יום שישי, 2 בנובמבר 2018

כל העולם שלי!!

שיתוף

"וה' ברך את אברהם בכל" - האם מצאתם מישהו שיש לו הכל?


תעשו ניסיון: תשאלו אנשים - כמה אתה מרוצה מהחיים שלך מ-1 עד 10, הרוב המוחלט של האנשים לא יגיד "10".

מרבה נכסים - מרבה דאגה. ככל שיש לאדם יותר נכסים, יש לו יותר פחדים. יש לו כסף - ואין לו ביטחון.
סוד האין - כשאין לך כלום ואין לך ציפיות, אז כל דבר קטן הופך אותך למאושר. אבל לחיות עני? לא כיף, נכון?

זה אפילו לא כדאי שיהיה לך הכל, כי ביום שבו יש לך הכל, אין לך יותר שאיפות. נגמר התיקון שלך כאן.

וגם לאברהם - למעשה לא היה לו הכל, שהרי לא היה חתן לבן שלו. ואילו הבן שלו לא היה מתחתן, מה שווה כל מה שיש לו? ולאחר שהבן שלו מתחתן, מה שווה אם התחתן ואין לו נכדים, והמשכיות?
אז איך אפשר להגיע למצב שיש לך הכל?

--

התשובה נמצאת בקבלה.

"הכל" משמע - תחושת מלאוּת, שבכל רגע ורגע נתון יש לי מה שאני צריך. אין לי דאגה, כעס, קינאה. אבל מאידך אני לא הופך להיות אפאתי.
מחר? יהיו לי צרכים חדשים, משימות חדשות, אבל אני מטפל בהם כבר עכשיו, כדי שתחושת המלאות של ההוויה (ההווה), תהיה בכל רגע נתון.
החיסרון חיוני כדי לתת רצון, ודלק, אבל הוא לא פוגע בתחושת המלאות. החיסרון יוצר אתגר, לא בעיה.

ולכן - אברהם בא בימים. כל יום ויום מנוצל. כל יום ויום ותחושת המלאות שלו. אבל שאיפות? היו לו עד לרגע האחרון. תמיד עלה למעלה למעלה. מי שחי כך - מאושר. יש לי בשביל מה לקום בבוקר, אבל מצד שני אני לא מרגיש חוסר. איזון מושלם.

--

וזו השאלה הגדולה - איך מגיעים לתחושת המלאוּת הזאת?

שלמה המלך דן בנושא הזה. וגם הקבלה אומרת לנו משהו עמוק ביותר, ואני אתרגם אותו בקיצור נמרץ - זו ספירת המלכות. זה השסתום שיושב על הזרע. (בקבלה הוא נקרא: "פה"). זרע ממש, וגם זרע כמשל.

לאדם יש בגוף מחסנים גדולים שמייצרים זרע.
להוצאת זרע יכולה להיות משמעויות שונות.

יש כאלה שלא מוציאים בכלל זרע - אוגרים ואוגרים ולא משתמשים. על כך אומר שלמה המלך - "ועזבו לאחרים חילם". וגם אומר: "אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ; זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא".

יש כאלה שמוציאים זרע לבטלה - קרי עובדים ואוגרים ובסוף זורקים אותו על שטויות ואח"כ מצטערים על כך. תחושה שחיינו סתם. אין טעם לחיים. הכל כלה. עבדתי ועבדתי ולא נשאר כלום.

ויש כאלה שמוציאים את הזרע במצב שמוביל אותם להסתבכות בהריון לא רצוי. זה המצב הגרוע ביותר - אתה משתמש ברכוש שצברת, על מנת להזיק לעצמך. ועל כך אומר שלמה המלך: זו רעה חולה, עושר שמור לבעליו לרעתו.

ואלה שזכו - משתמשים באנרגיות שלהם בזמן ובמקום המתאים, ולמטרה הנכונה והמתאימה להם - והיא זו שיוצרת את הפירות "בכל" - בגימטריא - בן. במובן של פירות, בניין, משהו שבונה קומה, תחושת מימוש, שיש פירות למה שעמלתי בעולם הזה, והבן עצמו גם לו יש זרע וגם הוא יניב הלאה. (כמובן שבמובן זה, גם בנות !)

אותו זרע. אותו פוטנציאל. יכול להוביל אותך למעלה, ויכול להוריד אותך לגיהנום. מי אחראי על כך? השסתום הקטן הזה שנמצא בקצה. הפה. שהוא משל וסמל למשמעת העצמית שלנו - ל"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"

ומבינים אנו, שזה פחות משנה כמה זרע יש לך. אפילו אם יש לך מעט, אבל אתה יודע להשתמש בו כראוי, תזכה לברכה גדולה. וראיתי בימי חיי אנשים שהיו להם יכולות מועטות, אבל עם רצון ונחישות הגיעו למקומות מאוד גבוהים.

--

תכונת המימוש הזאת, לקחת מה שעמלת עליו, ולהפוך אותו לנכס מניב, למשהו שיגיע הלאה לדורות. לראות שיש פרי לעמלך - זה ה"בכל", זו תחושת המלאות. וזה מצריך הרבה שכל, מחשבה וגם איפוק, ומאידך גם ברכה משמים.

ואומר שלמה המלך: "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה."

וה' ברך את אברהם בכל.
ותכונה זו הוריש לבניו.

ואנו מתפללים בברכת המזון שיברך אותנו "בכל, מכל כל" - פסוקים שנאמרו כנגד האבות, וגם אנחנו מבקשים לקבל מברכה זו.

אני מברך אתכם ואותי, שכולנו נזכה במידה זו.