נכנסתי הביתה בשקט, על קצות האצבעות, לאחר אימון ערב סוחט ומרענן, תחושת הקלה לאחר יום מפרך בסיומו של שבוע לא קל.
עברתי ליד חדרה של בתי וראיתי שהיא עדיין ערה, משחקת בפלפון שלה.
חייכתי לעצמי... המטפלת שלה כבר נרדמה זה מכבר, והיא עדיין משחקת לה... אבל לא החמרתי איתה, הרי חלפו כמה ימים טובים מאז ראיתי אותה לאחרונה.
"מיטלי, את עדיין ערה? בשעה כזאת??" חצי נוזף חצי מחייך
"אבא!!", היא קפצה אלי וחיבקה חיבוק אוהב, בשביל החיבוקים האלה, אני מוכן לסלוח לה על השעה המאוחרת...
"מה את עושה בשעה כל כך מאוחרת, שובבה שלי?" שאלתי את בתי.
"משחקת אבא... לא יכולתי להירדם... חיכיתי לך", השיבה בקול מתפנק.
"איזה משחק זה?" שאלתי.
"שרברב", השיבה.
"שרברב? מה לך ולאינסטלציה?"
"חחח אבא... זה שם המשחק!"
"ומה עושים במשחק הזה?"
"תראה - יש לך כאן ברז למעלה. ברגע שתסובב את הברז, יתחילו לזרום מים. ויש לך ביוב למטה, פתח יציאה. ובדרך יש לך כל מיני צינורות. חלק מהצינורות - ישרים. וחלקם עקומים. אתה לא יכול להזיז את הצינורות, אולם אתה יכול לסובב אותם. התפקיד שלך הוא ליצור קו אחד רציף, מהברז ועד לפתח היציאה. אם הצלחת, המים יעברו מהברז עד הסוף, וכך עברת שלב".
"אה, נראה פשוט, לא?"
"זה נראה פשוט בהתחלה, אולם לאט לאט זה הופך ונהיה יותר ויותר קשה".
"הכיצד?"
בהתחלה, די במעט סיבובים ואתה יוצר קו ניקוז. אולם ככל שאתה עולה ברמה, הקו נהיה יותר מורכב. אתה חושב שאתה מתקרב ליעד שלך, אולם זה לא זה, ואז אתה מבין שאתה צריך לסובב שוב את הצינור, להתרחק מהיעד שלך, כל זאת על מנת לעשות סיבוב גדול, שיאפשר לך שוב להתקרב ליעד מהזווית הנכונה".
"אהה. עכשיו הבנתי" אמרתי בקול מהורהר.
"מה הבנת, אבא?", שאלה.
"זה מזכיר לי קצת את החיים. יש לך התחלה, יש סוף, לעתים ידוע ולעתים לא ידוע, ויש הדרך. לעתים הדרך קלה, לעתים קשה, לעתים ברורה, ולעתים מורכבת. וצריך להתקרב, ולהתרחק מהיעד שלך, עד שאתה מגיע, או... לא מגיע".
"אחלה אבא, גם משחק וגם תובנות"...
"תודה שלימדת אותי על המשחק! לילה טוב מתוקה" עוד חיבוק ארוך ארוך ומלא אהבה, נשיקת לילה טוב, ועוד נשיקה, ועוד חיבוק... היא נשכבה מחדש במיטתה. כיסיתי אותה, ויצאתי מחדרה. עוד מבט קליל על מפתן הדלת, לפני שפניתי להיכנס לחדרי, לתפוס כמה שעות שינה. לא ידעתי באותו הרגע, כי יחלפו להם ימים ארוכים עד שאראה אותה שוב, בטוחה ומוגנת.
לא הספקתי לחלוץ את נעליי והינה שוב אותו זמזום מעצבן מהפלפון האדום - הודעה ממחלקת המבצעים: "צור איתנו קשר בדחיפות!".
כמעט ונשתרבבה לה קללה עסיסית מפי... מה הם רוצים עכשיו? רק היום חזרתי מפעולה ממושכת וכבר עתה הם יוצרים קשר? אפילו לילה של שקט לא יתנו לי? אבל.... תפקיד זה תפקיד, ואין מנוס, הרפיתי בצער רב את אצבעותיי משרוכי הנעלים, והדלקתי את המחשב הנייד. דקתיים עד שהוא עלה, חיבור לרשת, ואני כבר מול קצינת המבצעים.
"ערב טוב, ש'", בירכה אותי.
"ערב טוב! אני מקווה שיש לכם סיבה מאוד טובה ליצור איתי קשר בדיוק לפני שאני משכיב קצת את הגב העייף שלי!".
"אני מתנצלת מאוד על התזמון הגרוע, אולם לא היתה לי ברירה", אמרה קצינת המבצעים, ואני ידעתי שהיא צודקת - אם היא יצרה קשר, כנראה שבאמת אין לה ברירה.
"המקרה די דחוף ודורש סוכן מיומן, ואתה היחיד הזמין, לצערי".
"במה מדובר?" נדרכתי.
