התצוגה החדשה בישיבת חכמי לובלין

אתמול, 30.4.2018 התקיים במינהלת פולין מפגש מעניין עם ד"ר Grażyna Pawlak, יו"ר מועצת המנהלים של מכון/קרן פרופ' משה שור, המצוי בוורשה (לדף של המכון בפייסבוק; אתר המכון), ועם הרב ד"ר משה פינצ'וק, ראש המרכז למורשת ישראל במכללת נתניה, בנוגע לתערוכה החדשה בישיבת חכמי לובלין. כן השתתפו נציגים מהמינהלת, נציגים מגנזך קידוש השם ומדריכי פולין.

על הרקע לתערוכה ניתן לקרוא במאמרו של ד"ר פינצ'וק באתר מקור ראשון. ד"ר פינצו'ק הציג מצגת מרתקת על התצוגה בצירוף דברי הסבר.

יש כלל ידוע שברגע שספר יוצא לאור, הוא גם יוצא מהארון, במובן זה שכל אחד יכול לפרש אותו כרצונו. כך גם כמובן בנוגע למיצגים ויצירות אמנות, אבל תמיד מעניין לדעת למה התכוון המשורר. כך גם השתתפתי לפני כשנה וחצי במפגש עם האדריכל שהיה ממתכנני כיכר הכיסאות בקרקוב, ואת רשמיי העליתי בבלוג שלי.

כמה מלים על המכון

פרופ' משה שור היה אחד מהדמויות המשמעותיות של פולין במאה ה-20. בגיל 25 כבר קיבל את הדוקטורט שלו, עשה לו שם עולמי במחקר היסטורי פילולוגי בשפה השמית העתיקה. (מעניין שגם כיום המכון מתמקד בהוראת השפה, ראו להלן).

בשנת 1923 הוא מונה כרב של בית הכנסת הגדול (לנאורים) בוורשה (ברחוב טלומצקה), ועשה שם נפשות לעניין הציוני. שימש כרב בית הכנסת עד 1939. מעניין שבנייתו של בית הכנסת החלה בשנת לידתו של פרופ' שור, 1874.

שימש כנציג היהודים בסנאט הפולני (הסנאט הוא הבית העליון).

בתחילת המלחמה הוא ברח לרוסיה, נכלא וסיים את חייו בבית כלא ברוסיה בחודש יולי 1941.

מתוך דף הפייסבוק של המכון

בית יתר תפקידיו הקים והיה רקטור במכון למדעי היהדות בוורשה. היתה זו מעין אוניברסיטה יהודית, בה התגאתה הקהילה בוורשה, ומשכן הקבע שלו היה במתחם של בית הכנסת.

לזכרו של פרופ' שור הוקמה הקרן בשנת 2003 בסיוע קרן רון לאודר. משרדי הקרן שוכנים ברחוב טווארדה 6, משכנו של בית הכנסת נוז'יק.

ד"ר פבלק מציינת, כי הפעילות המרכזית של המכון היא לימוד השפה העברית. זו הדרך הקלה להקל על הציבור את ההתקרבות ליהדות. אם מתחילים לספר להם כמה מצוות יש, זה מרחיק. כשאתה לומד עברית, היא אומרת, אתה נוגע באותיות, מתקשר לשפה, וכך דרך לימוד העברית לומדים על החגים, המורשת וכו'.

המכון מנסה מדי פעם ליזום פעילויות לטובת מדינת ישראל. כמו המחווה שעשו לחגיגות ה-60 של המדינה.

הרב מאיר שפירא

ד"ר פבלק מציינת את אישיותו המיוחדת ורבת ההשראה של מהר"ם שפירא, ואכן גם התצוגה מתמקדת בו ונועדה לכבד את זכרו, כיוזם הישיבה, כמו גם נועדה לסייע לחזק את הזהות היהודית. עבורה הוא מסמל איש שמוכיח שמצד אחד אפשר להיות חסיד ואדוק, אולם מצד שני להיות מודרני ובעל חזון. אדם ריאליסטי שייצג את מדינתו בסיים הפולני.

מתוך דף הפייסבוק של המכון

החדר עם המידע על הרב שפירא מעוצב בעיגול, כמו גוויל של ספר תורה אשכנזי. מצורף צילום שמצאתי בפייסבוק מעת הכנת החדר, ורואים היטב את תוואי העיגול.

בכניסה יש חדר נוסף, בינתיים ריק. מיועד ליהדות, מבוא להכרת היהדות. הועלתה הצעה שהוא יהיה מוקדש לחסידות ויתכן שכך יהיה.

בעת חנוכת התצוגה החדשה התקבלה במתנה תמונה של הרב שפירא מאת נאוה סמל ז"ל. התמונה הוצאה מן התצוגה, על מנת להכין מעטה מזכוכית שיגן עליה מפני גניבה. במסדרון וליד התמונה הגדולה של הרב שפירא נשמעת מוזיקה.

