משיכה

אנו מכירים את המילה משכן, בעיקר כמקום מגורים. ורבי נחמן מברסלב אומר כי משכן גם מלשון משיכה, וזאת מכיוון שהקרבן הראשון שעם ישראל נדרש להביא, כעם, הוא קרבן הפסח, עליו נאמר: "משכו וקחו לכם...".ואכן, המשכן הוא מקור של משיכה לעם ישראל, אליו מגיעים אנשים מקצוות שונים, מתערבבים ומתאחדים. וזה הרי למעשה אחד מתפקידיו של בית הכנסת כיום.

לעתים אנו זוכים לראות התגשמות של חזון כזה בצורה יפהפיה וכך זכיתי אתמול, באזכרה של דודי ז"ל. ישבנו שם, מסביב לשולחן, ממתינים לתפילת מנחה, אני ושני דודים הנושקים לגבורות, אחד מלמעלה ואחד מלמטה. שמעתי סיפורים מרתקים על מלחמת השחרור והחיים שהיו כאן, ממש עידן אחר.

וממש לפני תחילת התפילה נכנס יהודי מבוגר, חבוש בכובע קסקט, והתיישב לידינו. בתום התפילה הוא שאל אותנו – "מה יש כאן היום?" והשבנו לו. הוא סיפר לנו שהוא עבר כאן באיזור ועמד מישהו בחוץ וביקש ממנו להיכנס לתפילת מנחה, והוא נכנס.

כאשר אחד הדודים שלי שמע את קולו, הוא שאל אותו מאין המבטא הזה, והשיב היהודי שהוריו עלו לארץ מבולגריה. ואז אמר לו הדוד – "נכון שאתה למדת בשנות החמישים בבית הספר המקצועי בתל אביב?" השיב לו היהודי בפליאה: "נכון, כיצד אתה יודע?" והשיב לו הדוד: "אני יודע כי למדנו יחד!"

"ואיך אתה זוכר אותי?" שאל האורח, "בזכות המבטא שלך. ואני גם אזכיר לך ש..." וישב וסיפר לו הדוד עניינים שהוא זוכר מאז הקשורים לשניהם.

כמובן שהשמחה וההתרגשות היתה עצומה. אתם מבינים, למעלה משישים שנה, קרוב לשישים וחמש שנה שהם לא ראו אחד את השני, והינה שני אנשים הזדמנו "במקרה" לבית כנסת שאינם מתפללים בו כלל, ונפגשים. על זה דיבר רבי נחמן, כאשר אמר שמשכן פירושו משיכה. 

הישרדות

אחת השאלות שמעניינות אותנו בכל דור ודור, הן כבני אנוש והן כיהודים, היא שאלת הישרדותינו והכלים לכך. שאלה זו מתעוררת במיוחד במקרי קיצון, שהמרכזי שבהם כמובן, הוא השואה, ואכן רבים המחקרים שתהו אחרי סוד שרידתם של מי שהיו רסיסי אדם.

המהפכה הליברלית שהפציעה לפני כ-400 שנה הפכה לחלוטין את כל החשיבה של אלפי שנים שקדמה לה: לא האלוקים במרכז, אלא האדם. ♦ לא הקהילה היא החשובה, אלא העצמאות. הקהילה היא המחוייבת לפרט ולמיעוט, ולא להיפך. ♦ לא האמונה היא המרכז, אלא החכמה/הרציונליות/ השכל/האסטרטגיה. ♦ החזק הוא השורד – בעיקר חזק פיזית, שכלית וכלכלית, באופן שאינו זקוק לאף אחד.

נלקח מאתר מילוג

עקרונות אלה הובילו לפיתוח "תורות" חדשות, כמו "מוצא המינים" של דרווין, תורת הגזע והעליונות הארית, ותוצאותיהן ידועות.

ואם רוצים אנו להוכיח לעצמנו עד כמה חשיבה זו משפיעה על אורח חיינו, די לנו בכך שננסה לתאר לעצמנו דמות של שורד טיפוסי. עשו לכם תרגיל זה, בטרם תמשיכו לקרוא את השורות הבאות....