"המדובר באחותו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט יהושע שמחוני"
"מה איתה?"
"יש לנו מידע מהימן, כי חייה נמצאים בסכנה".
"על מה ולמה?"
"השופט שמחוני מונה בימים אלה לשבת במשפט הפלילי של חבורת האופנוענים"
"את מתכוונת למשפט על סדרת הרציחות שאירעו בשנה שעברה בירושלים?"
"כן. סדרה של רציחות, שנעשו בדיוק בצורה דומה - אופנוען עובר באיזורים הומי אדם, מאתר את הקורבן שלו, ירייה מדוייקת והימלטות על האופנוע".
"או קיי.."
"כן, המקרה הזה לא היה כל כך פשוט, אולם המשטרה גייסה את המוחות הטובים ביותר שלה על מנת לפצח את הפרשה. ולאחר חודשים ארוכים של חיפושים אינטנסיביים, היא תפסה אחד מהאופנוענים, והוא הוביל אותה לעוד שלושה אחרים. המשפט מתחיל בעוד שבוע בפני השופט שמחוני".
"ואיך זה קשור לאחותו?"
"מצב הראיות בתיק הזה מאוד בעייתי לרעת המשטרה. הראיות מאוד קלושות ולמעט הודאתו של אחד מהאופנוענים, אין למעשה למשטרה מאומה".
"ואז?"
"הכרעת הדין תלויה מאוד בשופט, במידת האמון שלו לעדויות השונות. הוא קיבל איומים סמויים על חייו ועל חיי אחותו, כי רע ומר יהיה סופם אם הוא יחליט להיות אמיץ מדי".
"הבנתי".
"כן, אבל השופט שמחוני הוא שופט מאוד אמיץ, והוא לא נרתע מהמסרים שהוא קיבל. הכפלנו את השמירה עליו, והמשפט יתנהל במהירות, על מנת למזער את הסיכונים על חייו. אבל לגבי אחותו המצב יותר עדין. היא בחורה בת 28, רווקה, ואנו חוששים כי ינסו לחטוף אותה בשעות הקרובות, על מנת לסחוט את השופט. ולכן אנו זקוקים לך. קח גם בחשבון, כי ככל הנראה חבורת האופנוענים גדולה יוותר מאשר הארבעה שנתפסו, ולכן המצב עדין מאוד".
"הבנתי את התמונה. מה עלי לעשות?"
"המשימה היא די פשוטה".
"ק'!" גערתי בה - "הרי את יודעת שאין דבר כזה - - - משימה פשוטה!"
"נכון, אבל בכל מקרה 'על הנייר' היא פשוטה: אתה צריך לנסוע עכשיו לביתה של האחות. שמה מיטל שמחוני. היא מתגוררת ברחוב יהואש 8 במושבה הגרמנית בירושלים. משם עליך לקחת אותה לבית מוגן שנמצא ביישוב נס הרים. מדובר בנסיעה קצרה יחסית, אולם כפי שאמרתי לך, הדבר צריך להיעשות במהירות. לאחר שתביא אותה לבית המוגן סיימת את תפקידך, הכוח במקום יקלוט אותה ויתן מעטפת הגנה מסודרת, ואתה - תצא לחופשה של שבוע".
"האם היא יודעת שאני בדרך אליה?"
"אנחנו נודיע לה כעת".
"אוקיי, יצאתי"
"בהצלחה ש'!! ותיזהר, החבורה הזאת מסוכנת ביותר!!" קראה ק' לתוך המרחב הקיברנטי אולם אני לא שמעתי, הייתי כבר בדרכי החוצה. כמו במשימות קודמות, אפילו פתק לא הספקתי להשאיר למיטל שלי, ולא למטפלת. במצב רגיל הייתי שולח לה מסרון קצר, אולם הפעם קיוויתי שאספיק להגיע הביתה תוך שעה-שעתיים לתפוס כמה שעות שינה.
הריינג' רובר איווק שהחניתי לפני דקות ספורות, כבר חיכתה לי וקיבלה את פני בשמחה. רק לפני ימים אחדים קיבלתי אותה, לאחר שהרכב הקודם שלי הושבת במשימה קודמת, וכבר הספקתי להתאהב ברכב הזה.
סובבתי את הסוויץ והמנוע התעורר לחיים בקול נהמה שקטה. לחיצה קלה על דוושת הגז, והוא זינק לדרכו.
הכנסתי את הנתונים לג'י פי אס המשוכלל - נקודת מוצא - יהואש 8 ירושלים. נקודת יעד - נס הרים. "מחשב מסלול" הוא הבהב כמה שניות, והמפה עלתה על הצג. גלגלתי במהירות את המסך עד לתחתית ההסבר.
על המפה מדובר במרחק של 23 ק"מ בלבד מירושלים ועד לנס הרים - כרבע שעה נסיעה בשעה כזאת. האם סוף סוף תהיה לי משימה קלה? שאלתי את עצמי, כאשר הרכב גמא בקלות את העליות בואך ירושליימה, באוויר ההרים הצלול והשקט - השקט שלפני הסערה.
