הפוסט הזה מעלה על הכתב הרהורים, ספק ריאליים ספק נוגים, בעקבות הפרק האחרון של "לרדת בגדול". את העיקרון של התוכנית ואת הנפשות הפועלות כבר ניתחתי בפוסט קודם, ונראה לי שכדאי לקרוא את הפוסט הנוכחי רק לאחר שתקראו את הפוסט הקודם, שנקרא - YES I CAN. בפוסט הנוכחי אבקש להאיר את הכרוניקה הידועה מראש של "גול עצמי" או "כדור ברגל" (כל אחד מעולם המושגים שלו), ומעשה שהיה כך היה.
שמיניית המתחרים נחלקה לשתי קבוצות - ה"כחולים" וה"שחורים".
קבוצת השחורים כללה שברי זוגות שהתפרקו - ליאב, פישל, לארה, קרן - כולם מהווים חצאים של זוגות שהתפרקו כתוצאה מהדחות קודמות. קבוצת הכחולים כללה את שני הזוגות האחרונים ששרדו בתוכנית: אסתר ויהונתן מחד, כפיר ואפרת מאידך. אסתר ויהונתן הם זוג נשוי. כפיר ואפרת - גיסים. החלוקה הזאת נבעה כמובן כתוצאה מהפסדים קודמים של הקבוצה השחורה.
המשימה האחרונה היתה משימת הריקוד, משימה מדהימה בפני עצמה, השווה התייחסות בפעם אחרת. השחורים נצחו את המשימה, אולם עדיין היה עליהם לעבור תחרות של שקילה מותחת, שגם בה נצחו. בפעם הראשונה, הקבוצה הכחולה הפסידה והיה עליה לבחור את מי היא מדיחה מבין שורותיה. זה ממש ממש לא פשוט - לשבור זוג, במיוחד לאחר תקופה כה ארוכה שהם יחד.
הדילמה - איזה אינטרס יש להעדיף - האישי או הקבוצתי
וכאן עולה השאלה - את מה אני מעדיף, את האינטרס האישי שלי [באתי לכאן כדי לרזות ועלי לעשות הכל על מנת לרזות], או האם לקחת אחריות מכיוון שלא סיפקתי את הסחורה (השיקול המוסרי - קרי אני החוליה החלשה ולכן עלי לפרוש), או לקחת בחשבון שמדובר בקבוצה, ועלי לשקול גם את טובת הקבוצה, שתמשיך להתמודד מול השחורים, וכאן יש פשוט השיקול הוא להשאיר את החזק ביותר.
מבין קבוצת הכחולים -
אסתר - זכתה לחסינות פנימית מכיוון שאחוז הירידה שלה היה הגבוה ביותר. באותו הרגע הבינה אסתר, כי הזרקורים יופנו כלפי יונתן.
יונתן - הוא החוליה החלשה, הוא יורד מעט באחוזים, הוא כבד, התרומה שלו לקבוצה יחסית מעטה, ההישגים שלו נמוכים. גם בריקוד הוא הביא תוצאה נמוכה.
כפיר - הוא המשענת של הקבוצה. הרחבתי עליו בפוסט הקודם. כפיר מביא תוצאות, מספק את הסחורה, עובד בשקט בלי תלונות, הוא הביטחון של כולם כנגד השחורים. אין ספק שכפיר חיוני לקבוצה, כקבוצה. הבעיה של כפיר שהוא לא שיווק את עצמו מספיק. הוא יכול וצריך היה להפעיל יותר לחץ, אולם באופיו הוא אדם סגור ומופנם, ממעט לדבר, שנראה לי שגם ממעט לבקש ולדרוש, ואולי זה היה בעוכריו.
אפרת - בעלת רוח לחימה, מכניסה חיים לקבוצה, אולם פחות חיונית מאשר כפיר. כמובן כפיר היה עבורה חיזוק מיוחד בקבוצה.
