יום חמישי, 27 בנובמבר 2014

חוצפה! גרסתו של לבן | לפרשת ויצא

שיתוף
כזו חוצפה! זה לא ייאמן! הוא חטף את הבנות שלי, הנכדות, הנכדים וכל הרכוש ופשוט נעלם! סלחו לי בבקשה, אני חייב לרוץ לאורווה להכין את הסוסים ולדלוק אחריו. נדבר כשאהיה בדרך.
d c
אני פשוט לא מאמין. לא מאמין שהוא עשה לי את זה.
הרי מאיפה הנשים שלו, מאיפה?? מאיפה הבנות, הבנים, הרכוש? הבגדים? מאיפה אם לא ממני? מי נתן לו הכל? מי עשה ממנו בן אדם? אולי הוא שכח איך הוא הגיע אלי? עירום וחסר כל? פליט נרדף המבקש הגנה? שכח את זה, הא? אני לא שכחתי!
הוא בחר להתעלם באלגנטיות מההיסטוריה. איך הגיע אליעזר בשביל לקבל את אחותי. כמה זהב וכסף, רכוש ועושר נתן עבורה. את הצמידים שהניח על ידיה, אילו צמידים! והמוהר הרב ששפך. שקל את משקלה בכסף וזהב, ועוד שטר מתנה הביא, שכל רכושו של אברהם נתן ליצחק. זה מוהר! כך באים לבקש ידה של נערה! שבעים שנה יעקב היה צריך לעבוד כדי להביא מוהר כזה, לא שבע שנים! ואיך הוא בא אלי? עירום ועריה! אני מתפלא איך בכלל הוא לא התבייש לדפוק לי על הדלת!
את האמת תגידו לי, אני רוצה לדעת. הייתי חייב לו משהו? כוס מים הייתי חייב לו? מאומה! וכי אילו היה מתגלגל בבית אחר מה היה קורה? היה הופך לעבד נרצע. היה עובד יום ולילה בשביל לחם ומים. מי היה נותן לו אישה וילדים ורכוש? מי? איך הוא לא מתבייש לנהוג כך!
ואני עוד הייתי איתו בסדר! הוא הכיר וידע בדיוק מה המצב שלו ומה מעמדו. הוא התחיל לעבוד בלי לבקש כלום פרט לארוחה חמה ומיטה להניח את הראש. אני הוא שפניתי אליו ואמרתי לו שאינני מוכן שיעבוד אותי חינם! אני אפילו לא התווכחתי איתו על השכר. הוא זה שקבע שבע שנים בעבור רחל. אילו הייתי דורש ארבע עשרה שנים, האם היה מתווכח איתי? לא! הייתי בעמדת כוח ולא ניצלתי אותה.
וכל השנים האלה שהוא עבד בשביל הבנות שלי, מי נתן לו, ולנשים שלו, ולילדים שלו אוכל וקורת גג? מי אם לא אני? ומתי הוא שילם על כך? הרי עבד בשביל הבנות. ומה שוות הבנות אם אין אוכל? האם דרשתי ממנו עבודה נוספת עבור כל התוספות? אבל מזה נוח לכם להתעלם, הא?
מה אתם ממלמלים שם? לאה? דחפתי לו את לאה אתם אומרים? קודם כל, עם כל הכבוד, הבכירה לבכור, לא? והאם הוא לא קנה את הבכורה, יעקב? קנה. אם כך הוא צריך לקבל את לאה. היה נוח לו להתעלם מכך. אבל אני לא התעלמתי. הצעירה היתה צריכה להיות לצעיר. אתם מבינים את האבסורד? רחל כלל לא היתה שלו, ואני גמלתי עמו טובה ונתתי לו גם את הצעירה! אולי אתם לא מבינים, אבל אני היצלתי אותו! אין מה לעשות, את אשר בישל, אכל.
ופרט לכך, ואם צדק אתם מבקשים, כיצד מתעלמים אתם מחוקי מקומנו? עלי אתם מלינים? הלינו על החוק! ומה רציתם, שאחתן את הצעירה לפני הבכירה, שאבזה את לאה ואהרוס לה כל שידוך עתידי? אה, הבנתי... אתם הייתם נותנים את הבת שלכם לעשיו!? שנים על גבי שנים היא מיררה לי את החיים, כל היום היתה בוכה. "מה יש לך, לאה?" הייתי שואל אותה, "לא חבל על העיניים שלך?", והיא היתה מתפרצת ואומרת: "לא רוצה את עשיו. לא רוצה פרא אדם. הוא יכה אותי. הוא יתעלל בי. אבא אל תזרוק אותי לכלבים!", כך היתה בוכה לי יום יום. אפילו אם היה לי לב של אבן, החפירות שלה היו בוקעות אותו. ומה רציתם, שאכניס אותה מרצוני ללוע הארי?
"אז זו רמאות," בטח אתם אומרים. למה רימיתי אותו, כי לא אמרתי לו מהו החוק? ולמה אתם חושבים שיעקב לא ידע את החוק? זה חוק ידוע ומקובל במקומות רבים, והוא גם צודק ונכון. אבל נניח שיעקב לא ידע, האם לא מן הראוי שבן אדם שמגיע למקום חדש, יתאמץ להכיר את חוקי המקום, אם רוצה להתחתן, לפחות יכיר את חוקי המקום בקשר לחתונה? הרי אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש!
אה... "היה חוזה," אתם צועקים. תרגיעו, רבותיי, חוק הבכירה גובר על החוזה שעשיתי איתו. שנינו כפופים לו. וחוץ מזה, יעקב לא סגר איתי מה קורה אם לאה לא תתחתן. הוא אולי ציפה לקבל את רחל. יפה מצידו. ואני ציפיתי לחתן את לאה. עכשיו שנינו מרוצים – הוא קיבל את רחל, אני חיתנתי את לאה. מה רע?
ובכל הכבוד, ואם לא שמתם לב, הבחור אהב נשים. ארבע נשים מפרנס ומחזיק. שנים עשר בנים בריאים, חזקים ויפים, בלי עין הרע, ועוד בנות יפהפיות. הוא לא הפסיד כלום מכך שלקח את לאה. אדרבה, היא הביאה לו ששה ילדים האישה הזאת, שלא יזלזל בה!
אם תשאלו את יעקב הוא יגיד לכם שכל השנים שבילה אצלי תמיד התייחסתי אליו הכי יפה שבעולם. הוא קיבל ממני כבוד, חום ואהבה. חברים חברים, עד הכסף. לא עושים עסקים עם משפחה. אבל הסתדרנו. הוא קיבל מה שרצה, אני מה שרציתי, נהגתי בו בשיא הכבוד. עד שהבנתי שהוא מערים עלי עם הנושא של הכבשים.
ומה תגידו באמת על כל ההוקוס פוקוס הזה? כל התרגילים המשונים האלה שעשה על מנת להפוך את הכבשים שלי לנקודות וטלואות? באיזו זכות? הסיכום איתו היה שאני מוציא את כל הכבשים העקודות והטלואות, ואם יגדלו לו כבשים כאלה, הן שלו. זה הכל! ומה הוא נתן לי שש שנים? כבשים חלשות ועייפות? זה בסדר בעיניכם? זה חוקי? זה אמיתי? בטח שהתרגזתי. אתם לא הייתם מתרגזים? אתם לא הייתם מבקשים לפתוח את החוזה, כשאתם רואים שהוא עושה כל מיני תרגילים על מנת לקבל דווקא כבשים כמו שהוא רוצה? הרי כל כבשה של יעקב היא כבשה פחות ללבן. ומדוע אתם לא חסים על ממוני?
כן, כן, הקומבינות האלה עשו אותו אדם עשיר. וישמן יעקב ויבעט בי. יש לו כסף, אז הוא כבר לא צריך את החותן שלו. הוא בורח. בלי לבקש את רשותו, בלי להיפרד. בלי להודות על כל מה שקיבל ממני. לברוח ממני בלילה כמו גנב. אפילו לנשק לבני ובנותיי לא הספקתי. כך נוהגים? אני שואל אתכם, כך הייתם רוצים שהחתן שלכם ינהג עמכם?
ומילא לקח הכל, וברח, ולא הכיר לי תודה, למה גנב לי את התרפים!?
d c

