ביקורת ספרים עופרה לקס עתון בשבע

"בהחלט הפסדתי שעות שינה בלילה לטובתו"

ראיון לגיליון ראש השנה של גל גפן

המסר הוא לחיות את החיים ולדבוק במטרה - מתוך ראיון מיוחד לגיליון ראש השנה של "גל גפן"

האם יש בטחונות לאהבה?

בשעה טובה הורדתי לדפוס את ספרי החדש, "אהבה במבחן", ספר המשלב סיפור יחד עם תובנות בנושאים שונים הקשורים לאהבה, זוגיות, חינוך, בחירה חופשית, העצמה והתפתחות אישית.

אהבה היא נושא המערב פרדוקסים רבים, שחז"ל דנים בהם ארוכות, לא מעט בהקשרים של אהבת ה'. אחד הנושאים הרלוונטים לכך הינו מעמד הר סיני והקטע בו עם שלם זועק "נעשה ונשמע".

באחד מפרקי הספר שלי, הנסיכה בוחנת את רועה הצאן לפני שתחליט אם להינשא לו. הנסיכה רוצה להיות בטוחה שהוא בוחר בה כי הוא אוהב אותה בזכות עצמה. היא מבקשת לברר האם הרועה מבקש את ידה, רק על מנת להרוויח את כספה; או שמא האם הוא מעוניין שהיא תוליד לו צאצאים מלכותיים. היא גם רוצה להיות בטוחה שהוא ימשיך לאהוב אותה גם כאשר תזדקן. כיצד הוא יוכל להניח את דעתה? שאלות מסוג זה שואלים אנשים רבים הנכנסים לקשר זוגי.

מה יוכל רועה הצאן לומר לנסיכה על מנת להרגיע אותה? הרי כל בר דעת מבין, שנדיר כי אדם סביר יעלים עין מכל יתרונותיה; וברור הוא כי אדם ישר לא יוכל להבטיח כי מעתה ועד המוות הוא ימשיך לאהוב את רעייתו what so ever (כפי שאף היא לא תוכל להבטיח לו אותו דבר).

וכאן קיים מילכוד: אם הוא יאמר לה את האמת, היא לא תהיה מוכנה להתחתן איתו, שהרי היא לא מוכנה לקבל תשובה מסויגת. ואם הוא יאמר לה "אמן" על כל דרישה ויבטיח לה את הירח – אז היא צריכה להיזהר שמא הוא שרלטן... הוא שאמרנו – פרדוכס.

בנסיבות אלה מעניין לראות את השילוב המשולש בכל הנוגע לחתונת עם ישראל עם הקב"ה והתורה: 

ראשית, אמרו "נעשה ונשמע". ביטוי להתלהבות ילדותית משהו, פזיזותית, שאומרת: "אני כל כל אוהב, שאעשה הכל עבורך". אמנם נאיבי להתחייב כך, אולם זה ביטוייה של האהבה שחייבים להצהיר אותו מלכתחילה, אפילו אם לבסוף תהיינה מעידות.

שנית, בימי פורים שחזרו וקיבלו אותה ממקום שכלי ובחירתי. זהו המשל לאהבה המתפתחת עם השנים ולאחר כל העליות והמורדות, והיא חזקה בהרבה מהראשונה, מכיוון שהיא כבר עמדה במבחן הזמן. 

שלישית, במעמד הר סיני כפה עליהם הר כגיגית. שכן אהבה בפני עצמה אינה יכולה להתקיים, אם אין בצידה אלמנט של יראה. ולו יראה לאבד את האהבה עצמה.

השילוב של כל אלה יוצר את החיבור המושלם. ■

מבחן האהבה עונה שניה פרק שמיני: האמת

לשרשור הפרקים הקודמים של "מבחן האהבה" לחצו כאן

יסמין החישה את פעמיה לכיוון בית לחם. מרחוק כבר ראתה את הגגות ואת העשן שהיתמר מארובותיהם. ליבה של ימסין התמלא התרגשות. היא תשמח מאוד לפגוש את ישי הסוחר. היא הרי זוכרת אותו היטב מהתקופה בה היה מגיע לארמון, לשוחח עם אביה, המלך, על עסקאות מעניינות, והיה מספר לו על מקומות רחוקים ומרתקים. יסמין אפילו נזכרת בדוד, בנו הצעיר של ישי, שהיה מתלווה אליו, וממש מצפה כבר לפגישה איתם. היא יודעת שהם ידאגו לה היטב בתקופה קשה זו של חייה.

הזיכרונות של בית אבא העיבו קצת על תחושתה, ושוב חלפו בראשה מאורעות הימים האחרונים לפני שאביה, המלך, גירש אותה מהארמון. המחלוקת עם אביה נראית לה לעתים כה מטופשת וכה רחוקה. לעתים עוברת בה המחשבה לשוב הביתה, לאבא, ולעתים – שוב מחישה את פעמיה לכיוון החופש שלה והחיפוש אחרי אהבתה הנעלמת.

לפתע יסמין שמעה צלילים מוכרים. עד מהרה היא זיהתה את המלים, והתחילה לשיר אותם בשמחה:

"והאר עינינו, בתורתך

ודבק ליבנו – במצוותיך

ו---יחד לב-ב-נו, לאהבה וליראה את שמך

לא-א-א-א נבוש

ו-לא-א-א-א ניכלם

ו-לא ניכש-ל, לעולם ועד..."

[לביצוע - http://www.youtube.com/watch?v=5wK4tZ6OoX4]

יסמין נזכרת בצלילים האלה, והינה היא גם רואה מי מנגן אותם – הרי זהו "הרבי המרקד", הרב שלמה קרליבך. היא זכרה אותו מהופעות מקסימות ומחממות לב שנערכו בארמון, והינה היא רואה אותו יושב מתחת לעץ זית, פורט על הגיטרה, ומסביבו ישובים מספר חסידים, השרים בדבקות ובעיניים עצומות:

א-אשא   עיני....

א-א-ל   ה-הרים....

מ-אין, מ-אין, יבוא עזרי...