נראה לי שאם עשיתם זאת, ודאי תיארתם לעצמכם גבר גבוה, שרירי, לוחם, חכם, אמיץ, אולי עם סרט העוטף את מצחו, סכין מתנדנדת על חלציו ותת מקלע בזרועו, מעין רמבו כזה, בעל יכולת שדאות (מלשון שדה), התמצאות, חכמה ואכזריות, יכולת לאכול כל דבר, וכו' וכו'.

לא בכדי זוהי דמותו של השורד בקולנוע – הקולנוע מתאים את עצמו לדמיונות שלנו, והדמיונות האלה נולדו אי שם לפני 400 שנה. אמנם זה לא קרה ביום אחד, אבל זה קרה.

מה לעשות, והמציאות שונה לחלוטין. ושלמה המלך כבר אמר, שלא לחכמים הלחם, ולא לקלים המירוץ, ולא לגיבורים המלחמה וכו' (קהלת ט יא), ואלה ששרדו בשואה - לא היו החכמים דווקא ולא העשירים ולא החזקים, אלא משהו אחר לגמרי. ואלה שמתאבדים אינם נמצאים רק בקרב החלשים, הטיפשים והעניים.

בין תוכניות הריאליטי קיימת תוכנית בשם "הישרדות", גם בארץ וגם בחו"ל. ומחקרים על אודות תוכניות אלה מראים על הדיסוננס שבין התחזית על אודות הסיכוי שאנשים מעניקים לחלק מהמשתתפים, לבין התוצאות. פעם אחר פעם רואים שהסוד אינו מצוי בנתונים הפיזיים ולא בעורמה, וודאי שלא החן והיופי – כל אלה נותנים יתרון משמעותי בפתיחה, אולם אינם יכולים להעניק את הניצחון ופעמים רבות אף לא קירבה אליו. זאת ועוד, המציאות מלמדת, כי מי שחושב שהוא יכול לסמוך רק על עצמו וכך להגיע לגמר, הוא הטועה הגדול ביותר ומי שיודח בשלבים היותר מוקדמים.

ואם נצא מן המשחק לחיים, רואים אנו כיצד גישה ליברלית זאת הביאה ליצירת אדם רע יותר, אנוכי,  אגואיסט וממוקד בעצמו, אכזר; הובילה למלחמות הגדולות ביותר שהיו בהיסטוריה, להתנוונות והרס עצמי שבא לידי ביטוי בירידת הדורות בכוח פיזי, מנטלי ופסיכולוגי, וכל אלה באים לידי ביטוי בהתפוררות המערב והיכנעותו כמעט ללא מלחמה לידי גורמים אחרים, המשתלטים עליו באין מפריע.

הסוד האמיתי של ההישרדות מצוי בחכמה היהודית העתיקה, אותה חכמה שרבים כל כך מיהרו לזרוק כאשר קפצו על עגלת הליברליזם. אותה חכמה גרסה שההישרדות תלויה לא בעצמאות, לא בניתוק, לא באנוכיות, אלא בדיוק להיפך – היא תלויה בחיבור, באחדות, בקהילה חזקה ותומכת, בנתינה, בערבות הדדית. לא האדם הוא במרכז אלא הקהילה. כל אחד מעניק לה והיא מעניקה לכולם. וגם היא אינה כל יכולה, אלא היא וראשיה כפופים לכוח עליון. הסוד מצוי לא בכך שאדם יברח ויתנתק, אלא דווקא שיתחבר. ואם אין לו למי להתחבר, יתחבר לקב"ה וכך לעולם לא יהיה לבד, גם לא בגיא צלמוות.

וכאשר בוחנים את החיים, רואים אכן כי זה היה סודו של העם היהודי במשך הדורות. יהודי אחד שרד, כי מישהו אחר נתן לו כתף בעת שהיה זקוק לכך. יהודי אחר שרד, דווקא מכיוון שלא חשב על עצמו אלא נתן את שארית לחמו לחבר אחר. ושניהם שרדו, כי האמינו שהטוב יגבר, ויכריע את הרע, ודבקו בחיים. נכון שהדבר דורש הקרבה למען הכלל, אולם מעניק תמורה שבסופו של דבר, גוברת על המחיר.

אחד היסודות לכך מצוי בפרשתנו, השיתוף של כל הקהילה בנתינה למען מיזם משותף שיחבר את כולם. חלק בהסכמה, וחלק מחובה ממש. התרומה שנותנת את הכוח, הנתינה שהופכת לקבלה.

אם אין אני לי.....

