החלטות "קלות" והחלטות "קשות"

יש בחיים החלטות *קלות* ויש החלטות *קשות*.

החלטות קלות: החלטות בהן הלב [הרגש, הרצון] הולך יחד עם המוח [השכל, ההיגיון] - במקרה כזה, גם אם יש כמה אופציות, מבחינתנו הבחירה קלה. המקרים הקשים הם כאשר הלב רוצה משהו אחד, אבל ההיגיון מורה אחרת.

מה עושים?? יש כעיקרון 3 אופציות:

אופציה ראשונה: או שהלב *ישכנע* את השכל, כי דרכו היא הנכונה, או שהשכל ישכנע את הלב. זו כמובן האופציה הטובה ביותר, שאם הצליחה, ההחלטה הופכת להיות החלטה קלה..

אופציה שניה: למצוא דרך ביניים, שגם הלב וגם השכל יוכלו לחיות איתה. הבעיה היא שזו פשרה: מלשון *פושר*, פארווה כזה.. שני הצדדים יצאו עם חצי תאוותם בידם - כאן יהיה צורך לעבוד על *לראות את חצי הכוס המלאה*.

אופציה שלישית: אחד מהם יגבר באופן אגרסיבי על השני, שחייב להתכופף מפני הראשון. הלב ינטרל את השכל וילך עד הסוף, או שהשכל ינטרל את הלב ויתעלם מרצונותיו. זו אופציה המתאימה לאנשים המסוגלים להתמודד עם תוצאותיה, שהיא למעשה ויתור מוחלט על אחת משתי הדרכים.

כיצד אתם מתמודדים עם מצבים כאלה?

מבחן האהבה: פרק שישי: להקשיב ללב

מבחן האהבה - סיפור אינטראקטיבי בהמשכים מאת דר. שי שגב

הפרק השישי: להקשיב ללב

כן, חברים, הפחד משינוי... הוא משתק. יסמין מודעת לכך היטב. ההחלטה שלה משפיעה רבות על אביה. היא אינה יכולה לדרוש מאביה להתחשב בה, מבלי שהיא עצמה תתחשב באביה ובסיכון הגדול שהיא מעמידה אותו. 

היא נזכרה בדבריו של אברהם אבינו בעת המלחמה. אברהם אבינו נרתם להציל את לוט, והשתתף במלחמה. לאחר שניצח במלחמה, והגיע אליו מלך סדום וביקש ממנו: "תן לי הנפש, והרכוש קח לך". באותה תקופה, מי שהיה מנצח במלחמה, היה לוקח גם את הנפש (שבויים) וגם את הרכוש (ביזה). ומלך סדום ביקש לקבל חזרה את אנשיו. אילו היה אברהם נעתר לבקשתו, היה עושה בכך דבר עצום, מעשה חסר תקדים בהלכות המלחמה של אותה תקופה. אולם אברהם עשה מעשה הרבה יותר אצילי - הוא נשבע לו שלא יקח ממנו אפילו שרוך נעל! אברהם לא יצא למלחמה לצורך נטילת שלל, אלא לצורך הצלת לוט. ועל כן עמד על כך שהוא לא רוצה מאומה. אין ספק שזה מעשה אצילי ביותר וחסר תקדים: "אם-מחוט ועד שרוך-נעל, ואם-אקח מכל-אשר-לך; ולא תאמר, אני העשרתי את-אברם" (בראשית יד כג).

אולם, בה בעת, אברהם המשיך ואמר: "בלעדיי, רק אשר אכלו הנערים, וחלק האנשים, אשר הלכו איתי:  ענר אשכול וממרא, הם יקחו חלקם."

וכך אמר אברהם: "הנערים שיצאו איתי למלחמה, אני לא צדיק על חשבונם. אני לא יכול לדרוש מהם סטנדרטים כאלה של מוסר. ועל כן, הם יקחו את החלק שלהם בצורה מלאה". וזה דבר עצום - שכן פעמים רבות, מי שמחליט להיות צדיק, רוצה שכולם יהיו צדיקים ברמה שלו, אולם הוא חייב לדעת, כי לא כולם בשלים ומתאימים לכך, ולא כופים אדם להיות צדיק. כך זוכרת יסמין, שמהסיפור הזה למדנו שני דברים - ראשית, שאברהם היה צדיק אמיתי, ושנית שהוא לא כפה על אחרים את רמת הצדיקות שלו. 