אחד מעיקרי התצוגה מבחינתה הוא הביוגרפיה של הרב שפירא. אנחנו מכירים אותו על פי שני המיזמים הגדולים, אבל פחות מכירים את הביוגרפיה המרתקת שלו, ולו משום סיבה זו שווה להתאמץ ולקרוא את אבני הדרך בחייו, אפילו אם זה באנגלית..

ובקצרה: נולד בשנת 1887. מגיל 7 עד 13, למד אצל מלמד. מגיל 13 הוא לומד אצל הסבא שלו. בגיל 14 הוא מוסר את השיעור הראשון שלו בבית הכנסת הגדול במקום מגוריו. בגיל 16 הוא כבר נבחן בבחינות לרבות. 10 ימים הוא נחקר שתי וערב!! שלאחריהם מקבל אישור (סמיכה) לרבנות. בגיל 23 מפרסם את ספרו הראשון. בגיל 24 הוא כבר מתחיל לכהן כרב וגם מתחיל בפעילות ציבורית. בגיל -36-35 הוא מביא בפני ועידות של אגודת ישראל את המיזמים הגדולים שלו. בגיל 37 הוא מניח את אבן הפינה לישיבה. שתיפתח 6 שנים לאחר מכן. בגיל 46 הוא מתמנה לרב של העיר לודז', זןמ קצר לאחר מכן הוא נופל למשכב קצר ימים ונפטר. 30,000 איש הלכו אחר ארונו. פחות משנה לאחר מכן אישתו מלכה נפטרה גם היא. היא נקברה בבית הקברות אוקופובה בוורשה. בשנת 1958 עצמותיו הועלו והוא נטמן בהר המנוחות בירושלים.

התצוגה

הקהילה פנתה לד"ר פבלק וביקשה ממנה להקים את התצוגה. התצוגה הקודמת לא היתה אטרקטיבית דיה. התקציב היה זעום וגם לגביו ניתן היה לקבלו רק אם יסיימו את הכל עד דצמבר 2017, ולכן היה לה חלון זמנים מצומצם.

בחודש יולי שעבר היא הגיעה לישראל ונפגשה עם גנזך קידוש השם לקבלת סיוע. לזכותה ייאמר שהיא מנסה להסתדר עם התקציב המועט ואף את הנסיעות לישראל היא עושה על חשבונה.

על כן, הם לא רואים כעת את התצוגה כמושלמת, אלא אדרבה יש עוד מה לחשוב וכיצד לפתח ומוכנים לשמוע רעיונות. הבעיה היא חוסר בתקציב. על הפרק, למשל תרגום לעברית של המידע המצוי בתצוגה (שכיום מופיע באנגלית ובפולנית).

השאיפה היתה שאחד החדרים ישמש לארכיב, מעין ספריה, אולם כנראה שזה לא יצא לפועל מכיוון שזה לא שימושי. החדר יהיה עדיין חדר לימוד אך עם מולטימדיה.

בתצוגה ניתן לראות את לוח הדף היומי לשנים 1938-1945, שנות הזעם. במשך כל אותה תקופה אנשים המשיכו ללמוד. יש תיעוד על "סיום" שנעשה בשנת 1945. ידוע גם על הרב צבי תלמוד אשר הכין במיידנק יומנים ולוחות שנה של "דף יומי" לעזרת הלומדים.

ארכיון לובלין

יש בלובלין ארכיון ובו מסמכים רבים שבשל בעיות תקציביות לא ניתן לגאול אותן (לפחות אפשר לצלם) ואף לא לתרגם. כל סיוע יתקבל בברכה.

 

במסגרת הארכיון ניתן לעשות חיבורים מעניינים של כרטיסי קבלה של תלמידים, ומה היה עליהם. למשל תלמיד בשם אהרון לבל (Lebwohl Aron) – תעודת לידה (נולד 16.4.09) מסמכי קבלה לישיבה (12/31) ושמו ברשימות של מיידנק (מס' אסיר 3144). והרי אנחנו רואים במסמכים את מסלול חייו, עד לתחנה האחרונה. מדובר במסמכים רבים שלא יסולאו בפז ויש המון עבודה ומחקר שעדיין מחכה למי שירים את הכפפה.

דוגמה נוספת למסמכים כאלה הינה של התלמיד קלמנוביץ שלמה. ניתן לראות את כרטיס הקבלה שלו בישיבה, ולאחר מכן אנו נתקלים בו שוב בדפי עד – נרצח בטרבלינקה (תמונות מצורפות).

כמו כן בארכיונים יש 2000 מברקי ברכה שנשלחו לישיבה לרגל אירוע חנוכתה.

