הכל זה מלמעלה!

הפסוק הפותח את הפרשה מגלה לנו עמוקות. ואומר רש"י, שהמילה "מקץ" כאן היא פינה ויתד לפירוש המילה בכל מקום אחר: "כְּתַרְגּוּמוֹ מִסּוֹף, וְכָל לְשׁוֹן קֵץ סוֹף הוּא:"

שואל שפתי חכמים, מדוע נזקק רש"י לפירוש זה, ומשיב – שלכאורה המילה "ימים" מיותרת. אלא שהמילה מקץ סובלת גם פירוש של מעט, כמו "מקצה אחיו", ולכן היינו יכולים להבין את המילה – "מקץ שנתיים", כאילו נאמר מקצת שנתיים, דהיינו שנה ויום אחד. באה המילה "ימים" ללמדנו, שמדובר בשנתיים מלאות, ולכן המילה "מקץ" משמעה סוף. ומכאן אפשר לחזור אחורה למקומות אחרים שהיא מופיעה, ולפרש את הפסוקים בהתאם.

למשל: הפעם הראשונה בה מופיעה המילה "מקץ" היא אצל קין, המביא "מקץ ימים" מנחה לה'. ולא ראיתי פרשן שמתייחס לכך, אולם דווקא אצל קין כתוב שהוא מביא "מקץ". אצל הבל לא כתוב הדבר. "מקץ" הכוונה, סוף תקופה. ואם נאמר ש"ימים" הכוונה שנה (רש"י על בראשית כד נה), אז הכוונה שקין הביא את מנחתו בסוף השנה. ומדוע הדבר חשוב? ומה הוא מלמד? יתכן והבעיה היתה שקין חיכה עד סוף השנה, עד שראה שיש תוצאות, עד שראה את כל היבול, והביא מהפירות הבשלים, ואין הדבר מלמד על כבוד – ועובדה שבני ישראל מביאים את הביכורים, ולא ממתינים עד הקץ.

וכן הלאה, יש משמעות למילה "מקץ" המסיימת תקופה. וכשנראה אותה תקופה, עלינו לשאול מה היא מסמלת.

ואם נחזור לפרשתנו, התורה אומרת ש"מקץ" שנתיים מלאות פרעה חולם. ונשאלת השאלה מה קרה בתחילת אותן שנתיים? שמא מקץ בואו של יוסף למצרים? או מקץ כניסתו לכלא? או מקץ פתרון החלום? כאן הדבר לא כל כך ברור, אולם כאשר בהמשך אנו קוראים שיוסף עומד לפני פרעה והוא בן 30 שנה, יכולים אנו להבין שהוא היה בכלא 12 שנה, ומקץ שנתיים, הוא מקץ הסיפור הסמוך לנו, עם שר המשקים ושר האופים. ומדוע חשוב להדגיש את הדבר? על כך בפסקה הבאה.

שניים שהם אחד

דבר יפה התגלה לי השבוע: כל הסיפור של יציאת יוסף מהבור, מגיע בשניים:

·        שני שרים מעוולים, ושניהם מגיעים לכלא.

·        כל אחד מהם חולם שני חלומות.

·        יוסף פותר להם שני פתרונות.

·        יוסף מבקש פעמיים משר המשקים: "זכרתני והזכרתני".

·        שר המשקים שוכח פעמיים – "ולא זכר.. וישכחהו".

·        כעבור יומיים פרעה נותן את גזר דינו (ביום השלישי, יום הולדת את פרעה) – שני פסקי דין שונים.

·        העניין נשכח למשך שנתיים בדיוק.

·        פרעה נרדם פעמיים (ישן, חולם, מתעורר, וישן).

·        פרעה חולם שני חלומות, בשתי פעמים.

·        שני אנשים חולמים למעשה, גם יוסף חולם.

·        שר המשקים מזכיר את שני חטאיו.

·        פתרון החלום הוא שתי תקופות – אחת של רעב ואחת של שובע.

·        יוסף ממונה למשנה (השני) למלך.