הילל הזקן היה אומר: "אם אין אני לי - מי לי? וכשאני לעצמי - מה אני? ואם לא עכשיו - אימתי?" (פרקי אבות א יג)

כיצד מתחברים הדברים?

"אם אין אני לי - מי לי?" אם אני לא אדאג לעצמי, מי ידאג לי? אני חייב לעשות הכל לדאוג לעצמי ולא ליפול לנטל על אחרים. לא להיות פרזיט, לא לצפות שאחרים יעשו עבורי. וכך כתוב גם במדרש: כאשר בני ישראל היו על הים אמר להם משה: "ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון" - הפשט ברור. המדרש אומר: ה' ילחם לכם - מתי? כשאתם תחרשו - אתם תעשו את הקצת שלכם מלמטה, והוא יעזור מלמעלה.

אם כך, רק אני יכול לעזור לעצמי, אז כל אחד ידאג לעצמו - אגואיסטיות? על כך אומר הילל הזקן:

"וכשאני לעצמי - מה אני?" אם אני אדאג רק לעצמי, מה אני שווה? כלום? וזאת משני כיוונים. מה שווה הכוח שלי? כלום. הכוח של קבוצה, שכל אחד דואג לשני, הרבה יותר משמעותי. והכיוון השני - מה שווה אדם שהוא כל כולו לעצמו? דברים אלה באים גם לעניין הענווה - אדם שאומר "אין אני אני לי מי לי" - עלול לפתח גאווה "אני ואפסי עוד" והוא צריך להבין שבסופו של דבר הוא לא יכול לבד.

"ואם לא עכשיו - אימתי?" אז יאמר האדם, אין בעיה, אני אדאג גם לאחרים, אבל קודם כל תן לי כמה שנים לדאוג לעצמי ואח"כ אחשוב על אחרים. ומסביר לך - אם לא עכשיו - אם לא תשתף פעולה באופן חברתי ותצמח יחד עם החברה, אז אימתי תעשה את זה? החשיבה צריכה להיות הפוכה, החברה מחד, והתרומה שלך לחברה, מאידך, היא היא המנוע לצמיחה שלך.

ואם תרצו - זה הצד החיובי של הפייסבוק.

כוכב הים

ראיתי היום סרט בשם "החזון", ובמסגרתו סיפר המנחה סיפור יפה, עם מוסר השכל, שנגע לליבי, וכך הוא הולך:

איש רוח היה הולך לים כדי לקבל "מוזה" לכתיבה. יום אחד, ביושבו על החוף מביט על הגלים, הוא רואה מחזה מוזר - מחזה של אדם עושה מעין ריקוד מוזר על המים לכיוון החוף והים. איש הרוח מתקרב לים על מנת לראות מה בדיוק מעשיו של הרקדן, והוא רואה בחור צעיר, שרץ לחוף, מרים כוכבי ים, ורץ למים וזורק אותם לים.

מה אתה עושה? שאל איש הרוח את הבחור הצעיר. וזה השיב לו: "עכשיו מגיעה שעת השפל, הים נסוג לאחר, ויש כאן כוכבי ים, שימותו אם לא יחזרו לים. ולכן אני זורק אותם חזרה לים ומעניק להם חיים". שאל אותו איש הרוח: "אבל יש כאן מאות ואלפים כוכבים כאלה, ועוד עשרות קילומטרים של חוף. כמה כוכבים אתה יכול להציל, ואיזו משמעות יש לכך?" ובינתיים הבחור הצעיר מרים עוד כוכב אחד בידו, מראה אותו לאיש הרוח - ואומר לו: "אתה רואה את הכוכב הזה? בשבילו, זה כן משנה" וזרק אותו לים.

תשובה זו הדהימה את איש הרוח, שחזר לחדרו ומיהר לכתוב את כל סיפור המעשה. אולם ה"אסימון נפל" רק למחרת בבוקר - בעוד שאני רק יושב והוגה, יושב וכותב, הבחור הזה במו ידיו, משנה את העולם... משנה את העתיד, אפילו אם זה בקטן, אפילו אם בקצת, הוא עושה...

ואז החליט לעשות מעשה; הוא שוב ירד לחוף, הפעם לא כדי לכתוב, אלא כדי להצטרף לבחור הצעיר, להציל עוד כמה כוכבי ים.