דברים לזכרו ולע"נ של אביתר יוספי ז"ל

דברים אלה נכתבו בלב דואב והמום, ביום שלישי בבוקר, למחרת האירוע הנורא של מותו בטרם עת של סמל סיירת צנחנים, תושב גבעת שמואל, אביתר יוספי, ז"ל. יהא גיליון זה לעילוי נשמתו. ומכאן שלוחה השתתפותנו הכנה בצערם של בני המשפחה.

השתדלתי ואני עדיין משתדל לגדל ולחנך את ילדיי לנתינה, ואכן ברוך השם ידי כל אחד ואחת מהם מלאות נתינה, כל אחד בתחומו. לפני מספר שנים, כאשר אחת מבנותיי התחילה להדריך בבני עקיבא בעיר אחרת, פעם אחת היא חזרה מתוסכלת ושיתפה אותי בכך שיצאה "סטיגמה", כך כדברי הצעירים, על המדריכים והמדריכות מגבעת שמואל, שהם זן אחר, אליטיסטי, מתנשא וכו', וכמובן הביטויים של הצעירים והצעירות קצת שונים, אבל זה היה המסר המתסכל. בתי התקוממה כנגד ההכללה הזאת, וברוך השם בחלוף הזמן, היא נסתרה לחלוטין. עצם קיומה של הסטיגמה הזו לא הפתיע, מכיוון שגם כאן בגבעת שמואל חלק מתושביה אוחזים בה.

לעתים, רק לעתים, שוכחים אנו, ולעתים אין יודעים, כי הנוער שלנו איכותי ברמות ארציות, ואף לאומיות, הנוער הזה עושה דברים מדהימים. לצערנו, אנו חיים בדור, שאם אם לא מפרסמים, כאילו לא הדברים לא נעשו כלל, ולכן חשוב גם לפרסם את הדברים.

"אולי תכתוב על הנוער שלנו?" פנה אלי ידידי לשולחן התפילה, וסיפר לי מקצת מן הקצת. "אתה מכיר את פלוני?" שאל אותי, "אתה יודע היכן הוא משרת? ואתה מכיר את ההוא מרחוב זה וזה? אתה יודע היכן הוא משרת?" וכך עבר אתי אחד אחד.

הילדים שביישוב שלנו; ארשה לעצמי לומר, הילדים שלנו, שגדלו בחממת גבעת שמואל, הם מהעילית שבעילית שבדור הצעיר. נתחיל ביחידות מיוחדות, כולל טיס, יחידות קרביות של חי"ר למיניהן, שכמעט בכל יחידה (אם לא בכולן) יש נציגים מגבעת שמואל, כולל סיירת צנחנים, שאביתר ז"ל נמנה עם חייליה.

נמשיך בעתודאים, חיילים שמקדישים את עצמם ללימודים גבוהים, מיד לאחר השלמת התיכון, במקצועות מאתגרים כמו רפואה ועוד, ואח"כ ימשיכו ויתרמו את כשרונם לצבא ולמדינה עוד שנים ארוכות.

את הצד הגברי נחתום בנוער הממשיך לפתח את עולמו הרוחני, ואחוזים רבים ממשיכים וממלאים את ישיבות ההסדר ולאחר מכן משרתים בצבא, וחוזרים ללימודים, ויש חלק הממשיכים ללימודים גבוהים. 

על פי נתוני נובמבר 2018, גבעת שמואל נמצאת במקום השני (במחזור הנתונים הקודם היתה במקום הראשון) בארץ באחוזי הגיוס (91.62%), וגם במיצוי הפוטנציאל לקצונה (12.87%). לענ"ד הנתון השני גדול יותר מהראשון, מכיוון שחלק גדול כאמור הולך להסדר ולכן מלכתחילה אינו מגיע לקצונה. אם היינו מנטרלים את שיעור בני הישיבות, היו מוצאים שאחוז הקצונה, לענ"ד, גבוה בהרבה מכל מקום אחר בארץ.

עד כאן הגברים. והבנות? הן הבנות המתגייסות לצבא, והן ובעיקר בנות השירות הלאומי, הממלאות את כל הארץ, בעבודה קשה ביותר (ואת זה אני אומר מניסיון אישי) ולעתים לא מתגמלת, מכיוון שלא מעריכים אותה כראוי, ופעמים רבות ההתנדבות מרצון ובאהבה הינה מעל ומעבר למה שהתחייבו מלכתחילה. כיום הדבר ידוע, שאלמלא המערך של בנות השירות הלאומי, מוסדות רבים, ואפילו ממשלתיים היו קורסים. בלא הבנות, לא היה מי שיתן יחס אישי לרבים מהחולים בבתי החולים, לא היה מי שיתן יחס חם לילדים בסיכון, ובנוסף, לא היה מי שיבקר ויחבק אלפים רבים של קשישים גלמודים ברחבי הארץ, והרשימה ארוכה.