"כן, אמרה יסמין לעצמה, אני דורשת מאבא שלי שיתחשב בי... אבל גם אני צריכה להבין אותו, אני לא יכולה לדרוש רק את טובתי, ולהתעלם מטובתו, מטובת המשפחה..." המצב הזה החליש אותה מאוד והוביל אותה לקיפאון. "אילו הדבר היה תלוי רק בי, מילא, אבל השינוי הזה משפיע על אחרים... עכשיו אני מבינה מה תושיהו אמר לי..."

יסמין חזרה לחדרה. בדרך היא עברה אצל מנהלת לשכתה ובקשה ממנה לבטל את כל הפגישות שנקבעו לה לאותו הבוקר. יסמין רצתה להיות לבד עם עצמה, לחשוב. למצוא מוצא. היא חייבת להזיז את העגלה. היא נזכרה בשיעור ששמעה לפני מספר שנים על "סוד התנועה", על השיר "אם כבר לבד" - היא מרגישה עכשיו בודדה מאין כמוה. החבר הוירטואלי שלה נמצא אי שם, לא בטוח אם הוא יבוא שוב, ומתי הוא יבוא, והיא בדילמה שלה. היא מרגישה ממש בתוך ניסיון, והיא לא יודעת מה לעשות. היא מרגישה שאף אחד לא מסוגל להבין את מצבה, מה עובר עליה. וזה מוביל אותה לקיפאון, היא מרגישה שהיא עלולה להשתגע. "אני חייבת לעשות משהו" אמרה לעצמה. "חייבת לצאת מהקיפאון הזה, להתחיל לזוז".

"להתראות יסמין", אמרה לה מנהל הלשכה, "רק אל תשכחי שבשעה 14:00 את צריכה להיות שופטת בתחרות "כוכב נולד". 

יסמין נכנסה לחדרה, טרקה את הדלת והרגישה שהיא מתפוצצת. שחררה צעקה אמיתית, מקירבה, מבטנה, מנשמתה "אוווווו", ואח"כ עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת,.... עד שגרונה ניחר והיא הרגישה שהבועה הגדולה שיש לה שם בבטן, הצטמקה לה קצת. נשכבה על המיטה ובהתה בתקרה. 

חלפו כמה דקות, ולפתע..... "בום", אבן חדרה לחדרה ונחתה על מיטתה. יסמין קפצה כנשוכת נחש ומיהרה לפתוח את ההודעה:

שלום לך יסמין! מזמן לא דיברנו

אנו בירושלים, זה עתה נחתנו

ומיד מיהרתי לשלוח לך ד"ש

ולשאול, מה איתך חדש

ובליבי טרם פסקה התקווה

שאי פעם אקבל ממך תשובה

בפעם הראשונה מאז שהתחילה לקבל מסרים כאלה, דרך החלון, יסמין החליטה שהיא רוצה לכתוב משהו לבחור הזה בחזרה, מיהרה, לקחה את הקסת, הפכה את הקלף, טבלה את הציפורן בדיו, וחרזה אף היא כמה שורות:

מי אתה, מחזר אלמוני

ולמה אינך דופק על דלתי?

שולח לי מסרים מהחלון

מסתתר לי כמאחרי וילון?

לקחה את האבן, עטפה אותה עם הקלף, קשרה עם החוט, והשליכה החוצה. נשכבה שוב על מיטתה, וחיכתה. לאחר כמה דקות.... הופ - תשובה.

מה אומר, "אהבתי"!

את דברייך, בשקיקה קראתי...

ולוואי והיה בי העוז,

לעשות משהו, ולא רק לחרוז!

אבל אני נער פשוט וביישן,

ולכן מסתתר מאחרי מסך עשן...

והלוואי ואותך יכולתי לאהוב,

לא רק מרחוק, אלא גם מקרוב...

הנסיכה הפכה את הדף, והתחילה רושמת, הפעם ללא חרוזים: "שמע נא בחור יקר, שאלה לי אליך. ישנם שני עקרונות שאני מתלבטת ביניהם. אולי תוכל לעזור. לי. מחד גיסא, אומרים שעל מנת להצליח צריך לדמיין את הדבר, להחליט לעשות ולעשות. מאידך גיסא, אומרים שהכל בידי שמיים - האדם מתכנן והאלוקים צוחק. אז מה נכון? ואיך צריך לנהוג?" סיימה לכתוב וזרקה את האבן באוויר.