לבן תכנן להתנקם ביעקב לכשישיגו, אולם הקב"ה נגלה אליו והזהיר אותו שלא ידבר עם יעקב מטוב ועד רע. כאשר לבן השיג את יעקב הוא נזף בו על גניבת התרפים. יעקב ביקש מלבן שיחפש את התרפים שלו היכן שירצה, ואם מישהו גנב אותם, הוא לא יחיה. יעקב לא ידע כי רחל גנבה אותם. בכעסו הוציא יעקב למעשה קללה סמויה שנתקיימה על רחל, אשר מתה בטרם עת, עם לדת בנימין, ויעקב לא סלח לעצמו על כך ("מתה עלי רחל"). למרות חיפוש אינטנסיבי לבן לא מצא את התרפים, שכן רחל החביאה אותם תחת הכרית שלה ולא היתה מוכנה לקום, בנימוק שדרך נשים לה. או אז יעקב, ששתק עשרים שנה תמימות, התפרץ על לבן. בעקבות זאת התגלו כל האנרגיות הרעות ביניהם, והם כרתו ברית שיעקב לא יענה את נשיו, ולא יקח לו נשים אחרות, ולבן יניח לו. למעשה הם לא יראו זה את זה יותר לעולם. לזכר הברית הם הניחו גל אבנים כגל-עד, שישמש  כגבול ביניהם. ובכך נותקו משפחות אלה מאז ולתמיד. 

הערה לסיום..............................

אם לאחר הקריאה, לבן הצליח לשכנע אתכם ולו במעט, סימן שגירסתו נכתבה היטב. אל תשכחו שהוא היה טיפוס חלקלק עם לשון ארוכה וערוכה היטב. אך למען הסר ספק, הגירסה המובאת כאן היא גירסתו של לבן, כמובן. גירסתו של הקוזאק הנגזל. אין בכך להצדיקו, כמובן. חדי העין שביניכם יוכלו לקלוט את הפירכות לגירסתו כבר בטקסט. ומעבר לכך את שלבן בחר להצניע, מגלה הפרשה. אם הצלחתי להכניס בכם מוטיבציה לחפש בפרשה את הסנגוריה על יעקב, כך בכך יהיה שכרי...