ועד כה דיברנו רק על בני ובנות הנוער, ולא על יתר הפעילות המדהימה שתושבי גבעת שמואל התברכו בה ומעניקים מברכתם לאיזור ולמדינה כולה.

בפעם הבאה, כאשר תשמעו לשון הרע על תושבי גבעת שמואל, ובמיוחד על הנוער שלה, כדאי שתפנו אותם לנתונים אלה. ודברים מתחילים מהבית, ראוי שגם אנחנו נדע לדבר טוב, וללמוד טוב,  ולחנך טוב כראוי, את ילדינו להמשיך ולהתחזק מכך. 

כנס הקתדרה השביעי - תשע"ז

"כל השביעין חביבים"

ד"ר שי שגב

ביום ראשון השבוע התקיים יום העיון השנתי השביעי של הקתדרה לתורה ולחכמה בגבעת שמואל.

מאות האנשים שפקדו את בית הכנסת החדש "אהל יצחק ואסתר" שמעו שיעורים מרתקים בנושא יום העיון, שהוא "התורה, האמת והטוב" ואף חזו בהצגה של תיאטרון אספקלריא.

הענקת הפרס. מימין לשמאל: ד"ר שי שגב, הרב ד"ר יהודה יונגסטר, חן הפרס, הרב שמואל יניב. תמונה: עמיחי בכר.

הקתדרה בגבעת שמואל

הקתדרה הינה מיזם ברוח הציונות הדתית, רוח השילוב. שילוב של לימוד התורה בצד לימודים מודרניים. שילוב של תאוריה ופרקטיקה. שילוב של ערכים ושל עולם המעשה. דיון בדילמות מכל תחומי החיים ומציאת שביל הזהב בין כל אלה.

בתקופתנו מבינים אנו, שהחיים אינם "שחור ולבן", אלא מגוונים ממיליוני צבעים וניואנסים שונים. לכל אחד מתחומי החיים יש היבטים שונים. היבטים של תורה, של מוסר, של ערכים, שיקולים כלכליים, חברתיים ואחרים. לא ניתן לתפוס את החיים מנקודת מבט אחת בלבד, אלא החוכמה היא לקחת את כל הניגודים האלה, לאזן ולאחד אותם. זו הבשורה החברתית של המאה העשרים ואחת, אשר ניצנים לה מצאנו כבר בפרקי חז"ל – "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם" – חיבור של האינטרס העצמי יחד עם האינטרס החברתי. ושביל הזהב של הרמב"ם. ודרכם של הרב קוק ובנו הרצי"ה זצ"ל וממשיכי דרכם, ודרכה של הציונות הדתית.

על רקע זה הוקמה לפני למעלה משלוש שנים הקתדרה לתורה ולחכמה בגבעת שמואל, על ידי מייסדיה הרב שמואל יניב (מחנך ומחבר סדרת ספרי "צפונות בתורה") ועו"ד ד"ר שי שגב (משפטן, מאמן אישי ומנחה סדנאות). את הקתדרה פוקדים מדי יום רביעי, בשעות הבוקר, כמאה איש לשני שיעורים: האחד בסוגיות תורניות והשני בסוגיות אקדמיות ופרקטיות. במהלך שנים אלה הגיעו לקתדרה עשרות מרצים בכירים מכל תחומי החיים, כגון רופאים, עורכי דין, רוקחים, מאמנים, פסיכולוגים, פילוסופים, שחקנים, מחנכים, זמרים, אנשי רוח אחרים, היסטוריונים ועוד תחומים מעניינים. המפגשים מתקיימים בבית הכנסת "אהבת ישראל" ברחוב לוי אשכול 15 גבעת שמואל (ליד קניון הגבעה), המארח את הקתדרה בנאמנות ללא תמורה זו השנה התשיעית.

במהלך השנים הקתדרה הרחיבה את פעילותה, ובמסגרת החברתית כוללת גם סופי שבוע וטיולים חד-יומיים במקומות היסטוריים שונים ברחבי הארץ. הוצאה לאור של עלונים, ספרים וחוברות, פעילויות חסד ועוד. במסגרת פעילותה הקתדרה יזמה וכוננה שני משמעותיים, המרכזי שבהם הוא פרס היצירה היהודית על שם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל (ראו להלן), והשני הוא מופת הגבעה, בו הקתדרה מבקשת לפאר אנשים בעלי מסירות נפש לארץ ישראל ולעם ישראל.

