בס"ד
 |
| DrShaySegev |
הוא ישב אצלי בשבוע שעבר.
"המחשבות האלה אינן עוזבות אותי", הוא אמר לי. "כל פעם מחדש אני
מהפך בדברים. עולים בי זכרונות מעשרות שנים אחורה. למה נהגתי כך, ולא נהגתי אחרת.
למה שתקתי כשהייתי צריך לדבר. ולמה דיברתי כשהייתי צריך לשתוק. למה פעלתי, כאשר
הייתי צריך להמתין, ולמה קפאתי כאשר הייתי צריך להתקדם. המחשבות האלה אינן נותנות
בי מנוח, וגוזלות ממני את כל הכוחות שלי. מה עושים, שי?"
ובאמת אחד הדברים שאנו צריכים לשאול
את עצמנו, הוא מה התכלית של המבטים אחורה. הרי אנו תמיד הולכים קדימה. מהי המטרה
של המבט לאחור? שהרי בכל פעם שאנו מביטים לאחור, אנו מזניחים את המבט קדימה. שוו
בנפשכם נהג הנוסע במהירות של 110 קמ"ש ובאמצע הנסיעה מתחיל להביט אחורה, כאשר
הוא ממשיך לנהוג קדימה. הרי הוא מציב את עצמו בסכנה גדולה. ולהבדיל מרכב, שלעתים
יש להביט אחורה לצורך הנסיעה אחורה, מהי התכלית במבט אחור? כל זאת נשאל כאשר אנו
זוכרים היטב את סופה של אשת לוט, שנצטוותה מפורשות שלא להביט לאחור.
שאלה זו עולה על רקע פרשת השבוע,
מסעי. ועומדים על כך המפרשים, מה הטעם לחזור ולפרש את מסעות בני ישראל במדבר. כאן
משה עושה זאת פעם אחת, ובפתח הפרשה הבאה, פרשת דברים, יעשה זאת שוב. ומשיב על כך
רש"י: "להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם
במדבר לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה".
רש"י מסביר, כי מבט לאחר מלמד אותנו, כי מתוך 42 המסעות במדבר רק בשנה
הראשונה (14 מסעות) והאחרונה (8 מסעות) הם טולטלו, ואילו במשך 38 שנה נסעו רק 20
מסעות. רש"י מסביר לנו, למעשה, שיש דברים שאנו יכולים לראות אותם רק במבט-על,
בפרספקטיבה של זמן. אלמלא בא משה וערך את כל המסעות, היינו יכולים לחשוב כי בני
ישראל טולטלו וסבלו, ואילו המבט המרוכז הזה מסייע לנו לראות את התמונה באופן אחר.
זאת ועוד. יתכן והיינו יכולים להסיק מסקנות אלה לבד מן הכתובים וסיפורי המסעות
במהלך התורה, אולם היתרון כאן הוא הסידור המרוכז שמסייע לראות את הדברים אחרת.
הפירוש השני של רש"י, מיסודו של
רבי משה הדרשן, הוא לחזור אחורה לאותם מקומות בהם היה ארוע מסוים שיש ללמוד ממנו:
"כאן ישננו" (ואולי הכוונה, כאן היינו צריכים לפעול אך לא פעלנו) כאן
הוקרנו (- כאן התקררת מההתלהבות שלך) כאן חששת את ראשך (נחלשת מפחדים ואמונה בצדקת
הדרך). על פי פירוש זה, המבט אחורה נועד להראות לנו את המכשלות שעברנו בדרך, להבין
את התוצאות שלהן, ולא ממקום של הלקאה עצמית, אלא ממקום של לימוד – לראות מה היתה
התקלה, עד כמה השפיעה על הדרך, וללמוד מכך להבא. אין לימוד כמו לימוד מהניסיון
האישי. וגם משה עצמו יאמר זאת בהמשך: "עיניכם הרואות..." כי אין כמו
לימוד מהמקום של החיבור האישי, של הדעת.
הפירוש השלישי הוא של רמב"ם מגיע
ממקום של חיזוק. פירוט המסעות נועד לשחזר לנו את הימים הגדולים, שיהוו אור ודרך
וחיזוק גדול, גם בימים של חושך בהם לא יחזרו נסים אלה.
לסיכום, איננו סתם מביטים אחורה,
ובוודאי לא לייסר את עצמנו. אנו נביט אחורה באחד משלושה מקרים: או כדי להבין
תהליכים שאפשר לראות אותם רק מפרספקיבה כוללת, או בכדי ללמוד ולהפיק לקחים, על מנת
שלא לחזור על טעויות, או כדי להתחבר לשעות היפות שלנו, על מנת לקבל כוחות להמשיך
הלאה גם בימים גשומים וחשוכים. כל זאת לזמנים קצובים וקצרים, לקחת מה שצריך לקחת,
ולהמשיך הלאה, להביט קדימה ולהמשיך עם התובנות והכוחות שצברנו מן העבר.
