‏הצגת רשומות עם תוויות ברכה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ברכה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 2 בנובמבר 2018

כל העולם שלי!!

שיתוף

"וה' ברך את אברהם בכל" - האם מצאתם מישהו שיש לו הכל?


תעשו ניסיון: תשאלו אנשים - כמה אתה מרוצה מהחיים שלך מ-1 עד 10, הרוב המוחלט של האנשים לא יגיד "10".

מרבה נכסים - מרבה דאגה. ככל שיש לאדם יותר נכסים, יש לו יותר פחדים. יש לו כסף - ואין לו ביטחון.
סוד האין - כשאין לך כלום ואין לך ציפיות, אז כל דבר קטן הופך אותך למאושר. אבל לחיות עני? לא כיף, נכון?

זה אפילו לא כדאי שיהיה לך הכל, כי ביום שבו יש לך הכל, אין לך יותר שאיפות. נגמר התיקון שלך כאן.

וגם לאברהם - למעשה לא היה לו הכל, שהרי לא היה חתן לבן שלו. ואילו הבן שלו לא היה מתחתן, מה שווה כל מה שיש לו? ולאחר שהבן שלו מתחתן, מה שווה אם התחתן ואין לו נכדים, והמשכיות?
אז איך אפשר להגיע למצב שיש לך הכל?

--

התשובה נמצאת בקבלה.

"הכל" משמע - תחושת מלאוּת, שבכל רגע ורגע נתון יש לי מה שאני צריך. אין לי דאגה, כעס, קינאה. אבל מאידך אני לא הופך להיות אפאתי.
מחר? יהיו לי צרכים חדשים, משימות חדשות, אבל אני מטפל בהם כבר עכשיו, כדי שתחושת המלאות של ההוויה (ההווה), תהיה בכל רגע נתון.
החיסרון חיוני כדי לתת רצון, ודלק, אבל הוא לא פוגע בתחושת המלאות. החיסרון יוצר אתגר, לא בעיה.

ולכן - אברהם בא בימים. כל יום ויום מנוצל. כל יום ויום ותחושת המלאות שלו. אבל שאיפות? היו לו עד לרגע האחרון. תמיד עלה למעלה למעלה. מי שחי כך - מאושר. יש לי בשביל מה לקום בבוקר, אבל מצד שני אני לא מרגיש חוסר. איזון מושלם.

--

וזו השאלה הגדולה - איך מגיעים לתחושת המלאוּת הזאת?

שלמה המלך דן בנושא הזה. וגם הקבלה אומרת לנו משהו עמוק ביותר, ואני אתרגם אותו בקיצור נמרץ - זו ספירת המלכות. זה השסתום שיושב על הזרע. (בקבלה הוא נקרא: "פה"). זרע ממש, וגם זרע כמשל.

לאדם יש בגוף מחסנים גדולים שמייצרים זרע.
להוצאת זרע יכולה להיות משמעויות שונות.

יש כאלה שלא מוציאים בכלל זרע - אוגרים ואוגרים ולא משתמשים. על כך אומר שלמה המלך - "ועזבו לאחרים חילם". וגם אומר: "אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ; זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא".

יש כאלה שמוציאים זרע לבטלה - קרי עובדים ואוגרים ובסוף זורקים אותו על שטויות ואח"כ מצטערים על כך. תחושה שחיינו סתם. אין טעם לחיים. הכל כלה. עבדתי ועבדתי ולא נשאר כלום.

ויש כאלה שמוציאים את הזרע במצב שמוביל אותם להסתבכות בהריון לא רצוי. זה המצב הגרוע ביותר - אתה משתמש ברכוש שצברת, על מנת להזיק לעצמך. ועל כך אומר שלמה המלך: זו רעה חולה, עושר שמור לבעליו לרעתו.

ואלה שזכו - משתמשים באנרגיות שלהם בזמן ובמקום המתאים, ולמטרה הנכונה והמתאימה להם - והיא זו שיוצרת את הפירות "בכל" - בגימטריא - בן. במובן של פירות, בניין, משהו שבונה קומה, תחושת מימוש, שיש פירות למה שעמלתי בעולם הזה, והבן עצמו גם לו יש זרע וגם הוא יניב הלאה. (כמובן שבמובן זה, גם בנות !)