זכתה הקתדרה שבשל כל פעילויות אלה היא מקבלת שיתוף פעולה מלא מעיריית גבעת שמואל ומהמועצה הדתית שבה, רוח גבית ותמיכה כספית שמסייעת מאוד לפעילותה.

הכנסים הגדולים ופרס היצירה היהודית

פעם בשנה ב"תשעת הימים" לקראת סיום וחתימה של שנת פעילות, הקתדרה מארגנת כנסים מיוחדים, בהם משתתפים מאות רבות של אנשים, במהלכם נדונות סוגיות אקטואליות כגון חינוך, יישוב הארץ, דמוקרטיה, ועוד. בכנסים אלה נטלו ונוטלים חלק בחירי הרבנים, אנשי ציבור מובילים ועוד. במסגרת כנסים אלה מחולק פרס היצירה היהודית.

שלום אזרד, מייסד בית הכנסת אהל יצחק ואסתר, עם חתן הפרס

מטרת הפרס היא לעודד יוצרים שתרמו תרומה מיוחדת במינה ליצירה היהודית. הפרסים ניתנו עד כה לרב חנן פורת ע"ה, ויבדל"א הרב יצחק שיל"ת, הרב אליעזר מלמד, הרב יהושע ויצמן, הרב חיים דרוקמן, הרב צפניה דרורי והשנה – לרב שבתי סבתו.

הכנס נערך בבית הכנסת החדש והמפואר "אהל יצחק ואסתר" שנחנך השנה. בית הכנסת חרט על דגלו הקפדה בכיבוד המקום, בהימנעות מדיבור של חול באולם התפילה, ובעשיית כל מאמץ להימנע מטירחת הציבור. מייסד בית הכנסת, מר שלום אזרד, שטרח ועמל להכין את בית הכנסת ליום העיון מספר לנו על הכוונה שהמקום ישמש מפגש חי ותוסס ללימוד וחיזוק, להגדיל תורה ולהאדירה, ללא כל תמורה, למרות ההוצאות הרבות. 

הפרס השביעי – הרב שבתי סבתו

הרב שבתי סבתו, יליד 1949, הינו ראש הישיבה התיכונית "נתיבות יוסף" והישיבה הגבוהה "מאור טוביה" שבמצפה יריחו, יוזם ומפיק פרוייקט התלמוד המוקלט והתלמוד החזותי, ולאחרונה הוציא לאור את סדרת הספרים "ותישאני רוח". כישרונותיו נתגלו עוד בצעירותו, ומאז הוא מוסיף והולך ביצירה פוריה, ועוד היד נטויה.

יום העיון נפתח בברכתו של יו"ר המועצה הדתית, מר יעקב רייכר, שליווה את יום העיון עוד מהרגע הראשון והיה שותף בכל שלב ושלב, במסירות ובאהבה, ונכח במשך יום העיון כולו, שהחל בשעה 9 בבוקר והסתיים לאחר 21:00.

במהלך היום נשמעו שיעורים מפי דוברים מובילים בציבור הדתי, הרב יאיר גזבר, ראש הישיבה לצעירים, כגון הרב ד"ר יהודה יונגסטר, ראש קהילה בגבעת שמואל, הרב יואל בן נון, הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקוה, הרב יוסף צבי רימון, ראש "מרכז הלכה והוראה", הרב חיים סבתו והרב יצחק שיל"ת, ראשי ישיבת מעלה אדומים, הרב שמואל יניב, נשיא הקתדרה, וד"ר שי שגב.

בשעות הצהריים נהנו באי הכנס מהצגה של תיאטרון "אספקלריא".

"כל השביעין חביבים", ציין מנחה הכנס, ד"ר שי שגב, שכן מדובר בכנס השביעי, ביום ז' באב, בשנת 5777 לבריאה (2017), לרב שבתי (שבת – היום השביעי) סבתו (שבת גם כן). וכנראה לא במקרה היה הדבר, שכן הציבור כולו התפעל מדבריו המתוקים והמחזקים של הרב, בשיעורו ביום העיון.

בשעות הערב נערך הטקס המרגש ובו עלו לברך את הרב ראש העיר מר יוסי ברודני, שציין בהתרגשות את תרומתה הרבה של העיר גבעת שמואל לעולם החסד והתורה, כמו גם לשירות בצבא ובמדינה, ושיבח את מפעל הקתדרה; הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שהעלה על נס את הכישרון המופלא של חתן הפרס להאהיב את התורה על לומדיה ועל הציבור כולו ובכך הוא עוסק ממש בבניין בית המקדש; הרב ראובן ששון, ראש ישיבת ההסדר ברמת השרון ועורך ספרי הרב "החלבן", שהאיר את דמותו של חתן הפרס כתלמיד לרבו; אחיו של חתן הפרס, הרב, ראש הישיבה וחתן פרס ספיר לספרות, הרב חיים סבתו, שסיפר על שרשי המשפחה, ובנו של חתן הפרס, הרב יצחק סבתו. 