הפעם הנסיכה עמדה ליד החלון והביטה. היא רצתה לראות מי מרים את האבן. עמדה חמש, עשר, עשרים דקות - ללא תזוזה. הנסיכה הבינה - הבחור לא רוצה להראות את עצמו. היא חזרה למיטתה. לאחר חמש דקות התעופפה אבן מבעד חלונה. 

"נסיכה יקרה, שניהם צודקים. כאשר אנחנו רוצים להצליח, אנחנו חייבים קודם כל לקבל החלטה. להיות שלמים איתה במאת האחוזים. ולאחר שאנו שלמים איתה, להיות בטוחים במאת האחוזים שאנחנו יכולים להצליח, לסמן את המטרה וללכת אליה. אסור להיכנס וליפול לספקות. הספקות אוכלים את האדם מבפנים. הם מחלישים אותו. הם מאטים את מרוצתו, והם יכשילו אותו. על מנת להצליח, חובה להתמקד בדבר, להאמין בו, וללכת איתו עד הסוף. אין דרך אחרת. אבל, נסיכה יקרה, אם בדיעבד, מתברר כי מה שרצית לא הצליח, אל תאכלי את הלב, כנראה מהשמים סגרו לך דלת אחת, ויפתחו לך דלת אחרת - הכל לטובה. אולם זה רק בדיעבד".

הנסיכה קראה את הדברים, פעם אחת, פעם שניה, וישבה וכתבה לו תשובה. "אם כך, ואתה כל כך אוהב אותי, כדבריך, מדוע אתה נשאר מחוץ לתמונה? מדוע אתה לא נלחם? אולי אתה לא בטוח באהבתך?". השליכה את האבן וציפתה בקוצר רוח לתשובה, שלא איחרה לבוא: "אני אתן את חיי בעבור אהבתך, נסיכתי... אולם לצערי אני אדם פשוט, על פי החוק, אני לא יכול להתחתן איתך; הלוואי ויכולתי לעשות משהו, אבל ידיי כבולות. כל שאוכל לעשות הוא להביע את אהבתי, וזאת אני עושה".

הנסיכה קראה את הדברים שוב, ושוב ושוב. ואז נשמעה דפיקה בדלת. "הנסיכה יסמין? מקדמות כוכב נולד מתחילות, מחכים לך". יסמין עזבה באי חשק את חדרה, לא לפני שנופפה מבעד לחלון לשלום, ומיהרה לתחרות. היא שמעה כמה "כוכבים", שהיה ברור שהם לא כל כך מודעים לחוסר הכישרון שלהם, איזה כוכב ואיזה נולד.... ואז עלתה לבמה בחורה צעירה, לא מקומית, שער קצר, שנראה כמו קוצים של קיפוד, בצבע לבן, ולבוש מיוחד שיסמין לא ראתה כמוהו.  

"איך קוראים לך, בחורה יפה?" שאלה יסמין.

"רוקסט" - השיבה הנערה.

"ומה תשירי לנו?" 

"שיר שחיברתי לפני זמן מה, לפני שנטלתי את מקל הנדודים. ברשותך אני אשיר אותו באנגלית - אנגלית היא השפה שבה מדברים מאיפה שבאתי, ואח"כ אתרגם לך". 

"זה בסדר, אני מבינה אנגלית" אמרה יסמין", "אשמח לשמוע"

רוקסט התחילה לפרוט על הגיטרה.. "השיר נקרא "listen to your heart"

listen to your heart

when he's calling for you

listen to your heart

there's nothing else you can do

I don't know where you're going

and I don't know why

but listen to your heart

before you tell him goodbye

יסמין הקשיבה לשיר, מהופנטת. "מה התכוונת לומר בשיר הזה, רוקסט?"

"התכוונתי לומר, שאת צריכה להקשיב ללב שלך, יסמין. בסופו של דבר, הלב שלך, הוא שיכתיב לך את התוצאות. הראש יכול לומר הרבה, והוא יכול לכפות עלייך, אולם לא לאורך זמן. בסופו של דבר הלב הוא שיוביל. בין אם זה לעשות מעשה ובין אם זה להימנע ממעשה - הלב ינצח".

"מה זה להקשיב ללב? איך מקשיבים ללב?"

