 |
| הכהן הגדול. מקור: ויקיפדיה |
בשפה העברית 7 אותיות השימוש: משה וכל"ב. מעניינת אותנו האות ב', המככבת בתחילת פרשת השבוע, פרשת אחרי מות, העוסקת בעבודת יום הכיפורים.
וַיְדַבֵּ֤ר
ה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי-ה
וַיָּמֻֽתוּ: בקרוא הפסוק צצה מיד
השאלה, מדוע יש להוסיף את המילה וַיָּמֻֽתוּ, אם כבר נאמר לנו שהדיבור
לאהרון היה אחרי מותם? ואם נאמר כי הפסוק נחלק לשני חלקים, שהשני מתחיל במילה בְּקָרְבָתָ֥ם, מהי משמעותה של בְּקָרְבָתָ֥ם, ומהם יחסי הגומלין בין
מילה זו לבין ה- וַיָּמֻֽתוּ?
לשם מענה על שאלה זו עלינו ראשית
להיזקק למשמעותה של ה-ב' של בְּקָרְבָתָ֥ם.
משמעויות שונות של ב' השימוש
ובכן, מבחינה פרשנית יש מספר
אפשרויות:
· ב' כתאור
זמן: דהיינו, בעת קרבתם לפני ה' – הפסוק מבהיר מתי הם מתו ולפיכך יש
משמעות רבה למועד שבו מתקרבים.
· ב' כתיאור
סיבה: בשל קרבתם לפני ה' – הפסוק מבהיר למה הם מתו – הם התקרבו מדי. ומעבר
לפשט, אומר הזוהר, כי הם מתו מכיוון שקרבו (דחקו) את השעה, שרצו לשרת בקודש
עוד בחיי אביהם ודודם. וגם זה תיאור סיבה.
· ב' כתיאור מקום: בְּמָקוֹם קרבתם לפני ה' – הפסוק
מסביר היכן הם מתו, במקום שבו מתקרבים אל ה', בקודש ושם הדין תקיף יותר.
· ב' כתיאור
אופן: דהיינו הם מתו באופן של התקרבות לה'. דוגמא קלאסית לב' כתיאור אופן:
לכל אשר יקראוהו באמת" (תהלים קמה יח). הסבר זה דומה להסבר השני, אולם ההבדל
הוא בכך שאיננו מבקשים לדעת למה הם מתו, אלא באיזה אופן. ונראה שפירוש זה מדבר על
צדקתם, שמותם היה באופן של התקרבות לה'.
· ב' כתיאור
מצב: הם מתו במצב שבו היו קרובים לה' – מתו כצדיקים.
· ב'
כניגוד: ומעבר לפשט (ואולי כמשלים להסבר הרביעי הנ"ל), אומר אור החיים הקדוש,
כי יש לפרש בקרבתם – למרות קרבתם, או על אף קרבתם, שלא יחשבו משה ואהרון, כי
הם צדיקים ולהם זה לא יקרה, לכן הזהירם אזהרה יתרה, שלמרות מעלתם של בני אהרון, גם
הם מתו ולכן הזהירו כדלקמן.
ולפני שנמשיך נאמר, כי משמעות הפשוטה
המילה קרבתם – הוא מלשון התקרבות, קרי מחמת שהם קרבו, או במקום שבו מתקרבים, או
בשעה שעשו כן, או במצב של קרבה, וכו', ולא מלשון הקרבת קרבנות, למרות שיש הדורשים
גם לשון הקרבה.
כלים שלובים
ובכן, עולה השאלה, לאיזו אופציה
פרשנית מכוון פשט הפסוק? ברור לנו ששבעים פנים לתורה, ולכן הפרד"ס
"סובל" את כל האפשרויות הפרשניות לעיל. אולם שאלתנו היא לאיזו אופציה
מכוון פשט הפסוק לאור ב' השימוש הנ"ל.
ובעקבות זאת, פשט יכול לסבול גם
צירופים של מספר אופציות. לדוגמה – בני אהרון מתו מחמת קרבתם, בעת הלא מתאימה.
אמור מעתה, אילו היו מתקרבים בזמן אחר, לא היו מתים (צירוף של אופציות 1
ו-2). דוגמה נוספת: בני אהרון מתו מחמת
קרבתם, במקום הקודש. אמור מעתה, אילו התקרבו במקום אחר, לא היו מתים (צירוף של 2
ו-3), ולפירוש זה ניתן להוסיף גם את 1. וכן הלאה. לפיכך, עולה השאלה האם לצורך
הפשט עלינו לבחור באופציה יחידאית, או בצירוף של כמה אופציות.
הערה לעניין ו' השימוש ושאר ירקות
מאמר קצר זה לא נועד להבהיר
משמעות ה-ו' של וַיָּמֻֽתוּ, יחד עם זאת נציין, כי יש אפשרות לפרש באופן שיש
קשר בין הקרבה למוות, ויש אפשרות לפרש שאלו שני עניינים נפרדים – הקרבה לחוד,
והמוות לחוד. קרי שהמוות אינו נובע מהקרבה (קרי ממועד הקירבה, או מעצם הקירבה או
מקומה וכדומה). לצורך העניין נניח שיש קשר.
ועד שחוזרים אנו לפשט, נציין עוד
שני מדרשים ידועים: האחד, שהכפל של אחרי מות וכן וימותו, בא ללמד שמתו פעמיים, הן
עצם המיתה והן העובדה שבנים לא היו להם (זוהר). והשניה, ש בְּנֵ֣י
אַהֲרֹ֑ן
מצויין, שהיו עדיין ברשות אביהם.
כל זאת לפני שאלות נוספות, למשל,
מדוע התחיל הדיבור במשה אם מטרתו לאהרון. ומדוע נאמר "אחרי" ולא אחר
(שמשמעותה בד"כ ריחוק בזמן), מדוע לא הסתפקו ב"בני אהרן" והדגישו
"שני" בני אהרון ועוד.
ולגוף השאלה
ובכן, רש"י תורם לנו,
שעניין של קרבתם הוא אזהרה לאהרון, אזהרה המהווה פתיח להוראות שיבואו בהמשך. מכאן
שדרך הפשט מחייבת פירוש המתיישב עם מגמה זאת.
לשון הפסוקים לאחר מכן מתייחסת
לעבודת יום הכיפורים, ובצורה יותר נקודתתית מדגישה את המועד שבו קרבים אל
הקודש (ואל יבוא בכל עת), ולאופן שיש לעשות זאת (באמצעות בגדים מיוחדים
המצביעים על ענווה וכן באמצעות קרבנות), וכל זאת מחמת קדושת המקום.
ואכן, פירוש "דעת מקרא"
אוחז את תיאור הזמן דווקא, אולם לענ"ד נראה שיש כאן שילוב מספר אלמנטים:
באופן כללי, הם מתו בגלל קרבתם, ובפירוט: שעשו כן לא באופן הראוי (וראו רש"י – שלא ימות כדרך שמתו
בניו) ולא במועד הראוי, כמתחייב בהיותם במקום הקדוש ביותר. אך יחד עם זאת לא למותר יהיה
להוסיף כי הלשון באה ללמד (באופן המשתלב עם דברי "אור החיים" לעיל), כי
אופן מיתתם (קרבתם) ומצבם בעת זו, מלמד על
צדקותם, שמתו בצדקתם, למרות טעותם.