[לביצוע - http://www.youtube.com/watch?v=9uk2GLTZyg0 ]

יסמין הביטה בפניו של הרב קרליבך, פנים טובות, שיער וזקן, שחציים שחור וחציים מאפיר, והרגישה צורך להתקרב לחבורה הזאת, ולשאוף קצת רוחניות וחיזוק - - - ואולי הוא יוכל קצת להאיר לה דרך, שבה תוכל ליישב בדעתה את הדילמה הקשה בה היא מצויה.

הרב קרליבך ראה את יסמין, כמהססת האם לגשת אליו, אם לאו, ומהו המרחק הנכון לעמוד מהקבוצה המיוחדת הזאת, וסימן לה להתקרב. החברים פתחו את המעגל והזמינו אותה לשבת. "איך קוראים לך, עלמה?" שאל הרב קרליבך; והיא השיבה: "יסמין". "יסמין?" שאל, ומיד המשיך: "את יודעת כמה השם שלך מיוחד? את יודעת ששמך בגימטריא הוא 170? 10 פעמים 'טוב'? האותיות של שמך, מלמדות עלייך, שאת צנועה ונסתרת, אבל דעתנית, אם כי מנהלת את הויכוחים בנעימות... מין שילוב מעניין כזה של עדינות ונחישות גם יחד... ברוכה הבאה יסמין! שבי עימנו כאן!". יסמין אכן התיישבה והרגישה נינוחות מופלאה.

יסמין התענגה על השירים השמחים והמרגשים. הרב קרליבך לא שאל אותה מאומה, מי היא, מה היא עושה לבדה, וכו', אלא נתן לה למצוא את מקומה.

לאחר שעה קלה פתח הרב קרליבך לתלמידיו ואמר להם: "תלמידים חביבים, אני רוצה להקריא לכם קטע יפהפה של רבי נתן מברסלב. אתם יודעים צדיקים שלי, רבי נתן ממש התבטל בפני רבי נחמן. הוא ממש כתב את כל התורות שלו. ולאחר מכן המשיך והרחיב אותן. והדברים שלו כל כך עמוקים. איך זכה רבי נחמן שהיה לו תלמיד כזה, שבלעדיו, כל החכמה של רבי נחמן לא היתה מגיעה אלינו? אחח, איזו זכות..."

יסמין שמעה את דברי הרב על ההמשכיות, על קשר הדורות, שבין אבא לבן, בין מורה לתלמיד, וליבה נחמץ בקרבה. 

"אז בואו אקרא לכם קטע שבו רבי נתן מדבר על האמת".

 הרב קרליבך פרט על הגיטרה, והחל להקריא אט אט:

"בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ (בראשית א,א)

["כידוע, תלמידים חביבים, סופי תיבות של "ברא אלוקים את" – הן האותיות "אמת"] וכך אומר רבי נתן:

"אמת הוא עיקר קיום העולם, כמו שכתוב: בראשית ברא אלקים, סופי-תיבות "אמת" כמובא, כי חותמו של הקדוש-ברוך-הוא אמת. וצריכים שתאיר האמת, בכל חודש, ובכל יום ויום, ובכל שעה ושעה משתים עשרה שעות היום ושתים עשרה שעות הלילה. כי אף על פי שהאמת היא אחת, אבל מצד שינוי המקבלים, יש שינויים רבים בעניין האמת, ואין האמת של אדם זה דומה לחברו, וכן אין שעה דומה לחברתה, כי זה האדם צריך להתגבר על ידי האמת בתורה ועבודה, וזה צריך להרבות בצדקה וכו', וזה עוסק במצווה אחרת. וכן באדם אחד, יש חילוקים רבים בין יום לחברו ובין שעה לחברתה, שבשעה זאת מתפלל ובשעה זאת לומד ובשעה זאת עושה משא ומתן ובשעה זאת אוכל או מדבר עם בני-אדם, וכיוצא בזה שארי שינויים רבים לאין מספר. והעיקר, שבכל שעה ושעה, בכל מה שעובר עליו ובכל מה שעוסק, יהיה הכל באמת לאמיתו, כפי אותו העת והשעה וכפי אותו האדם. והכלל, שאין שעה בעולם שלא יוכל להאיר לעצמו על-ידי האמת, אף אם החושך מסבב אותו כמו שמסבב, כי אמת ה' לעולם. וזה שביקש דוד: הדריכני באמתך ולמדני כי אתה אלקי ישעי, אותך קיוויתי כל היום" דייקא, כי בכול שעות היום, מתחילתו ועד סופו, אני מקווה אליך שתדריכני באמיתך ותלמדני, כי בוודאי יש אמת בכל שעות היום שיאיר לו בכל שעה לצאת מחושך לאור גדול."

יסמין שמעה את הדברים האלה, והזדעזעה. "אנא תסביר לי, רבי שלמה, מה התכוון רבי נתן לומר לנו"! והרב קרליבך הסביר:

"האמת, יסמין, הינה יסוד משמעותי ביותר בעולם הזה. הקב"ה ברא את העולם הזה, ושם בו את חותם האמת. בלי אמת, לא נוכל להתקיים. השקר קיים כאן בכל עבר, אולם הוא יכול לינוק את כוחו אך ורק מן האמת. אם תקחי את מעט האמת שיש בשקר, הוא יתפוגג באופן מיידי. והעניין הוא תמיד להאיר את האמת אל חיינו, בכל מקום, בכל עת ובכל שעה, בין אם יפה ונחמד בחוץ, ובין אם חשוך ומפחיד. האמת היא המצפן שלנו, היא מורה הדרך בעולם הזה. אבל יחד עם זאת לעתים האמת נעלמת, ולעתים כלל אינה ברורה..."

יסמין לא המתינה להמשך דבריו של הרב, והתפרצה... "רגע אחד... ומה קורה אם שניים מתווכחים, ושניהם צודקים? מה קורה אם שני הצדדים רוצים לטוב, אבל כל אחד רואה את האמת בדרך אחרת?"