"השאלה היא, מה את רוצה, יסמין? להקשיב ללב זה לשאול את עצמך, מה את רוצה באמת? אילו הייתי מבטיחה לך, שמה שאת רוצה יתקיים, ותצליחי, מה היית מבקשת? - זה נקרא להקשיב ללב. והלב מנצח בסופו של דבר, כי אין דבר העומד בפני הרצון. אז אם את לא מצליחה לשכנע את הלב שלך לנהוג אחרת, את צריכה להקשיב לו. הינה, תראי אותי, בחורה צעירה, הלב שלי צעק לחופש, למרחבים, לצאת להתאוורר, חיכיתי, חיכיתי וחיכיתי, אבל באיזה שלב זה היה חזק ממני, לקחתי את הגיטרה והתחלתי לשוטט בעולם".

"ואו, רוקסט, את מדהימה... מה הלב שלי אומר לי? מה הייתי רוצה באמת...."

יסמין שקעה בהרהורים, ולאחר כמה דקות שאלה את רוקסט: "תגידי, רוקסט, גם במקום שלכם, שם מעבר לים, הגברים כאלה אנמיים? הם רק אומרים שהם אוהבים, והאישה צריכה למצוא את המוצא?"

"יסמין....., נגעת בנקודה כואבת... ולצערי זה הולך להיות הרבה יותר גרוע בעוד אלפיים שנה... דעי לך, שאם יש גבר שאמר שהוא אוהב אותך, זה כבר משהו, כי אצלנו אפילו את זה קשה להם לומר... כן, גברים הם כמו ילדים קטנים, יודעים לשחק בחרב ולרכב על סוסים, אבל מי שמניע את העולם הן אנחנו, הנשים, את לא יודעת את זה? אולי כדאי שתקראי את הספר של דליה ארזי, על סוד הכוח הנשי..."

"כן, כן, אני מתחילה להבין את זה.... תודה לך רוקסט, כמובן שאת נכנסת לנבחרת כוכב נולד!"

יסמין קמה מכסאה ופסעה במהירות לכיוון לשכתו של אביה, המלך, נקשה קלות על הדלת, ונכנסה.

"שלום אבא, מה שלומך?"

"מצויין בתי, מרגיש נהדר, ומה בפיך?"

"אבא, היקר, אתה יושב, נכון?

"מה קרה יסמין? אל תדאיגי אותי!"

"ראה אבא, אני חשבתי המון בנושא הזה שדיברנו. אני מבינה הכל, אתה צודק, זה לא פשוט להחליף את החוק. מצד שני, אני לא אוהבת אף אחד מהנסיכים שאתה היצעת לי. ואני לא מוכנה להתחתן נישואים של פשרה. זו לא אני, עדיף לי למות מאשר לחיות חיים סינתטיים.

אבא .... החלטתי...

אני מוותרת על הנסיכות. אני רוצה לחיות חיים פשוטים. חיים משוחררים. יכול להיות שכל בחורה בממלכה תרצה להיות נסיכה. אבל עלי זה מכביד. זה כמו כלוב של זהב. גם כלוב של זהב הוא כלוב. 

אבא...

אם אתה אוהב, אותי, שחרר אותי!"

המלך הביט בה, נדהם... "מה??? לשחרר אותך? אי אפשר לשחרר אותך! את הבת שלי, ואת ההמשכיות שלי, ואני לא מוכן בשום פנים ואופן לשחרר אותך! דברי הבל תדברי נערה? הנשתבשה עלייך דעתך??"

"אבא... זה לא יעזור. אני רוצה להשתחרר. רוצה להתחתן עם מי שאוהב. רוצה לחיות עם אדם שיהיה לי כיף להעניק לו. ואם זה אומר, שבעבור אהבתי, אצטרך לוותר על הכבוד, אני עושה זאת ברצון. וזה סופי."

"בתי! חשבי על זה שוב! מה שאת עושה הוא חסר תקדים! אם את עומדת על כך, אני אסלק אותך מהארמון!"

"אם זה גזר הדין, אקבל אותו בהכנעה"

המלך צרח.... "אווףףףף איתך! אימא שלך אמרה לי... הזהירה אותי!! שאיתך תהיינה בעיות. והיא צדקה! יסמין!!! אני נותן לך 7 ימים לשנות את דעתך, אחרת אני אסלק אותך מהארמון".

"אבא...."

"תודה לך, יסמין!"