לא ניתן לקבל מסמכים אלה מהארכיון, מכיוון שאלה נחשבים כיום כמסמכים היסטוריים של לובלין, אולם כאמור ניתן לצלם אותם.

לסיכום, מטרות התצוגה

·         כבוד לרב מאיר שפירא ופועלו.

·         חיבור וקירוב לזהות היהודית.

·         בעתיד: מתן פנים לשמות התלמידים בישיבה.

·         בעתיד: היכרות עם עולם החסידות.

המפגש היה מרתק ומעשיר, ואני מודה לד"ר פינצו'ק ולד"ר פבלק. וכמובן למינהלת שיזמה אותו אפשרה לנו עוד מפגש מרתק עם נפשות פועלות בפולין. 

במהלך המפגש קיבלנו פולדר יפה, סרקתי והעליתי אותו לנוחיותכם.

המסר הגדול והחשוב ביותר של חג הפסח

בשבת שעברה הייתי בלובלין, פולין. עיר זאת איכלסה טרום השואה 43,000 יהודים. מיד לאחר שגורשו להשמדה (רובם לבלז'ץ ומיעוטם למיידנק)  הנאצים ימ"ש עברו עם דינמיט בית בית והחריבו את כל הבתים ברובע היהודי בלובלין, כך שלא נותר ממנו זכר. כך, למשל, במקום בו עמד בית הכנסת הגדול של המהרש"ל, שהכיל 3000 מקומות ישיבה (!) עובר היום כביש מהיר. ובמקום בו עמדו בתי תפילה ובתי מגורים, מסביב לטירת לובלין, יש מדשאות, קניון ועוד. דווקא בשבת זאת קיבלתי את תובנה משמעותית מאוד שארצה לשתף אתכם כאן.  

לליל הסדר יש משמעות מיוחדת, ותפקיד מיוחד ומוגדר במורשת היהודית – זהו החג בו מתכנסים אנו, כל בני המשפחה, על מנת להעביר את המסר האמוני החשוב ביותר הכולל שלושה שלבים:

לוח זיכרון במקום בו עמד בית הכנסת
הגדול של לובלין
(הצילומים שלי - ש.ש.)

שלב א': הקב"ה כרת ברית עם אברהם, לפיה יתן לו את הארץ. לברית שני שלבים עיקריים – "ידוע, תדע".

שלב ב': הקב"ה קיים את החלק הראשון של הברית בעת יציאת מצרים – "ברוך שומר הבטחתו".

הלכך, במשך דורות רבים – הועבר המסר המרכזי של ליל הסדר, שכפי שהתקיים שלב ב', יתקיים גם שלב ג'.

בליל הסדר אנו מזכירים את שלושת השלבים – הברית, יציאת מצרים (דווקא היציאה), ובהמשך: התפילה לקיבוץ גלויות וגאולה שלמה. 

כל ההליכים והתהליכים האופפים את ליל הסדר נועדו להעביר ולהטמיע את המסר הזה מדור לדור. מדוע?

כאן עמד בית הכנסת הגדול של לובלין.
היום עובר כאן כביש ראשי (מימין)
ושביל להולכי רגל

מכיוון שבתקופת הגלות, מה שיתן כוח לתקוה לחזור לארץ, הוא כוחה של האמונה בקיומה של ההבטחה. לכן אנו פותחים במלים: "ברוך שומר הבטחתו לישראל..." והיא (ההבטחה) שעמדה לנו – מכיוון שבכל דור ודור עומדים עלינו, ואלמלא הביטחון בקיומה של ההבטחה, היינו מפסיקים לייחל "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

לתוקף המהותי של עניין זה התוודעתי דווקא בלובלין. אנשים גורשו מהונגריה באמצע שנת 1944. אלה ששרדו חזרו הביתה לאחר פחות משנה, אבל הבתים שלהם כבר לא חיכו להם. ליהודי לובלין לא היה לאן לחזור. גם אם מאוד מאוד נרצה להקים מחדש את בית הכנסת המהרש"ל לא נוכל, כי עובר שם כביש ראשי. למעשה, המבנה היחיד, היחיד, שהצליחו להציל בלובלין, ואף הוא לאחר מאמצים דיפלומטיים, ולאחר קרוב ל-60 שנה מתום השואה, היה של הישיבה.

ועתה הכל מובן – אברהם עובר בארץ, הוא טרם קיבל את הציווי של "לך לך". הקב"ה מבטיח את הארץ לו ולזרעו. אברהם שואל, כיצד אתן סימן לבניי, שהם יקבלו את הארץ גם לאחר שנים? כיצד יקבלו סימן שלא יתייאשו? איך נוכל להבטיח שגם לאחר 1500 שנה במרוקו, פולין וצרפת, אנשים ימשיכו לקוות?

