חשוב לה.

הדבר נוגע ללב חברותיה, אשר שואלות אותה איפה הלך דודך ונחפש אותו יחד איתך. והיא אומרת להם שקשר האהבה שלהם חזק מאוד, אפילו שהם רחוקים זה מזה.

ויתרה מזאת, למרות האהבה הרבה שלה, היא יודעת שהיא גם צריכה להמתין איתה, מה תעירו ומה תעוררו את האהבה, "עד שתחפץ" ולא לזרז אותה, והדבר מאוד קשה לשמור על איפוק, עד שתגיע העת.

בפרק השביעי ככל הנראה האהוב מתרצה לאחר ששומע על אהבתה, והוא קורא לה פעם נוספת "שובי שובי השולמית". והיא חולמת יחד איתו לחזור לשדות ולחדש את ימיהם כקדם, שם היא תישבע לו אמונים ותעניק לו את אהבתה.

בפרק האחרון עולה כי האהבה שלהם יציבה וחזקה, והיא נותרת נאמנת עבורו.

על פי אחד הפירושים של הפשט, האחים שלה מעוניינם לסחור בה – "אם חומה היא, נהנה עליה טירת כסף" – נצפה אותה בציפוי נוצץ ונשווק אותה, ונרוויח עליה. והיא אומרת להם שהם לא יקבעו לה, היא יודעת בדיוק מה היא רוצה. "אני חומה ושדי כמגדלות".

על פי פרשנות אחרת, מתקיים דיון האם הבחור גדלה ואהבתה אמיתית או משובת נערים. והיא מוכיחה שאהבתה אמיתית וחזקה, והיא בשלה.

או אז שלמה נתרצה לשחרר אותה, כי הוא מבין שניסיון הבריחה שלה אינו מלמד שהיא מנסה לבגוד במלך, אלא בסה"כ לממש את אהבתה.

בסוף הסיפור האהוב בא למלך ומבקש לפדות את הנערה על מנת שיוכל להתחתן איתה; אתה, שלמה, יש לך הרבה נשים. אני יש לי רק כרם אחד, אבל הוא כרמי שלי. הוא משלם ולוקח אותה. ואז מבקש ממנה הבחור שהיא תשמיע את קולה, שאותו כולם מחכים לשמוע, והיא אומרת לו שעל מנת לממש את אהבתם, עליהם לברוח למקום בו תהיה להם פרטיות ואז תשמיע את קולה, ואז יתאחדו ביניהם.

¿  ¿  ¿

הגיבורה העיקרית של הסיפור היא האישה, הנערה, וזאת למרות שיש כאן שחקנים נוספים] כמו הדוד, המלך, בנות ירושלים ועוד, האישה היא הדומיננטית באהבתה. מתוארים רבות היופי שלה, סבלה, ומעשיה. המלחמה על האהבה היא מלחמתה שלה, והיא זוכה בה בסופו של דבר.

יש גם תהליך של הבשלה, לא רק שהיא מבשילה בגיל וגדלה עם השנים, אלא גם האהבה מבשילה; והמידות של הבחורה, שלומדת לוותר על ה"אני" הרע שלה, אותו אני שאינו מתחשב בכך שהבחור הגיע מרחוק, אבל היא לומדת להשיל את ה"אני" מיד לאחר שמתמודדת עם האובדן.