יום שבת, 5 בספטמבר 2015

"הייתי בטוח שאני היהודי האחרון"

שיתוף
נשאתי דברים השבוע באחד מבתי הכנסת בגבעת שמואל. התחלתי בדברי חז"ל, שלעולם פרשת "כי תבוא" נקראת לפני ראש השנה, מכיוון שזו הפרשה עם הכי הרבה קללות, ורוצים שתעלה שנה וקללותיה".
השבוע לפני 76 שנה, ב-1 בספטמבר, החלה מלחמת העולם השניה. כידוע, התאריך העברי והלועזי מתמזגים מדי 19 שנה. השנה נסגר המחזור הרביעי (19 × 4). דהיינו, מלחמת העולם פרצה בדיוק כמו השבוע, לפני פרשת כי תבוא, פרשת הקללות, לפני תום השנה. תכלה שנה וקללותיה.

אבל זה לא הכל.

מלחמת העולם לא פרצה בסופה של שנה רגילה. היתה זו שנת תרצ"ט. לא היתה זו סופה של שנה, אלא סופה של מאה. שנת תרצ"ט נפתחה בליל הבדולח, והסתיימה בפתיחת מלחמת העולם. אמור מעתה, לא תכלה שנה וקללותיה, אלא תכלה *מאה* וקללותיה. ולא סתם מאה. שנת תרצ"ט סיימה אלפיים שנות גלות. המאה שנפתחה 10 ימים לאחר מכן, התחילה את עידן הגאולה. העידן של קיבוץ גלויות, הקמת המדינה ועוד, דברים שכלל לא היו ברורים וודאי לא מובנים מאליהם בשנת תרצ"ט.

אבל זה עדיין לא הכל.

פרשת הקללות מסתיימת בהפטרה מדהימה, המבטיחה גאולה וקיבוץ גלויות, מבטיחה שעם ישראל יחזור ויפרח, ומסיימת במלים "אני ה', בעיתה אחישנה".
עוד לפני שהתחילה הפורענות, הנביא זרע את זרעי הגאולה. אם אתה רואה דור של פורענות, תאמין שגם הגאולה תבוא לאחר מכן. ובלשון חז"ל - אם ראית דור שרות באות עליו כנהר, חכה לו - למשיח, לגאולה. אל תתייאש.  כי אחרי הנפילה תבוא הצמיחה. עם ישראל ישרוד לעד.

"ומה היה בפיהם של כל הנספים?" שאלתי. והתשובה: "זכרו אותנו. זכרו והזכירו.
איזו מין בקשה זו, שניה לפני המוות? מה היא  מלמדת? היא מלמדת, שלמרות שנראה שזה סוף העולם, או לפחות סופו של העם היהודי, הם מאמינים שהשואה תסתיים ועם ישראל לא ייכחד. שיהיה מי שיישאר. למה? אמונה. אין היגיון. רק אמונה בת אלפי שנים בנצחיות עם ישראל. לכן, מתוך ידיעה שיהיה מי שיישאר, ביקשו שיזכרו ויזכירו אותם.
ואכן. השואה הסתיימה. עם ישראל שרד, למרות הסיכויים, קם מן האפר וההריסות,  עלה לארצו, הקים כאן מדינה והפך את השממה לגן פורח, למרות שבעה עממים מסביבנו שמחפשים את השמדתנו. אין שום הסבר הגיוני לפלא הזה.

דבר התורה הראשון אי פעם ששמעתי מאבא שלי, בינקותי ממש, היה בסמוך להולדתי, ששה חודשים לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים. 
"כיצד מסתדר צמד המלים הזה - 'בעיתה אחישנה?' שאל. חז"ל פרשו את זה - אם זכו ישראל, תגיע הגאולה במהירות. אם לא זכו, תגיע בזמן. אולי זה לא יהיה כל כך מהר, אבל זה יקרה. מובטח לנו. 
והינה, לאחר מלחמת ששת הימים, בא לנו פירוש חדש - אל תאמר "אחישנה" אלא אחי-שנה - אחי בגימטריא 19. 19 שנה. 19 שנה בדיוק מאז הקמת המדינה - מלחמת ששת הימים. דהיינו הנביא ציין בדיוק את שיאו של המהלך, העת שלו הוא - 19 שנה. 
ואם תרצו - 2000 שנה המתנו להקמת המדינה - זה ה"בעיתה". ו-19 שנה לאחר מכן, היתה המלחמה הקצרה, המהירה והמוצלחת ביותר בהיסטוריה. זה ה"אחישנה". והנבואה הזאת ניתנה מתי? באותה פרשה של הקללות. הוא אשר אמרנו. 

סיימתי בברכת שנה טובה, ואז נגשו אלי שני יהודים נרגשים. שניהם ניצולי שואה, מתוך שלושה שישבו שם.

האחד אמר לי, "נולדתי בן יחיד להוריי,  לאחר 18 שנות נישואים. לקחו את אבא שלי למחנה ריכוז, משם הוא לא חזר. אבל הוא הצליח להעביר אלי מכתב קצר ובו בקשה אחת, שלאחר שהכל יסתיים אגדל את בני כיהודי".

השני, יהודי בן 96 עם מספר על היד אמר לי בקול רועד, "בשלב מסוים, בראש השנה, נאלצתי לעבוד במפעל. ידעתי שראש השנה. היבטתי מסביב. הייתי בטוח שאני היהודי האחרון שנשאר והחלטתי לעשות הכל על מנת לשרוד. לספר את הסיפור. כי האמנתי שעם ישראל לא ייכחד. אפילו אם נשארתי אחרון, מוטלת עלי האחריות להמשיך את העם היהודי. והחזקתי מעמד למרות כל הקושי וזכיתי לעלות לארץ הקודש ולראות בקומת מדינת ישראל יחד עם ניניי. היש ניצחון גדול מזה?"