ראיתי היום סרט בשם "החזון", ובמסגרתו סיפר המנחה סיפור יפה, עם מוסר השכל, שנגע לליבי, וכך הוא הולך:
איש רוח היה הולך לים כדי לקבל "מוזה" לכתיבה. יום אחד, ביושבו על החוף מביט על הגלים, הוא רואה מחזה מוזר - מחזה של אדם עושה מעין ריקוד מוזר על המים לכיוון החוף והים. איש הרוח מתקרב לים על מנת לראות מה בדיוק מעשיו של הרקדן, והוא רואה בחור צעיר, שרץ לחוף, מרים כוכבי ים, ורץ למים וזורק אותם לים.
מה אתה עושה? שאל איש הרוח את הבחור הצעיר. וזה השיב לו: "עכשיו מגיעה שעת השפל, הים נסוג לאחר, ויש כאן כוכבי ים, שימותו אם לא יחזרו לים. ולכן אני זורק אותם חזרה לים ומעניק להם חיים". שאל אותו איש הרוח: "אבל יש כאן מאות ואלפים כוכבים כאלה, ועוד עשרות קילומטרים של חוף. כמה כוכבים אתה יכול להציל, ואיזו משמעות יש לכך?" ובינתיים הבחור הצעיר מרים עוד כוכב אחד בידו, מראה אותו לאיש הרוח - ואומר לו: "אתה רואה את הכוכב הזה? בשבילו, זה כן משנה" וזרק אותו לים.
תשובה זו הדהימה את איש הרוח, שחזר לחדרו ומיהר לכתוב את כל סיפור המעשה. אולם ה"אסימון נפל" רק למחרת בבוקר - בעוד שאני רק יושב והוגה, יושב וכותב, הבחור הזה במו ידיו, משנה את העולם... משנה את העתיד, אפילו אם זה בקטן, אפילו אם בקצת, הוא עושה...
ואז החליט לעשות מעשה; הוא שוב ירד לחוף, הפעם לא כדי לכתוב, אלא כדי להצטרף לבחור הצעיר, להציל עוד כמה כוכבי ים.