ראש העיר, מר יוסי ברודני, מברך את חתן הפרס. צילום: עמיחי בכר

הרב שמואל יניב, נשיא הקתדרה, סיפר במקצת שבחו של חתן הפרס, על ההתמדה הרבה ומסירות הנפש, אשר בכלל ביקש להיות טייס, ופקד את קורס הטייס שלוש פעמים, שלוש פעמים שהדיחו אותו והוא התמיד וחזר לקורס, פעמיים נוספות, אולם נתקיימה בו גזרתו של רבו, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, עוד לפני צאתו לדרך, שבסופו של דבר הוא לא יהיה טייס, אלא רב גדול בישראל. 

חיבוק של אח: הרב חיים סבתו מברך את חתן הפרס. משמאל: הרב טולדנו, הרב של גבעת זאב (צילום: עמיחי בכר)

חתן הפרס שיתף את הציבור בתמונה מילדותו, בבגדיהם הקרועים מגורשים מהבית במצרים, עם אחיו הקטנים, והוא שואל את אביו, "אבא, למה מגרשים אותנו מהבית?" ואביו אומר לו, "כאן לא הבית שלנו, הבית שלנו הוא המקום אליו אנו הולכים, לארץ ישראל!". בין דבריו המרגשים של חתן הפרס, הוא גילה לציבור שהוא סוגר בערב זה מעגל של 44 שנים, מאז שהגיע לישיבה וקיבל השראה מהרב שמואל יניב שליט"א, שהיה התלמיד הראשון שסיים את כל התלמוד בשנה אחת וקבע את התקדים והראה לכולם שהדבר אפשרי; בזכות התקדים הזה חתן הפרס קיבל על עצמו לסיים את הש"ס בשנה אחת, וכאשר אמו הפצירה בו שלא יתיש את עצמו ויפרוס את הלימוד על פני תקופה ארוכה יותר, השיב לה שהוא יעמוד באתגר הזה. ואכן עמד באתגר וסיים את הש"ס ביום חמישי, ערב שבת קודש, לפני יום כיפור תשל"ד. למחרת פרצה מלחמת יום הכיפורים. וזה הלקח שהוא מעביר הלאה – "לא לדחות! עשו עכשיו מה שאפשר. כי אילו דחיתי את סיום הש"ס אפילו ביום אחד, לא הייתי מסיים אותו כלל."

הציבור מוזמן להשתתף בפעילויות הקתדרה. לפרטים נוספים ולהצטרפות לרשימת תפוצה, ניתן לפנות ל-dr.shay.segev@gmail.com

טבריה - חלוצת הגאולה

לפני כשמונה שנים הקמתי יחד עם הרב שמואל יניב את "הקתדרה בגבעת שמואל" ובמסגרתה פעילות קהילתית ענפה, ובין היתר טיולים פעמיים בשנה למקומות שונים ברחבי הארץ. ביום שני השבוע יצאנו לטיול מרתק, בעקבות העיר טבריה ותפקידה בגאולת עם ישראל.  

טובת ראיה

טבריה היתה המקום האחרון בו התיישבה הסנהדרין, אליו הגיעה השכינה, עמוקה מכל המקומות. ועליה אמר רבי יוחנן: "ומשם עתידים להיגאל" (ר"ה לא א). ולא פעם שמעתי מאנשים שמזכירים את רבי יוחנן ומסיימים, "אז יהי רצון שאכן תתחיל הגאולה מטבריה.. וכו'". ומה שהם לא יודעים, שעיון ולו קל בתולדות העיר מראה, כי דברי ר' יוחנן התגשמו שוב ושוב. וכי טבריה, שנחרבה פעם אחר פעם, פעמים בשל מעללי בני האדם ופעמים בשל איתני הטבע (רעידות אדמה, פעילות געשית ושטפונות), תמיד קמה וצמחה מחדש.

פתחנו את היום בתובנה, כי פעמים נושא הגאולה מגיע מעורפל ובלתי ברור, ועל כן יעקב ביקש שהקב"ה יציל אותו מידי עשיו, למרות ש"אתה אמרת היטיב עמך", וזאת מכיוון שאמירה הינה עניין בלתי ברור, ויעקב אמנם מאמין שיהיה טוב, וההבטחה תמומש, אולם לא יודע מה תפקידו ומה יהיה על רעיותיו ובניו. תופעה זו מסבירה הכיצד יש כאלה שנמצאים בתוך תהליך הגאולה אולם אינם מבחינים בו בפועל.

