‏הצגת רשומות עם תוויות לרדת בגדול. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות לרדת בגדול. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 2 בינואר 2011

הצעה לשיר נושא לתוכנית "לרדת בגדול"

שיתוף
באתי לכאן, לעשות הכל,
על מנת לרדת בגדול;

כי גם אני יכול -
להיקרע, לסבול אך לא ליפול;
אקפוץ, אזחל ולא אחדל,
עד שאעלה על הגל,
כי גם אני מסוגל!

זוהי משימת חיים,
כנגד כל הסיכויים -
אני לא משקל נוצה,
ומי חלם על כפיפות, ועל ריצה?!

עבור אשתי, עבור הוריי,
אלחם כאן על חיי;
עבור אחיי וילדיי -
לא אתייאש - ולא אומר די!!

להגיע למשקל ראוי -
נראה לכם הזוי?
צודקים אתם, אך אין ברירה,
נפל האסימון - סימנתי מטרה!

נגמרו התירוצים,
אין את מי להאשים,
לא משנה אם אני זקן או זאטוט
הגיעה העת לקחת אחריות!

באתי להזיע, כפי שלא היזעתי מעולם
באתי נחוש, להוכיח לכולם -
שגם לי יש אישיות
ועוד תראו, שאתגבר על הסיוט;
זאת הפעם לקחתי ברצינות,
כי לא אחמיץ את ההזדמנות!

ובסוף המסלול, גם אם אהיה מותש
תגלו שהפכתי, לאדם חדש!

[התמונות - מהרשת, להמחשה בלבד :) ]

יום שלישי, 21 בדצמבר 2010

שניים רבים - והקבוצה השניה מנצחת

שיתוף
הפוסט הזה מעלה על הכתב הרהורים, ספק ריאליים ספק נוגים, בעקבות הפרק האחרון של "לרדת בגדול". את העיקרון של התוכנית ואת הנפשות הפועלות כבר ניתחתי בפוסט קודם, ונראה לי שכדאי לקרוא את הפוסט הנוכחי רק לאחר שתקראו את הפוסט הקודם, שנקרא - YES I CAN. בפוסט הנוכחי אבקש להאיר את הכרוניקה הידועה מראש של "גול עצמי" או "כדור ברגל" (כל אחד מעולם המושגים שלו), ומעשה שהיה כך היה. 

שמיניית המתחרים נחלקה לשתי קבוצות - ה"כחולים" וה"שחורים".

קבוצת השחורים כללה שברי זוגות שהתפרקו - ליאב, פישל, לארה, קרן - כולם מהווים חצאים של זוגות שהתפרקו כתוצאה מהדחות קודמות. קבוצת הכחולים כללה את שני הזוגות האחרונים ששרדו בתוכנית: אסתר ויהונתן מחד, כפיר ואפרת מאידך. אסתר ויהונתן הם זוג נשוי. כפיר ואפרת - גיסים. החלוקה הזאת נבעה כמובן כתוצאה מהפסדים קודמים של הקבוצה השחורה.

המשימה האחרונה היתה משימת הריקוד, משימה מדהימה בפני עצמה, השווה התייחסות בפעם אחרת. השחורים נצחו את המשימה, אולם עדיין היה עליהם לעבור תחרות של שקילה מותחת, שגם בה נצחו. בפעם הראשונה, הקבוצה הכחולה הפסידה והיה עליה לבחור את מי היא מדיחה מבין שורותיה. זה ממש ממש לא פשוט - לשבור זוג, במיוחד לאחר תקופה כה ארוכה שהם יחד. 