והינה, כאשר מגיע יוסף לפני פרעה ופתר את חלומו, הוא מניח בפניו עיקרון אחד, שמהווה תשובה גם לכל הדברים האחרים – למרות שהכל נראה לך שניים,... הכל אחד! הכל מהאחד (בהא הידיעה). הכל התחיל בחלומות שר המשקים ושר האופים, ללמדך שזה מלמעלה. יוסף היה צריך להבין כבר אז שזה מהלך אלוקי, ולכן לא לבקש משר המשקים מאומה. ומכיוון שביקש, היה צריך להראות לו שהכל מלמעלה, ולכן היו צריכות לחלוף שנתיים, כדי שיהיה ברור שהדבר לא הגיע מכוחו של שר המשקים, אלא מחמת הקב"ה, שחידש את המהלך מכך שהכניס את החלומות בראש פרעה.

ובהמשך מוסיף יוסף ומבהיר, כי למרות שהכל נראה כאילו נעשה בעיכוב גדול, דווקא העובדה שהכל קורה פעמיים, הוא הוא הסימן שהכל קרה וקורה במהירות.

ואם נחזור לפסוק הפתיחה, ויהי – לשון צער. כי ודאי צער היה ליוסף, שנולדה בו תקווה לאחר שפתר לשר המשקים, ותקווה זו נגוזה. רק בסוף השנתיים  קורה הכל, ונראה כאילו זה המון זמן, אולם הדבר היה חיוני על מנת שיבין יוסף כי הכל מלמעלה, ודווקא ההמתנה הזאת היא היא זו שגרמה לכך שהכל יהיה במהירות לאחר מכן. ועובדה שיוסף למד היטב את הלקח, שהרי הוא משיב לשבח שמעניק לו פרעה – זה לא אני... זה הכל מלמעלה, אלוקים יענה את שלום פרעה! 


יוסף החכם מגלה את המתווה הזה, ומעביר אותו לפרעה, וזה בדיוק מה שמביא את פרעה למסקנה, שיוסף הוא האדם המתאים ביותר. 

חלום כּמוּדָעוּת - על חלומותיו של יוסף

אמרו כבר חז"לינו, כי ישנם שלושה סוגים של חלומות. החלום האחד הוא החלום הנבואי, ובו מראים לאדם מענייני העתיד, על מנת להודיעו ו/או להזהירו ו/או לבשרו על משהו עתידי. החלום השני הוא חלום שבא ממקום של ייסורים, בו שדים וכל מיני מרעין בישין באים להפחיד את האדם ולטרוף את מנוחתו, בלא שיש בכך מאומה, ועל אלה נאמר – חלומות השווא ידברו. החלום השלישי הוא מעין מראָה, שיקוף של דברים שאדם חושב או חווה במהלך היום, ומהווה בסך הכל עיבוד נתונים בצורה של חלום, מהתת-מודע אל המודע, וכפי שנאמר, שאדם חולם מהרהורי ליבו.

חלום יוסף ציור מאת אהובה קליין

במובן זה, לחלום יש משמעות רבה, בראש ובראשונה כתרגיל במודעות עצמית. לעתים את אשר אין האדם מסוגל להתבונן במצב של עֵרוּת, יכול הוא לקבל באמצעות החלום. זו צורה של דיבור עצמי של האדם, את אשר אין הוא מרשה לעצמו לחשוב או לדמיין אפילו, החלום מביא לו. יתכן שיש בו לומר מה האדם צריך וזקוק לו. מכאן גם הקשר ההדוק והמעניין שבין עצם סיפור החלום, לבין פתרונו, ואחר כך ­– לבין התגשמותו. אבל על כך – בהזדמנות אחרת.

על כן, כאשר בא אלי אדם לפגישה של מודעות עצמית ומספר לי על חלום שחלם, אני מנסה לעבוד איתו על האפשרות שמדובר בחלום ממקום של מודעות, ואם כן, מה המסר שהתת מודע מבקש להעביר למודע.

באור זה מעניין לראות את החלומות של יוסף והתייחסות המשפחה אליו, כפי שהמפרשים עצמם רואים אותם.