הרב קרליבך חייך... "יסמין יקרה, זה בדיוק מה שאומר רבי נתן... כי האמת היא אחת, אולם כל אחד מאיתנו [המקבלים] מקבל ומבין אותה באופן אחר. וזה נכון, וזה אפילו מחוייב המציאות, מכיוון שאנו שונים זה מזה, וכל אחד מאיתנו בנוי אחרת, חושב אחרת, יש לו צרכים אחרים, ורואה את העולם מזווית אחרת. "אל תדון את חברך, עד שתגיע למקומו" – ולהגיע למקומו זה ממש לעמוד בנעליו... ואנו לעולם לא נוכל לעמוד במקומו של מישהו אחר... ועל כן, רק טבעי שהאמת תאיר לנו באור אחד, ולחברינו באור אחר. ולא זו בלבד, גם אנו עצמנו - - - האמת מאירה לנו לעתים באור שונה ובאופנים שונים... העיקר הוא שנהיה תמיד אמיתיים ושנהיה מודעים לכך שהאמת היא אחת, ונחפש את האמת לאמיתה." סיים וחייך.

יסמין הביטה ברב ושאלה: "אני לא מבינה. אז אם ככה, לכל אחד האמת שלו וזהו? אז איך מגשרים בין העולמות? איך מוצאים את שביל הזהב?"

הרב קרליבך השיב: "הביטי, יסמין... קודם כל אנו חייבים להיות משוכנעים שהאדם הדובר מולנו הוא באמת משוכנע שהוא אוחז באמת, וכי הוא מחפש את האמת. אם זה המצב, אולי נוכל להאיר לו את האמת באור נוסף. אולי נוכל להציג לו זוויות שונות. ואולי הוא גם ישכנע אותנו שאנו טועים; הרי ממש לא בטוח שאנו הצודקים והוא הטועה, לא? אולם אם האדם לפנינו מתווכח לשם הויכוח, או שהוא מושפע מעניינים אחרים, צריך לשקול היטב אם להתווכח איתו, כפי שאומר שלמה המלך ומזהיר – לא להתווכח עם הלץ".

יסמין הקשתה: "או קיי, נניח שאני משוכנעת באמת שלי. ואני גם משוכנעת שהשני מאמין כי דעתו נכונה ואמיתית. איך מגשרים בינינו?"

הרב השיב: "זה מה שאומר רבי נתן:  - - - 'והעיקר, שבכל שעה ושעה, בכל מה שעובר עליו ובכל מה שעוסק, יהיה הכל באמת לאמיתו, כפי אותו העת והשעה וכפי אותו האדם. והכלל, שאין שעה בעולם שלא יוכל להאיר לעצמו על-ידי האמת...'" - - - את מבינה, יסמין? לפלוני יש האמת שלו, היא כמו קו שמאיר לו, ולאלמוני יש האמת שלו, והיא כמו קו אחר שמאיר לו. ויש האמת המחברת את שניהם. ואם הם יבואו ממקום של אהבה ורצון למצוא את החיבור ביניהם, וינטרלו את האגו ואת הרצון להיות צודק או לכופף את השני – הם יוכלו למצוא את נקודת האמת של שניהם. זהו "עמק השווה" המחבר את שניהם – אם נאמין, שאפשר להגיע לעמק השווה, אנו נצליח נגיע אליו.

... ואם, יסמין, שניהם ניסו ולא הגיעו למקום האמת, מכיוון שהם מגיעים ממקום הדין, וכל אחד רוצה למצות את הדין, ואינו יכול להגיע לפשרה - - - במצב כזה צריך לתת לזמן לעשות את שלו; הזמן ישנה את הנסיבות, הזמן ירכך את הצדדים, הזמן ירכך את בעיות האגו, ואולי יצליח למצוא גם פתרון באופן ששני הצדדים ימצאו את נקודת האמת. והעיקר הוא לא להתייאש כלל, כי אחרי החושך תמיד מגיע אור גדול", סיים הרב וחייך ליסמין חיוך מלא אהבה.

יסמין שתקה, נדהמת. בליבה היא הרגישה, שהרב ממש קרא את ליבה, גם אם לא אמר לה דבר על כך. דבריו של הרב עודדו אותה מאוד. היא פתאום הבינה בדיוק מה עליה לעשות. היא צריכה להמשיך ללכת בכיוון בו התחילה, אבל לא להתייאש, ולהאמין שמסובב הסיבות ימצא את הדרך המתאימה והנכונה לחבר בינה לבין אביה ולהאיר להם מחדש את נקודת האמת, כך שיוכלו להתאחד מחדש, לאחר תקופת הצער הגדולה.

יסמין עצמה את עיניה, כרוצה להכיל ולהכניס לתוכה את האור הגדול הזה שפתאום האיר בה, נשמה עמוק עמוק, התרכזה, ולאחר שעה קלה חיוך של אושר עלה על פניה. "תודה לך, הרב קרליבך, שהארת את עיניי!" קמה, ניערה את שמלתה, ויצאה לדרך, כשהיא מפזמת, "והאר עינינו, בתורתך....."

עוד שעה קלה היא נכנסת לבית לחם...

מבחן האהבה: פרק שביעי [מקדים לעונה השניה]: הגלות

מבחן האהבה: סיפור בהמשכים
פרק שביעי [מקדים לעונה השניה]: הגלות

חלפו כמה חודשים. שלהי הסתו. דרך צדדית. שעת בוקר מוקדמת. שמש חמימה מאירה את העולם. שקט בחוץ. נערה בודדה, לבושה בבגדים שניכר שהיו מכובדים ביותר, אולם כיום קצת קרועים, קצת מלוכלכים, יושבת לבדה, נשענת על עץ, מוציאה מנרתיקה מכתב מגולגל, וקוראת כשעיניה דומעות ...

"יסמין, בתי האהובה והיחידה, שברת את ליבי.

מאז שנולדת הבאת לי אושר לחיים. את בתי היחידה. היית מקור אור לכל הממלכה. ממש הסגולה שלי. 

