פרשת "זכור" אותה נקרא השבת מיועדת למחיית זכר עמלק. ודרשו דורשי רשומות, כי "עמלק" בגימ' "ספק". "אשר קרך בדרך" משמע – אשר קרר את ליבך מהאמונה והכניס בך ספקות. והעניין צריך בירור. מה כל כך גרוע בו, בספק? הרי לכאורה בספק יש צדדים טובים: אדם הבטוח בעצמו יותר מדי, ללא ספק יטעה. ביטחון עצמי כזה נתפס לעתים כטפשות. האדם הבודק את עצמו, פעם שניה ושלישית, הוא האדם הזהיר, והזהירות הינה אחת ממעלות הקדושה. זאת ועוד, בטחון עצמי מופרז נובע לעתים מגאווה, שאף היא מעלה גרועה ביותר. אם כך, חוזרת ועולה השאלה – מה כל כך רע בספק?
נראה כי הספק הוא התוצאה של חטא עץ הדעת. הנחש – היצר הרע, הכניס ספקות בלב האישה; ומאז אכלו מעץ הדעת, בכל עניין יש טוב ורע גם יחד. כמעט ואין טוב מוחלט או רע מוחלט. לכל יש צדדים חיוביים ושליליים. נרצה, נוכל לתמוך ולהצדיק כמעט כל פשע; נרצה, נוכל לפסול ולשלול כמעט כל מעשה טוב. הכל ניתן להצדיק, וחל בלבול עצום: האם באמת אנו עושים טוב, שמא גורמים רע?
ספקות אלה הינם המעצור הגדול ביותר בדרכו של אדם. אדם יוצא לדרך מסוימת, ומבקש להגיע לתוצאה מסוימת, אולם הספק מכרסם בו. מחד, הוא מוצא בדרך זו הרבה צידוקים, והרבה שיקולים טובים. מאידך, יש לו ספקות שמא לא יצליח, שמא ייגרם רע. הספק הזה משתק אותו. במקום שיוכל לשים את כולו ומרצו בהצלחת דרכו, הוא נאלץ להתמודד עם פחדים פנימיים העוצרים אותו מלהגיע למטרה, ובכך יש מעין נבואה המגשימה את עצמה.
לעתים אדם מצוי בתהליך מסוים והוא מסופק האם הוא מעוניין בו. הוא נמצא במקום עבודה מסוים, במערכת יחסים מסוימת, וממשיך בה מכוח האנרציה, או כי הוא חושש משינויים; כך הוא מוצא לו נימוקים לכאן (להמשיך) ולכאן (לעזוב). יש לי חבר שסיגל את דרכי המקצועית, חלק באקדמיה וחלק בעבודה כעורך דין. לאחר כתיבת דברים אלה פגשתי אותו בהשתלמות, והוא פרס את ספקותיו – האם להתמקד בעריכת דין? האם לוותר ולהתמקד באקדמיה? האם להמשיך בשילוב שני העולמות? הוא מרגיש כי אילו היה מתמקד בתחום אחד, מצליח בו יותר; מאידך, קשה לו לוותר על היתרונות שבתחום שעליו יוותר... הספק הזה גורם לו להיות מאוכזב, בהרגשה שהוא מפסיד. מה יעשה?
יש כאלה המצדדים בגישה, שכל עוד קיים ספק, אין טעם להחליט, ומוטב לדחות את ההחלטה. עם זאת, גם החלטה כזאת, שלא להחליט עכשיו, הינה החלטה. ויש כאלה המצדדים בגישה שמוטב להחליט, אפילו אם יתברר בדיעבד כי ההחלטה מוטעית. ונאמר: "עשה לך רב והסתלק מן הספק".
על כך ראיתי את הדברים הבאים: "כאשר יש לך ספק, אין ספק יותר, זה סימן עבורך שאינך רוצה. כאשר אתה בספק, במקום להיכנס לכישלון צפוי, צא מזה. זו תהיה תמיד האמת, כי אתה לא באמת רוצה. ספק תמיד יכשיל אותך. ספק הוא סדק שעתיד להפוך לשבר, ושבר תמיד פורץ את הסכר. הדבק שיכול לאחות ספק, זו ודאות ביכולת ההצלחה שלך, ודאות באור, ודאות ביכולת שלך בכל מצב ובכל דבר. כי האור נמצא בכל מקום, תמיד, האור כאן לשירותך. ספק זה החושך בקצה האור, ספק זה שטן, מחשבה שלילית אשר מובילה לכישלון ודאי. ספק, כמו חושך, הם רק במחשבה שלך, הם לא קיימים באמת. המגבלות שלך לא מאפשרות לך לראות מספיק אור, אולם האור שם. כי אור קטן גובר על חושך גדול, ומחשבה חיובית הופכת כל בעיה לחויה". (דני לוסקי)
זוהי מלחמת עמלק: אמונה וביטחון. כי אין יאוש בעולם כלל. משה רבינו, בעל ספירת ה-נצח, רועה האמונה, הרים את ידיו לשמים, ובני ישראל התחזקו באמונה – וניצחו את עמלק. ואת זה עלינו לזכור, כי אין דבר העומד בפני הרצון, וניתן להגיע לכל דבר, באמצעות התמדה ואמונה ביכולות שלנו להצליח.