הדילמה - איזה אינטרס יש להעדיף - האישי או הקבוצתי

וכאן עולה השאלה - את מה אני מעדיף, את האינטרס האישי שלי [באתי לכאן כדי לרזות ועלי לעשות הכל על מנת לרזות], או האם לקחת אחריות מכיוון שלא סיפקתי את הסחורה (השיקול המוסרי - קרי אני החוליה החלשה ולכן עלי לפרוש), או לקחת בחשבון שמדובר בקבוצה, ועלי לשקול גם את טובת הקבוצה, שתמשיך להתמודד מול השחורים, וכאן יש פשוט השיקול הוא להשאיר את החזק ביותר.  
מבין קבוצת הכחולים -
אסתר - זכתה לחסינות פנימית מכיוון שאחוז הירידה שלה היה הגבוה ביותר. באותו הרגע הבינה אסתר, כי הזרקורים יופנו כלפי יונתן. 
יונתן - הוא החוליה החלשה, הוא יורד מעט באחוזים, הוא כבד, התרומה שלו לקבוצה יחסית מעטה, ההישגים שלו נמוכים. גם בריקוד הוא הביא תוצאה נמוכה. 
כפיר - הוא המשענת של הקבוצה. הרחבתי עליו בפוסט הקודם. כפיר מביא תוצאות, מספק את הסחורה, עובד בשקט בלי תלונות, הוא הביטחון של כולם כנגד השחורים. אין ספק שכפיר חיוני לקבוצה, כקבוצה. הבעיה של כפיר שהוא לא שיווק את עצמו מספיק. הוא יכול וצריך היה להפעיל יותר לחץ, אולם באופיו הוא אדם סגור ומופנם, ממעט לדבר, שנראה לי שגם ממעט לבקש ולדרוש, ואולי זה היה בעוכריו. 
אפרת - בעלת רוח לחימה, מכניסה חיים לקבוצה, אולם פחות חיונית מאשר כפיר. כמובן כפיר היה עבורה חיזוק מיוחד בקבוצה. 

המו"מ המוקדם - והחיזוק של אסתר

הקבוצה של הכחולים יצאה להתייעצות. כפיר דרש שמי שצריך לקחת אחריות, יקח אחריות. הוא התכוון כמובן ליהונתן. יונתן קם, והתנדב להדיח את עצמו. הוא יוצא "גבר". הוא מבין שהוא החלש, הוא לא סיפק את הסחורה, ולמרות שהוא רוצה להישאר, הוא מבין שמבחינה מוסרית, זה לא הוגן. אני מוריד את הכובע בפניו. 
אסתר מיד ניגשת אליו, לוקחת אותו הצידה, ומדברת איתו בספרדית - אומרת לו - "אתה לא יכול לעשות לי את זה. אם אתה עוזב, אני אהיה חלשה מולם" (קרי מול כפיר ואפרת). היא מחזקת אותו ומכריחה אותו להישאר בתחרות. 

ההדחה - אסטרטגיה ברורה - והתוצאה שלה

במעמד ההדחה ההצבעה של קבוצת הכחולים היתה אסטרטגיה פשוטה. אסתר ויהונתן בחרו להדיח את אפרת. הם חייבים למקד את ההצבעה שלהם בבן אדם אחד, על מנת לשמר את כוחו - והם העדיפו להשאיר את כפיר, כי הוא החזק והוא התורם לקבוצה, ולכן בחרו שניהם, במתואם, להדיח את אפרת. 

מאידך, כפיר ואפרת בחרו להדיח את יהונתן - לא נותרה להם ברירה, אסתר היתה חסינה והם מיקדו את הכוחות בהצבעה אחת. תוצאה - 2:2. אי הכרעה את מי יש להדיח [יהונתן או אפרת]. על פי חוקי התוכנית, ההכרעה, את מי להדיח, עוברת לקבוצת השחורים. השחורים - לא בחרו להדיח, לא את יהונתן ולא את אפרת, אלא כמובן, החליטו להדיח את החוליה החזקה, עליה נשענה הקבוצה, את כפיר. כפיר שמעולם לא עמד להדחה, פתאום מצא את עצמו מחוץ לתוכנית. מצחיק, לא?

המהלך של אסתר ניצח - היא הצליחה, בצורה די מעוותת, להשאיר את בעלה [יהונתן] במשחק, מכיוון שהוא החוליה החלשה. שיקול אישי קר ורציונלי. בפן הקבוצתי - הכחולים הפסידו בגדול. יתכן והתוצאה של הפסד זה תהיה התמוטטות הקבוצה, מה שיגרום שבוע לאחר מכן שוב להדחה פנימית - אבל אז שוב, ללא ספק, יהונתן ואסתר יעשו יד אחת, וידיחו את אפרת. אלא אם כן מסיבה כלשהי אפרת תזכה לחסינות ואז יתפרק הזוג האחרון בתוכנית. 