התגאיתי בך. החכמה, השנינות והיופי שלך היו מקור גאוותי כלפי כל הממלכות האחרות.

ציפיתי ממך לכל כך הרבה גדולות. למדת כל כך הרבה, דרכך היתה סלולה. 

מה קרה, יסמין? מה השתבש? אינני יודע. שכחת מי האבא ומי הילד? מי הקובע בבית? מי הקובע בממלכה?

אינני יכול לעשות איפה ואיפה. אם נתין אחר היה מפר את החוק, הייתי חייב לנהוג איתו בדיוק אותו הדבר - או גלות, או מאסר, או תליה. 

את קשת עורף, יסמין, מזכירה לי את עצמי... לא מוכנה להתקפל. הנחישות שלך היתה לשם דבר. אבל את חייבת להתקפל בפני אבא שלך... אין מה לעשות. אני שונא לקחת את הסמכות לידיים, אבל זה המצב. 

את החלטת, את הבאת את זה על עצמך. 

ואני כאן, נשאר בממלכה, מלך ללא בת, מלך ללא שמחה. 

נכון, אמרו שאני לא אעז לסלק את בתי היחידה. האהובה, שהביאה את האושר לחיי. אבל מה אוכל לעשות? גם אני כפוף לחוק. 

אולי זה עניין של גיל, אולי עניין של ניסיון, ואולי את צריכה קצת לשוטט בעולם כדי להבין על מה אני מדבר. 

יסמין, אני מתחנן אלייך, חזרי אלינו, לאחר שחשבת על העניין, לאחר שתהיי מוכנה לקיים את החוק ולהינשא לנסיך, איזה נסיך שתבחרי. אבל נסיך, בהתאם לחוק. אמך ואני, נקבל אותך בזרועות פתוחות. 

ותיזהרי בדרכים, כי קר שם בחוץ, זו לא הסביבה המגוננת של הארמון. יש בחוץ נוודים, עוברי דרכים שיעשו הכל על מנת לשרוד. יש שם פושעים. יש חיות טרף. הקור והגשמים אף הם לא מקלים. את חכמה, ובעלת כלים להצליח, אולם לא למדת לשרוד, בתי. יהיה עלייך ללמוד זאת בדרך הקשה. אני סומך עלייך, אבל, תיזהרי.

ואם תרצי לעצור בדרכים, תזכרי את הנתינים הנאמנים ביותר שלי, ירמיהו הנפח מפקיעין, יוחנן הסנדלר מצפת, גדעון החייט מטבריה, אמוץ השוחט מחברון, וישי הסוחר מבית לחם. אצלם תמיד תמצאי מקום לינה מוגן ובטוח, ארוחה חמה ויחס טוב. 

שמרי על עצמך בתי, וחזרי אלינו במהירות. בבקשה!

אוהב,

אבא"

יסמין מקפלת את המכתב הזה, אותו קראה שוב ושוב ושוב, ונזכרת בשיר ששמעה בחברון, שיר ששבר את ליבה:

איכה היתה לשפחה

יסמין הנסיכה...

מהארמון סולקה בבושת פנים

ועל מה? איננו מבינים

הלכה לחפש את אהבתה

שה' רק ישמור אותה..

יסמין מביטה בעצמה... האם אני אמיצה? חזקה? בלתי נשברת? או עלובה, בודדה, חלשה? נתונה לטרף? לא יודעת מה יקרה איתי מחר. זה מה שחיפשת יסמין? "יופי לך?" אולי תפסיקי להיות צודקת, ותתחילי להיות חכמה? חזרי לארמון! לא הספיקה לך ההרפתקה שעברת בשבוע שעבר, וניצלת בנס? לכמה ניסים עוד את מחכה? כך התחילה להצליף בעצמה ומצב רוחה החל להידרדר...

לפתע יסמין קמה, ניערה את שמלתה, מתחה את שריריה וכאילו נזפה בעצמה: "הלו, יסמין? מה קרה??? מתחילה לרחם על עצמך? לא מתאים לך!! את ילדה גדולה! אחראית! לא מסתכלים אחורה, רק קדימה! יצאת במטרה למצוא את אהבתך, נכון? האם את כבר לא מחפשת יותר אהבה? ויתרת על החלום שלך? לא ולא! זו שעת מבחן עבורך! זכרי מה כתב רבי נחמן מברסלב: שלפעמים נראה לאדם שמרחיקים אותו, אבל זה לא ריחוק, זה רק נראה ריחוק, בעוד שזה למעשה תכלית ההתקרבות. העולם כולו הוא גשר צר מאוד, הגשר בין יסמין של אתמול, ליסמין של מחר. והעיקר, כשאנו נמצאים על הגשר, ביום הזה, אסור לפחד כלל! אסור שהפחד הזה ייקח אותי אחורה, רק קדימה!.

הקב"ה סוגר דלת אחת, ופותח דלת אחרת. אני אשרוד, לא יפילו אותי בקלות! האהבה קרובה אלי, אני מרגישה את זה! לא אתן לספק להפיל אותי!

זו הרוח יסמין, כל הכבוד! תראי איזה יום יפה. עמדי! מלאי את ריאותייך באוויר צלול! תראי איזה טבע, ירוק, פריחה, יום חדש, מה לך בוכה?".

יסמין הרימה את רגליה בצעידה גאה ואמיצה, כיאה לה, ודומה שכל הטבע התחיל לשיר איתה, הציפורים מצייצות, העצים רוחשים כלפיה, והעשבים מנופפים לה לשלום... 

יסמין שאפה מלוא ראותיה באויר, הרימה ידיה לצדדים והכריזה בחיוך רחב: "בית לחם, הינה אני מגיעה!"

* * * * * * 

להתראות בעונה הבאה!