כאשר יוסף מגיע לאחיו ומספר להם על חלומותיו, הם מגיבים בשנאה: "המלוך תמלוך עלינו? אם משול תמשול בנו?" לשם מה אתה מספר לנו על החלומות? הרי אם כמושל – לא יתקיים. ואם כמלך, הזקוק להסכמה, לא נסכים לך. ושנאו אותו על חלומותיו: אם מדובר בנבואה, כי הוא ימלוך עליהם מהסכמתם וכניעתם לפניו, רע הדבר מלפניהם. וגם שנאו אותו על דבריו (הרהורי ליבו, מודעות): אם הוא מעוניין למשול עליהם בכוח, מקל וחומר שישנאו אותו.

בינתיים יעקב שותק. אולם כאשר הוא שומע את החלום השני, אף הוא גוער ביוסף: מה החלום הזה אשר חלמת, הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה? – יעקב מבין, שחלום זה אינו יכול להתקיים כפשוטו, ועל כן הוא סובר, כי אין הוא חלום נבואי. וככל שכך מה נותר? אין זה כי אם חלום מהרהורי ליבו של יוסף (מודעות עצמית). והרי אין זה ראוי שיוסף מעוניין שאביו יבוא להשתחוות לפניו! (זה אפילו מצמרר!!)

מאידך, כידוע שגם בחלום הנבואי יש חלקים שאין בהם אמת, ולכן הפסוק: "חלומות השווא ידברו" נכון גם לגביו, ומשכך, יתכן מצב שבו יוסף יהיה שליט, גם אם אימו או אביו לא יכרעו בפניו. משכך נראה לי, שזו הסיבה שיעקב שמר את הדבר. יתכן והכיר את יוסף, וציפה ממנו גם כך לגדולות, והרי הוא עצמו גידל את יוסף ועשה לו כתונת פסים, ועל כן שמר את הדבר שמא אכן מדובר בחלום נבואי ולא רק בהרהורי הלב. ■

החוויה הרוחנית

חוויה הינה פעולה שבה נוצר חיבור עם רגש. חוויה, מלשון לחוות – להתנסות, מגע בלתי אמצעי עם אחד החושים שלנו.

חוויה רוחנית נוצרת כתוצאה מחיבור של עניין רוחני עם הרגש. אנו חווים במהלך היום חוויות רוחניות לא מעטות, מפעילים את ראשנו, מקבלים תובנות, וכדומה. כאשר התובנה חודרת לעולם הרגש שלנו, ויוצרת פעולה פנימית רגשית – פעולה שנחרטת בנו, ויוצרת השפעה, ולו רגשית, ובמיוחד השפעות שמביאות אותנו לידי פעולה – זו חוויה רוחנית.

חוויה כזאת עשויה להיות בעקבות "בנג'י רוחני", עליו כתבתי בעבר. היא עשויה לפקוד אותנו בעקבות תובנה מיוחדת אשר אנו מתחברים אליה מסיבות שונות, אולי רעיון מעניין שמאתגר אותנו ומוביל אותנו להבנה טובה יותר של עניין מסוים ובמיוחד של עצמנו, ועוד.

ולענייננו, שמתי לב לתופעה מעניינת בתורה – במקרים רבים, כאשר אנו רואים בתורה את המילה "והנה", אנו מוצאים לידה חוויה רוחנית. וככל שנראה יותר מופעים של מילה זו, כנראה יש בכך ללמד על חוויה משמעותית יותר; חוויה שיש בה אלמנט של הפתעה.