אותו זרע. אותו פוטנציאל. יכול להוביל אותך למעלה, ויכול להוריד אותך לגיהנום. מי אחראי על כך? השסתום הקטן הזה שנמצא בקצה. הפה. שהוא משל וסמל למשמעת העצמית שלנו - ל"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"

ומבינים אנו, שזה פחות משנה כמה זרע יש לך. אפילו אם יש לך מעט, אבל אתה יודע להשתמש בו כראוי, תזכה לברכה גדולה. וראיתי בימי חיי אנשים שהיו להם יכולות מועטות, אבל עם רצון ונחישות הגיעו למקומות מאוד גבוהים.

--

תכונת המימוש הזאת, לקחת מה שעמלת עליו, ולהפוך אותו לנכס מניב, למשהו שיגיע הלאה לדורות. לראות שיש פרי לעמלך - זה ה"בכל", זו תחושת המלאות. וזה מצריך הרבה שכל, מחשבה וגם איפוק, ומאידך גם ברכה משמים.

ואומר שלמה המלך: "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה."

וה' ברך את אברהם בכל.
ותכונה זו הוריש לבניו.

ואנו מתפללים בברכת המזון שיברך אותנו "בכל, מכל כל" - פסוקים שנאמרו כנגד האבות, וגם אנחנו מבקשים לקבל מברכה זו.

אני מברך אתכם ואותי, שכולנו נזכה במידה זו.


יום שלישי, 29 באוקטובר 2013

יעקב - האם היה חכם או רמאי?

שיתוף
בפרשת תולדות יש לנו הסיפור שיעקב לוקח את הברכות שיצחק ייעד לעשיו. ואפילו יצחק אומר "בא אחיך במרמה". כיצד איפה אפשר לומר שיעקב לא היה רמאי? כיצד ניתן היה לומר שיעקב היה איש אמת?

את השאלה הזאת נברר מהכתובים עצמם, על פי הפשט של המלים. 

ראשית חשוב לציין כי יעקב עצמו חשש לעשות את המעשה, על מנת שלא ייחשב רמאי - 
וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה (כז יב). מתעתע הוא משורש מרובע, המלמד על פעולה מחזורית ומרובה. כמו "מסלסל" – עושה סלילים סלילים. מבזבז – בז לממונו פעם אחר פעם ומכלה אותו. מתעתע הוא אדם שמתעה אנשים מדרכם, פעם אחר פעם – נוכל מקצועי. ואומר לה יעקב: אם אבי יחשוב עלי כך, הרי שזו תהיה קללה (לשון ביזיון). לא שחלילה אבא יקלל אותי, עצם המחשבה הזאת עלי היא היא הקללה.

שנית חשוב לציין שיצחק לא היה חלשלוש אלא בעל עצמה:
וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי (כז יח). המלה הנני כאן הינה אחד הדברים הנפלאים בקטע. דוגמה לכך שדי בשינוי אחד קטן על מנת לעשות את כל ההבדל. אומרים חז"ל ש"הנני" הוא לשון ענוה. אולם הדבר נכון ל"הנני" הרגיל. יש פעמיים בלבד בכל התורה שהנני כתובה כאשר גם הנ' השניה דגושה. כאן, ובעקידה "וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י" (כב ז). המלה "הנני" משמעותה "הנה אני" ובמצב הרגיל ה-נ' השניה אינה דגושה, ולכן זו לשון ענווה. אולם במקרים הנדירים, שבהם הנ' דגושה, הרי שהמלה הנני מלמדת ההפך – על כוח ועוצמה. מדהים, שהתורה מביעה במילה אחת, שיצחק, למרות שכהו עיניו, לא היה חלש אלא חזק ועוצמתי. בדיוק כמו אברהם, כאשר הלך לעקידה יחד עם בנו. וזאת להבדיל (בעקידה) כאשר הקב"ה או המלאך דברו לאברהם, ואז הוא ענה בצורה הרגילה, בענוה. 

ושלישית על רקע זה ניתן להבין את דברי יצחק
בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה (כז לה): מלים כמו תמורה, התמרה, המרה, כולן מלמדות על החלפה. החלפת ערך בערך (תמורה), שינוי כוח אחד לתכלית אחרת ונעלה יותר (התמרה), וכמובן שינוי עניין אחד באחר (המרת דת, כספים, מידות וכדומה). והרי יעקב חשש מאוד שיצחק יחשוד בו שהוא "רמאי", נוכל המתעתע באנשים. ואילו באמת יצחק היה חושד כך ביעקב, ודאי שלא היה חוזר מברך אותו בדיעבד "גם ברוך יהיה"! אלא ודאי שיצחק לא רצה לומר שיעקב רמאי, אלא חכם (כדברי רש"י): שהצליח בחכמה (- מרמה) לשנות (- להמיר) את דעתו (של יצחק), ולהבין שהוא, יעקב, באמת ראוי לברכה יותר מאשר עשיו. 