על כך כורת איתו הקב"ה את הברית בין הבתרים. גר יהיה זרעך. אמנם יהיה גר. אולם בצורה מדוייקת הוא יצא. יצחק נולד בפסח. בני ישראל יצאו ממצרים בדיוק 400 שנה לאחר מכן. בעצם היום הזה. זו ההוכחה.

לאחר שיצאנו ממצרים קיבל המלך ציווי מיוחד שלא להרבות לו סוסים, על מנת שהעם לא יתפתה לחזור למצרים. ככל שמדובר בתקופת השואה, נוצר מצב שבו בתי היהודים הוחרבו, או שהשתלטו עליהם עמים אחרים ולא איפשרו להם לחזור. הכיוון: ארץ ישראל.

מסביב לטירה - כאן עמדו בתים של יהודים. היום - דשא

הרבה יהודים התאהבו בגולה. משל למה הדבר דומה? לילדה שיש לה טבעת מפלסטיק. ובא אביה ומעוניין להחליף את טבעת הפלסטיק בטבעת זהב. והילדה בוכה וצועקת וצורחת, אבל האב נאלץ לעשות זאת, ומאמין שיום אחד תבין הילדה, מה המתנה שקיבלה.
הגולה אף פעם לא היתה המקום שלנו. 

וקרה הפלא האדיר הזה, למרות שבמשך 2000 שנה עברו ונלחמו על הארץ הזאת רוב האימפריות, ולמרות כל האתגרים, הארץ האירה פניה דווקא אלינו.

היום, בחלוף שבעים שנה, ברור לכולם שמדינת ישראל הינה סיפור הצלחה לא יתואר. סיפור עוף החול של העם היהודי. הנתונים לא מפסיקים לזרום, ונערך היום גם כנס גדול בשם זה. אסור לנו לשכוח מה היה בקום המדינה. סכנת הקריסה הכלכלית, הסכנות הבטחוניות. מכל אלה הצלחנו לקום, קומה זקופה.

ב-30 השנים האחרונות אנו רואים עליה ברמת החיים בכל קנה מידה. תושבי הארץ הוכפלו, הילודה גדלה, תוחלת החיים הוארכה ב-7 שנים, רזרבות המט"ח הוכפלו כמעט פי 30, החוב הלאומי פחת מאוד, הוצאות הביטחון (כחלק מהתוצר) צומצמו פי 4, הסיוע האמריקני (כאחוז מהתוצר) פחת פי 7, הייצוא הכולל שלנו גדל פי 10, האינפלציה ירדה מ-18 אחוז לשנה, לפחות מאחוז אחד. השקל הפך להיות מטבע חזק ויציב.

הצמיחה במשק הישראלי הציבה אותו במקום השני ב-OECD, סיכוני האשראי פוחתים, הדירוג העולמי עלה, ההכנסה הכספית של משקי הבית גדלה, מספר המפרנסים גדל, האבטלה צנחה.

ישראל הפכה יותר ויותר אטרקטיבית. בממוצע עולים ארצה בשנה כ-25,000 עולים, וחוזרים לישראל 10,000 יורדים, לעומת 15,000 יורדים, שרובם עולים שלא הצליחו להיקלט. למרות כל הצעקות והקשיים כביכול, ישראל מדורגת במקום ה-11 ברמת האושר. תופעת בריחת המוחות נבלמה, והם חוזרים ארצה ונקלטים כאן בעמדות הובלה. מערכת הבריאות שלנו במקום ה-9 במדד הבריאות העולמי. שיפור ניכר בתוצאות בחינות הבגרות, ועוד ועוד ועוד. כל מי שמעוניין מוזמן לעיין בספר ולהיווכח בפני עצמו במה שנראה כנס של מאה השנים האחרונות.

ישלי שיעורים של שעות ארוכות על הפלא הגדול הזה של תקומת עם ישראל, שככל שעוסקים בו יותר, מבינים עד כמה הוא גדול – וכל המרבה, משובח.

התפקיד שלנו כהורים-מחנכים, הוא אפוא להעביר את המסר הזה לילדינו, כפי שהעבירו לנו במסגרת שרשרת הדורות. אלא שכיום הדבר הרבה הרבה יותר קל, מכיוון שאפשר להבין ולראות בעיניים – ברוך שומר הבטחתו לישראל! 

פסח כשר ושמח לכולנו.  

חשוב להבהיר, כי אין באמור לעיל בכדי להפחית ולו במאומה מהצער העמוק מהאסון העצום שניחת על היהדות והיהודים בתקופת השואה. השואה היא מחיר כבד מאור בכל קנה מידה. והצלחתה המטאורית של המדינה שלנו היא גם הנחמה שלנו וגם הנקמה שלנו.