קטע מדברי רבי נחמן מברסלב:

"כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך שמראין לו התרחקות, ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל להיכנס לעבודת השם. ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות, וצריך התחזקות גדול מאוד מאוד לבלי ליפול בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודת השם, ועדיין הוא רחוק מאוד....על-כן נדמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאוד מאוד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל, כי באמת כל ההתרחקות, הוא רק כולו התקרבות"

מבחן האהבה: פרק שישי: להקשיב ללב

מבחן האהבה - סיפור אינטראקטיבי בהמשכים מאת דר. שי שגב

הפרק השישי: להקשיב ללב

כן, חברים, הפחד משינוי... הוא משתק. יסמין מודעת לכך היטב. ההחלטה שלה משפיעה רבות על אביה. היא אינה יכולה לדרוש מאביה להתחשב בה, מבלי שהיא עצמה תתחשב באביה ובסיכון הגדול שהיא מעמידה אותו. 

היא נזכרה בדבריו של אברהם אבינו בעת המלחמה. אברהם אבינו נרתם להציל את לוט, והשתתף במלחמה. לאחר שניצח במלחמה, והגיע אליו מלך סדום וביקש ממנו: "תן לי הנפש, והרכוש קח לך". באותה תקופה, מי שהיה מנצח במלחמה, היה לוקח גם את הנפש (שבויים) וגם את הרכוש (ביזה). ומלך סדום ביקש לקבל חזרה את אנשיו. אילו היה אברהם נעתר לבקשתו, היה עושה בכך דבר עצום, מעשה חסר תקדים בהלכות המלחמה של אותה תקופה. אולם אברהם עשה מעשה הרבה יותר אצילי - הוא נשבע לו שלא יקח ממנו אפילו שרוך נעל! אברהם לא יצא למלחמה לצורך נטילת שלל, אלא לצורך הצלת לוט. ועל כן עמד על כך שהוא לא רוצה מאומה. אין ספק שזה מעשה אצילי ביותר וחסר תקדים: "אם-מחוט ועד שרוך-נעל, ואם-אקח מכל-אשר-לך; ולא תאמר, אני העשרתי את-אברם" (בראשית יד כג).

אולם, בה בעת, אברהם המשיך ואמר: "בלעדיי, רק אשר אכלו הנערים, וחלק האנשים, אשר הלכו איתי:  ענר אשכול וממרא, הם יקחו חלקם."

וכך אמר אברהם: "הנערים שיצאו איתי למלחמה, אני לא צדיק על חשבונם. אני לא יכול לדרוש מהם סטנדרטים כאלה של מוסר. ועל כן, הם יקחו את החלק שלהם בצורה מלאה". וזה דבר עצום - שכן פעמים רבות, מי שמחליט להיות צדיק, רוצה שכולם יהיו צדיקים ברמה שלו, אולם הוא חייב לדעת, כי לא כולם בשלים ומתאימים לכך, ולא כופים אדם להיות צדיק. כך זוכרת יסמין, שמהסיפור הזה למדנו שני דברים - ראשית, שאברהם היה צדיק אמיתי, ושנית שהוא לא כפה על אחרים את רמת הצדיקות שלו. 

"כן, אמרה יסמין לעצמה, אני דורשת מאבא שלי שיתחשב בי... אבל גם אני צריכה להבין אותו, אני לא יכולה לדרוש רק את טובתי, ולהתעלם מטובתו, מטובת המשפחה..." המצב הזה החליש אותה מאוד והוביל אותה לקיפאון. "אילו הדבר היה תלוי רק בי, מילא, אבל השינוי הזה משפיע על אחרים... עכשיו אני מבינה מה תושיהו אמר לי..."

יסמין חזרה לחדרה. בדרך היא עברה אצל מנהלת לשכתה ובקשה ממנה לבטל את כל הפגישות שנקבעו לה לאותו הבוקר. יסמין רצתה להיות לבד עם עצמה, לחשוב. למצוא מוצא. היא חייבת להזיז את העגלה. היא נזכרה בשיעור ששמעה לפני מספר שנים על "סוד התנועה", על השיר "אם כבר לבד" - היא מרגישה עכשיו בודדה מאין כמוה. החבר הוירטואלי שלה נמצא אי שם, לא בטוח אם הוא יבוא שוב, ומתי הוא יבוא, והיא בדילמה שלה. היא מרגישה ממש בתוך ניסיון, והיא לא יודעת מה לעשות. היא מרגישה שאף אחד לא מסוגל להבין את מצבה, מה עובר עליה. וזה מוביל אותה לקיפאון, היא מרגישה שהיא עלולה להשתגע. "אני חייבת לעשות משהו" אמרה לעצמה. "חייבת לצאת מהקיפאון הזה, להתחיל לזוז".

"להתראות יסמין", אמרה לה מנהל הלשכה, "רק אל תשכחי שבשעה 14:00 את צריכה להיות שופטת בתחרות "כוכב נולד". 

יסמין נכנסה לחדרה, טרקה את הדלת והרגישה שהיא מתפוצצת. שחררה צעקה אמיתית, מקירבה, מבטנה, מנשמתה "אוווווו", ואח"כ עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת,.... עד שגרונה ניחר והיא הרגישה שהבועה הגדולה שיש לה שם בבטן, הצטמקה לה קצת. נשכבה על המיטה ובהתה בתקרה. 

חלפו כמה דקות, ולפתע..... "בום", אבן חדרה לחדרה ונחתה על מיטתה. יסמין קפצה כנשוכת נחש ומיהרה לפתוח את ההודעה:

שלום לך יסמין! מזמן לא דיברנו

אנו בירושלים, זה עתה נחתנו

ומיד מיהרתי לשלוח לך ד"ש

ולשאול, מה איתך חדש

ובליבי טרם פסקה התקווה

שאי פעם אקבל ממך תשובה

בפעם הראשונה מאז שהתחילה לקבל מסרים כאלה, דרך החלון, יסמין החליטה שהיא רוצה לכתוב משהו לבחור הזה בחזרה, מיהרה, לקחה את הקסת, הפכה את הקלף, טבלה את הציפורן בדיו, וחרזה אף היא כמה שורות:

מי אתה, מחזר אלמוני

ולמה אינך דופק על דלתי?

שולח לי מסרים מהחלון

מסתתר לי כמאחרי וילון?

