יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

מוזיאון התמימות - ביקורת ספר מאת אורהאן פאמוק

שיתוף
סיימתי אמש לקרוא את ספרו המייגע, כן המייגע, של אורהאן פאמוק "מוזיאון התמימות". בהחלטה של לילה גמעתי את 150 העמודים שנותרו לקו הסיום, במאמץ של רץ מרתון שהאוויר הולך ואוזל מראותיו. ושום דבר לא הכין אותי להפתעה שנכונה לי בסוף הספר. ומה למדתי ממנו? אשתף אתכם ב-3 דברים

1. בשלב מסויים בספר קיבלתי את הרושם שהסיפור לא אמיתי. לא מבחינת השאלה האם התרחש או לא התרחש במציאות, אלא האם הוא אמין. בסוף הספר הבנתי, כי מדובר בסיפור אמיתי, של אדם שבנה מוזיאון לאהובתו. מוזיאון מכל הזכרונות שהיו להם יחד. מכל פריט הכי הזוי שהיא נגעה בו. יגעתי ומצאתי ברשת את האתר של המוזיאון. מסתבר שוב, שהמציאות עולה על כל דמיון.
אתר מוזיאון התמימות בטורקיה


2. אין לשפוט דמויות בספר, לאחר 60% מהקריאה, אלא יש להמתין עד הסוף וכאן לא אוסיף דבר, למי שירצה לעבור את החוויה הסיזיפית של קריאתו.

3. לפעמים מה שנראה במבט שטחי כאהבה בלתי אפשרית, שאינה יכולה להתקיים, עשוי להתגלות במבט יותר מעמיק כאהבה גורלית, שאינה יכולה אלא להתקיים ואין קיום בלעדיה.

האם אני ממליץ לקרוא? לבעלי סבלנות בלבד.


* רשמי מבקר במוזיאון
ולעוד ביקורת ב"הארץ" על הספר