מלון דונה גרציה

טבריה נוסדה בשנת 20 לספה"נ ונקראה על שמו של הקיסר טיבריוס. אולם חכמים העניקו לה משמעות יהודית, בין על ידי היותה בטבור הארץ, ובין מחמת היותה "טובת ראיה". במהלך המאות 2–10 לספה"נ  היא שמשה כמרכז יהודי גדול וכבר בכך סימלה המשכיות יהודית אחרי החורבן.

בתקופת מסעות הצלב טבריה שמשה כבירת נסיכות הגליל. לאחר הקרב האחרון בקרני חטים (1187) הערבים החריבו את העיר והיא הפכה לכפר קטן.

התחנה הראשונה שלנו היתה במלון "דונה גרציה", בו קיבלנו הרצאה מאלפת על המנהיגה הציונית הראשונה דונה גרציה נשיא, שהבינה כי המקום הנכון ליהודים הוא ארץ ישראל, ובשנת 1561 שילמה לשליט סולימן הגדול הון עתק על מנת לחכור את טבריה, והחלה בבניית העיר. המעשה עורר שמחה ותקווה רבה בעם היהודי, אולם בפועל רק מעטים הגיעו לעיר.

בשנת 1670 חרבה העיר פעם נוספת, ל-70 שנה.

בית הכנסת "עץ חיים", על שם הרב חיים אבולעפיה. על פי המסורת,
במקום הזה בדיוק שכנה הסנהדרין

פרק נוסף במסענו היה סיפורו של החכם חיים אבולעפיה זצ"ל, איש מדהים שידע לרכוש את אהדתו של מושל טבריה ושל בנו, דאהיר אל עומר. בשנת 1740, בהיות הרב חיים אבולעפיא בן 80, חלם דאהיר אל עומר חלום, שעליו לאפשר ליהודים לחזור לטבריה ולהקים אותה מחדש, והוא קורא לרב חיים, שלמרות גילו המופלג התעורר כעוף החול, יצא למסע גיוס כספים, ובמו ידיו הגיע לטבריה ובנה אותה מחדש, ועורר יהודים להתיישב בה ואף דאג להם לפרנסה. לאחר שה"אור החיים" הקדוש ביקר  בעיר ונפגש עם רבי חיים, רמז עליו שהוא המשיח בדורו. ושוב כך עורר את העולם היהודי ומילא אותו תקווה, ואכן אנו רואים שהחל משנת 1740 החלו חסידים לעלות לארץ ישראל וליישב אותה. ושוב היוותה טבריה מקור השראה ואתחלתא דגאולה.

הפרק השלישי במסענו היה כיבוש העיר טבריה. העיר המעורבת הראשונה ששוחררה, ולא זו בלבד - שימשה דוגמה ומופת למהלכים הבאים של מלחמת השחרור: היוותה התקדים לעמידה יהודית איתנה מול הבריטים, ולכיבוש ערים מעורבות, בעקבות האימה שנפלה על תושבים בערים אלה, מפני היהודים. פעם אחר פעם טבריה היוותה הסנונית הראשונה בתהליך הגאולה.

ומעיסוק בגדולי הדור ואנשי-שם עברנו לעסוק בשותפים הגדולים לתהליך הגאולה, והם היהודים הפשוטים, כביכול, שהאמינו שהמקום שלהם הוא ארץ ישראל, והגיעו לכאן ויישבו אותה למרות הקשיים האדירים. כל יום ויום היה בבחינת מסירות נפש, במיוחד בעוד רבים אחרים היגרו למקומות נוחים יותר מאשר ארץ ישראל. פן זה הואר הן על ידי סיפור ההתיישבות של קיבוץ טירת צבי, בו היינו ושמענו מד"ר אמנון שפירא על ראשוני הקיבוץ, והן בסיפור חלוצי העליה השניה, עליו למדנו מהמדריך אסף, בחוות כינרת. סיפורים אלה שזרו כחוט השני את מידת החמלה והקהילתיות, והדאגה לכל חבר בקבוצה – ובאותה מידה הנס הגדול של הצלחה כנגד כל הסיכויים – הן תושבי העליה השניה, שלא נתנו להם סיכוי כנגד ה"תושבים הטבעיים" – הערבים, והן החלוצים הדתיים, שלפני 80 שנה אף אחד לא נתן להם סיכוי להצליח בחקלאות ובצבא, וקשה להאמין בדברים אלה, לאור המציאות של היום.

כך היא גאולתם של ישראל!

