בשני ספרים שונים כותב שלמה המלך דברים לכאורה סותרים:
בספר משלי הוא כותב: "מים גנובים ימתקו". משמע, המים שאתה גנבת, דברים שלקחת מבלי שמותר לך, הם שמתוקים יותר, מכיוון שלא עבדת ולא טרחת עבורם, ואתה מקבל אותם חינם אין כסף.
לעומת זאת, בספר קוהלת הוא כותב: "מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל", ודברים דומים הוא כותב במקומות נוספים בספר, במשמע שאדם נהנה ממה שטרח בגינו. ולא זו בלבד שהוא נהנה מהאוכל, הוא גם נהנה מהשינה שתבוא לאחר מכן, אפילו אם אכל הרבה.
אם כך מה נכון? האם החינם הוא המתוק, או מה שעבדנו עליו קשה?
מעבר לנושא ההקשר של כל פסוק, נראה לי שיש הבדל מהותי בין השניים - - - - אמנם שניהם מתוקים, בהבדל אחד משמעותי:
כאשר אדם שותה מים גנובים - זה תענוג שבתחילה מתוק, אולם בסופו מר; אם הוא בעל מצפון, תיוותר מרירות לאחר התענוג. ואם אינו בעל מצפון, הוא עלול להיתפס ולשלם מחיר כבד...
אך כאשר אדם עמל ולאחר מכן אוכל מפרי עמלו - אמנם בהתחלה מר לו, כאשר הוא עובד קשה, אולם לבסוף, מתוק וטוב לו, שהוא אוכל משלו, אין לו נקיפות מצפון שלקח ממישהו אחר, ואף לא חשש שיתפסו אותו בקלקלתו...
איזו מתיקות עדיפה?
בספר משלי הוא כותב: "מים גנובים ימתקו". משמע, המים שאתה גנבת, דברים שלקחת מבלי שמותר לך, הם שמתוקים יותר, מכיוון שלא עבדת ולא טרחת עבורם, ואתה מקבל אותם חינם אין כסף.
לעומת זאת, בספר קוהלת הוא כותב: "מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל", ודברים דומים הוא כותב במקומות נוספים בספר, במשמע שאדם נהנה ממה שטרח בגינו. ולא זו בלבד שהוא נהנה מהאוכל, הוא גם נהנה מהשינה שתבוא לאחר מכן, אפילו אם אכל הרבה.
אם כך מה נכון? האם החינם הוא המתוק, או מה שעבדנו עליו קשה?
מעבר לנושא ההקשר של כל פסוק, נראה לי שיש הבדל מהותי בין השניים - - - - אמנם שניהם מתוקים, בהבדל אחד משמעותי:
כאשר אדם שותה מים גנובים - זה תענוג שבתחילה מתוק, אולם בסופו מר; אם הוא בעל מצפון, תיוותר מרירות לאחר התענוג. ואם אינו בעל מצפון, הוא עלול להיתפס ולשלם מחיר כבד...
אך כאשר אדם עמל ולאחר מכן אוכל מפרי עמלו - אמנם בהתחלה מר לו, כאשר הוא עובד קשה, אולם לבסוף, מתוק וטוב לו, שהוא אוכל משלו, אין לו נקיפות מצפון שלקח ממישהו אחר, ואף לא חשש שיתפסו אותו בקלקלתו...
איזו מתיקות עדיפה?
