 |
| גוסטב ז'אגר, אתונו של בלעם [מתוך ויקיפדיה] |
"כן" ו-"לא". שתי מלים
עוצמתיות. פורצות דרך. מניעות לפעולה או מונעות ממנה. בשל כך הן דורשות שתיים אלה.
ממי שאומרן – שיאמר אותן, דרך כלל, בכנות ויתכוון לאמירתו. שלא יאמר
"לא" והוא מתכוון ל"כן" ולאחר מכן יכעס שלא הבינו אותו. ושלא
יאמר "כן" רק מחמת חוסר נעימות, שכן לא רק שהוא יכעס אלא גם יעשה את
הדברים שלא מרצון. וממי ששומען – דורשות מלים אלה לכבד אותן, במיוחד אם שמעת
"לא"; או, כפי שאמר בית המשפט העליון בעבר: כשהיא אומרת "לא",
בדיוק לכך היא מתכוונת, אפילו אם אנו משוכנעים אחרת.
וככל שכך, כיצד נסביר את התנהגותו של
הקב"ה לבלעם? פעם אחת: "לא תלך עימהם", ופעם אחרת "אם באו
לקרוא לך... לך עימהם"? לאיזה ציווי ישמע ולאיזה לא? על כך אומרים דורשי
רשומות, כי בכך ביקש הקב"ה להותיר את חופש הבחירה בידי בלעם, שהוא היסוד לכך
שבלעם נענש לאחר מכן, וזאת מלבד העובדה שדוקא בלעם היה הכלי שנבחר מראש על מנת
לברך את עם ישראל.
אכן, לעתים גם האדם מדבר אלינו גם ב"כן"
וגם ב"לא".מה הדבר בא ללמד אותנו?
לעתים הוא רוצה לומר שאינו רוצה, רק שלא
נעים לו.
ולעתים זה אומר שהוא מותיר לך את חופש
הבחירה ורוצה שתיקח את היוזמה לידיך, מכל מיני סיבות.