נפתחה העונה השמינית של הקתדרה בגבעת שמואל

ביום רביעי 4.5.2016 נפתחה העונה החדשה של הקתדרה בגבעת שמואל. את הקתדרה הקמתי עם הרב שמואל יניב לפני שבע שנים ומאז התארחו בה רבנים, אנשי רוח, אנשי מעשה, ורבים ממנהיגי הארץ, לרבות שרים, חברי כנסת ואפילו שופט מבית המשפט העליון.

את העונה השמינית פתח מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך בהרצאה חשובה ביותר על הנסיונות בפניהם ניצבים אנשי שררה. מאות מתושבי גבעת שמואל והסביבה גדשו את במקום ובאו לשמוע את הרצאתו המרתקת שנמשכה שעה שלמה.

עשרות אנשים פנו אלי בתום ההרצאה בעיניים בורקות ונרגשות. "אשרי עם ישראל שיש לו מנהיגים כאלה. שרואים כל העת לנגד עיניהם את גודל האחריות ואת הסכנות של השררה".

את האירוע כיבד גם ראש העיר שדיבר במלים נרגשות הן על המפכ"ל והן על יום השואה שבפתח.

ממש במקרה המצלמה תפסה (מאחורי הרב יניב) את אלי סרוסי, בעל

עיטור העוז ממלחמת סיני, הקרב על משטרת קלקיליה בשנת 1956. איש יקר ואהוב, תושב גבעת שמואל הפוקד את הקתדרה מדי שבוע.

קישור לסטטוס בפייסבוק

=

השיעור השני מאת דוד רוזנבליט, הוקדש ליום השואה ועל סיפורים קטנים מאנשים גדולים. אחד הסיפורים הנוגעים היה על הרש יהושע אהרונסון. 

הרעב בגטו החמיר. האנשים נחלשו. יום אחד הצליחו להשיג מרק שבושל עם בשר סוס. התחיל ויכוח האם לאכול אותו או לא. חלק אמרו שעוד לא הגיעו לאפיסת כוחות, לפיקוח נפש. הרב יהושע אהרונסון, טען אחרת. הוא אמר שאפשר לאכול. לא צריך להגיע עד שערי מוות. חייבים לשמור על הכוחות. אבל ליהודים קשה לאכול אוכל לא כשר...

ואז הרב לקח את הכף, הכניס למרק, בירך בקול "שהכל נהיה בדברו", וטעם מעט. אחריו כולם התחילו לקחת. 
"שהכל נהיה בדברו" אמר. אנחנו מברכים גם על הרעה. גם אם איננו מבינים. אנחנו מאמינים שהכל לטובה.

קישור לסטטוס בפייסבוק

=

שיעורי הקתדרה מתקיימים מדי יום רביעי בשעות 09:00-11:00 . לתכנית השיעורים ניתן לפנות אלי במייל: dr.shay.segev@gmail.com

השופט נועם סולברג בקתדרה

 לפני חמש שנים הקמתי יחד עם הרב שמואל יניב את "הקתדרה לתורה ולחכמה בגבעת שמואל".

במסגרת זאת מדי יום רביעי בשעות הבוקר מגיעים עשרות ולעתים מעל מאה איש, לשמוע שני שיעורים, אחד בענייני תורה, והשני בעניינים כלליים, כמו מדע, רפואה, היסטוריה, משפט, פסיכולוגיה ועוד.

הקתדרה מבקשת להראות שיהדות אינה סותרת את הקידמה, וההלכה אינה סותרת את החוק והמדינה, אלא מדובר בשתי מערכות שאחת יכולה להזין ולהפרות את השניה.

במהלך השנים נאמו בקתדרה מטובי המרצים בארץ, כולל אנשי ציבור מובילים בתחומם.

היום זכינו לארח ב"קתדרה" את שופט בית המשפט העליון, נועם סולברג, בהרצאה מרתקת על הגנה עצמית. השופט סולברג התגלה כאישיות נעימה, צנועה ומלאה כרימון. השופט סולברג מייצג את דמותו של השופט האידאלי, בר אוריין המדקדק על קלה כבחמורה בטרם יגזור דינו של נאשם, בעל מזג שיפוטי, סבלן וסובלן, המאפשר באורך רוח טיעון משפטי בפניו. ולא זו בלבד, הוא משתדל לחיות את השילוב הזה של תורה וחכמה במסגרת הוצאת הצדק לאור. וכל אלה מהווים אך מקצת שבחו.

למרות שההרצאה ניתנה בשעות הבוקר, הגיעו היום לקתדרה כ-200 איש לשמוע את השופט ולהביע הערכתם ותמיכתם בפועלו, ואיחולי הצלחה בהמשך דרכו כשופט בבית המשפט העליון.

