עם הדורות, יש מקצועות
ותחומים שנולדים ויש כאלה שנעלמים. אחד החדשים שפורצים ושוטפים אותנו בשנים
האחרונות הוא קידום האתרים, הפרסום, השיווק באינטרנט. המילה החמה היא
"ויראליות". ויראליות היא החלום של כל מפרסם, של כל לקוח. שהדברים
שנאמרו או פורסמו עליך או על פי האינטרס שלך, יתגלגלו כמו כדור שלג מאחד לשני
לשלישי, בטור הנדסי עולה, וישטפו את המדינה. ואולי אפילו את העולם.
יש רבים המתהדרים בכתר
המומחיות של איך להפוך פוסט לוויראלי. רבים נעזרים בוויראליות מלאכותית, פרסומית, ומשלמים
כסף רב על מנת להפיץ את הידיעה או הפרסום, ומקווים שהוא "יתפוס". אך
כמובן אותנו מעניינים הפוסטים הוויראליים ממש, אלה שמפיצים את עצמם, ללא התערבות
מלאכותית. מה גורם לפוסט להיות ויראלי? שאלה מעניינת שאני משוכנע שאין הרבה מומחים
שיודעים, אם בכלל, להשיב עליה ממש ולצפות מראש מה הולך להיות ויראלי ומה לא.
הוויראליות של השבוע
שעבר היא ללא ספק אותו פוסט אומלל, שייזכר לדיראון, של השופט לשעבר אל יגון, על
הערותיו המבישות כנגד מגישת טקס המשואות, מיס עולם לשעבר, משפטנית בהווה ופעילה
חברתית, לינור אברג'יל. כל המדינה הפיצה את הפוסט הזה, ולאחר מכן הוא גרר תגובות
גם ללא אזכור הפוסט, ונשות ישראל התעטפו בשביס. מחאה לוהטת. ואתה קורא את דברי
הבלע האלה ואומר, נכון, מכוערים. אבל אנחנו מורגלים לקרוא דברים כאלה, ואף יותר
חמורים ומרגיזים. למה דווקא הוא? הרי זה לא העניין הדתי. לא כל אלה שהפיצו את
הפוסט הינם אנשים דתיים, או תומכים בכיסוי ראש. מה גרם לפוסט הזה להיות ויראלי?
כשאני מנתח את הדברים,
הסברות שלי הן אלה:
[1] מניסיוני, אנשים
עצלנים. לא ממהרים לעשות "לייק", עוד פחות ממהרים להגיב או לשתף. לא
אוהבים להזיז את הגבינה. לשנות מצב קיים. כדי שהם יגיבו, צריך לקרות משהו.
[2] ככל שהתגובה יותר
חזקה, זהו סימן שהפוסט או העניין נגע בעצב חשוף, בנקודה רגישה, המשותפת לכלל
הציבור. מה היה בסיפור זה שהרגיז כל כך הרבה אנשים? לענ"ד היה זה שילוב של
כמה עניינים:
ראשון, אנחנו רק יצאנו
מחצי שנה של בחירות, קודם עירוניות ולאחר מכן ארציות. בחירות יצריות, אנשים ירדו
נמוך, הפיצו שנאה. ולהרבה מאוד זה נמאס. המיאוס החל לעלות כבר לאחר הבחירות, כאשר
היו כאלה שהמשיכו בלוחמנות, כאילו לא סיימנו.
שני, בהמשך לכך, יום
העצמאות הוא אחד הימים הקדושים במדינת ישראל, בו יש מין קונצנזוס להפסיק את
המלחמות ולפחות בימים אלה, להיות קצת יותר אנושיים ואוהבים זה לזה. כך גם ביום
השואה, יום הזיכרון, ויום כיפור. לא מתאים לדבר כך ביום העצמאות, ועוד בטקס שהוא
שיא הקונצנזוס.
שלישי, הדברים הרעים
האלה היו גם פוגעניים עדתית וגם הטרדה מינית (שני נושאים חמים), וגם לא הוגנים
אישית כלפי אותה אישה, אחרי מה שעברה, ותעצומות הנפש שהראתה. היא מסמלת ישראליות
יפה, ולא מגיע לה לקבל מלים אלה.
החיבור של כל אלה
הוביל לפיצוץ. ועובדה שהיו תגובות מכל קצוות הקשת.
כאשר אנחנו עוברים על
ההיסטוריה שלנו אנו צופים בעוד עניינים ויראליים. אפשר לומר שהעליות ארצה היו משהו
שהתפתח. מיחידים, לגל ויראלי.
אבל האירוע הוויראלי
ביותר, שעוד כמה שבתות נקרא עליו, הוא ללא ספק חטא המרגלים. אנשים חוזרים מארץ
ישראל, ותוך פחות מ-24 שעות כל עם ישראל יושב ובוכה. אין יותר ויראלי מזה. מה קרה
שם? תורת הוויראליות שלי אומרת שהיה שם משהו עמוק שהלך והתפתח, והתפוצץ עם חטא
המרגלים. מה היה זה? תחשבו על זה..