האם יסמין עושה את המעשה הנכון? האם נכון לוותר על הכל? האם לא מוטב להישאר כנסיכה ולנסות לשנות את המצב מבפנים?

מבחן האהבה: פרק חמישי: הפחד משינוי

פרק חמישי: הפחד משינוי

חלפו ימים ארוכים, בהם המלך נכנס בעובי הקורה, והפגיש את יסמין כמעט עם כל נסיך בממלכה, והיו לא מעט כאלה, אך ללא הועיל. יסמין כבר היתה על סף ייאוש, והחליטה שהיא חייבת לעשות מעשה. אולם בטרם תפעל באופן נמהר, בקשה היא פגישה דחופה עם תושיהו, היועץ הבכיר של המלך.

"את מבינה שאני מחוייב בחובת נאמנות למלך, נכון יסמין?” שאל תושיהו. “בוודאי" השיבה יסמין. “אין לי כוונה לעשות משהו שיפגע באבי, חלילה, אני רק מבקשת להתייעץ". 

"בסדר, במה אוכל לעזור?”

"הבט", אמרה יסמין. "כפי שאתה יודע, חוק יסוד: המלוכה, קובע מי יכול להיות מלך, וכה לשונו: “יתמנה למלך על הממלכה, בנו הבכור של המלך, או כל בן אחר שהמלך ימצא לנכון למנותו. ואם למלך אין בנים, ימנה המלך גבר בגיל 20 שנה ומעלה, ממשפחת מלוכה מוכרת".האמן לי, תושיהו, ראיתי כבר עשרות גברים המתאימים להגדרה הזאת, אך לא מתאימים לי... אני לא מבינה, במלכה לא מתחשבים? אני, בת של מלך, צריכה לקבל על עצמי כל גבר שינחיתו עליי? זה לא מקובל!”

"אז מה היית רוצה, יסמין?” שאל תושיהו. “הייתי רוצה שהחוק הזה ישונה, ואפשר יהיה לבחור למועמד למלוכה, כל אחד שיעבור מבחנים שייקבעו על ידי ועדת החכמים, מבחנים שמלך חייב לעבור אותם. או, לחילופין, שהחוק ישונה כך שגם אני, ביתו של המלך, אוכל להיות מלכה, ולא רק גבר זר, ואז אני אבחר לי איזה בעל שאני ארצה. מה אתה אומר תושיהו? זה כל כך נורא? מה מפריע להם?”

"יסמין יקרה שלי... אני מבטיח לך שכל מה שאת אומרת כאן, יישאר בסוד. או קיי? עכשיו, את בחורה חכמה מאוד. את מבינה טוב מאוד במה זה כרוך, שינוי החוק הזה. ואם את לא מבינה, מיד אני אסביר לך. בואי תהיי גלויה איתי, על מנת שאוכל לעזור. למה את רוצה לעשות את כל המהפך הזה? מה מסתתר מאחרי המאבק שלך? “

"תראה, תושיהו. אני אספר לך, אבל אתה מבטיח לשמור את זה בסוד?”

“בוודאי, כך אמרתי"

"אז תראה תושיהו, זה נראה הזוי לגמרי, אבל זה המצב. התחלתי להתאהב באיזו דמות וירטואלית. זה התחיל לפני כמה שנים. הוא שולח לי מכתבים נסתרים, באבן דרך החלון... רומנטי כזה. לא ראיתי אותו מעולם, לא יודעת איך הוא נראה, ומה הכישורים שלו, אולם מן הדברים שהוא כותב לי גיליתי בחור מיוחד, עדין, שאני רוצה להכיר. יתכן ולאחר שאכיר אותו, הוא לא יהיה רלוונטי עבורי, אולם כל עוד הוא בתמונה, אני לא מסוגלת להכיר אך אחד אחר. הוא לא מגלה את עצמו, מכיוון שהוא יודע שאינו ראוי להיות מלך, והוא סבור שאני לא אוכל להתייחס אליו ולא אוכל לאהוב אותו, מכיוון שממילא לא יצא מאומה מהקשר שלנו.  אולם אם תהיה תחרות אובייקטיבית, שתיתן לו הזדמנות, אולי הוא כן יעשה את הצעד הזה וישתתף. ואז התמונה תהיה לי ברורה. לחילופין, אם אני אהיה המלכה, אוכל לבחור את בעלי כטעמי, וגם אז תיפתר הבעיה".

