תורת התקשורת על פסוק אחד

"מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה, וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף" (משלי טו א) שלמה המלך מלמד אותנו שיעור חשוב בתקשורת, במאמר דו משמעי (משמעות המילה "ישיב").
=
* כשאדם כועס עליך, אם תענה לו בכעס, הוא יכעס יותר. ענה לו בצורה מנומסת וכך חמתו *תשוב למקומה*, ותירגע.
* מאידך, כשאדם כועס, עליך, אם תענה לו בצורה רכה ואדישה, הוא יכעס יותר. ואפילו אם חמתו נרגעה בעצם העובדה שהוא "שפך" מה שהיה לו, אז חמתו *תשוב לבעור*.
* מסקנה: ענה לו בצורה עניינית ולעתים גם נחושה, אולם לא מתלהמת. אבל לא די בכך -
=
נקודה שניה הוא הפער בין הכעס הפנימי ששורף אותך בלב (גם אם אינו נראה כלפי חוץ) - לשון חמה, חום, הנובע בדרך כלל ממשקעים שהתפתחו במהלך תקופה יתכן מסדרת אירועים קטנים שתפסו נפח; לבין הכעס החיצוני (אף), שלעתים הוא ביטוי לחמה, ולעתים הוא משהו זמני ביותר - כעס שהתעורר לשניה ויירגע כאילו לא היה מעולם.
החכמה היא לדעת מתי מדובר בחמה, שיש משהו עמוק מאחרי הכעס, ואז הטיפול הוא שונה לחלוטין, הוא צריך לבוא בהכלה, בהרבה אהבה ותשומת לב; קודם כל בהבנה, ורק לאחר מכן בהעלאת טיעונים נגדיים; ומתי מדובר במשהו רגעי, שאז בעיקר צריך "לעשות ויעבור" (להבליג), והכעס של החבר ייעלם והחברות תשוב למקומה.
ובמיוחד צריך להיזהר, שבתגובות שלנו לא נהפוך כעס רגעי (אף) לכעס עמוק (חמה)...