כאמור, יצא בצורה מעוותת אמנם, אולם זו התוצאה - כי דווקא החלשים ומי שתרמו יחסית פחות [אסתר ויהונתן] הם שיישארו וימשיכו להיות חזקים, ומי שתרם לקבוצה ונתן את הנשמה - הודח. לא היה פרגון ולו הקטן ביותר לכל מה שכפיר תרם לקבוצה, למעט כמה מלים חמות, שלא שוות הרבה. 

מה המסקנה מכאן? שצריך להיות אסטרטגי [לא רוצה להשתמש במילה קשה יותר]? שכפיר לא היה צריך לתת את הנשמה - שהפראיירים לא מתים, אלא רק מתחלפים?

אישית, הרגשתי רע מאוד עבור כפיר. זה לא פייר. זה לא הוגן. הוא לא היה צריך ללכת. הוא עשה את הכל, ובסוף גם שילם את המחיר. איפה הצדק? מאידך, אמרתי לעצמי, אסתר ויהונתן באו להוריד במשקל, באו להשיג את התוצאות המקסימליות, הם הגיעו בסכנת חיים, והם לא צריכים לראות אף אחד אפילו מסנטימטר. הם חייבים לשרוד. עם כל הצער שבדבר, זה חלק מהחיים ואין מה לעשות. צריך לתרום לקבוצה, אולם עד גבול מסוים, וכאן היה הגבול. 

מה אתם אומרים?

יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

YES, I CAN

שיתוף
את 3 העונות הראשונות של "לרדת בגדול" לא ראיתי - מבחירה. סברתי, כי לרזות  80 קילו תוך 4 חודשים זה לא טוב, לא נורמאלי, לא סביר, ולא יחזיק. על כן, את הדיאטה שלי עשיתי לאט לאט, גרם אחרי גרם, כמעט בלי לשקול את עצמי. כך גם ציינתי במאמר שפרסמתי בעת הדיאטה.

לעומת העונות האלה, את העונה הזאת אינני מחמיץ! ראיתי את כל הפרקים וכולם גורמים לי להתחבר, להבין, להתרגש, לחוות את הקשיים יחד עם המשתתפים, וממש להצטער עם כל אחד שמודח, ומיד לשמוח איתו על כך שהוא ממשיך במשימה הזאת בביתו ומצליח להפחית במשקל. 

פתאום הרגשתי שאני מתחיל לשנות את דעתי לגבי התוכנית הזאת, אם כי לא יכולתי עדיין לשים על כך את האצבע בצורה מדוייקת. התחלתי לראות את התוכנית ממקום של מאמן, לראות כיצד מובילים ומנחים את החבר'ה האלה הלאה. כל זאת עד הפרק האחרון, שעשה לי את זה - ופתאום הבנתי הכל. 

"לרדת בגדול" אינה תוכנית של דיאטה. "לרדת בגדול" היא תוכנית שלוקחת אנשים שנמצאים כבר בקצה, כמעט בתחתית, ומוכיחה להם דבר אחד - שהם מסוגלים! זה הכל. וזה המון!! זה הכל!

לפרק האחרון המאמנים בחרו להביא להם את מוטי. מוטי השתתף בעונה השניה. הוא התחיל את התוכנית במשקל בלתי אפשרי של מעל ל-180 קילו!! זה לא ייאמן איך אדם מגיע למשקלים כאלה. במסגרת העונה השניה, מוטי עשה מהפך עצום. הוא ירד במשקל והגיע ל-97 קילו!! תוך כמה חודשים! פשוט לא ייאמן שדבר כזה אפשרי. אבל אז קרה בדיוק מה שהיה צפוי - יום לאחר שהתוכנית הסתיימה, יום לאחר שאור הזרקורים כבה, הוא גילה ריקנות מדהימה, והתחיל לאכול.... והגיע ל-210 קילו! פשוט לא ייאמן. אילו כאן היה מסתיים סיפורו של מוטי, הייתי אומר לכם, כמו כל עורך דין: "I REST MY CASE" קרי, שומר נפשו ירחק מהתוכנית הזאת. 

אבל אז בדיוק קרה המהפך. מוטי אסף את עצמו בידיים, ומתוך המקום ה-הרבה יותר קשה אליו הגיע -- קרי, הוא כבר היה על גג העולם, ירד מתחת ל-100 קילו, ועכשיו נמצא במצב הרבה יותר גרוע - מהמקום הזה הוא אמר לעצמו - אם פעם אחת עשיתי את זה, אני אצליח שוב. והוא התחיל להתאמן בקיק-בוקסינג, ונהיה מאמן, וירד במשקל 100 קילו, הפעם בלי תוכניות ומחוץ לאור הזרקורים, במשך שנה הגיע למשקל 110 קילוגרם, חי, בועט ונהנה מכל רגע. 