"תראי, יסמין, בכל הכבוד, אני מאוד מבין מה שאת אומרת. אבל זה לא נראה לך קצת מוזר (וכפי שאמרת - הזוי) לשנות חוקים בשביל סיפור כזה? הביני, את צריכה סיבה מאוד מאוד טובה לשנות חוק שקיים כבר 500 שנה ופועל כראוי. את מבינה מה עומד על הפרק? החוק הזה, הוא הוא שהעניק למשפחה של אביך את המלוכה מזה מאות בשנים. והוא מבטיח שגם הבן שלך ובניו, ונכדיו, ימשיכו את המסורת, והמלוכה תישאר במשפחה. כל שינוי כזה הוא פתח לסילוק אביך או זרעו, ממשפחת המלוכה. זה סיכון גבוה ביותר. אף אחד כיום לא מערער על החוק הזה, ולמרות שיש בישראל משפחות חזקות ביותר, בעלות ממון רב, הן אינן מעלות על דעתן לשנות אותו. אולם אם המלך ייזום שינוי כזה, הן עלולות ליצור לובי כזה או אחר ויסחטו את אביך, או יגרמו לסילוקו מהשלטון. וכל כך למה – בשביל לראות אם את אוהבת את הבחור האלמוני?”

תושיהו המשיך: “לא זו בלבד. את צריכה להבין, שבכל אדם באשר הוא, נטוע הפחד מפני שינויים. שינוי הוא הבלתי ידוע. אנשים מעדיפים את הידוע, אפילו אם הוא רע, מפני הבלתי ידוע. אנשים שונאים להפסיד. שונאים להסתכן. מוכנים לחיות עם הרע, ולהתלונן, גם אם מציעים להם הצעה מפתה, הם יעדיפו לדחות אותה מפני החשש שיהיה יותר גרוע. הביטי מסביבך, האנשים שאת מכירה – זו נשארת עם בעלה, למרות שהיא סובלת וקשה לה איתו, מכיוון שהיא חוששת שלא תמצא מישהו אחר, למרות שהיא אישה יפה ומושכת. וזה נשאר במקום העבודה שלו, וכל היום מקטר, למרות שיש לו פוטנציאל רב ויכול לפתוח עסק עצמאי ומצליח. והאיש ההוא, מעדיף לסבול כאבים עזים במקום ללכת לניתוח, מכיוון שהרופאים מעידים שיש סיכויים כאלה ואחרים שהניתוח ייכשל. ועוד ועוד ועוד".

"ולבסוף, יסמין יקרה, עלייך לדעת, כי מחמת הפחד הזה לשינוי, הרי שכל אדם שנמצא לידינו, ועובר שינוי בעצמו, הוא באופן אוטומטי מאיים עלינו. ומה זה אומר - שהוא הופך להיות מטרה למתקפות מצד הסביבה שלו. במיוחד במקרה שלך: את לא חיה במנותק מהעולם. מה שאת רוצה לעשות עלול להשפיע על גורמים רבים, ועל כן הם יילחמו בך. עלייך להיות מוכנה לכך! הם יחשפו את המניע שלך, הם יפעילו לחץ על אבא שלך, זה יהיה מכוער. צריך המון כוחות לעבור שינוי, וגם להוביל אותו ואז, אם תאמיני בעצמך, ותעשי זאת נכון, ולא תתייחסי לכל הפגיעות, ותהיי חזקה, אז אולי תוכלי לחצות זאת בשלום. זהו מבחן האהבה שלך יסמין - האם את אוהבת עד כדי כך שתהיי מוכנה להילחם את המלחמה הזאת, עבור מישהו שמעולם לא ראית, ואולי כלל לא קיים".

"אז מה אתה מציע? אני על סף ייאוש..."

מה הייתם מציעים ליסמין, אילו הייתם תשיהו? שתוותר על הניסיון לשנות את החוק? שתוותר על הסיכוי למצוא את אהבתה?

הדילמה: המעשה או התוצאה?

אחת הדילמות המעניינות והמדוברות ביותר בפילוסופיה, בכלל, והפילוסופיה של המשפט, בפרט, הינה מהו הקריטריון לשפוט את האדם - על פי מעשיו, או על פי תוצאות מעשיו (לעתים נלווית לכך שאלת הכוונה, אולם זו שאלה נוספת).