לדוגמה: בפרשת תולדות בספר בראשית, מסופר על רבקה שעברה חששות כבדים בתקופת ההריון שלה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" כך מסופר. והיא לא ידעה את נפשה, עד אשר הלכה לבית המדרש של שם ועבר ובקשה עזרה ועצה. ושם נאמר לה, כי אין היא נושאת ברחמה ילד אחד, אלא שני ילדים. ועוד נאמר לה, כי אחד יהיה ילד טוב, נורמטיבי, והשני פרא אדם וכי "רב יעבוד צעיר". באותו מקום, לא נרמז מאומה על חוויה רוחנית שעברה רבקה. יתכן שהיא ציפתה ללידתה, לראות האם אכן יוולדו לה תאומים. אולם, כאשר רבקה יולדת, מה מספרת לנו התורה: "ויקרבו ימיה ללדת, והנה תומים בבטנה" התורה מסבירה מפורשות מה קרה שם: רבקה אולי היתה סקפטית, אולם כאשר ראתה שיש לה תאומים (בל נשכח – באותה תקופה לא היה אולטראסאונד) – היא חוותה חוויה רוחנית משמעותית ביותר, שתלווה אותה כל ימי חייה – היא קבלה כאמת מוחלטת את הנבואה, על פיה "רב יעבוד צעיר", ולכן רבקה אוהבת את יעקב, ללא שום סיבה, ואילו לגבי עשיו, למרות שלכאורה היה בנה הבכור, אנו רואים ממש התנכרות, ולא עוד, אלא שהיא יוזמת את גניבת הברכות ומעודדת את יעקב. ורק הסבר זה שופך קצת אור לגבי טעותו של יצחק לגבי עשיו – הוא לא עבר את החוויה שרבקה עברה!

הדבר נכון גם לגבי יעקב – פגישתו את רחל, החוויה שעבר וגורמת לו לאהבה ממבט ראשון ("והנה רחל בתו באה עם הצאן"); הדבר נכון גם לגבי החוויה המדהימה שעובר אליעזר כאשר הוא מפנים את זה שהצליח בשליחותו להשיג כלה ליצחק – "הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת..."; חלום הסולם הידוע של יעקב מרובה במלות "והנה":

"ויחלום, והנה סולם מצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו. והנה ה' נצב עליו ויאמר: אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל-משפחת האדמה ובזרעך. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר-תלך, והשבתיך אל-האדמה הזאת, כי לא אעזובך, עד אשר אם-עשיתי, את אשר-דברתי לך. וייקץ יעקב משנתו ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי! ויירא ויאמר: אין זה כי אם בית אלהים, וזה שער השמים!!" וכך עוד פעמים רבות בספר בראשית.

עם כל זאת, בשני מקומות בספר בראשית, אנו עדים לריבוי מיוחד במלה זו – "והנה". הפעם הראשונה הינה בפרשת וישב – בתיאור חלומותיו של יוסף. הפעם השניה הינה בתיאור חלומותיו של פרעה.

כך מתוארים חלומותיו של יוסף:

"ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו. ויאמר אליהם: שמעו-נא החלום הזה אשר חלמתי! והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם-נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. ויאמרו לו אחיו: המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו?! ויוספו עוד שנוא אותו, על-חלמתיו ועל-דבריו. ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו, ויאמר: הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי! ויספר אל-אביו ואל-אחיו, ויגער-בו אביו, ויאמר לו: מה החלום הזה אשר חלמת? הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה?? ויקנאו-בו אחיו, ואביו שמר את-הדבר."

חלום אף הוא עשוי לעורר חוויה רוחנית משמעותית. אולם ככל שמדובר בחלומות אלה, הם כנראה עוררו תגובות מיוחדות במינן. ככל שמדובר ביוסף, הרי מתעוררת השאלה, הרי הוא היה אדם חכם ביותר. הוא ידע היטב, שסיפור חלומותיו לאחיו יגרום לאנטגוניזם. גם אביו כעס עליו, אך שמר את הדבר, ומדוע? מכיוון שהוא ככל הנראה הבחין שאלה אינם סתם חלומות – אלה חלומות שגרמו לחוויה רוחנית משמעותית אצל יוסף. ראו כמה פעמים חוזרת מלה זו: "והנה"; הביטו באיזו התלהבות יוסף מספר על חלומותיו. אין ספק שחלומות אלה היו כה ממשיים אצל יוסף, עד כי יתכן והם הם שהחזיקו אותו וחיזקו אותו בתקופות הקשות שלו. כך יש לקרוא גם על חלום פרעה. ¡