כשאני כותב מלים אלה הדבר מזכיר לי את קבלת התורה בהר סיני: בפעם הראשונה שבני ישראל קבלו את התורה בהר סיני, היו קולות ורעמים וברקים ושואו גדול... ובסוף מה קרה? בני ישראל סגדו לעגל הזהב, ומשה שבר את הלוחות. זה מה שקרה למוטי בפעם הראשונה. הוא ירד במשקל בשואו, עם בחורות, וכו', אבל זה לא חדר לעצמותיו. אז, להבדיל, משה רבינו אסף את עצמו, ועלה בפעם השניה להר סיני, הפעם היתה זו הדרך שלו, לבד, ההתמודדות שלו, הוא פיסל את הלוחות בעצמו, הוא עלה איתם להר סיני, הוא קיבל את התורה בשקט, וירד, והלוחות האלה הן הן הלוחות שליוו את עם ישראל - יחד עם הלוחות השבורים, ללמד אותנו שיעור עצום, בדיוק השיעור של מוטי מהעונה השניה. 

משתתפי התוכנית

במהלך העונה הזאת למדתי להכיר את המשתתפים של התוכנית הנוכחית, למדתי [בעיני המתבונן, כמובן] מה גורם להם להשמין, איפה המקום בו הם צריכים לתקן, למדתי להזדהות עם הקושי שלהם, וממש לרצות בשבילם שיצליחו.. אז הינה על קצת המזלג, למי שצופה בתוכנית. בשלב הזה יש 8 משתתפים, נתחיל עם הבנים.

כפיר: כפיר הוא ממש אחלה אחלה גבר. שקט, עושה את העבודה, הקבוצה שלו נשענת עליו. הוא האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון. הוא נותן את הגיבוי, הוא מספק את הסחורה, עושה את העבודה ולא מתלונן. סוחב על גבו את כל בעיות העולם. וזו גם הבעיה שלו, שהוא מופנם. בקושי הוא מדבר, בקושי משתף, כנראה כך הוא גם בבית. הוא צובר בבטן... תרתי משמע. לצערי, אני לא רואה שכפיר נפתח בתוכנית הזאת, הוא חייב תהליך משלים. 

ליאב: ליאב הוא הילד המפונק, שיש לו הכל, אבל חסר לו דבר אחד... אהבה. הוא נולד לבית עשיר מאוד, ונראה לי שההורים שלו היו עסוקים יותר מדי בקריירה ופיצו אותו בכל הפינוקים האפשריים. אבל כסף לא יכול לקנות אהבה... בתוכנית הזאת רואים עד כמה הוא זקוק לאהבה, הוא עושה פרובוקציות, לא מכיוון שהוא אדם רע, פשוט הוא זקוק לחיזוקים, וכשהוא לא מקבל אותם הוא סבור שעומדים להדיח אותו. אצל ליאב, האוכל הוא תחליף לאהבה. השינוי אצל ליאב קורה לאט לאט, אני מקווה שהוא יצליח להפנים עד סוף התוכנית. 

פישל: פישי, כך הוא מכונה בתוכנית, הוא אב-הטיפוס של הילד הטוב. מאז שהיה קטן חינכו אותו להיות ילד טוב, מחונך, ממושמע. ילד טוב של אימא. כל הזמן מחייך חיוך של ריצוי, משתדל לא לפגוע באף אחד. בחור מקסים עם לב רחב. כנראה כשהיה קטן גם הפנימו לו שילד טוב גומר כל מה שיש בצלחת... נהייתה לו מין התניה כזאת, ולאחר מכן קשה להוציא את מה שהושרש. פישי צריך ללמוד לחשוב קצת יותר על עצמו ולעבור את משבר גיל הטיפש-עשרה. 

יהונתן: יהונתן בחור טוב, אבל כבד, כבד בדיבור, כבד בתנועות. חושש משינוי. הכבדות שלו מפילה אותו אחורה. יש לו מזל שיש לו את אסתר (ע"ע) שמכניסה לו קצת אדרנלין בחיים, הוא באמת זקוק לה. אני מקווה עבורו שיחד עם הפחתת המשקל הוא גם יסגל לעצמו אורח חיים קצת יותר אנרגטי.

