דברים אלה נכתבו בלב
דואב והמום, ביום שלישי בבוקר, למחרת האירוע הנורא של מותו בטרם עת של סמל סיירת
צנחנים, תושב גבעת שמואל, אביתר יוספי, ז"ל. יהא גיליון זה לעילוי נשמתו.
ומכאן שלוחה השתתפותנו הכנה בצערם של בני המשפחה.
השתדלתי ואני עדיין משתדל לגדל ולחנך
את ילדיי לנתינה, ואכן ברוך השם ידי כל אחד ואחת מהם מלאות נתינה, כל אחד בתחומו.
לפני מספר שנים, כאשר אחת מבנותיי התחילה להדריך בבני עקיבא בעיר אחרת, פעם אחת היא
חזרה מתוסכלת ושיתפה אותי בכך שיצאה "סטיגמה", כך כדברי הצעירים, על
המדריכים והמדריכות מגבעת שמואל, שהם זן אחר, אליטיסטי, מתנשא וכו', וכמובן
הביטויים של הצעירים והצעירות קצת שונים, אבל זה היה המסר המתסכל. בתי התקוממה
כנגד ההכללה הזאת, וברוך השם בחלוף הזמן, היא נסתרה לחלוטין. עצם קיומה של הסטיגמה
הזו לא הפתיע, מכיוון שגם כאן בגבעת שמואל חלק מתושביה אוחזים בה.
לעתים, רק לעתים, שוכחים אנו, ולעתים
אין יודעים, כי הנוער שלנו איכותי ברמות ארציות, ואף לאומיות, הנוער הזה עושה
דברים מדהימים. לצערנו, אנו חיים בדור, שאם אם לא מפרסמים, כאילו לא הדברים לא
נעשו כלל, ולכן חשוב גם לפרסם את הדברים.
"אולי תכתוב על הנוער שלנו?"
פנה אלי ידידי לשולחן התפילה, וסיפר לי מקצת מן הקצת. "אתה מכיר את פלוני?"
שאל אותי, "אתה יודע היכן הוא משרת? ואתה מכיר את ההוא מרחוב זה וזה? אתה
יודע היכן הוא משרת?" וכך עבר אתי אחד אחד.
הילדים שביישוב שלנו; ארשה לעצמי
לומר, הילדים שלנו, שגדלו בחממת גבעת שמואל, הם מהעילית שבעילית שבדור
הצעיר. נתחיל ביחידות מיוחדות, כולל טיס, יחידות קרביות של חי"ר למיניהן,
שכמעט בכל יחידה (אם לא בכולן) יש נציגים מגבעת שמואל, כולל סיירת צנחנים, שאביתר
ז"ל נמנה עם חייליה.
נמשיך בעתודאים, חיילים שמקדישים את
עצמם ללימודים גבוהים, מיד לאחר השלמת התיכון, במקצועות מאתגרים כמו רפואה ועוד, ואח"כ
ימשיכו ויתרמו את כשרונם לצבא ולמדינה עוד שנים ארוכות.
את הצד הגברי נחתום בנוער הממשיך לפתח
את עולמו הרוחני, ואחוזים רבים ממשיכים וממלאים את ישיבות ההסדר ולאחר מכן משרתים בצבא,
וחוזרים ללימודים, ויש חלק הממשיכים ללימודים גבוהים.
על פי נתוני נובמבר 2018, גבעת שמואל
נמצאת במקום השני (במחזור הנתונים הקודם היתה במקום הראשון) בארץ באחוזי הגיוס
(91.62%), וגם במיצוי הפוטנציאל לקצונה (12.87%). לענ"ד הנתון השני
גדול יותר מהראשון, מכיוון שחלק גדול כאמור הולך להסדר ולכן מלכתחילה אינו מגיע
לקצונה. אם היינו מנטרלים את שיעור בני הישיבות, היו מוצאים שאחוז הקצונה,
לענ"ד, גבוה בהרבה מכל מקום אחר בארץ.
עד כאן הגברים. והבנות? הן הבנות
המתגייסות לצבא, והן ובעיקר בנות השירות הלאומי, הממלאות את כל הארץ, בעבודה קשה
ביותר (ואת זה אני אומר מניסיון אישי) ולעתים לא מתגמלת, מכיוון שלא מעריכים אותה
כראוי, ופעמים רבות ההתנדבות מרצון ובאהבה הינה מעל ומעבר למה שהתחייבו מלכתחילה. כיום
הדבר ידוע, שאלמלא המערך של בנות השירות הלאומי, מוסדות רבים, ואפילו ממשלתיים היו
קורסים. בלא הבנות, לא היה מי שיתן יחס אישי לרבים מהחולים בבתי החולים, לא היה מי
שיתן יחס חם לילדים בסיכון, ובנוסף, לא היה מי שיבקר ויחבק אלפים רבים של קשישים
גלמודים ברחבי הארץ, והרשימה ארוכה.
ועד כה דיברנו רק על בני ובנות הנוער,
ולא על יתר הפעילות המדהימה שתושבי גבעת שמואל התברכו בה ומעניקים מברכתם לאיזור
ולמדינה כולה.
בפעם הבאה, כאשר תשמעו לשון הרע על תושבי גבעת שמואל, ובמיוחד על הנוער שלה, כדאי שתפנו אותם לנתונים אלה. ודברים מתחילים מהבית, ראוי שגם אנחנו נדע לדבר טוב, וללמוד טוב, ולחנך טוב כראוי, את ילדינו להמשיך ולהתחזק מכך.
