תורת התקשורת על פסוק אחד

"מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה, וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף" (משלי טו א) שלמה המלך מלמד אותנו שיעור חשוב בתקשורת, במאמר דו משמעי (משמעות המילה "ישיב").
=
* כשאדם כועס עליך, אם תענה לו בכעס, הוא יכעס יותר. ענה לו בצורה מנומסת וכך חמתו *תשוב למקומה*, ותירגע.
* מאידך, כשאדם כועס, עליך, אם תענה לו בצורה רכה ואדישה, הוא יכעס יותר. ואפילו אם חמתו נרגעה בעצם העובדה שהוא "שפך" מה שהיה לו, אז חמתו *תשוב לבעור*.
* מסקנה: ענה לו בצורה עניינית ולעתים גם נחושה, אולם לא מתלהמת. אבל לא די בכך -
=
נקודה שניה הוא הפער בין הכעס הפנימי ששורף אותך בלב (גם אם אינו נראה כלפי חוץ) - לשון חמה, חום, הנובע בדרך כלל ממשקעים שהתפתחו במהלך תקופה יתכן מסדרת אירועים קטנים שתפסו נפח; לבין הכעס החיצוני (אף), שלעתים הוא ביטוי לחמה, ולעתים הוא משהו זמני ביותר - כעס שהתעורר לשניה ויירגע כאילו לא היה מעולם.
החכמה היא לדעת מתי מדובר בחמה, שיש משהו עמוק מאחרי הכעס, ואז הטיפול הוא שונה לחלוטין, הוא צריך לבוא בהכלה, בהרבה אהבה ותשומת לב; קודם כל בהבנה, ורק לאחר מכן בהעלאת טיעונים נגדיים; ומתי מדובר במשהו רגעי, שאז בעיקר צריך "לעשות ויעבור" (להבליג), והכעס של החבר ייעלם והחברות תשוב למקומה.
ובמיוחד צריך להיזהר, שבתגובות שלנו לא נהפוך כעס רגעי (אף) לכעס עמוק (חמה)...

מתוק ומר או מר ומתוק?

בשני ספרים שונים כותב שלמה המלך דברים לכאורה סותרים:

בספר משלי הוא כותב: "מים גנובים ימתקו". משמע, המים שאתה גנבת, דברים שלקחת מבלי שמותר לך, הם שמתוקים יותר, מכיוון שלא עבדת ולא טרחת עבורם, ואתה מקבל אותם חינם אין כסף.

לעומת זאת, בספר קוהלת הוא כותב: "מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל", ודברים דומים הוא כותב במקומות נוספים בספר, במשמע שאדם נהנה ממה שטרח בגינו. ולא זו בלבד שהוא נהנה מהאוכל, הוא גם נהנה מהשינה שתבוא לאחר מכן, אפילו אם אכל הרבה.

אם כך מה נכון? האם החינם הוא המתוק, או מה שעבדנו עליו קשה?

מעבר לנושא ההקשר של כל פסוק, נראה לי שיש הבדל מהותי בין השניים - - - - אמנם שניהם מתוקים, בהבדל אחד משמעותי:

כאשר אדם שותה מים גנובים - זה תענוג שבתחילה מתוק, אולם בסופו מר; אם הוא בעל מצפון, תיוותר מרירות לאחר התענוג. ואם אינו בעל מצפון, הוא עלול להיתפס ולשלם מחיר כבד...

אך כאשר אדם עמל ולאחר מכן אוכל מפרי עמלו - אמנם בהתחלה מר לו, כאשר הוא עובד קשה, אולם לבסוף, מתוק וטוב לו, שהוא אוכל משלו, אין לו נקיפות מצפון שלקח ממישהו אחר, ואף לא חשש שיתפסו אותו בקלקלתו...

איזו מתיקות עדיפה?