המו"מ המוקדם - והחיזוק של אסתר
הקבוצה של הכחולים יצאה להתייעצות. כפיר דרש שמי שצריך לקחת אחריות, יקח אחריות. הוא התכוון כמובן ליהונתן. יונתן קם, והתנדב להדיח את עצמו. הוא יוצא "גבר". הוא מבין שהוא החלש, הוא לא סיפק את הסחורה, ולמרות שהוא רוצה להישאר, הוא מבין שמבחינה מוסרית, זה לא הוגן. אני מוריד את הכובע בפניו.
אסתר מיד ניגשת אליו, לוקחת אותו הצידה, ומדברת איתו בספרדית - אומרת לו - "אתה לא יכול לעשות לי את זה. אם אתה עוזב, אני אהיה חלשה מולם" (קרי מול כפיר ואפרת). היא מחזקת אותו ומכריחה אותו להישאר בתחרות.
ההדחה - אסטרטגיה ברורה - והתוצאה שלה
במעמד ההדחה ההצבעה של קבוצת הכחולים היתה אסטרטגיה פשוטה. אסתר ויהונתן בחרו להדיח את אפרת. הם חייבים למקד את ההצבעה שלהם בבן אדם אחד, על מנת לשמר את כוחו - והם העדיפו להשאיר את כפיר, כי הוא החזק והוא התורם לקבוצה, ולכן בחרו שניהם, במתואם, להדיח את אפרת.
מאידך, כפיר ואפרת בחרו להדיח את יהונתן - לא נותרה להם ברירה, אסתר היתה חסינה והם מיקדו את הכוחות בהצבעה אחת. תוצאה - 2:2. אי הכרעה את מי יש להדיח [יהונתן או אפרת]. על פי חוקי התוכנית, ההכרעה, את מי להדיח, עוברת לקבוצת השחורים. השחורים - לא בחרו להדיח, לא את יהונתן ולא את אפרת, אלא כמובן, החליטו להדיח את החוליה החזקה, עליה נשענה הקבוצה, את כפיר. כפיר שמעולם לא עמד להדחה, פתאום מצא את עצמו מחוץ לתוכנית. מצחיק, לא?
המהלך של אסתר ניצח - היא הצליחה, בצורה די מעוותת, להשאיר את בעלה [יהונתן] במשחק, מכיוון שהוא החוליה החלשה. שיקול אישי קר ורציונלי. בפן הקבוצתי - הכחולים הפסידו בגדול. יתכן והתוצאה של הפסד זה תהיה התמוטטות הקבוצה, מה שיגרום שבוע לאחר מכן שוב להדחה פנימית - אבל אז שוב, ללא ספק, יהונתן ואסתר יעשו יד אחת, וידיחו את אפרת. אלא אם כן מסיבה כלשהי אפרת תזכה לחסינות ואז יתפרק הזוג האחרון בתוכנית.
כאמור, יצא בצורה מעוותת אמנם, אולם זו התוצאה - כי דווקא החלשים ומי שתרמו יחסית פחות [אסתר ויהונתן] הם שיישארו וימשיכו להיות חזקים, ומי שתרם לקבוצה ונתן את הנשמה - הודח. לא היה פרגון ולו הקטן ביותר לכל מה שכפיר תרם לקבוצה, למעט כמה מלים חמות, שלא שוות הרבה.
מה המסקנה מכאן? שצריך להיות אסטרטגי [לא רוצה להשתמש במילה קשה יותר]? שכפיר לא היה צריך לתת את הנשמה - שהפראיירים לא מתים, אלא רק מתחלפים? אישית, הרגשתי רע מאוד עבור כפיר. זה לא פייר. זה לא הוגן. הוא לא היה צריך ללכת. הוא עשה את הכל, ובסוף גם שילם את המחיר. איפה הצדק? מאידך, אמרתי לעצמי, אסתר ויהונתן באו להוריד במשקל, באו להשיג את התוצאות המקסימליות, הם הגיעו בסכנת חיים, והם לא צריכים לראות אף אחד אפילו מסנטימטר. הם חייבים לשרוד. עם כל הצער שבדבר, זה חלק מהחיים ואין מה לעשות. צריך לתרום לקבוצה, אולם עד גבול מסוים, וכאן היה הגבול.
מה אתם אומרים?