יום שלישי, 7 בספטמבר 2010

ברכות מכל הלב לשנה החדשה

שיתוף
לפני כמה ימים פרסמתי סטטוס בפייס יחד עם השיר "בגלגול הזה". ומאחר שהוא לא הפסיק להתנגן לי בראש, כתבתי עליו גם פוסט קצרצר, והרי הוא לפניכם:


"שתהיה תמיד שמח
שלעולם לא תפסיק לשיר
שתמיד תמשיך לגדול
ושתמיד תישאר צעיר
שתמיד תלך קדימה
ושלא תאבד תקווה
שתדע שלום וטוב
ושתמצא את האהבה"
ראש השנה הוא יום כפול, וחג כפול – חג שבין אדם למקום, ובין אדם לחברו.
ראש השנה הוא "יום מסוגל" יום בריאת האדם – מזלו של האדם עולה, וברכותיו שוות יותר... ומכאן מנהג ה"סימנים", בו אנו לוקחים סימנים שונים, שיגרמו לנו לברך את עצמנו ואחרים. וכל המרבה, הרי זה משובח. ונוהגים לסיים את ספר תהלים פעמיים, ולברך, ולבקש, ולייחל.
"שתשכיל לחיות ביחד 
ולהישאר חופשי 
ושתוכל למצוא תועלת 
גם במצבים קשים 
שתמיד תישאר צנוע 
ושתמיד תהיה בריא 
ושתצליח שחייך 
לא יהיו לריק"
כתוב בספרים הקדושים, כי בראש השנה צריך מאוד מאוד להיזהר שלא לכעוס; בין יתר הסיבות: אדם כועס, עלול להוציא מלים לא יפות מפיו, ואף להזיק לעצמו ולאחרים. לכן, ישתדל כל אחד להילחם ביצר הרע הזה, במיוחד באותם מקרים בהם יש הרבה אנשים, כל המשפחה מגיעה, ומדברים לעתים דברים בטלים, העלולים להביא לכעס.
שתהיה אל אחרים
כמו שאתה אל עצמך
שתתברך במה שיש
ושתשמח בחלקך
שתמצא את דרכך
בכל דרך שתלך
ושתדע להישרד
מול הגורל המתהפך
הרב שלמה קרליבך זצ"ל קרא מכל במה לכל הורה באשר הוא – בראש השנה, לא מספיק שתברכו את הילדים שלכם, תבקשו מהילדים שלכם שיברכו אתכם! זה מנהג כל כך יפה, לבקש מהילדים שיברכו את ההורים. במשפחתנו אימצנו מנהג זה בכל שבת ושבת. איזה ברכות ילדים יודעים לתת! אתם ממש לא מתארים את עצמכם.
למשל: "שתהיה ברכבת המצוות" איזו ברכה נחמדה, לא? או "שתזכה לעלות במעלות התורה", שתזכי להיות להיות כמו שרה רבקה רחל ולאה; שתצליחו בכל מעשי ידיכם. ברכות רבותיי.
יהודי מלשון "להודות", לברך. "ברוך אברהם ל-אל עליון". "והיה ברכה" כך הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו כאשר יצא למסע הגדול. "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" ברך אותנו משה רבינו.
"שיהיה לך טוב
שתספיק לאהוב 
הו בגילגול הזה 
הגילגול הזה
כי זה לגמרי לא קל 
להיות פה בכלל 
ועוד, עוד ועוד 
בגילגול הזה"
(שלום חנוך)

כן, העולם מלא הפתעות, וברכה, ואושר, אולם לא כולם זוכים ליהנות ממנו... וכידוע ליודעי ח"ן, גלגול הוא גם עונש... ביכולתנו להמתיק את התיקון הזה כאן, ולהפוך את העולם לטוב יותר, אם נקפיד לדבר יפה יותר אחד לשני, לפרגן, ולברך. ונזכור: "כל המתפלל על חברו – נענה תחילה".
אני מבקש לברך את כל בית ישראל בהרבה הרבה אושר ונחת, ומילוי כל המשאלות לטובה, שנה מתוקה, ברכה. פידיון שבויים, פריחה ושגשוג, אמן!