לקחה את האבן, עטפה אותה עם הקלף, קשרה עם החוט, והשליכה החוצה. נשכבה שוב על מיטתה, וחיכתה. לאחר כמה דקות.... הופ - תשובה.

מה אומר, "אהבתי"!

את דברייך, בשקיקה קראתי...

ולוואי והיה בי העוז,

לעשות משהו, ולא רק לחרוז!

אבל אני נער פשוט וביישן,

ולכן מסתתר מאחרי מסך עשן...

והלוואי ואותך יכולתי לאהוב,

לא רק מרחוק, אלא גם מקרוב...

הנסיכה הפכה את הדף, והתחילה רושמת, הפעם ללא חרוזים: "שמע נא בחור יקר, שאלה לי אליך. ישנם שני עקרונות שאני מתלבטת ביניהם. אולי תוכל לעזור. לי. מחד גיסא, אומרים שעל מנת להצליח צריך לדמיין את הדבר, להחליט לעשות ולעשות. מאידך גיסא, אומרים שהכל בידי שמיים - האדם מתכנן והאלוקים צוחק. אז מה נכון? ואיך צריך לנהוג?" סיימה לכתוב וזרקה את האבן באוויר.

הפעם הנסיכה עמדה ליד החלון והביטה. היא רצתה לראות מי מרים את האבן. עמדה חמש, עשר, עשרים דקות - ללא תזוזה. הנסיכה הבינה - הבחור לא רוצה להראות את עצמו. היא חזרה למיטתה. לאחר חמש דקות התעופפה אבן מבעד חלונה. 

"נסיכה יקרה, שניהם צודקים. כאשר אנחנו רוצים להצליח, אנחנו חייבים קודם כל לקבל החלטה. להיות שלמים איתה במאת האחוזים. ולאחר שאנו שלמים איתה, להיות בטוחים במאת האחוזים שאנחנו יכולים להצליח, לסמן את המטרה וללכת אליה. אסור להיכנס וליפול לספקות. הספקות אוכלים את האדם מבפנים. הם מחלישים אותו. הם מאטים את מרוצתו, והם יכשילו אותו. על מנת להצליח, חובה להתמקד בדבר, להאמין בו, וללכת איתו עד הסוף. אין דרך אחרת. אבל, נסיכה יקרה, אם בדיעבד, מתברר כי מה שרצית לא הצליח, אל תאכלי את הלב, כנראה מהשמים סגרו לך דלת אחת, ויפתחו לך דלת אחרת - הכל לטובה. אולם זה רק בדיעבד".

הנסיכה קראה את הדברים, פעם אחת, פעם שניה, וישבה וכתבה לו תשובה. "אם כך, ואתה כל כך אוהב אותי, כדבריך, מדוע אתה נשאר מחוץ לתמונה? מדוע אתה לא נלחם? אולי אתה לא בטוח באהבתך?". השליכה את האבן וציפתה בקוצר רוח לתשובה, שלא איחרה לבוא: "אני אתן את חיי בעבור אהבתך, נסיכתי... אולם לצערי אני אדם פשוט, על פי החוק, אני לא יכול להתחתן איתך; הלוואי ויכולתי לעשות משהו, אבל ידיי כבולות. כל שאוכל לעשות הוא להביע את אהבתי, וזאת אני עושה".

הנסיכה קראה את הדברים שוב, ושוב ושוב. ואז נשמעה דפיקה בדלת. "הנסיכה יסמין? מקדמות כוכב נולד מתחילות, מחכים לך". יסמין עזבה באי חשק את חדרה, לא לפני שנופפה מבעד לחלון לשלום, ומיהרה לתחרות. היא שמעה כמה "כוכבים", שהיה ברור שהם לא כל כך מודעים לחוסר הכישרון שלהם, איזה כוכב ואיזה נולד.... ואז עלתה לבמה בחורה צעירה, לא מקומית, שער קצר, שנראה כמו קוצים של קיפוד, בצבע לבן, ולבוש מיוחד שיסמין לא ראתה כמוהו.  

"איך קוראים לך, בחורה יפה?" שאלה יסמין.

"רוקסט" - השיבה הנערה.

"ומה תשירי לנו?" 

"שיר שחיברתי לפני זמן מה, לפני שנטלתי את מקל הנדודים. ברשותך אני אשיר אותו באנגלית - אנגלית היא השפה שבה מדברים מאיפה שבאתי, ואח"כ אתרגם לך". 

"זה בסדר, אני מבינה אנגלית" אמרה יסמין", "אשמח לשמוע"

רוקסט התחילה לפרוט על הגיטרה.. "השיר נקרא "listen to your heart"

listen to your heart

when he's calling for you

listen to your heart

there's nothing else you can do

I don't know where you're going

and I don't know why

but listen to your heart

before you tell him goodbye

יסמין הקשיבה לשיר, מהופנטת. "מה התכוונת לומר בשיר הזה, רוקסט?"

"התכוונתי לומר, שאת צריכה להקשיב ללב שלך, יסמין. בסופו של דבר, הלב שלך, הוא שיכתיב לך את התוצאות. הראש יכול לומר הרבה, והוא יכול לכפות עלייך, אולם לא לאורך זמן. בסופו של דבר הלב הוא שיוביל. בין אם זה לעשות מעשה ובין אם זה להימנע ממעשה - הלב ינצח".

"מה זה להקשיב ללב? איך מקשיבים ללב?"

"השאלה היא, מה את רוצה, יסמין? להקשיב ללב זה לשאול את עצמך, מה את רוצה באמת? אילו הייתי מבטיחה לך, שמה שאת רוצה יתקיים, ותצליחי, מה היית מבקשת? - זה נקרא להקשיב ללב. והלב מנצח בסופו של דבר, כי אין דבר העומד בפני הרצון. אז אם את לא מצליחה לשכנע את הלב שלך לנהוג אחרת, את צריכה להקשיב לו. הינה, תראי אותי, בחורה צעירה, הלב שלי צעק לחופש, למרחבים, לצאת להתאוורר, חיכיתי, חיכיתי וחיכיתי, אבל באיזה שלב זה היה חזק ממני, לקחתי את הגיטרה והתחלתי לשוטט בעולם".

