הַצַּד הָאָפֵל שֶׁל הָאַהֲבָה |11.6.2019 נכתב לפרשת בהעלותך
מַהִי אַהֲבָה
וּמַה בְּצִדָּהּ הַהָפְכִּי, הָאָפֵל?
בְּשִׁיר זֶה נַעֲמִיק לְפַלְפֵּל
אִם הַדָּגֵשׁ הוּא עַל צַד הַחִיּוּב
אֲזַי מֶנַגְּדֵהַּ - שִׂנְאָה וְתִעוּב
וְאֵם נֹאמַר שֶׁזּוֹהִי קִרְבָה
הִיא לֹא תִּתָּכֵן אִם תִּהְיֶה זַעֲוָה
מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ אַהֲבָה
וְאֵם עִקָּרָהּ חֶמְלָה וּרְגִישׁוּת
הֲרֵי שֶׁהִיא לֹא תּוּכַל לִסְבֹּל אֲדִישׁוּת
אַתָּה חַי עִם אָדָם - לֹא בֻּבַּת שַׁעֲוָה
אִם מַהוּתָהּ הַעֲנָקָה בְּשִׂמְחָה
בְּצִדָּהּ הַשְּׁלִילִי - תַּאֲוָה וּצְרִיכָה
(דַּיָּג, אוֹהֵב דָּגִים?)
וְאֵם מַשְׁמָעוּתָהּ מַתַּן מָקוֹם בָּעֲנֵוָהּ
אִם תִּכָּנֵס גַּאֲוָה - תִּבְרַח אַהֲבָה
אָז מַהִי אַהֲבָה?
תְּשׂוּמַת לֵב - וְלֹא שַׁאֲוָה (אֲדִישׁוּת)
בְּרֶגֶשׁ חִיּוּב - לֹא תּוֹעֵבָה (שִׂנְאָה)
שֶׁל קִרְבָה - וְלֹא זַעֲוָה (רִחוּק)
וּנְתִינַת מָקוֹם, בְּמִעוּט גַּאֲוָה (אֵגוֹ)
לְשֵׁם הַעֲנָקָה - וְלֹא תַּאֲוָה.
בשיר זה אני מנסה להגדיר אהבה באמצעות
חיפוש הצד ההופכי שלה.
אם אהבה היא רגש חיובי כלפי מישהו, הרי שהפכה הוא רגש
שלילי, של שנאה. זה הכיוון האינטואיטיבי, אולם קמו עוררים על כך.
ואם מהותה של אהבה היא הקירבה, הרי שהריחוק הפיזי והנפשי
הוא ההיפך ממנה, אם כי על פי שלמה המלך, הנפשי הוא העיקר
אלי ויזל ז"ל טבע את הנוסחה, כי ההיפך מאהבה הוא
אדישות דווקא, ההתעלמות מקיומו של האחר. פרשת השבוע מעלה על נס את הטמאים לנפש
אדם, שהביעו אהבת ה' מהי – הרצון להיות חלק מעם ישראל.
תאווה היא הרצון לקבל לעצמך. היא עשויה לבלבל אותנו עם
אהבה אולם בעומקה היא ההיפך ממנה. ואולי מכך עונשם של המתאווים.
ולבסוף, ואהבת את ה' אלוקיך, כי הקב"ה לא יכול
לדור בכפיפה אחת עם המתגאים, שאינם נותנים מקום, ואולי משום כך הדגש בפרשה הוא על
משה רבינו, הענו מכל האדם, ולכן המחובר לקב"ה יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה.
מה דעתכם?
נ.ב. זה רעיון מעניין ליצור שיח על שולחן שבת, או
בפעולה בתנועת הנוער... בהצלחה!
נ.ב. 2 – שַׁאֲוָה – המצאה שלי :)