מבעד למלים עם ד"ר שי שגב

ראיון לגיליון ראש השנה של גל גפן

המסר הוא לחיות את החיים ולדבוק במטרה - מתוך ראיון מיוחד לגיליון ראש השנה של "גל גפן"

נשק וסע בביטחה

גם אני נזדמנתי לתורנות של "נשק וסע בביטחה" בבית הספר מורשת זבולון.


"נשק וסע בביטחה" הוא פרוייקט אותו יזמה, הגתה, ומממשת במסירות, עמותת "עיניים בדרכים" מיסודו של יחיאל מונטג. עמותה זו יזמה והטמיעה את הפרוייקט הנ"ל גם בבית הספר "מורשת זבולון" בגבעת שמואל, אליו היגעתי לתורנות בהתנדבות. 


במקום שאכביר מלים על פרוייקט זה אביא בפניכם תיאור שמופיע באתר של תנועת "אור ירוק" שראתה כי טוב, ואף היא הצטרפה ליוזמה זאת ומפעילה שירות זה מצידה: "...תלמידי בית הספר מורדים מהסעות הבוקר על ידי הוריהם בצורה בטוחה ונכונה:  הורי התלמידים עצרו את רכביהם במפרץ המיועד לעצירה, כאשר תורן אחראי - הורה ו/או מתנדב פותח את דלת המכונית ועוזר לתלמיד לצאת מהרכב אל המדרכה בבטחה. באופן זה נחסך זמן להורים בחניית הרכב, יציאה ממנו והורדת הילד. החשוב מכל - נשמרה בטיחות התלמידים.

תגובות התלמידים והוריהם .... היו חיוביות ביותר- חברי המועדון נוכחו לגלות שהתלמידים שמחים ומקבלים בברכה את הגשת העזרה של אדם מבוגר בירידה מן הרכב. ההורים, שדווחו על הפיילוט מראש, שיתפו פעולה עם האחראים, ושמחו על שנחסך מהם זמן המתנה".

אקדים ואומר, כי מעודי לא פתחתי דלתות מכוניות של אנשים שאינני מכיר, בעיניי זו מעין חדירה למרחב הפרטיות; לכן, התגובה הראשונית למשמע התפקיד היתה תחושה של אי נעימות; אולם אי נעימות זאת חלפה תוך זמן קצר. מי שלא היה/תה מעוניין/נת להטריח אותי, יצא/ה מרכבו ועשה/תה זאת בכוחות עצמו. ההורים האחרים בירכו על העזרה ואף ציפו לה.

אמנם במשמרת אמורים להיות שלושה מתנדבים. הפעם העברתי את התורנות [כ-35 דקות] לבדי. החוויה היתה מעניינת ומהנה; מעבר לעזרה לילדים ולהורים, ולהרגשה טובה בעקבות מעשה טוב, נחמד היה לקבל ברכות מחברים על הדרך, ואף לרשום בפניי כמה רשמים שאותם אבקש לשתף. המשותף לנקודות השונות הוא נושא הביטחון – נכון, הורים, אתם לחוצים בבוקר, להגיע לעבודה, ללימודים או למקום אחר, אבל – וכאן ה'אבל' הגדול – מדובר בבית ספר, ובילדים, ובעומס, ובלחץ כללי. במצב כזה יש גורמים רבים שמסיחים את דעתנו מהדרך. רמת הזהירות יורדת וקיים חשש מוגבר לתקלה. פינה זו מוקדשת אפוא להאיר נקודות אלה.

* הנקודה הראשונה והחשובה ביותר – מתחם "נשק וסע" אמור להיות מתחם סטרילי המשמש להורדה בטוחה של הילדים, ותו לא! המתחם לא נועד לקיצורי דרך מזדמנים! לעתים נוצר מצב בו המתחם [או חלקו] ריק, והכביש עצמו עמוס בתנועה. מרבית הנהגים ממתינים בסבלנות להתקדמות התנועה. אולם יש כאלה שחושבים שהם חכמים, ונכנסים למתחם "נשק וסע" המהווה למעשה חניה, ועושים בו שימוש של נתיב מהיר, מאיצים, עוקפים מימין, חולפים על פני 3-4 מכוניות, ונדחפים ביציאה ליד מעבר החציה. אין צורך להכביר מלים כי הדבר מסוכן לילדים, לנהגים ולהולכי רגל!

* יש כאלה שאינם מעוניינים להשחית את זמנם על כניסה ויציאה מהמתחם, והם פשוט עוצרים על הכביש ושם "פורקים" את ילדיהם. מסוכן ביותר לתת לילד לרדת ליד מכונית שאמורה להתחיל לנסוע מהמתחם. יש כאלה המעוניינים ליהנות מכל העולמות, יורדים מהרכב ומלווים את הילד עד למדרכה – וכך מעכבים אף את התנועה. ואהבת לרעך כמוך, כבר אמרנו?