"ואו, רוקסט, את מדהימה... מה הלב שלי אומר לי? מה הייתי רוצה באמת...."

יסמין שקעה בהרהורים, ולאחר כמה דקות שאלה את רוקסט: "תגידי, רוקסט, גם במקום שלכם, שם מעבר לים, הגברים כאלה אנמיים? הם רק אומרים שהם אוהבים, והאישה צריכה למצוא את המוצא?"

"יסמין....., נגעת בנקודה כואבת... ולצערי זה הולך להיות הרבה יותר גרוע בעוד אלפיים שנה... דעי לך, שאם יש גבר שאמר שהוא אוהב אותך, זה כבר משהו, כי אצלנו אפילו את זה קשה להם לומר... כן, גברים הם כמו ילדים קטנים, יודעים לשחק בחרב ולרכב על סוסים, אבל מי שמניע את העולם הן אנחנו, הנשים, את לא יודעת את זה? אולי כדאי שתקראי את הספר של דליה ארזי, על סוד הכוח הנשי..."

"כן, כן, אני מתחילה להבין את זה.... תודה לך רוקסט, כמובן שאת נכנסת לנבחרת כוכב נולד!"

יסמין קמה מכסאה ופסעה במהירות לכיוון לשכתו של אביה, המלך, נקשה קלות על הדלת, ונכנסה.

"שלום אבא, מה שלומך?"

"מצויין בתי, מרגיש נהדר, ומה בפיך?"

"אבא, היקר, אתה יושב, נכון?

"מה קרה יסמין? אל תדאיגי אותי!"

"ראה אבא, אני חשבתי המון בנושא הזה שדיברנו. אני מבינה הכל, אתה צודק, זה לא פשוט להחליף את החוק. מצד שני, אני לא אוהבת אף אחד מהנסיכים שאתה היצעת לי. ואני לא מוכנה להתחתן נישואים של פשרה. זו לא אני, עדיף לי למות מאשר לחיות חיים סינתטיים.

אבא .... החלטתי...

אני מוותרת על הנסיכות. אני רוצה לחיות חיים פשוטים. חיים משוחררים. יכול להיות שכל בחורה בממלכה תרצה להיות נסיכה. אבל עלי זה מכביד. זה כמו כלוב של זהב. גם כלוב של זהב הוא כלוב. 

אבא...

אם אתה אוהב, אותי, שחרר אותי!"

המלך הביט בה, נדהם... "מה??? לשחרר אותך? אי אפשר לשחרר אותך! את הבת שלי, ואת ההמשכיות שלי, ואני לא מוכן בשום פנים ואופן לשחרר אותך! דברי הבל תדברי נערה? הנשתבשה עלייך דעתך??"

"אבא... זה לא יעזור. אני רוצה להשתחרר. רוצה להתחתן עם מי שאוהב. רוצה לחיות עם אדם שיהיה לי כיף להעניק לו. ואם זה אומר, שבעבור אהבתי, אצטרך לוותר על הכבוד, אני עושה זאת ברצון. וזה סופי."

"בתי! חשבי על זה שוב! מה שאת עושה הוא חסר תקדים! אם את עומדת על כך, אני אסלק אותך מהארמון!"

"אם זה גזר הדין, אקבל אותו בהכנעה"

המלך צרח.... "אווףףףף איתך! אימא שלך אמרה לי... הזהירה אותי!! שאיתך תהיינה בעיות. והיא צדקה! יסמין!!! אני נותן לך 7 ימים לשנות את דעתך, אחרת אני אסלק אותך מהארמון".

"אבא...."

"תודה לך, יסמין!"

האם יסמין עושה את המעשה הנכון? האם נכון לוותר על הכל? האם לא מוטב להישאר כנסיכה ולנסות לשנות את המצב מבפנים?

מבחן האהבה: פרק חמישי: הפחד משינוי

פרק חמישי: הפחד משינוי

חלפו ימים ארוכים, בהם המלך נכנס בעובי הקורה, והפגיש את יסמין כמעט עם כל נסיך בממלכה, והיו לא מעט כאלה, אך ללא הועיל. יסמין כבר היתה על סף ייאוש, והחליטה שהיא חייבת לעשות מעשה. אולם בטרם תפעל באופן נמהר, בקשה היא פגישה דחופה עם תושיהו, היועץ הבכיר של המלך.

"את מבינה שאני מחוייב בחובת נאמנות למלך, נכון יסמין?” שאל תושיהו. “בוודאי" השיבה יסמין. “אין לי כוונה לעשות משהו שיפגע באבי, חלילה, אני רק מבקשת להתייעץ". 

"בסדר, במה אוכל לעזור?”

"הבט", אמרה יסמין. "כפי שאתה יודע, חוק יסוד: המלוכה, קובע מי יכול להיות מלך, וכה לשונו: “יתמנה למלך על הממלכה, בנו הבכור של המלך, או כל בן אחר שהמלך ימצא לנכון למנותו. ואם למלך אין בנים, ימנה המלך גבר בגיל 20 שנה ומעלה, ממשפחת מלוכה מוכרת".האמן לי, תושיהו, ראיתי כבר עשרות גברים המתאימים להגדרה הזאת, אך לא מתאימים לי... אני לא מבינה, במלכה לא מתחשבים? אני, בת של מלך, צריכה לקבל על עצמי כל גבר שינחיתו עליי? זה לא מקובל!”

"אז מה היית רוצה, יסמין?” שאל תושיהו. “הייתי רוצה שהחוק הזה ישונה, ואפשר יהיה לבחור למועמד למלוכה, כל אחד שיעבור מבחנים שייקבעו על ידי ועדת החכמים, מבחנים שמלך חייב לעבור אותם. או, לחילופין, שהחוק ישונה כך שגם אני, ביתו של המלך, אוכל להיות מלכה, ולא רק גבר זר, ואז אני אבחר לי איזה בעל שאני ארצה. מה אתה אומר תושיהו? זה כל כך נורא? מה מפריע להם?”

