איכות הקשר בין אנשים, גופים, מוסדות וכדומה, תלויה ביחס ישר באיכות התקשורת ביניהם. תכליתה של תקשורת – הינה ליצור קשר. אדם יוצר קשר עם משנהו על מנת להעביר אליו מסרים כאלה ואחרים, תחושות, רצונות ועוד.
תקשורת הינה חוויה חושית – היא נעשית באמצעות מלים, צלילים, תמונות, הבעות גוף, ריח, מישוש, ועוד. ככל שהתקשורת עשירה יותר, קיים סיכוי שהתקשורת תגשים את תכליתה - והיא, כאמור - להעביר מסר שאנו רוצים להעביר, מסר שיתקבל אצל הצד השני, באופן בו אנו היינו מעוניינים שיקבל אותו, ולא בצורה מעוותת.
קיים יחס ישר בין קשר לבין תקשורת: ככל שהקשר בין הצדדים מרוחק יותר, כך זקוקים הם לתקשורת באיכות טובה יותר על מנת להעביר את המסרים ההדדיים ביניהם, באופן שהדברים יובנו ויתקבלו. הואיל וכל פרט של תקשורת עובר דרך המסננים האישיים של המקבל, הרי שיש צורך להעביר את המסר באופן שיהיה מתקבל אצל המקבל, אחרת יווצר דו שיח של חרשים.
מאידך, ככל שאיכות הקשר טובה יותר, כך הצדדים "למדו" זה את זה, ויודעים "לקרוא" זה את תחושותיו של זה במינימום תקשורת, ולעתים אין הם זקוקים יותר מאשר לתחושות ליבם, על מנת להרגיש את חברם. לעתים די ברמזים המתעופפים באוויר על מנת שהמסר ייקלט בין שניים, לא משנה כמה אנשים נמצאים מסביבם ואולי אפילו לא מודעים לכך שקיימת תקשורת פרטית ביניהם. שמעתי פעם, שאחד המבחנים לקשר בר קיימא אצל היפנים, הוא שהאישה מבינה את הגבר גם אם לא יאמר מילה.
בעיות בתקשורת עלולות להיווצר בשני אופנים מרכזיים. האופן הראשון נוצר כאשר מי מהצדדים מעביר מסר ברמז בלבד ומניח שהצד השני יבין את הרמז, ואילו הצד השני אינו מבין או מסרב להבין, מטעמים הקשורים בו. "קצר" כזה עלול להוביל לתוצאות שונות – החל בייאוש מניסיון להעביר מסרים נוספים וכלה ב"בטן מלאה" על כך שהשני אינו קולט את המסר, מה שמוביל לתגובות ולרמזים עבים יותר, עד כדי עימות חזיתי – למול עיניו המופתעות של הצד השני.
האופן השני נוצר מקום בו הצד המעביר את המסר עושה זאת בצורה ברורה (בעיניו) אולם גם אז מסיבות כאלה ואחרות המסר מתפרש בצורה שונה אצל המקבל.
התקשורת בפייסבוק נעשית על ידי מלל - כתב. מלל כזה יכול לעבור באמצעות הקיר. יכול לעבור במסר אישי בתיבת הדואר, ויכול לעבור באמצעות צ'אט. כל מי שהתנסה בדרכים אלה יודע כי יש ביניהם פער עצום. מסר באמצעות קירות אמור להיות יותר מרומז מאשר מסר בתיבת הדואר. באופן זה קיימת סכנה כי מסר באמצעות הקיר לא ייקלט. מסר באמצעות צ'אט דומה יותר לשיחה, וככזה יש בו אפשרות לתקן בזמן אמיתי בעיות בתקשורת. עם זאת, המסרים המועבדים בצ'אט הינם כשמם - מיידיים - מועברים ללא מחשבה בד"כ.המשותף לכל הדברים האלה הוא היותם מסרים בכתב. כל טקסט כתוב סובל ממספר בעיות של תקשורת. קיים ביטוי ידוע על טקסט כתוב והוא שכאשר סופר מעלה משהו על הכתב, אזי החיבור שלו "יצא מהארון", באופן שכל אחד יכול להבין ולפרש את הטקסט כפי שנראה לו, ולסופר אין שליטה על כך. זאת ועוד, לעתים פער הזמנים בין מועד כתיבת המסר, למועד קבלתו, יוצר פרמטר קריטי בכל הנוגע להבנת הטקסט, כמו גם מצבו הנפשי של הכותב, ומצבו הנפשי של הקורא – בזמן אמיתי.
פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו במצבים, בהם מי שקיבל את הטקסט לא הבין אותו ולא קיבל את המסר כפי שרצינו להעבירו. פעמים רבות קל הרבה יותר להבין את המסר כאשר הדבר נעשה פנים אל פנים, "אחד על אחד", בדיבור, כאשר מעביר המסר יוצר קשר עין עם מקבל המסר ויכול לנווט את השיחה באופן שהעברת המסר תהיה יעילה ונכונה. כאשר מטרת המכתב היא מסר אישי, ניתן לגַבּוֹת את המסר הכתוב במסר בעל פה. בחיי המקצועיים אני אישית מוצא את עצמי פעמים רבות משוחח עם פלוני לפני, או אחרי משלוח מכתב, על מנת לוודא שהמסר שרציתי שיעבור, יעבור נכונה, ולא יתפרש בצורה אחרת - פעולה פשוטה שלא נעשית בד"כ בתקשורת באינטרנט/פייסבוק.
נראה לי, כי מסרים כתובים אינם יכולים להוות תחליף לשיחה - המתקיימת בעל פה, וודאי לא לשיחה מעמיקה. ומי שמחליט "לשוחח" באמצעות הודעות ארוכות, נוטל סיכון שמילותיו לא יפורשו כראוי, במיוחד אם הוא לא קורא היטב את מה שכתב, בטרם לחץ על "שלח". בכל מקרה יש צורך להיות מודעים לכך, על מנת למנוע אי נעימויות, הן לגבי זה שמעביר את המסר, והן זה שמקבלו.
יש עוד רבות מה לומר על נושא זה, ואני רק באתי להביא מקצת שבמקצת.