על מנת להסביר את הדילמה נדגים במספר דוגמאות:

1. משה נוסע במהירות מטורפת בשטח עירוני. משה כמעט פגע ביצחק. יצחק ניצל ברגע האחרון בזכות ערנותו של אברהם. נגרם נזק קל ליצחק, בא נאמר, 100 ש"ח. אולם אילו אברהם לא היה מציל אותו, היה נגרם נזק של 1000. מהו הסכום שראוי להשית על משה - האם 100, שהוא הנזק שנגרם ליצחק, או שמא 1000, שהוא הסיכון שנגרם כתוצאה מהתנהגותו? ברור כי פיצוי של 100, לא ירתיע את משה מלנהוג בצורה מסוכנת ויתכן שבפעם הבאה אכן יגרום נזק של 1000 ואולי אף יותר. השאלה היא מהו הקריטריון לשפוט את משה - לפי מעשיו (סיכון ל-1000) או תוצאות מעשיו (נזק של 100).

2. דוגמה נוספת: משה כרת חוזה עם יצחק. משה מפר את החוזה. עלול להיגרם ליצחק נזק של 1000. יצחק פועל על פי חובתו, ומקטין את נזקיו ל-100. יצחק תובע את משה בגין נזקיו. מהו סכום התביעה? 100, כפי נזקו, או 1000, כפי הנזק שהיה עלול להגרם לו? מחד, אין רצון לתת ליצחק להתעשר על חשבון משה. אולם מאידך, אם משה נהג בחוסר אכפתיות או אף בכוונה, מדוע לתת לו ליהנות ממאמציו של יצחק להקטין את נזקיו?

3. דוגמה שלישית הינה העיקרון המכונה בנזיקין "הגולגולת הדקה": משה נוסע ברכבו בצורה לא זהירה ופוגע ביהושע. יהושע סובל ממחלה נדירה ועל כן הפגיעה גרמה לו נזק חמור, הרבה יותר חמור מאשר היה נגרם להולך רגל "נורמלי". האם משה יצטרך לשלם פיצויים לפי האדם הנורמלי (קרי לפי התוצאות שהתנהגותו היתה גורמת לאדם הסביר) או לפי התוצאה - מה לעשות שמשה פגע דווקא באדם עם גולגולת דקה? הוא לא צריך לסבול בשל כך...

4. דוגמה אחרונה מהכיוון השני: בית הספר מקיף י"ח מחלק פרס לתלמיד המצטיין. לשלב הגמר עלו 2 תלמידים: ראובן ויעקב. ראובן נולד גאון, אולם הוא עצלן. מבלי שלמד מאומה, הגיע לציון 90. אילו היה מתאמץ טיפ טיפה, היה מקבל ציון 100+. לעומתו, הרמה האינטיליגנטית של יעקב נמוכה בהרבה. הוא השקיע כל השנה, קרע את עצמו ולאחר מאמצים אדירים הגיע לציון 70. למי נעניק את הפרס? למי שהביא תוצאה גבוהה יותר, או למי שהשקיע יותר?

כיצד בחר המשפט להתייחס לכך?

המשפט בחר להתייחס לסוגיה זו בצורה מעורבת. יש עניינים בהם הוא ילך לפי העיקרון התוצאתי ויש עניינים בהם ילך לפי חומרת ההתנהגות. כך, למשל, במשפט הפלילי קיימת עבירה של "ניסיון". למשל "ניסיון לרצח" - פלוני ניסה לבצע עבירה של רצח אולם לא הצליח. לפי מבחן התוצאה לא היינו צריכים להעמידו לדין כלל. אולם כאן בוחנים את המעשה (כמובן בצירוף לכוונה הפלילית שהיתה לו לבצע את הרצח).

לעומת זאת, במשפט האזרחי ובמיוחד בדיני הנזיקין, הדגש הוא על התוצאה, קרי מטרתם של דיני הנזיקין הוא להשיב את המצב לקדמותו, לתקן את התוצאה המזיקה וליצור מצב כאילו לא נגרם הנזק. יתרה מזאת, כאמור, יש חובה לניזק להקטין את הנזק.

