 |
| "קבורת שרה" מאת גוסטב דורה |
|
ת
|
ושבי חברון היקרים. אתם ניצבים כאן לרגליה של האישה המופלאה
ביותר שהתהלכה כאן עלי אדמות. אהבת נעוריי, זו שליוותה אותי ושמרה עליי כמעט כל ימי
חיי. האישה שלא זכיתם להכיר.
d c
מי אני בכלל שאעמוד לספוד לך. והרי כל מה שיש
לי – בזכותך הוא. וכי האם הייתי מגיע אי פעם לאיזשהו הישג בלעדייך? בעוד ראשי היה ברומו
של עולם, היית את שתמיד החזקת אותי עם הרגליים על הקרקע. הגב והמשענת שלי. היציבות
לה הייתי זקוק בעולם רב תהפוכות. הכוח המאזן. שמחתי בצאתי, כי את היית באוהלי. תמיד
יכולתי לצאת לאתגרי העולם, ללא חשש, ביודעי כי את תומכת בי, ללא תנאי. את כל מסעותיי
בעולם, החל מהצעד הקטן, צלחתי, באשר ידעתי שאת מחזיקה לי את הבית.
מי שראה אותך לראשונה התפעל מיופייך. מעולם
לא היית זקוקה, לא לצבע ולא לעזרים אחרים. יפה היית בזכות עצמך. אולם מי שהכיר אותך
מעט יותר, הבין שמאחרי היופי מסתתרת אישה אדירה, שככל שעוצמתה גדולה יותר, מידותיה
הטובות גברו על אחת כמה וכמה.
שותפה מלאה היית לדרכי. אני מגייר את האנשים
ואת – את הנשים. אני רץ אל הבקר, ואת – לשה ואופה עוגות. בעלת חסד היית, לא פחות ממני.
וכאשר נפקדת בבן, לא רק את נפקדת, אלא כל העקרות נפקדו איתך. ואת חלבך לא שמרת רק לבנך,
אלא הינקת והענקת. שכך היתה דרכך, שלא החזקת טובה לעצמך.
טפל הייתי לך בנבואה. אולם לא רק בנבואה. תמיד
ידעת מה צריך לעשות וכיצד לנהוג. אישה חזקה היית, ללא חת. תמיד כיבדת אותי וכופפת את
ראשה, אולם לא נרתעת להילחם על האמת, ורק מכיוון שהיא אמת. אומץ לב היה לך לעמוד מול
שליטי עולם, פרעה ואבימלך, ללא חת, ואפילו מולי, כשצריך.
בטהרה חיית את חייך, ובטהרה השבת את נשמתך.
צדקותך הוכחה מן השמיים. נסים התרחשו לידך ובידך, כדבר שבשגרה. הנר הדולק מערב שבת
לערב שבת, העיסה שתמיד ברכה שרתה בה, וענן השכינה שהיה קשור דרך קבע מעל אוהלך. היכן
אמצא עוד אישה כמוך?
כרוך הייתי אצלך עוד מנעורייך וכבר אז הודיתי
לבורא העולם על המתנה הגדולה שהעניק לי. מי יכול להבין את כאבי? רק הקב"ה. גדול
אבדני מנשוא. שקעה עלי השמש. אורו של העולם הועם ונחסר. מי תעמוד לי בעת אתגר? מי תלמד
את העולם חסד אמיתי מהו? מי תתמוך בי בעת ניסיון?
לא זכיתי להיפרד ממך. קיבלתי את השמועה המרה
בהיותי רחוק, רחוק מדי. לא זכיתי לומר לך עוד פעם אחת, עד כמה אני אוהב אותך. כמה יפה
את בעיניי. כמה אני מודה לך שפסעת לצדי. וכי האם אפשר בכלל לתאר את עבותות האהבה בהן
קשרת את גורלך בגורלי? ומי תלך אתי בארץ לא זרועה? ואולי גם
זו לטובה. שאילו היית לידי, הרי שהייתי אוחז בך בכל כוחי ולא משחרר לעולם.
מאה שנה, עשרים שנה ושבע שנים הגיעו לקיצן.
וכולן, כולן שוות לטובה. שתמיד ראית הטוב, ובירכת על הטובה, ורעה – לא ידעת מהי.
ריבונו של עולם, תהא רעייתי זו כקרבן עולה
שהקרבתי לפניך.
שרה שלי, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי - תמיד
הורית את הדרך כמנהיגה אמיתית, ואף בלכתך הענקת לי את מתנת מערת המכפלה. לא ירחק היום
בו אצטרף אלייך, ודרכנו לא תיפרד עוד.
d c
אברהם סיים את הספדו הקצר,
ולאחר שהחניק את הבכי שאחז בו, מיד הוא פנה לעסוק בכבודה האחרון של שרה, ברכישת חלקת
קבר עבורה, במערת המכפלה. לשם כך הוא שילם כל מחיר שנדרש ממנו ללא שום ויכוח, ואף עסק
בעצמו בקבורתה של שרה, למרות גילו המבוגר. לימים, לצידם של אברהם ושרה, (הקבורים על
פי המסורת ליד לצד אדם וחווה) נקברו גם יצחק ורבקה, יעקב ולאה. מערת המכפלה הפכה למקום
המקודש ליהודים עד עצם היום הזה.
שי שגב, מרחשון תשע"ה