"יסמין יקרה שלי... אני מבטיח לך שכל מה שאת אומרת כאן, יישאר בסוד. או קיי? עכשיו, את בחורה חכמה מאוד. את מבינה טוב מאוד במה זה כרוך, שינוי החוק הזה. ואם את לא מבינה, מיד אני אסביר לך. בואי תהיי גלויה איתי, על מנת שאוכל לעזור. למה את רוצה לעשות את כל המהפך הזה? מה מסתתר מאחרי המאבק שלך? “

"תראה, תושיהו. אני אספר לך, אבל אתה מבטיח לשמור את זה בסוד?”

“בוודאי, כך אמרתי"

"אז תראה תושיהו, זה נראה הזוי לגמרי, אבל זה המצב. התחלתי להתאהב באיזו דמות וירטואלית. זה התחיל לפני כמה שנים. הוא שולח לי מכתבים נסתרים, באבן דרך החלון... רומנטי כזה. לא ראיתי אותו מעולם, לא יודעת איך הוא נראה, ומה הכישורים שלו, אולם מן הדברים שהוא כותב לי גיליתי בחור מיוחד, עדין, שאני רוצה להכיר. יתכן ולאחר שאכיר אותו, הוא לא יהיה רלוונטי עבורי, אולם כל עוד הוא בתמונה, אני לא מסוגלת להכיר אך אחד אחר. הוא לא מגלה את עצמו, מכיוון שהוא יודע שאינו ראוי להיות מלך, והוא סבור שאני לא אוכל להתייחס אליו ולא אוכל לאהוב אותו, מכיוון שממילא לא יצא מאומה מהקשר שלנו.  אולם אם תהיה תחרות אובייקטיבית, שתיתן לו הזדמנות, אולי הוא כן יעשה את הצעד הזה וישתתף. ואז התמונה תהיה לי ברורה. לחילופין, אם אני אהיה המלכה, אוכל לבחור את בעלי כטעמי, וגם אז תיפתר הבעיה".

"תראי, יסמין, בכל הכבוד, אני מאוד מבין מה שאת אומרת. אבל זה לא נראה לך קצת מוזר (וכפי שאמרת - הזוי) לשנות חוקים בשביל סיפור כזה? הביני, את צריכה סיבה מאוד מאוד טובה לשנות חוק שקיים כבר 500 שנה ופועל כראוי. את מבינה מה עומד על הפרק? החוק הזה, הוא הוא שהעניק למשפחה של אביך את המלוכה מזה מאות בשנים. והוא מבטיח שגם הבן שלך ובניו, ונכדיו, ימשיכו את המסורת, והמלוכה תישאר במשפחה. כל שינוי כזה הוא פתח לסילוק אביך או זרעו, ממשפחת המלוכה. זה סיכון גבוה ביותר. אף אחד כיום לא מערער על החוק הזה, ולמרות שיש בישראל משפחות חזקות ביותר, בעלות ממון רב, הן אינן מעלות על דעתן לשנות אותו. אולם אם המלך ייזום שינוי כזה, הן עלולות ליצור לובי כזה או אחר ויסחטו את אביך, או יגרמו לסילוקו מהשלטון. וכל כך למה – בשביל לראות אם את אוהבת את הבחור האלמוני?”

תושיהו המשיך: “לא זו בלבד. את צריכה להבין, שבכל אדם באשר הוא, נטוע הפחד מפני שינויים. שינוי הוא הבלתי ידוע. אנשים מעדיפים את הידוע, אפילו אם הוא רע, מפני הבלתי ידוע. אנשים שונאים להפסיד. שונאים להסתכן. מוכנים לחיות עם הרע, ולהתלונן, גם אם מציעים להם הצעה מפתה, הם יעדיפו לדחות אותה מפני החשש שיהיה יותר גרוע. הביטי מסביבך, האנשים שאת מכירה – זו נשארת עם בעלה, למרות שהיא סובלת וקשה לה איתו, מכיוון שהיא חוששת שלא תמצא מישהו אחר, למרות שהיא אישה יפה ומושכת. וזה נשאר במקום העבודה שלו, וכל היום מקטר, למרות שיש לו פוטנציאל רב ויכול לפתוח עסק עצמאי ומצליח. והאיש ההוא, מעדיף לסבול כאבים עזים במקום ללכת לניתוח, מכיוון שהרופאים מעידים שיש סיכויים כאלה ואחרים שהניתוח ייכשל. ועוד ועוד ועוד".

"ולבסוף, יסמין יקרה, עלייך לדעת, כי מחמת הפחד הזה לשינוי, הרי שכל אדם שנמצא לידינו, ועובר שינוי בעצמו, הוא באופן אוטומטי מאיים עלינו. ומה זה אומר - שהוא הופך להיות מטרה למתקפות מצד הסביבה שלו. במיוחד במקרה שלך: את לא חיה במנותק מהעולם. מה שאת רוצה לעשות עלול להשפיע על גורמים רבים, ועל כן הם יילחמו בך. עלייך להיות מוכנה לכך! הם יחשפו את המניע שלך, הם יפעילו לחץ על אבא שלך, זה יהיה מכוער. צריך המון כוחות לעבור שינוי, וגם להוביל אותו ואז, אם תאמיני בעצמך, ותעשי זאת נכון, ולא תתייחסי לכל הפגיעות, ותהיי חזקה, אז אולי תוכלי לחצות זאת בשלום. זהו מבחן האהבה שלך יסמין - האם את אוהבת עד כדי כך שתהיי מוכנה להילחם את המלחמה הזאת, עבור מישהו שמעולם לא ראית, ואולי כלל לא קיים".

"אז מה אתה מציע? אני על סף ייאוש..."

מה הייתם מציעים ליסמין, אילו הייתם תשיהו? שתוותר על הניסיון לשנות את החוק? שתוותר על הסיכוי למצוא את אהבתה?