ועכשיו הנשים:

לארה: לארה בחורה מקסימה, ורבאלית, אשת שיחה, דעתנית, מעניינת אבל... לחוצהההההה עד מאוד. מדברת ללא הרף בפאתוס, הלחץ משגע אותה. הלחץ גורם לה לאכול על מנת להרגיע את עצמה. היא צריכה ללמוד להוציא את הלחץ בדרכים אחרות. 

אסתר: אסתר אישה מדהימה, אנרגטית, בעלת כוחות נתינה, אבל בילדות שלה סבלה מהורים נוקשים ככל הנראה. זה עלה כבר מספר פעמים בעונה הזאת, ובפרק האחרון היה גם קטע קשה, בו אסתר מספרת כיצד בהצגה שהיתה כל כך חשובה לה, אימא שלה החליטה לקחת את כל המשפחה לאילת, ואסתר נשארה לבד, וגם בהצגה היתה לבד. מאז, היא לא שיחקה יותר. זה פשוט כואב. אסתר למדה להפנים את הרגשות שלה, אולי על מנת להיות חזקה, להסתיר את חוסר הביטחון, ושמרה בבטן, ממש כמו כפיר. אולם הדרך של אסתר לשינוי נראית קלה יותר מאשר לכפיר. 

אפרת: אפרת עושה רושם של אימא למופת, אישה אנרגטית, הכל אצלה מתוקתק טיפ טופ. פרפקציוניסטית, תחת שליטה. אם עושים, אז עושים טוב... זה מאוד מלחיץ להיות במקום הזה, של אחיזה, של חוסר יכולת לשחרר. צריך גם לדעת מה זה עושה לילדים ולסובבים. והיא גם משלמת מחיר באכילה מופרזת. 

קרן: קרן בחורה רגישה, עדינה, טובת לב. זקוקה לגבר חם ואוהב שיתן לה גב וירים לה את הביטחון. אחיה, ערן בחור מקסים, ולא בכדי הם עובדים יחד. נראה לי שהיא מחפשת חתן שדומה לאחיה... היא צריכה ללמוד להיות עצמאית, ואני מאמין שהפרידה הקשה מאחיה באמת תעשה לה טוב. היא התחילה לרקוד אולם הפסיקה, מכיוון שהיא לא אהבה את ההשמנה שלה "ולא נעים שיגעו בך כשאתה לא אוהב את עצמך" - משהו בסגנון אמרה בתוכנית האחרונה. יש לה הרבה מה לתת, אולם היא צריכה ללמוד לאהוב את עצמה. ויתכן והירידה במשקל תסייע לה מאוד בכך. 

זהו... עד כאן להפעם

אשמח לתגובותיכם!


רגע אחד... אז מה לקחנו מהתוכנית הזאת? ש...כן - אנחנו מסוגלים!!


רשמו בפניכם את כל הדברים שכבר החלטתם לעצמכם, ש"את זה?? בטח לא אעשה? ואת זה? לא בשבילי!! וזה??? אולי בגלגול הבא. שאלו את עצמכם - בעצם, למה לא? האם באמת אינני מסוגל? למה לא אני? למה לא עכשיו? נסו לעשות בכל שבוע לפחות דבר אחד שעד היום אתם משוכנעים לגביו, שאינכם מסוגלים לעשותו, ותוכיחו לעצמכם, שאתם מסוגלים! זה קשה, זה לא פשוט, אבל זה אפשרי! וזה יעצים אתכם מאוד!

יום רביעי, 28 באפריל 2010

מסע ה-5: הטיפים שלי לדיאטה

שיתוף

לפני חודשים ארוכים התחלתי בדיאטה. הצלחתי יפה עד שנ"נתקעתי" על משקל של 95 והתחלתי לדשדש.

התועלת הראשונה שלי מהפייסבוק, כך החלטתי, תהיה הסיוע ל-5 הק"ג האחרונים שאני רוצה לרדת במשקל. אז הודעתי לכל חבריי שאני יוצא למסע ה-5. התחלתי בשבוע שעבר. בתום השבוע הראשון, אני מתחיל לשתף בטיפים שלי להרזיה.

ואם יש עצות, תובנות, או סתם הערות - אתם מוזמנים בכיף.