אביב

אביב / שי שגב


פרחים,

פורצים מאגרטל;

שמחים,

עולים להם אל על;

קורנים,

מלאים ניצוצות של טל;



מדיפים ריחם סביב,

מפגינים צבעם המרהיב,

משפיעים מאורם החביב,

ומסמלים את בוא האביב

הצמיחה על פי נשל הנחש

השבוע ביקרתי ב"נחשיה" בצפון הארץ. מצאתי שם משפחה מאוד נחמדה שמצאה לה תחביב מעניין - גידול זוחלים בעיקר נחשים. שוחחנו קרוב לשעה, ולמדתי מהם כל מיני תובנות. אולם התובנה החזקה ביותר שלמדתי מהם היתה על נשל הנחש.
שאלנו אותם מה פשר נוהגו של הנחש להשיל את עורו מדי תקופה, והשיבו לנו, כי זהו חלק מתהליך הגדילה שלו.
בכל פעם שהוא גדל, הנחש חייב להשיל את עורו לחלוטין, והוא מצמח עור חדש, המתאים לממדיו החדשים.
אפילו אם יישאר חלק קטן מהעור הישן על גופו הדבר יצור עליו לחץ, כאשר יצמח העור החדש, ולחץ זה עלול להרוג את הנחש. עד כאן לתורת הנחשים.
ומכאן לתורת האדם.
האדם סוחב על עצמו הרבה מאוד בעיות קשיים, חוויות טובות ופחות טובות. חלק מתהליך הצמיחה הוא לדעת מה אנו לוקחים הלאה במסע החיים, ומה אנו מותירים מאחור. על מה לוותר, לסלוח או לבקש סליחה. כל אלה הינם מטענים שליליים, שאינם מאפשרים לנו לגדול, ויתרה מזאת, הם עלולים לגרום ללחץ ולנזק.
ותחשבו על זה!