יום שלישי, 21 בדצמבר 2010

ארבע דרגות באדם

שיתוף

ארבע דרגות יש באדם. האמור להלן נכון - גם לגברים וגם לנשים. 
הדרגה הראשונה מכונה "אנוש" – מי שנמצא בדרגת אנוש, נשלט בידי יצרו "יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ, כַּשִּׁכּוֹר; וְכָל-חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע" וכן אומר דוד המלך: "תעיתי כשה אובד" – אדם תועה בדרכו, מתוך טעות. כאשר מתייחסים לאדם כאנוש, או נוקטים את התואר "אנושי" – מתייחסים לחולשתו. למשל: "זה אנושי לטעות". כאשר התורה מזכירה את אנוש – היא מזכירה באותה נשימה, כי בתקופתו החלה עבודת האלילים – השיעבוד הגדול ביותר שהיה באותה עת, ליצר הרע, והכל מתוך טעות.
וכך אומר הרמב"ם (ע"ז): "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו - ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך. כיון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולן - כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודה זרה."
מכאן מבינים אנו מדוע הטעות היא "אנושית" – מכיוון שהטועה, והתועה הגדול ביותר בהיסטוריה, היו אנוש וכל דורו. וכן למדים אנו כי עיקר נפילתו של האדם בידי היצר היא מחמת טעות, ולא מחמת כוונה רעה (וגם לכוונה הרעה יש לאדם תירוצים, הסברים ונימוקים, כאלה ואחרים). וידוע מאמר חז"ל, כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות (תנחומא נשא).
מי שמצוי בדרגת "אנוש" - מצוי כל הזמן בנפילות מחמת כניעה לחולשותיו, צרכיו, רצונותיו, וחוסר יכולת איפוק. אדם כזה נתון בקלות לשליטה על ידי אחרים, אם יקלטו את חולשותיו. לאדם כזה אסור כלל להיכנס למצב של התמודדות. במקרה של התמודדות - עליו פשוט לעזוב הכל ולברוח. למשל - אם הוא נופל תמיד בענייני כעס, אלימות וכדומה, ואינו מסוגל להתאפק, עליו פשוט להימנע ממצבים כאלה, ואם נוצר מצב כזה, פשוט לקחת את עצמו ולברוח. כמה שיותר מהר.
דרגה מעליה היא דרגת "גבר" – "גבר" הוא מי ש-מתגבר על יצרו ומצליח להשיב לו מלחמה. לעתים הוא נופל, אך לעתים הוא גם מצליח. שני פסוקים ממחישים נקודה זו בצורה יפה. הראשון, מפרשת בשלח: "והיה כאשר ירים משה ידו, וגבר ישראל; וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שמות יז יא). והפסוק השני המוזכר בזוהר: "ותאמר (הגר) מפני שרי גברתי אנכי בורחת" (בראשית טח, ח) ומסביר הזהר – שכאשר הגבירה (שרי) מתגברת, היא דוחקת את השפחה (הגר) ולהיפך. דרגת "גבר" מתארת מאבק מתמשך ובלתי פוסק, כאשר הנצחונות ממש לא בטוחים, אבל כל ניצחון מעודד ומחזק לקראת המאבק הבא, האורב מעבר לפינה.
מי שמצוי בדרגת "גבר" - חייב לעמוד על המשמר מפני נפילות וכשלונות. ככל האפשר עליו למצוא דרכים עוקפות שבהן לא יצטרך להתייצב מול הניסיון. אולם אם לא תהיה ברירה, עליו להתייצב מולו ולדעת שהוא מסוגל להתגבר עליו. 
דרגה מעליה היא דרגת "איש" – איש הוא מי שמצליח לשלוט ביצרו. אמנם יצרו תוקף אותו, אולם השליטה ביצר, ובפעולה, או באי הפעולה – ובאיפוק, נמצאת בידי האדם. להבדיל מה"אנושי" שנמצא בידי יצרו, כאן המצב הפוך – היצר נמצא בידי ה"איש". אמנם תמיד צריך לעמוד על המשמר, מכיוון שהיצר קיים, אולם אם האיש יהיה במודעות, ולא במצב של שינה או טעות, הוא יצליח להתגבר על יצרו.
מי שמצוי בדרגת "איש" - צריך להיזהר מפני איבוד של יישוב הדעת. אם יישאר מרוכז, יש בו הכוחות להתמודד בהצלחה ולהתגבר על כל מכשול. 
הדרגה הגבוהה ביותר היה דרגת "אדם". אדם הוא מי שנמצא מעל למאבקים האלה. היצר לא מדבר אליו. יתכן והוא אפילו חבר של היצר – הפך אותו מאוייב לאוהב. הוא ברמה כזאת שהוא לוקח את כל האנרגיות שיש בו, ומשתמש בהן רק לטוב. אומר דוד המלך – "ולבי חלל בקרבי" (תהלים קט), ומסבירים המפרשים, כי הוא הצליח לעקור את הצד הרע של היצר הרע.
בספרים מוסבר כי דרגת "אדם" – משמעה דומה לה' – "אדמה לעליון". במצב כזה האדם פתוח וחופשי לנהוג בנדיבות, בחסד, להיות משוחרר, להיות הוא עצמו, וכו'. ועל כך נאמר: "זה א-לי ואנוהו" – אני והוא – מה הוא רחום, אף אתה רחום. במקומות אחרים נאמר "נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית". האדם לא מתמקד בעצמו, הוא מתעלה מעל למאבקים האישיים, והופך להיות בבחינת "צדיק" – שכל העולם ניזון ממנו, והוא עצמו, אינו זקוק ליותר מקב חרובים מערב שבת לערב שבת. הדרגה בה נברא האדם – היא היא דרגה זו, והוא איבד את עולמו ברגע אחד.
קיים מרחק קטן ביותר מ-דרגה זו, של "אדם" – לדרגה של גאווה על כך שהיגעתי למקום הזה של "אדם", שהיא כבר לא אדם – אלא אדמה, הדומם, הנמוך ביותר, והרחוק מרחק מזרח ממערב מדרגה של "אדם", דרגה הנמוכה אף יותר מ"אנוש". וכמו שאומרת נעמי שמר: "והתחלנו את שירנו, מהתחלה".
מי שמצוי בדרגת "אדם" - צריך להיות מודע לכוחותיו, ולנצל אותם לצורך השפעה על הסביבה. אל לו לחשוב מחוויות ונסיונות, מכיוון שהכוח בידיו מנוצל לטובה. למעשה, ההתמודדות הגדולה של "אדם" היא לא להיכנס לשאננות, זחיחות או גבהות לב, שתגרום לו לנפילה ודאית. 
דרגות אלה משתנות מאדם לאדם, מעניין לעניין, ומזמן לזמן. כל אדם מצוי במדרגה אחרת, וקיימות אינסוף של מדרגות ביניים. וכל אדם, מצוי במדרגה אחרת לעניינים שונים. יש שהוא "אנוש" בכל הנוגע למאכלים, "גבר" בנוגע לדיבור בשפה נקיה, ו"איש" בנוגע לגזל ומרמה, וכן הלאה. ולכל אדם, מדרגות אלה עשויות להשתנות מעת לעת. יש תקופות שאדם מוּעד בהן יותר להיות "אנוש" לגבי אלימות, למרות שהוא בד"כ במדרגה של "גבר", לעניין זה, וכיו"ב.
חשובה מאוד מודעות למצב בו האדם נמצא. 

לגבי איך עוברים ממצב למצב – זה כבר בפעם אחרת...