כמו בכל מצב אחר של דילמה במשפט, הרי העולם לא בנוי משחור ולבן, ולעתים נוצרת בעיה שבה תכלית דיני הנזיקין אינה מספיקה - מכל מיני סיבות - ואז נשאלת השאלה האם לחייב את המזיק בפיצויים גבוהים יותר מהנזק שנגרם בפועל, מה שמכונה "פיצויים עונשיים". המושג פיצויים עונשיים מכיל סתירה פנימית - אם מדובר בפיצוי הוא לא יכול להיות עונשי, שהרי עונש הוא קנס. מכל מקום, לעתים בית המשפט יחייב את המזיק בפיצוי גבוה יותר. השאלה היא מתי ייעשה שימוש בסמכות זאת.

פסק דין שניתן לאחרונה: רע"א 9670/07 (מתאריך 6.7.09). לפסק הדין לחצו כאן

באותו המקרה לא מצויינים שמות הצדדים, בשל צנעת הפרט של הנפגעת. מדובר במקרה חמור של אדם (אמנם נורמטיבי בעבר), שכן וידיד של משפחה מסוימת, אשר ניצל את הקרבה על מנת לבצע מעשים מגונים בבת המשפחה שהיתה באותה תקופה ילדה בת 6. הלה הורשע וישב בבית הסוהר, והוטל עליו פיצוי בהליך הפלילי בסך של 5000 ש"ח. לאחר מכן הוגשה תביעת נזיקין על ידי הקטינה ועל ידי ההורים, בגין הנזקים שנגרמו להם.

על פי חוות הדעת שהוגשו מטעם ההורים, לילדה לא נגרם נזק נפשי עתידי. משכך סכום הפיצוי לא יכול היה להיות גבוה משמעותית. בית המשפט חייב את המעוול בפיצוי לילדה בסכום של 100,000 ש"ח ועוד פיצוי להורים בסכום של 46,410 ש"ח.

התיק הגיע לבית המשפט העליון בשתי סוגיות, שהאחת מהן הינה האם היה מקום להטיל על המעוול פיצוי עונשי מטעמים של הרתעה. בית המשפט העליון חזר על העיקרון לפיו רק במקרים נדירים ישולמו פיצויים עונשיים. בנוסף, במקרה זה הושת על המעוול עונש של פיצויים גם בהליך הפלילי - פיצויים כאלה יש להם אלמנט עונשי ועל כן במקרים כאלה רק במצבים נדירים שבנדירים יושתו גם פיצויים עונשיים נוספים. עוד יצויין כי בית המשפט השלום כבר כלל "אלמנטים עונשיים" בפיצוי שפסק, וזאת לאור העובדה כי מרבית הנזק הנטען לא הוכח.

בית המשפט התייחס לעובדה כי למרות שהמעשה חמור ביותר, המעוול הורשע בדין, שילם מחיר אישי כבד, יש בכלא, הביע חרטה על מעשהו, ואף שילם פיצוי גבוה שכלל מרכיבים עונשיים. מידת ההרתעה והגמול קבלה את שלה. ולכן בנסיבות העניין ולמרות חומרת המעשה לא היה מקום להטיל גם פיצויים עונשיים.

ראוי לציין גם את עמדת המיעוט השופט ריבלין, שמצא לנכון להמליץ להגדיל את הפיצויים לנערה לסך של 300,000 ש"ח במקום 100,000 ש"ח.

בשולי הפסק

1. פיצויים עונשיים מקובלים יותר בארה"ב. ככלל, פיצויים עונשיים יוטלו במקרים של ספק, למשל מקום בו בשל מעשיו של המעוול נגרם קושי להוכיח את גובה הנזק; או במקרים בהם הנזק שנגרם הוא נמוך אולם קיים צורך להרתיע את המעוול ויתר אלה שפועלים כמוהו - דוגמה קלאסית במקרים צרכניים, שבהם עוסק מרמה את לקוחותיו בסכומים קטנים והם לא תובעים. עד שמגיע אחד שמוכן להוציא את הכספים, ובית המשפט מכפיל את הפיצוי על מנת שהמעוול לא ייהנה מעוולתו - עדיף שכספי הגזל יהיו בידי הניזוק ולא בידי המעוול, וזאת כאמור למען יראו וייראו.

2. במקרים רבים בית המשפט פוסק פיצויים עונשיים גם אם הוא לא קורא להם כך, וזאת על דרך הערכה מוגדלת של הנזק שנגרם. למשל אם הנזק מוערך בטווחים של 100 עד 200, הוא יפסוק על דרך האומדנא 200. באופן זה הוא לא צריך להתמודד עם דילמת הפיצוי העונשי, ועדיין כולל מרכיב מסוים של עונש בתוך הפיצוי.