* ואחרון חביב תאור מקרה:  הרכב הגיע בסביבות 07:40. האימא ממהרת. "התיק הסגול" חייכה ואמרה. לקח לי עוד כמה שניות להבין שמדובר בתא המטען. בינתיים פתחתי את דלת הרכב לילדה החביבה שלא ששה לצאת ממנו ומיהרתי לשלוף את התיק הסגול מתא המטען והנחתי אותו על המדרכה.

ברכב ישבו עוד שני ילדים, שככל הנראה היה צריך להסיעם לבתי ספר אחרים. הילדה נצמדה לרכב ובכתה. החל משא ומתן. האם מתחננת לילדה, שהיא ממהרת לעבודה. הילדה בוכה. האם מתחילה לנסוע באיטיות סנטימטרים בודדים. הילדה לא נכנעה, פסעת ובכתה. או אז התערבתי וביקשתי מהילדה שתעלה למדרכה. היא עלתה למדרכה והמשיכה לבכות [התלוננה על כאב בטן]. האימא נכנעה ואספה אותה.  

לאחר כעשר דקות הבחנתי ברכב המגיע מהכיוון ההפוך [מרחוב הזיתים] ונכנס בצורה אלכסונית למתחם: חציו במתחם וחציו בנתיב הנסיעה. אופן העצירה תפס מקום של כארבעה רכבים במתחם, ואף הפריע לנתיב התנועה לכיוון הזיתים. מאותו רכב יצאה האם, הפעם בעצמה, הורידה את התיק לבתה ושחררה אותה. זו הלכה לבית הספר ללא שום בעיות. כאב הבטן עליו התלוננה, היה כלא היה. ביני לבין עצמי חייכתי כשואל על איזו תמורה התחייבה האם, על מנת שבתה תלך לבית הספר שמחה וטובת לב.

אני מבין את הלחץ של האם. היום התחיל קצת "עקום". היא תאחר לעבודה. תצטרך להתנצל. הבוקר לא זרם כפי שציפתה. ודאי שאין לשפוט אדם בעת לחצו. אולם יחד עם זאת אלה בדיוק המקרים שהלחץ מכתיב לנו התנהגות בעייתית ופזיזה, שלעתים עלולה לעלות בעיכובים הרבה יותר משמעותיים.  

לסיכום. היוזמה נראית לי מאוד חיובית. העזרה להורים הזקוקים לה, גם אם היא קטנה, היא אמיתית. ולא רק להורים, אלא גם לנוסעים בכביש. המאמץ קטן יחסית ותורם גם למתנדבים. עם זאת חשוב לזכור את העיקר, והוא שמירה על בטיחות הילדים, ויהי רצון שלא תקרה תקלה תחת ידינו ¡


תגובות 


בעקבות פרסום הרשימה הזאת, כאן ובעוד מקומות, קיבלתי מספר תגובות מעניינות.. אחת התגובות היתה של קורא מארה"ב שתיאר בפניי את כללי הבטיחות הנוגעים להורדת והעלאת ילדים השטח בית הספר, וכנראה יש לנו עוד מה ללמוד בעניינים אלה. 

שירותים נוטריוניים - גבעת שמואל והסביבה

בקירבת מקום לביתכם ניתן לקבל שירותים נוטריוניים ובין היתר:


1. אימות חתימה על יפוי כוח לבנקים / לחברות בניה ועוד. 
2. הכנה ואימות של יפוי כוח כללי. 
3. עריכה ואימות של הצהרה נוטריונית. 
4. עריכת צוואה בפני נוטריון. 
5. אימות חתימה ואישורים לצורך תאגידים [חברות בע"מ ועוד].
6. תרגום מסמכים רשמיים לאנגלית / עברית ואימות נכונות התרגום. 
7. הכנת אישור נוטריוני של העתק מתאים למקור. 
ועוד. 

• שירות מקצועי, מהיר ואדיב.

• גמישות למועדים ולשעות הנוחים לכם. 

• המחירים בהתאם לתעריף המינימום המפורסם כחוק. 

לקביעת תור: ד"ר שי שגב, טלפון 03-5326283

משמעות הניסיון

האם יש סיבה, תכלית או מאפיינים משותפים לניסיונות שאנו עוברים? אני מתכבד להפנות אתכם לקטעים מתוך שיעור שנתתי באזכרה לכבודו של מאיר איגל ז"ל בבית הכנסת לכו נרננה גבעת שמואל. בקרוב אעלה את הדברים על הכתב.

לצפיה בסרטון